"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

מנחם בידרס, בן אליהו ז"ל ומרים, נולד בכ"ז סיון תש"ו (26.6.46) בטשקנט שברוסיה, בשלהי מלחמת העולם ה- II . ב- 1950 עלה ארצה עם משפחתו לכפר יונה. למד בבית ספר היסודי "עמל" שבישוב, ואח"כ בביה"ס התיכון "נעורים" ליד נתניה. מקשיים כלכליים נאלץ לנטוש את לימודיו והמשיך בתיכון ערב. היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" ואף השתתף בחוג לריקודי עם וזימרה. התגייס לצה"ל ב- 1963 והוצב בתותחנים, שירת כשנה בקבע והשתחרר. ניסה להיות אזרח מן השורה, אולם בגלל רגש החובה שפיעם בו, חזר לקבע בפרוץ מלחמת ששת הימים - ליחידתו ותפקידו - קצין רכב ביחידת מרגמות כבדות מתנייעות. מפקדיו עודדהו להמשיך וללמוד והוא עבר קורס להשתלמות חינוכית בירושלים. באוגוסט 1966, התחתן עם אישתו חיה שטילמן, שאותה הכיר בצבא. ביום י"ח בתמוז תשכ"ט (4.7.69) נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה. במותו היה בן 23 שנים, הניח אשה ותינוקת בת שנה וחצי, דגנית. בתו כתבה עליו: "אבא שלי נהרג באמצע החיים. אומרים שהיה - צעיר, יפה וכולו שמחת חיים. אבא שלי נהרג באמצע החיים, והשאיר אותי לבד, ללא אב. כשכל הילדים אמרו "אבא", אני לא אמרתי. כשכל הילדים קראו ל"אבא" אני לא קראתי. זה נורא לחיות ללא אב, זה נורא לא להכיר את אבי. וכל שנותר הן תמונות, וכל שנותר הם סיפורים, והלב בוכה - כי אפילו זכרונות אין, כמה נורא הוא השכול - כמה נורא הוא היגון. "