"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

אילן בן חיים, בן ריקה וצבי, נולד ביום כ"ה בניסן תשכ"ז (8.5.1967) בבאר-שבע. ילד חמודות היה, תכול עיניים וזהוב שיער, משאת נפשה של כל אם. כבר בילדותו ניכרו בו תכונות הרצינות והאחריות, כשהגן וסכך על אחותו מפני ילדים גדולים ממנו. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי ממלכתי "הנשיא" בירוחם והמשיכם בחטיבת-הביניים "זינמן" בדימונה. משיכתו ליופי ואסתטיקה נתנה אותותיה בנפשו הרגישה. אילן גילה נטיות ואמנותיות - כישרון בציור ובפיסול. ציוריו מפארים עד היום את פרוזדורי בית-הספר והחדרים בביתו. עבור פסל שפיסל ואשר הוצג בטקס סיום שנת הלימודים, זכה לתשבוחות רבות ממוריו. מוריו העריכוהו כ"בעל ביטחון עצמי מעולה, דבר המאפשר לו להיות בולט בחברה מבלי להיות מנהיג. מכיר בערך עצמו, והתנהגותו מושלמת". את לימודיו סיים במגמה הראלית בבית-הספר התיכון מקיף ו' בבאר-שבע. אילן היה תלמיד שקדן ויסודי, שהצטיין בתחום הראלי, ושאף ללמוד הנדסת חומרים לאחר שירותו הצבאי. במקביל ללימודיו עסק בספורט, פיתח כושר גופני מעולה, ובשעותיו הפנויות נהג לשחק טניס וכדורסל. אילן, בחור שלו בעל מזג נוח שחיוך תמידי נסוך על פניו, היה מקובל מאוד בקרב חבריו אשר אהבוהו ושמרו עמו על קשרים חמים, אינטנסיביים וממושכים. בשלהי יולי 1985 גויס לשירות חובה בצה"ל. במשך למעלה משנה עבר קורסים שונים בניהם קורס קצינים. קציניו העריכוהו כ"קצין טוב מאוד וממושמע המבצע משימותיו בצורה טובה, פעיל ובעל יכולת גבוהה, מקצועי מאוד, בעל יוזמה, משקיע ובעל כושר פיקודי וניהולי גבוה". מפקדיו שעמדו על תכונותיו הטובות, הטילו עליו תפקידים שדרשו אחריות, התמדה, כושר ביצוע ואילתור, ואילן עמד בהם בהצלחה. פיקודיו ראו בו מפקד אהוד ובו בזמן בר סמכות. כשעמדה בפניו הבחירה בין תפקיד בעורף לבין תפקיד בשטח, בחר לשרת בגבול הצפון כקצין אגם-מבצעים של התותחנים. אילן סייר ביחידות הפרושות לאורך הקו ועשה לילות כימים כדי למלא את משימותיו בהצלחה. מעולם לא התלונן, ולא סיפר להוריו על סיוריו מעבר לגבול כדי לא להדאיגם. עבור משפחתו היה מקור גאווה וערגה. שמחת החיים שבו, הדביקה את כל מי שבא עמו במגע. בשעות הספורות בהן שהה בביתו, עזר בתיקונים השוטפים, טיפח את גינת הנוי של ביתו, פרט על גיטרה וניגן באורגן שבחדרו. בשלהי יולי 1988 הצטרף לשורות צבא הקבע. ביום ח' בחשון תשמ"ט (19.10.1988) נפל אילן בקרב בדרום לבנון. בעת שהיה בסיור מבצעי, התקרבה אל שיירת הג'יפים שחנתה בצד הדרך, מכונית תופת נהוגה בידי מתאבד שיעי. בפיצוץ העז, נפגע אילן והועבר לטיפול בבית החולים רמב"ם אך כעבור שעתיים מת מפצעיו. בן 21 היה בנפלו. אילן הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר-שבע. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן. ארגון הסטודנטים היהודים ברומא נטע לזכרו עץ באחד מיערות קק"ל. שר הביטחון כתב במכתב תנחומים למשפחה - "סרן אילן שרת בשירות הקבע בצה"ל. הוא ראה את שירותו כשליחות ונשאו במסירות ובאהבה, נכון ומסור תמיד, הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח כוחו כאשר טובת המדינה לנגד עיניו...בנפלו הקריב את חייו במערכה הגדולה והארוכה למען חירות ישראל..." ומדברי מפקדו הישיר - "...אילן היה קצין מקצועי, מוכשר מאוד ואמיץ, ידע והתמודד בצורה נבונה מול כל משימה שהוטלה עליו. הסתדר עם כולם. העבודה לא הרתיעה אותו. בכל מקום שפעל, הקרין בטחון לסובבים אותו. אילן היה קצין אהוד על חייליו ומפקדיו". חיילי ומפקדי יחידתו, החליטו להסב את שם סוללת התותחנים בה שירת, ל"אילן". מספר מפקד הסוללה: "קשה לנו להאמין שאילן איננו עוד בינינו. הפנים עם החיוך הנצחי שלו, עדיין עומדות לנגד עיני. המיזוג היפה של הומור, צחוק ושמחת חיים, יחד עם רצינות ועבודה קשה, זה מה שייחד אותו כל-כך והביא לכל מי שעבד אתו והכיר אותו לאהוב ולכבד אותו. אילן הטביע את חותמו בסוללה"