"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

בן מוריס ואסתר. נולד ביום י"ב באלול תרצ"ו (30.8.1936) באלכסנדריה של מצרים. למד שם בבית הספר היהודי "אגיון". בשנת 1949 עלה עם משפחתו והם התגוררו ב"שער העליה". לאחר שישה חודשים עברה המשפחה לבאר יעקב. את לימודי בית הספר היסודי סיים בביה"ס הדתי ביישוב. בגיל 17 כבר למד לבד לנהוג על אופנוע ומכונית ועשה זאת במיומנות מדהימה. בפברואר 1955 התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים, וכעבור שישה חדשים, ביום ח' באלול תשט"ו (26.8.1955), נפטר. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית-שאול. הניח הורים, שני אחים - יצחק וליאון ושתי אחיות - רחל ונינה. בני משפחתו מספרים עליו שהיה היה אדם מאד חברותי מוקף תמיד חברים, בעל חוש הומור, הרבה שמחת חיים ובמיוחד - בעל מרץ. האסון שנפל על המשפחה בהיוודע מותו היה כבד מנשוא, ואמו בקשה למות אחריו מרוב צער. ואכן בדיוק שנה לאחר מותו בזמן שהמשפחה היתה עסוקה בהכנות לחתונת הבן הבכור יצחק, יצאה האם להשקות את הגינה, מעדה, שברה את חוט השדרה ונפגעה בראשה. היא אושפזה בבית חולים, אך מצבה הלך והחמיר, כיוון שלא היה לה רצון לחיות, בשל היגון שרבץ עליה מאז מות בנה. המוות היכה במשפחה בשנית, כשהאם נפטרה לאחר שבוע והיא רק בת 48. רחל אחותו של שלמה ז"ל היתה בהריון, כשנודע לה על נפילת אחיה, היא החליטה להנציח זכרו וקראה לבנה - שלמה.