"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

בן מאיר ורחל. נולד בשנת תש"ט (1949) בעיר אגדיר שבמרוקו. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1956 והוא אז בן שבע. היא התיישבה בבאר-שבע ובהגיע ויקטור לגיל הלימודים למד בבית הספר היסודי הדתי "חזון עובדיה". כאשר סיים את בית-הספר היסודי רצה לצאת לעבודה אלא שזו לא נמצאה לו. בינואר 1964 נתקבל למרכז הנוער על-שם רוזנבלט לקורס נגרות ושם למד עד סוף יולי 1964. לאחר חודש-נופש חזר לקורס והמשיך בו עד סוף דצמבר אותה שנה. הוא התקדם יפה במקצועו ומצא בו תוכן בחייו. דעתו של המחנך והמורה באותו מרכז-הנוער הייתה שחבל שהנער יעבור ממקצוע למקצוע באמצע שנת-הלימודים והוא אחד הטובים בקורס לנגרות. אך המשפחה לא כן סברה ודעתה הכריעה. הנער עבר לבית-מלאכה פרטי בבאר-שבע והתחיל לעבוד במקצוע השרברבות. בבית-המלאכה זה עבד מסוף 1964 ועד לגיוסו. זמן מועט אחרי בואו לבאר-שבע קשר האב את גורלו עם מפעל מכתשים אשר בעיר ועבד שם כשרברב. ויקטור נטה ללכת בעקבות אביו. אך נרשם להמשך לימודיו בבית-הספר המקצועי "עמל" כדי ללמוד נגרות. אולם מאוחר יותר אמר לאביו: "אבא, אני רוצה ללמוד את מקצועך" - ולפני גיוסו לצה"ל היה נראה מדי פעם במפעל כשהוא עוזר לאביו. ויקטור אהב את העבודה והיה מתקדם במקצוע. הוא היה אחראי ודאג שכל עבודה תבוצע על הצד הטוב ביותר. שלוש שנים עבד באותו מפעל והוכיח את חריצותו ומסירותו לעבודה. האתגר הגדול שלו היה הצבא. לפני כניסתו לצבא היה מחוסר-סבלנות ורצה להחיש את מועד-גיוסו. הוא ראה בצבא שלב חדש בחיים, בו ייהפך מנער לגבר וישרת בנאמנות את המולדת ואת האהובים והאוהבים אותו. לכן הקדים והתגייס לפני הזמן. בפברואר 1968 גויס לצה"ל ובשירותו הקצר הוכיח את עצמו כחייל מצוין וחייל למופת. ביום י"ט באדר תשכ"ט (9.3.1969) נפל בקרב באזור קנטרה. מפקד יחידתו, במכתב התנחומים להורים, ציין את ויקטור כחייל טוב, ער למתרחש סביבו, האוהב לעזור לחבריו - ולכן זכה להוקרת חבריו לנשק ולהערכת מפקדיו. "מכתשים", עלון לזכרו, יצא על-ידי מפעלים כימיקליים. משפחתו וידידיו הוציאו חוברת לזכרו הנושאת את שמו.