"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

נחום גולן (גולדשטיין), בן אלנה ויצחק, נולד ביום ו' בשבט תשכ"ח (5.2.1968) ברמת השרון. למד בבית הספר היסודי 'נווה מגן' ברמת השרון. נחום המשיך ללמוד בחטיבת הביניים המקומית במגמת אמנות, ואחרי כן סיים את לימודיו בבית הספר התיכון 'רוטברג' במגמה הספרותית. כך מתארת אותו מורתו: "נחום, העדין בתלמידי, מביט בי בעיניים ירוקות. בתוכו מרצדת חיבה אמתית. נחום, שאלותיו במפגש הראשון, מה לו - לגבר - בכיתה ספרותית נשית. והוא עונה כמובן מאליו: 'מה זאת אומרת? אני סופר!'. ואכן חייו היו מלאים יצירה. הוא צייר, פיסל, כתב שירה, מחזות, סיפורים קצרים וספרות מדע בדיוני. בהצגת סיום המחזור בבית-הספר התיכון בלט בכשרון המשחק שלו. אהבותיו הגדולות היו ספרים, מוזיקה וקולנוע. נחום היה חברותי ועליז, דמות מרכזית בקרב חבריו. הוא היה אופטימי ושמח בחלקו, כפי שהעיד על עצמו במכתב לאמו: "זה פשוט מאוד - אני בן אדם אוהב. אוהב את העולם ואוהב הרבה מברואיו". ומתאר חברו: "מאחר שתמיד חייך, צחק, הרשים והלהיב, נשאר בנו רושם זה טבוע חזק". הוא היה חבר בתנועת 'המחנות העולים'. נחום היה קשור מאוד למשפחתו ומערכת היחסים המיוחדת שהיתיה לו עם אימו ועם אחותו הצעירה ממנו - חן - הייתה ידועה בקרב חבריו. באוגוסט 1986 גויס נחום לצה"ל והצטרף לחיל-התותחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מפקדים, נשלח ליחידה של החיל בתפקיד מפקד צוות תומ"ת. הוא שירת באזור הגולן, בגבול לבנון ובשטחים. לדברי מפקד הגדוד שלו: "נחום הפך למפקד צוות מהבולטים והמקצועיים בגדוד". ומפקד הסוללה מתאר: "דומה שנחום היה מסוג האנשים שחרוטים היטב בזיכרון משום הדומיננטיות והחברה התמידית שהם יוצרים סביבם. כמפקד של נחום נהניתי במיוחד מהכנות והיושר האישי שלו. כאשר רציתי לחוש באווירה ובהלכי הרוח בקרב החיילים והמש"קים, היה ברור לי שמנחום אשמע את הדברים כפי שהם באמת ובצורה הכי ישירה וכנה". נחום נבחר להימנות עם צוות מחיל התותחנים שנשלח ליומה במדינת אריזונה שבארצות הברית לצורך פיתוח תותח עתידי לשימוש צה"ל, ועשה שם כשנה וחצי. ביום ח' חשון תש"ן (6.11.1989) ביומה שבארצות הברית, נהרג בהתפוצצות התותח תוך כדי ניסוי ירי והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "נחום שירת כמפקד צוות בסוללה א' כשנה, וביצע את תפקידו למופת תוך גילוי מקצועיות, מסירות ודבקות בביצוע משימות. בהיבט החברתי שימש כמפקד וכחבר בוגר לפקודיו, וזכה להערכה רבה מהם. דאגתו לחייל ויושרו העמידוהו כמפקד מוביל בסוללה". מפקדו של נחום ביומה שבארצות הברית כתב לזכרו: "גם בעבודה לא איבד נחום את הקסם שלו, אך עם זאת ידע תמיד להפריד בין הצחוק והליצנות לבין העבודה הרצינית. היה לנחום פן נוסף, שונה, כבחור רגיש ושקט. זה התגלה בכתיבה שלו ובסיפוריו, בהם הפגין את כישוריו הספרותיים. לעתים אני מהרהר שדווקא צד זה באישיותו היה תופס את המקום המרכזי בחייו".