"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

אליהו (אלי), בן ציונה ואברהם (אלברט), נולד ביום כ' באדר א' תשי"ד (23.2.1954) במושב מגדים, ולמד בבית-הספר היסודי במגדים ובניר-עציון. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התעשייתי "שפרינצק" בחיפה במגמה של מסגרות מבנים. הוא היה תלמיד שקדן וחרוץ, שהתחבב על המורים ועל חבריו בכיתה; ואמנם סיים את לימודיו בבית-הספר התעשייתי בהצטיינות. הוא היה חובב ספורט ונמנה עם שחקני הכדורגל של "הפועל" מגדים. הוא הרבה בפעילות במועדון הנוער במושב והקדיש את זמנו הפנוי לטיולים ולמסעות בחיק הטבע. אלי היה חברותי מאוד, ידיד של אמת, שידע תמיד לסייע לזולתו ולעזור בשעת צרה. הוא עבד במסגרות מבנים במפעלי התעשייה הצבאית בחיפה, והתעתד, לאחר השחרור משירותו הצבאי, להיות חקלאי ולעבוד במשק הוריו במושב. אליהו גויס לצה"ל בראשית מאי 1972. הוא ביקש לשרת בחיל הצנחנים, אך בקשתו נדחתה והדבר ציערו מאוד. הוא הוצב לחיל התותחנים ולאחר סיום הטירונות השתלם בקורס לקשרים. הוא היה חייל אחראי ומסור, שידע לבצע את תפקידיו ביצוע מדויק. על שירותו ביחידה מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". הוא היה בן טוב ומסור, השתדל שלא להדאיג את הוריו והקפיד לכתוב הביתה לעתים קרובות. במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה והפריצה ברמת הגולן. ביום כ"ה באדר תשל"ד (19.3.1974), נהרג מפגיעת רסיס, בשעה שהופגז מוצבו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "אליהו ביצע את כל המוטל עליו בנאמנות ובמסירות. הוא היה חייל שקט וחייכן, חביב ומקובל על כל חיילי היחידה". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה ולוח זיכרון לבית-הכנסת "שער הרחמים" במגדים; תנועת המושבים הוציאה לאור חוברת לזכר חברי מושבים שנפלו במלחמה ואליהו בתוכם.