"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

גוטמן רון ("רוני"), בנם בכורם של אברהם ונחמה, נולד ביום כ"ד בתשרי תשי"א (5.10.1950) בקיבוץ גזית בגליל התחתון. היה בן הבנים הראשונים של הקיבוץ. למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ ובמוסד החינוכי "תבור" בקיבוץ עין דור השכן. הוא היה נער כשרוני ורגיש, נחבא אל הכלים ושקט. תמיד נקט דרכי נועם בין חבריו ולא חיפש עילה להתבלט. הוא פעל רבות במסגרת התנועה לביעור הבערות, חדור הכרה כי יוכל לעשות למען העולים החדשים. כן היה חבר בתנועת "השומר הצעיר". הוא נמנה עם עורכי העלון של המוסד, אשר לו העניק משנינות מחשבתו ומן ההומור העוקצני שלו. אך יחד עם זאת, גילה מקצת מנפשו הלירית בשירים קצרים שכתב. בשירים אלה גילה עמקות ראייה, עדנת רגש וחדוות חיים. רוני היה בעל רצון חזק ולא נכנע למחלה שפקדה אותו בילדותו ולא התנזר מכל פעילות ספורטיבית. הוא השתתף באופן קבוע במירוצי התבור המסורתיים ובצליחת הכנרת. הכל העריכוהו בזכות שקדנותו והתמדתו בסוגי פעילות כה שונים. הוא היה אהוב על ילדים ועל מבוגרים כאחד, אהב לשמוח, שר במקהלה וניגן בחליל. הוא תרם ברוב כישרונותיו למסיבות ופזמוניו הושרו בפי בני גילו בהזדמנויות שונות. רוני היה מיזוג מופלא של רצון ורגש, להט ותבונה. כזה היה כאשר נבחר לשמש מדריך: בוגר בין בוגרים, מבין לנפש זולתו, עוזר לכל דורש ונכון תמיד לפעילות תרבותית וחברתית, לויכוחים אקטואליים, לחתירה, שלא תמיד הייתה עם הזרם, אלא חיפשה את ייחודה, את ביטויה המקורי. רוני ידע להפעיל את הכוחות הגדולים הגלומים בו: לא ויתר, חזר פעם ועוד פעם על מעשהו עד אשר שיפר הישגיו. שינה, החליף, תיקן, אך נשאר תמיד אותו עלם חמודות, שידע את חולשותיו, וחיפש דרכים כדי להיענות לפניות חבריו, לסייע, לקדם הדברים בעבודתו עם עדר הצאן, ביחסי אנוש, בפתרון שאלות, שנראו לפעמים נטולות פתרון. בתחילת נובמבר 1969 גויס רוני לצה"ל. הוא הצליח בכל מעשיו וסיים את הטירונות כחייל מצטיין. סגולותיו המצוינות ופניו השקטות והרגועות, יצרו חיש קל קשר של אהדה והבנה בינו לבין חבריו לנשק. כחבריו לקבוצה הבין רוני היטב את הצורך החיוני שבשירות בצבא, אך יחד עם זה חלם על היום שיוכל לחזור מן המחנה ומן האימונים, כדי לתרום באופן פעיל לחיי הקיבוץ, לנסות לתקן פגעים, להיות גורם מדרבן ליצירת חיים טובים ויפים יותר. ביום כ"ב בסיון תש"ל (26.6.1970), נקטע לפתע פתיל חייו. הוא נפל בעת מילוי תפקידו בהפגזה של האויב על רמת הגולן. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב"ט. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בקבוץ גזית. מפקד היחידה כתב למשפחתו את הדברים האלה: "רוני הגיע ליחידה לפני זמן קצר יחסית, כחודשיים לפני נפילתו. טרם בואו עבר רוני את ההכשרה הרגילה של כל חייל בחיל התותחנים. ההבדל היה בכך, שרוני גמר הכשרה זו בהצטיינות והועלה לדרגת טוראי ראשון בהיותו בקורס. ... מיד נקלט ביחידה ובמסירותו הרבה הגיע במהרה לתפקיד סגן מפקד צוות של מכמ"ת, תפקיד אשר מילא בעת נפלו. ...הוא נתן סיוע וחיפוי אף לכוחות השריון אשר נעו מזרחה על הגבול, כדי להשתלט על מוצבים הסוריים אשר התנכלו לישובינו ולתנועה האזרחית ברמת הגולן. בגופו חיפה רוני על הכוחות ואת נפשו הקריב, כדי שחבריו יוכלו לעבוד בביטחון וללא נפגעים. מסירותו, אומץ לבו וחדוות החיים שלו יישארו חרותים בלבנו תמיד. דמותו תלווה אותנו ותיתן לנו את הכוח והאומץ להמשיך בנטל המלחמה, שנכפתה עלינו על ידי אויבינו". הקיבוץ החליט להנציח את זכרו של רוני, הבן-החבר, על ידי הקמת יד בקרבת פינת הזיכרון, שהוקדשה לזכר הורי חברי הקיבוץ אשר נספו בשואה; בקובץ צנוע כונסו חלק משיריו היפים; חוברת לזכרו הקרויה "רוני" על שמו, היא פרידה נרגשת וכואבת מבן יקר, שלא זכה לראות כיצד מתגשמים חלומותיו במציאות של חיי קיבוצו.