"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

צבי, בן רוזה ויצחק, נולד ביום ט"ז בחשוון תש"ה (1.11.1944), באורינבורג שברוסיה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1949. הוא למד בבית-הספר היסודי "המאירי" בלוד ואחרי-כן סיים לימודיו בבית-הספר המקצועי "עמל" ברמלה, במקצועות חרטות ומסגרות. צבי (שכונה בפי בני המשפחה וחברים בשם צבי'קה, צבי'קלה, אחא) היה ילד רציני וחייכן כאחד. לדברי מחנכו היה תלמיד מסודר ונקי. הופעתו, מחברותיו העטופות והמסודרות וכתב-ידו היפה והברור היו לדוגמה לתלמידי כיתתו במשך כל שנות לימודיו. עברה עליו ילדות מלאה סבל וסכנות. דרכו ארצה עם הוריו הייתה כרוכה בגנבת גבול ומעבר בארצות אחדות, ונדודיהם ארכו כשלוש שנים. גם בארץ ידע מחסור וסבל, שכן תנאי המגורים של המשפחה היו קשים. כדי ללמוד בבית-ספר דתי נאלץ צבי ללכת מדי בוקר בבוקר דרך ארוכה. בכל זאת היה מגיע לתפילת שחרית בבית-הספר בין הראשונים והיה מתפלל בדבקות. הוא היה מוכן לעזור לכל אדם והכול אהבוהו. לדברי מחנכו היה הוא התגשמות היושר. הוא לא ניאות לרמות בשום פנים ואופן ולא יכול לסבול נקיפת מצפון אף לזמן קצר ביותר. כל שעשה - עשה לפי מיטב יכולתו והצליח להגיע להישגים. היה לו אוסף של בולים ושל מטבעות, והיה חובב מוסיקה. כן אהב תמיד לסייע לאביו ובכל שנה היה עוזר לו בהקמת הסוכה בחג הסוכות ולא היה מוותר על כך. צבי אהב את החיים והיה חבר וידיד לכל אדם. הוא היה טוב-לב ונעים-הליכות, צנוע, שקט ומסוגר. מתמיד היה בן מסור להוריו ואח נאמן לאחיו. הוא זכר תמיד את ימי ההולדת של בני המשפחה ועמד על כך שימים אלה יוחגו כיאות. לפני שגויס לצבא, עבד כמסגר מכני בבית-חרושת לייצור מאזניים בתל-אביב. צבי גויסלצה"ל בראשית נובמבר 1962 והוצב לחיל החימוש. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס נשקים, נשלח למפקדת גי"ש ומשם הועבר לגדוד 113 כנשק. הוא היה חייל טוב וממושמע ובתעודת השחרור מצה"ל צוין שביצע את תפקידו ביעילות. לאחר שסיים את שירותו הסדיר והוצב לשירות מילואים, השתלם בקורס מחסנאים טכניים לתחמושת. בתעודת גמר הקורס נאמר: "תפיסה טכנית טובה, מסור בעבודתו, עשה מאמצים להצליח בקורס". אחר כך הוצב לגדוד תותחנים כמ"ט תחמושת. במלחמת ששת-הימים השתתף בקרבות באום-כתף ולחם באומץ-לב ובתושייה רבה. אחרי שסיים את שירותו הסדיר, החל לעבוד כחרט בבית החרושת "אושפיז" למנועי חשמל, ומשנת 1972 עבד ב"ונגארד, תעשיות מדע" בחולון. לאחר שהתחתן ונולדו לו ילדים היה בעל טוב ואב מסור ומבין. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, התייצב ביחידתו והשתתף עמה בקרבות הבלימה ברמת-הגולן. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), נפגע צבי ונהרג בהפצצת מטוסי אויב באזור שבין תל-א-סאקי לרמת-מגשימים, ליד אל-על. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. בחוברת "לקט ידיעות לעובד", מס' 10 (אוקטובר 1973 - ינואר 1974) שהוציאה לאור מנהלת נמל התעופה בן-גוריון, פורסמה רשימה עליו; כן יצאה לאור חוברת לזכרו בשם "הצבי בעפר שלום לעפרו".