"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

מיכאל, בן לובה ואהרון, נולד ביום כ"ב בניסן תשי"ד (25.4.1954) בריגה שבלטביה ושם גם למד בבית-ספר יסודי ובבית-ספר תיכון. מיכאל היה ספורטאי טוב וזכה בפרסים ובמדליות. השתתף בחוג לשחייה, לאתלטיקה ובחוג לג'ודו. כשהיה בן ארבע-עשרה מיכאל הצטרף לחוג לרדיו-טכניקה ובעיקר הקדיש את מרצו לחוג הפסיפונים (דמקה) ותוך שלוש שנים הגיע להצלחות מרשימות מאוד: שלוש פעמים היה אלוף ריגה ולטביה במשחק הפסיפונים, ובתחרויות מועדון הספורט של הצבא הסובייטי, שנערכו במוסקבה, זכה מיכאל לתואר אלוף, בין הנוער, בדמקה בינלאומית. על אף הצלחותיו בתחומי הספורט היה מיכאל נער צנוע ולא ניסה כלל להתבלט. בראשית שנת 1972 עלה מיכאל עם משפחתו לארץ והתגורר בנתניה, שם שימש האב רוקח בקופת חולים. בספטמבר 1972 השתתף מיכאל בצליחת כנרת וסיים אותה בהצלחה. מיכאל, או מישה, כפי שקראו לו בבית, נסע ללמוד בבאר-שבע, שם סיים קורס הכנה באוניברסיטת הנגב, ולאחר בחינות המיון התקבל לבית-הספר להנדסאים, במגמה של אלקטרוניקה. לאחר הסמסטר הראשון של הלימודים, החליט מיכאל שימשיך את לימודיו לאחר שיסיים את שירותו הצבאי. במחצית אפריל 1973, התנדב מיכאל לשירות בצה"ל והוצב לחיל התותחנים. במסגרת שירותו הצבאי הספיק לסיים קורס תותחנים וקורס תותחני תומ"ת. במלחמת יום הכיפורים לחם מיכאל עם יחידת מילואים 175 מ"מ ברמת הגולן והשתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), בהתקרב יחידתו אל מול החרמון, אשר עליו חלם מיכאל להחליק במגלשיים בבוא היום, נתקלה יחידתו באש האויב ובקרב שהתחולל נפגע מיכאל ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אב, אם ואחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מיכאל היה אהוד ואהוב על כולם. הוא היה חייל מסור ומילא את המוטל עליו לשביעות רצון מפקדיו". אגודת משחק הפסיפונים בארץ החליטה לקיים אליפות בזק שנתית בדמקה בינלאומית לזכרו של מיכאל ומדי שנה בשנה מוענק גביע נודד על שמו.