"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

בן זאב וצפורה. נולד ביום ט' בכסלו תרפ"ג בבת-גלים בחיפה. גדל בשכונה זו שעל חוף הים והיה מטובי השחיינים מילדותו. גמר את בית הספר הריאלי בחיפה, עמד בבחינת-בגרות אנגלית. למד שנה מדעי-הרוח באוניברסיטה העברית ועבר לבית-הספר הממשלתי למשפטים בירושלים. הצטרף לפלמ"ח בראשיתו. נאסר ובקושי הצליחה משפחתו להשיג את שחרורו. בימי מלחמת העולם נענה לצד המוסדות והתגייס לצבא הבריטי. עלה לדרגת סרג'נט, השתלם והתמחה בתותחנות ובטנקים- גם מתוך כוונה לרכישת הידיעות כדי למסרן לחבריו ב"הגנה". צורף לבריגדה העברית. בקרב המכריע על נהר סניו הצטיין בגבורתו וקיבל מדליה ממדרגה גבוהה, שמלך אנגליה חתם בעצם ידו על מכתב-הלואי שלה. אחרי מיגור האויב נשאר עוד באירופה והתמסר לפעולות סעד ועזרה למען שרידי ההשמדה ולמען העפלתם לארץ ולשם כך עבר בכל ארצות אירופה המערבית והמרכזית. משחזר ארצה נכנס לעבודה במרכז "החבל הימי לישראל", מקודם בעבודת-משרד שיגרתית, אחר-כך בטיפוח קשרים עם הנוער המאורגן ועם ארצות חוף וטיפול באורחים מהתפוצות (הכשירוהו לכך נועם הליכותיו ושליטתו המלאה באנגלית, בצרפתית ובגרמנית), ובעיקר שקד על שכלול הירחון "ים", הגברת תפוצתו והעשרת תכנו בידיעות ובתרגומים ממיטב הספרות הלועזית. נודע בדבקותו במסורת ישראל. נשא אשה והתכונן לחיי אזרח רבי-פעלים. מיד אחרי החלטת החלוקה והתחלת מלחמת-השחרור התנדב לשירות מלא ומילא תפקידים אחראיים בארגון הספריה הצבאית ובאגף הסרטים הצבאיים, בארגון ובהדרכה בתותחנות, בקורסים לקצינים ושקד על הרחבת ידיעותיו הצבאיות. כשנפל בן-דודו יצחק וייט בחזית ירושלים אמר: "עלינו להתגבר על אבלנו מתוך כבוד לעצמנו ולעמנו"- בלי לדעת שהדברים אמורים מראש גם למשפחתו שלו. לשחרור הנגב התגנב ממש מביתו והצטרף כקצין קרבי לפעולות, ואחרי סיום המבצע בנצחון עבר מיד לחזית הצפון ונפל בקרב על תרשיחה ביום כ"ז בתשרי תש"ט. למחרת היום הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחיפה. על שמו נקראה הספריה שיסד "החבל הימי לישראל" בבית הימאים בתל-אביב. אני עודד פז גולדשמידט אחיו של אורי, באותו יום שבת, יום נפילתו- 30.10.48 הייתי עם אורי. הייתי אז בן 15.5, את היום הזה לא אשכח לעולם. ולהלן הסיפור שלי על יומו האחרון של אחי אורי ונפילתו עד כמה שאני זוכר: יום לפני נפילתו ביום שישי 29.10.48 אורי אחי בא לביתנו בבת-גלים וזאת לאחר שחזר מהקרבות בנגב כיבוש משטרת עירק סודן. הגדוד שלו היה במחנה ג'למה ליד יגור, קיבלנו רשות מההורים ואורי לקח אותי איתו למחנה רק ליום אחד. הוא היה המפקד. אורי היה בשבילי אח, חבר ואבא. היינו במחנה כל הערב ובאותו לילה נתקבלה פקודה לזוז לכיוון כביש נהריה תרשיחא בגליל. הפלוגה הייתה צריכה להיות שם עם עליית השחר של יום שבת. התכוננו לקרב נגד צבא קאוקג'י לשיחרור תרשיחה וסאסא. בעצם שירור הגליל. עד כמה שזכור לי יום אחרי כן, יום ראשון 31.10.48, הכריזו על שביתת נשק והמציאות הייתה צריכה להיות שהגליל בידנו כולו. בזמן התזוזה מג'למה אורי לא היה יכול להחזיר אותי לבת-גלים וגם להשאיר אותי בדרך בצ'קפוסט הוא לא רצה- זה היה מסוכן. לכן המשכתי איתו לגליל. (קיבלתי גם מקלע סטן). כשהגענו לנקודת הריכוז בכביש נהריה סאסא, הוא השאיר אותי עם הטבחים שהכינו ארוחה בשדה. לקראת הצהריים אורי חזר, עליתי איתו על הקומנדקר שלו ונסענו בדרך עפר לכיוון סאסא, בדרך הוא הספיק להגיד לי שהגליל שוחרר והמיבצע הצליח ואז פתאום היה פיצוץ- כנראה שעלינו על מוקש, הקומנדקר התהפך, אני ועוד חיל שישבנו מאחור נזרקנו לצד ואילו אחי נהרג במקום והנהג שלו נפצע קשה.

יום לפני נפילתו, ביום ששי 29.10.48, אורי אחי בא לביתנו בבת-גלים וזאת לאחר שחזר מהקרבות בנגב כיבוש משטרת עיראק-סודן. הגדוד שלו היה במחנה ג'למה ליד יגור, קיבלנו רשות מההורים ואורי לקח אותי איתו למחנה. רק ליום אחד. הוא היה המפקד. אורי היה בשבילי אח, חבר ואבא. היינו במחנה כל הערב ובאותו לילה נתקבלה פקודה לזוז לכיוון כביש נהריה תרשיחה בגליל. הפלוגה היתה צריכה להיות שם עם עליית השחר של יום שבת. התכוננו לקרב נגד צבא קאוקג'י לשיחרור תרשיחה וסאסא. בעצם שיחרור הגליל. עד כמה שזכור לי יום אחרי כן יום ראשון 31.10.48 הכריזו על שביתת נשק והמציאות היתה צריכה להיות שהגליל בידנו כולו. בזמן התזוזה מג'למה אורי לא היה יכול להחזיר אותי לבת-גלים, וגם להשאיר אותי בדרך בצ'קפוסט הוא לא רצה, זה היה מסוכן. לכן המשכתי איתו לגליל. (קיבלתי גם מקלע סטן). כשהגענו לנקודת הריכוז בכביש נהריה סאסא הוא השאיר אותי עם הטבחים שהכינו ארוחה בשדה. לקראת הצהריים אורי חזר, עליתי איתו על הקומנדקר שלו ונסענו בדרך עפר לכיוון סאסא - בדרך הוא הספיק להגיד לי שהגליל שוחרר והמיבצע הצליח. ואז פיתאום היה פיצוץ - כנראה שעלינו על מוקש. הקומנדקר התהפך אני ועוד חייל שישבנו מאחור נזרקנו לצד ואילו אחי נהרג במקום והנהג שלו נפצע קשה.