"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

למדתי עם נחום בכיתה ח' בלימודי מתמטיקה לילדים באוניברסיטת בר-אילן. אני זוכרת פעמים רבות בהן המורה והילדים היו מנסים לפתור בעיה על הלוח במשך זמן ארוך ופתאום היה נתקל מבטי במחברתו והייתי מגלה שהוא כבר פתר את הבעיה מזמן... הייתי אומרת לו "נחום, תצביע ותאמר מה הפתרון!", אבל הוא בצניעותו לא היה מצביע. היה שקט אבל חביב ונעים ואנחנו חיבבנו אותו והערכנו אותו. לימים קיבלתי את הידיעה במסגרת תפקידי כחיילת. נדהמתי והצטערתי. נזכרתי בו היום. יהי זכרו ברוך. דגנית

שמרתי איתו כמה ימים לפני מותו. הוא היה על המגדל ואני למטה מסייר. החלפנו רק מילים ספורות. דרכתי על פחית מתכת מעוכה והוא אמר לי לא לשחק בנשק. רק אחרי כן הבנתי מה עבר לו בראש. עצוב מאוד היה לי לאבד אותו ככה. בהיותי ביישן ושקט ואוהב מחשבים הזדהיתי איתו וראיתי איך הוא סובל בשקט אבל לא ידעתי עד כמה. אינני יכול לומר שהייתי קרוב אליו אבל זה יכול היה להתפתח אם הדברים היו מתגלגלים אחרת. גם אני סבלתי באותה פעילות בלבנון ונלחמתי לצאת מהיחידה. אני יכול להעיד בעיקר על סבלי ומכך להסיק שסבלו היה דומה ואף חמור מזה, שכן אני הייתי בן 21 אחרי אוניברסיטה כשהוא היה בן 19 והיתה לי יותר פרופורציה על החיים. המערכת הרגה אותו בחוסר רגישותה. הוא לא התאים למערכת ובוודאי שלא ליחידה ופעילות כאלה. אם היו מזהים את זה לפני הגיוס זה היה מציל אותו. חבל כחברה שהפסדנו בקוצר הראות שלנו איש כה מוכשר ורגיש. יהי זכרו ברוך. שחר [email protected]