"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

בן מזל ויעיש, נולד ביום כ"ח בכסלו תשי"ד (5.12.1953) בקזבלנקה שבמרוקו. אלי נולד במוצאי-שבת, לאחר ההבדלה, ועל כן נקרא שמו אליהו. בהיותו בן 10 עלה אלי לארץ עם הוריו, והם השתקעו בגבעת המורה שליד עפולה. אלי היה מסור למשפחתו. בתקופה שלפני גיוסו עבד ותמך בהוריו ובשבעת אחיו ואחיותיו. אשר, אחיו של אלי, נפל במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, בעת ששירת בחיל-התותחנים. אלי התגייס ל"גולני", ואף השתתף בפשיטה ללבנון. בזמן שירותו ביקש להיות בקרבת בית הוריו, כדי לתמוך בהם מבחינה נפשית, לאחר המשבר שפקד אותם בנפול בנם. ואכן, תרומתו בעניין זה הייתה ניכרת וחשובה. הוא התחייב לשרת שירות-קבע בחיל-האוויר, כשסיים את שירותו הסדיר. לאחר זמן מה, החליט אלי לפרוש מן השירות בצה"ל ולעבוד כנהג בחברת "אגד". באותה תקופה נשא לאשה את ירדנה, נולד לו בן והוא קרא לו אשר - על-שם אחיו שנפל. אלי אהב את הצבא וראה בשירות זכות גדולה, ולכן, לאחר ארבע שנים ב"אגד", חידש את שירותו בצבא-הקבע. הפעם הוא ביקש לשרת בגדוד תותחנים, כדי להמשיך את הדרך, שהחל בה אחיו. הוא שירת ביחידת שדה והתלהב מן המשימות שביצע בגדוד ומן היחס החם שזכה לו מחבריו וממפקדיו. מסירותו למשפחתו לא נפגמה אפילו בתקופה זו. בסופי שבוע התמסר אלי לטיפול בילדיו והעניק להם חיבה וחום לרוב. בגדוד היה אלי נהג האוטובוס של היחידה. מפקד הגדוד העיד עליו, כי אהב את הגדוד בכל מאודו, ואת מרצו השקיע בעזרה לזולת בכל התחומים ואף למעלה מיכולתו. הוא יצר מערכת של יחסי חברות עם כל בעלי התפקידים והתחבב על הכול. משימות שהוטלו עליו בוצעו בלא דופי, ומתוך רצון אהבה וקשר אמיץ. הוריו וחבריו הוציאו לאור חוברת לזכרו. חבריו מציינים, כי הנסיעות הארוכות עמו היו תמיד חוויה שהיה בה מן הצחוק והבדיחה. זה היה אף הזמן שבו התייעצו עמו חבריו בבעיות שהציקו להם, ומצאו אצלו אוזן קשבת ועצה מועילה. כנהג, בלטו בעבודתו הסדר והארגון, היושר והמסירות לתפקידו. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בצבא-הקבע, חתומה על-ידי ראש אכ"א. אלי נפל בקרב בלבנון, במלחמת שלום הגליל, ביום ז' באלול תשמ"ב (26.8.1982). מחבלים ארבו לאוטובוס שנהג בו, בין צור וצידון. אלי הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה. בן 29 היה בנופלו. הוא הניח אחריו אישה ושני בנים: אשר ויובל, הורים ושבעה אחים ואחיות.