"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

יצחק, בן ליאון (יהודה) ואסתר. נולד ביום כ"ב בתמוז תש"י (7.7.1950) בטנג'יר, שבמרוקו הספרדית. משפחתו עלתה ארצה בשנת 1955. יצחק למד בבית-הספר היסודי "שמשון" בבית-שמש ואחרי שסיים את לימודיו בו, למד שרברבות בבית-הספר התיכון המקצועי, ב"מרכז הנוער" על-שם סופי טאקר שבמקום. יצחק היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" והיה נכון תמיד להתנדב לכל אשר יידרש ולתרום את חלקו מרצון ובלב שלם. בשל כך גם השתלם בקורס ל"עזרה ראשונה". יצחק אהב מאוד לטייל בארץ ולתור בה מקומות חדשים. הוא היה חבר בחוג "אזרחות בארצנו". הוא היה חברותי ושמח ותמיד היה חיוך על שפתיו. הוא עבר גם את אימוני הגדנ"ע והשתתף בהרבה צעדות ומסעות. מטבעו היה שמח בחלקו ומעולם לא נשמעה תלונה מפיו. במלחמת ששת הימים היה יצחק בין הראשונים שהתייצבו לעזרה ונמנה עם אנשי "מכבי-האש", אשר נזעקו לעזרת הקיבוצים שעל גבול הירדן, כדי לכבות את השריפות שפרצו שם. את הצבא אהב מאד ובקוצר רוח ציפה למועד גיוסו. הוא גויס לצה"ל במחצית מאי 1968. הוא אהב את חבריו-לצבא, אך זה לא גרע מאהבתו למשפחתו, אשר לה דאג תמיד. כאשר היה בא הביתה לחופשה, היה נכנס בשריקה לחדר, כדי שאמו לא תופתע מכניסתו לבית ותיבהל. ביום ג' באדר א' תש"ל (9.2.1970), נפל בהתקפת מטוסי אויב באזור תעלת סואץ. הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בבית-שמש. השבועון "בטאוננו" של מרכז הנוער בבית-שמש, הקדיש לו את גיליונו, שיצא באותו שבוע שבו נפל; אחד מקיבוצי עמק הירדן, אשר שמע על נפלו, לא שכח ליצחק את העזרה, שהושיט לו בעת המלחמה והביע לו כבוד ותנחומים, בהודעה שנתפרסמה בעיתונות.