"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

דניאל (דני), בן פיבי ושמעון, נולד ביום י' בחשון תשט"ו (6.10.1954) בעיר ספי במרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"ב (1962). הוא למד בבית-הספר היסודי "אליאנס" במרוקו ובארץ למד בבית-הספר היסודי "חזון עובדיה" בבאר שבע. הוא סיים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון בקיבוץ יטבתה, לאחר שנת לימודים במסגרת קיבוץ אור-הנר. שתי תכונות מנוגדות לכאורה, אך למעשה משלימות זו את זו, אפיינו את דני; מצד אחד הייתה בו בגרות, שהתבטאה באחריות כלפי הלימודים והעבודה, רצינות ושיקול דעת, ומצד שני - רוח נעורים, שובבות ועליזות, חוש הומור ואפילו מידה מסוימת של הרפתקנות. לדברי מחנכו של דני בקיבוץ יטבתה, היה נעוץ סוד קסמו המיוחד דווקא בניגודים אלה שבאופיו. דני היה אהוב מאוד על חבריו ועל מוריו. פעמים רבות שימש בתפקיד מתווך ומשכין שלום, לאחר מעשי קונדס שעשה יחד עם חבריו בקבוצת הנוער. הוא היה תלמיד טוב, זכה בציונים מעולים ומוריו העריכוהו כנער נבון ומוכשר. דני היה חובב ספורט והשתתף בצליחת הכינרת, בתחרויות סקי על המים, במפגני שחייה וצלילה ובמשחקי כדורגל. אהבה מיוחדת אהב את המוזיקה וחבריו מספרים כי לאחר שלמד לנגן בגיטרה, לא נפרד כמעט מכלי הנגינה שלו. דניאל גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1972 והתנדב לחיל התותחנים. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס תותחני-שדה והוצב לאחת מיחידות החיל. דני היה חייל מעולה. הוא מילא במסירות ובדייקנות את כל המשימות שהוטלו עליו וכך הועלה, מהר מן הרגיל, לתפקיד סגן-מפקד צוות-תותח. בהיותו חייל מצטיין, נבחר לייצג את יחידתו במצעד צה"ל בירושלים. אחרי-כן זכה בהמלצה מיוחדת להישלח לקורס מתקדם בבית הספר של חיל התותחנים. במלחמת יום-הכיפורים לחם דני עם יחידתו בקרבות הבלימה בחזית תעלת סואץ ואף השתתף בצליחת התעלה. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), נפגע בהפגזה ממערב לתעלה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דניאל, אשר היה אהוב ואהוד על כולנו, היה חייל מסור ונאמן, שעשה את ראשית דרכו כמפקד ביחידה. הוא נפל בקרב על קיומה של מדינת ישראל, לאחר שהגן על גבולותיה, יחד עם חבריו, בחירוף נפש ובאומץ - מעטים מול רבים".