"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

גבריאל (גבי) גוילי, בן רוזה ורפאל, נולד ברמת גן, בשנת תשי"ט (1959) כבן זקונים למשפחת גוילי, לאחיותיו נילי ואושרה. ילדותו הייתה רגילה. למד שנתיים בגן הילדים, סיים בהצלחה את בית הספר היסודי "יבנה" ואת בית הספר התיכון העירוני הדתי ברמת גן. גבי אהב לעסוק בפעולות שונות. כבר מגיל צעיר השתתף בחוגים שונים, כמו חוג לטיסנאות וחוגים לנוער שוחר מדע, בעיקר בנושא המחשבים אותו אהב במיוחד. כמו כן אהב לעסוק בספורט ונהנה לשחק במשחק השחמט. השתתף באליפויות בשחמט שנערכו מטעם בית הספר ואף זכה בהן. כמו כן בחידונים בפרשת השבוע אף הם מטעם בית הספר. בגיל צעיר הצטרף לתנועת בני-עקיבא והשתייך אליה עד גיוסו לצה"ל. לגבי היו חברים רבים מבית הספר, מהתנועה ומחוגים בהם השתתף. הוא אהב את חבריו והם אהבו אותו. ידע כיצד להתייחס אליהם אהב לעזור לכל דורש בכל תחום ובאמת היה חביב ואהוד על כולם. גבי הצטיין באופי שקט ונוח. ידע לתמוך ולעודד, אף פעם לא התלונן ניחן ביכולת לעודד, להרגיע ולא להדאיג. גבי היה בן טוב להוריו ואח טוב. אהב לשבת בחוג המשפחה, לשוחח, לספר ולשמוע מאחרים הוא היה קשור מאוד למשפחתו ואהוב עליהם. ילדים קטנים אהבו את גבי במיוחד אולי בגלל שחשו באהבתו הרבה אליהם. לגבי היו תכניות רבות. הוא תכנן לעסוק במקצוע המחשבים עליו חשב תמיד. אך לא רצה לעשות זאת במסגרת העתודה האקדמאית. אלא החליט לסיים את הצבא וללמוד אח"כ. חינוכו לאהבת העם והמדינה הקנו לו את רוח התנדבות לכל תפקיד קשה ואחראי, אף אם מסוכן. גבי גויס לצה"ל בחודש יולי 1977 והוצב לשירות בחיל התותחנים. הוא נשלח לטירונות והתקדם בהצלחה בשלבים השונים של הכשרתו. מספר מפקד הבסיס: "טוראי גבי היה חייל מסור ונאמן וביצע את המוטל עליו מתוך נכונות והכרה. הוא היה אהוב ומקובל על חבריו סייע להם ודרבן חלשים ממנו והיה מטובי החיילים במחלקה". גם חבריו לטירונות שהכירו אותו הכרות קצרה ביותר ציינו את טוב לבו ואת אחריותו כיצד נחלץ לעזרת הזולת והתנדב ראשון לכל תפקיד ומשימה. כפי שמספר אחד מהם: "...באוהל היה גבי דמות יוצאת דופן כולנו ללא יוצא מן הכלל היינו בלחץ נפשי עם תחילת הטירונות, אבל בעוד כולם טרודים בענייניהם הצטיין גבי בטוב לב ובאחריות כלפי הכלל...והיה עושה את מעשיו בצנעה ובהסתר". גם מי שהכירו את גבי תקופה קצרה עמדו מיד על תכונותיו היחודיות ויצרו אתו קשר חם. במכתב יחיד שהספיק גבי לשלוח הביתה כתב בהתאם לאופיו "שהכל בסדר..." . שבועיים לאחר גיוסו ב- 17 באוגוסט 1977, בעת אמון, נפצע מרסיס של רמון. במשך שלושה חדשים היה מחוסר הכרה. ונפטר ב- 7 בנובמבר 1977 (כ"ו בחשוון תשל"ח). הובא למנוחות בבית העלמין זיכרון מאיר בבני ברק. הנצחה: לוחות זיכרון בביה"ס היסודי ובביה"ס התיכון. ספריה תורנית בבני עקיבא - סניף ר"ג. בני ברית בישראל קראו לשנה על שמו "נצח גבריאל". כמו כן בית כנסת "נצח גבריאל" ברמת גן. חידוני תנ"ך לנוער.