"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

יוסף, בן אטלה וברוך ז"ל, נולד ביום כ"ה באדר תש"ב (9.3.1942) בבראילה שברומניה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"י (1950). עד עלייתו למד שנתיים בבית-ספר יסודי בעיר הולדתו ואחרי-כן המשיך ללמוד בבית-הספר היסודי "כצנלסון" באשקלון ובבית-הספר התיכון העירוני "תגר". יוסף היה תלמיד חרוץ, ערני ונבון, אהוב על מוריו ועל חבריו. הוא היה אוהב סדר ומשמעת והקפיד תמיד על לבושו ומראהו. הוא ניחן במרץ וביזמה, בחריצות ובגישה מעמיקה ורצינית לכל מעשה או תופעה שהוטל עליו להתמודד אתם. רוחו הייתה תמיד טובה עליו והוא השרה מרוחו זו על סביבותיו. הוא היה חברותי, ובדרך-כלל היה הרוח החיה בכל אירוע חברתי. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, ולאחר מות אביו טיפל במסירות ובאהבה באמו. יוסף גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1960 והוצב לחיל-התותחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס קשרי חת"ם ובקורס קשרי חת"ם מתקדם, התמנה למש"ק קשר תותחנים. בתפקידו זה שימש כמדריך בבסיס ההדרכה של חיל-התותחנים. חבריו להדרכה העידו עליו, כי התבלט בכושר מנהיגותו, במסירותו ובאחריותו. לא אחת קרה, שכאשר הלכו חבריו למנוחת-הצהריים, היה הוא עולה לחדר ההרצאות, מכין את המכשירים ודואג לכל פרט, שלא יחסר בשיעור הקרוב; ואם עוד נותר זמן בידו, היה חוזר ומשנן את החומר. לאחר שסיים את השירות הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים, בהן שימש בתפקיד מש"ק קשר, וגם נטל חלק במלחמת ששת-הימים. היסודיות והיעילות ציינו אותו גם בשירותו במילואים. לאחר השחרור החל יוסף ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1968 סיים את לימודיו ואת תקופת ההתמחות ונעשה עורך-דין. זמן קצר לאחר שהוסמך, נשא אישה ובראשית 1970 נולד בנו. אותה שנה פתח משרד לעריכת-דין באשקלון, ביסס אותו והרחיבו וראה ברכה בעמלו עד שפרצה מלחמת יום-הכיפורים. כשפרצה המלחמה, גויס עם יחידתו והוצב בחזית סיני. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), דקות אחדות לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה, נפגע יוסף ונהרג בהפגזה בקרבת הגשר, שיחידתו עמדה לחצות. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשקלון. השאיר אחריו אישה ובן, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. חבריו ליחידה הוציאו לאור חוברת לזכר חללי היחידה ובה גם דברי חברים על דמותו של יוסף; משפחתו, שופטים בבית המשפט וחבריו מקרב עורכי הדין ייסדו לזכרו קרן-מלגות לתלמידים מצטיינים בבית-הספר התיכון בו למד, כן נקראת על שמו ספרייה באשקלון. בטכס חנוכת הספרייה אמר השופט ג' גלעדי: "בניגוד לעורכי-דין אחרים, מה שאפיין את יוסף הוא רצונו להעמיק וללמוד ורוח-הקרב שפעמה בו כאשר נלחם לעניין צודק, או כשחשב שמישהו מקופח. אנו, השופטים, גם ידענו, לאחר שהכרנוהו, כי מלה של עורך-דין בינדר היא תמיד אמת ואם הוא אמר משהו, לא היה מקום לפקפק באמיתותו".