"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

חיים נולד ברמת-גן בכ"ו בטבת תשכ"ה, 31.12.64, לרבקה ושלמה - אח צעיר לשתי אחיותיו מאירה וארנה. את לימודיו התחיל בבי"ס "עתיד" וכשעברנו דירה המשיך בבי"ס "הלל". למרות שהיה תלמיד מצוין החליט להמשיך את לימודיו בתיכון מקצועי "אורט טכניקום" גבעתיים. את לימודיו במגמת אדריכלות סיים ב- 1983 ומיד גויס לצבא. חיים היה מעולה במקצועות ריאליים וחבריו היו באים הביתה לבקש עזרה במתמטיקה. חיים היה מקדיש הרבה מזמנו ומסביר לחבריו שוב ושוב עד שהתרגילים היו בהירים להם. חיים זומן לצבא לקורס חובלים. אחרי יומיים החליט שהים זה לא בשבילו. מכל מבחר תפקידים שהוצעו לו החליט על תותחנות. כמו כן החליט להיות קצין. מיד בטירונות הצטיין בנחישות ובעזרה לזולת, על כן בחרו חבריו בטירונות בחיים כחניך מצטיין. עם גמר הטירונות הוצב חיים לגדוד תותחנים ברמת-הגולן. את קורס התותחן סיים חיים כחניך מצטיין ומיד נשלח לקורס מפקדים. גם את הקורס הזה סיים חיים כחניך מצטיין. חיים היה בקושי שנה בצבא וכבר בקורס קצינים. עם סיום קורס קצינים והשלמה חיילית חוזר חיים לגדוד בתור קצין. חיים אהב מאוד את שעשה בגדוד וכן אהב את רמת-הגולן. הוא תמיד סיפר כמה הרמה יפה וכמה הוא אוהב לסייר בה. בגדוד עשה חיים את כל התפקידים מקצין זוטר עד למפקד סוללה וזאת לאחר שסיים קורס מ"פ. לאחר שסיים תפקיד מפקד סוללה נשלח חיים לשבטה להיות סגן מפקד קורס מפקדים. כאן התגלה חיים כ"אבא" דואג למפקדים הצעירים שבדרך. בתום שנה בתפקיד אשר הביא לו סיפוק רב, הוצב חיים כקצין אג"ם תותחנות בפקוד צפון. את התפקיד הזה מלא חיים בצורה הטובה ביותר וזכה לשבחים רבים וכל זאת למרות גילו הצעיר. בתפקיד זה התגלה חיים כבר סמכא בכל הקשור בתותחנות ולוגיסטיקה. שנה וחצי שימש חיים בתפקיד קצין אג"ם בפקוד צפון. לאחר שכנועים רבים ע"י מפקדיו החליט חיים לקשור את חייו בצבא וחתם ל- 5 שנים כולל לימודים באוניברסיטה ופו"מ. חיים רצה לחזור לגדוד אשר בו התחיל כטוראי-כמג"ד. לזה חיים לא זכה. בסוף 1989 התגלה אצל חיים גידול ממאיר. שנה וחמישה חודשים נלחם חיים במחלה אשר יכלה לו. בליל הסדר של שנת תשנ"א - 30.3.91 נפטר חיים והוא בן 26 בלבד. יהי זכרו ברוך. * * * דברי מפקדו הישיר, תת אלוף אליעזר המלי, על קברו של חיים: ------ בבוקר יום שבת, ט"ו ניסן, 30 במרץ 1991, נפטר חיים בבית החולים הדסה עין-כרם לאחר מחלה ממושכת, והוא בן עשרים ושש. ילדותו ונעוריו של חיים חלפו באושר, והוא ספג ערכים, אשר שימשו מופת בדרכו הצבאית. עם גיוסו לצה"ל ולאחר חניה קצרה בחיל הים הצטרף חיים לחיל התותחנים, בו הספיק לעשות מסלול תפקידים מרשים. את הטירונות, קורס התותחן וקורס המפקדים סיים בהצטיינות. בבה"ד 1 התלבט מאד, אך סיים, הגיע להשלמה חיילית ועם הסמכתו לקצונה הוצב בגדוד חת"מ 411. גדוד חת"מ 411 היה עבור חיים בית שני. שם היה לק"ס, קע"ת ומפקד סוללה. הוא בלט בגדוד במקצועיותו, בראיית השטח המצויינת, במסירותו לחייליו ובנורמות התנהגות ללא דופי. בתקופה זו הכרתיו לראשונה, ולמדתי להכיר את אישיותו המיוחדת. עם סיום תפקידיו בגדוד 411 הוצב חיים בבית הספר לתותחנות שדה, ושימש כסגן מפקד ענף מפקדים. זהו ענף קשה ותובעני, שאין בו לא יום ולא לילה. זוהי פעילות בה נדרש חיים לטפל במאה וחמישים לוחמים צעירים על מגוון הבעיות שלהם ושל כלי לחימה שברשותם. חיים נתגלה בתקופה זו כקצין וכאדם שקורץ מחומר מיוחד - טיפל בכל בעיה, החל מתומ"ת תקוע ועד לסמרטוטים בטיפול שבועי, וכל זאת תוך השקעת נשמתו בחיילים. עם סיום תפקידו בביסל"ת התלבט חיים רבות באשר להמשך דרכו. בסופו של דבר, ניאות להפצרותנו, ושובץ כקצין אג"מ מת"פ צפון תחת פיקודי. בתפקיד זה דרך כוכבו. למרות שלא היה בוגר המכללה לפיקוד ולמטה, חסר רקע בעבודת מטה פיקודית, הפליא חיים ביכולתו. הוא שלט בכל פגז, בכל שעת מנוע, בכל יום מילואים, בכל תעסוקה קרבית או אימון. לא היה נתון שחמק מעיניו הבוחנות. לא היתה פנייה, משאלה או בקשה של מישהו מגורמי הארטילריה בפיקוד צפון, שלא נענתה מיידית ותמיד בחיוב. שליטתו בנתונים הייתה מושלמת. יכולת התקשורת של חיים עם גורמי הפיקוד הייתה לנכס נדיר. מעולם לא חזר עם תשובה שלילית. השיג ככל שרצה בזכות אמינותו, מקצועיותו, פשטות דרכיו ונוהל הליכותיו. בחלוף שנה לשרותו בפיקוד, בקיץ 1989, התלבט חיים רבות באשר לדרך חייו. לאחר לבטים קשים החליט להמשיך בשרות צבאי, אותו אהב מאוד. בתקופה זו החל לחוש כאבים. עם גבור הכאבים אושפז חיים, ולאחר בדיקות מקיפות נחשפה העובדה המרה, כי חיים לקה במחלה קשה, וכי הוא נלחם על חייו הצעירים. במשך שמונה עשר חודשים ניהל חיים מלחמת גבורה כנגד המחלה. הוא ידע עליות וירידות, תקופות תקווה ואכזבה. הפך למומחה לכל ההיבטים הרפואיים, הקשורים למחלתו. תמיד ידע מה מצבו הרפואי המדוייק, מה הטיפול המתבצע, מה הסיכויים, מה הסכנות ומה ההשלכות. חיים מעולם לא שקע ברחמים עצמיים. אף פעם לא בא בטענות למר גורלו. הוא התמודד במאבק נורא זה בכוח האמונה, האופטימיות, רצון החיים והתקווה להקים בית ומשפחה. בכל המפגשים שהיו לנו בתקופה ארוכה זו, אני שאבתי עידוד מחיים, משליטתו העצמית ומהיבטחון שהפגין. לא יכולתי לחשוב על דבר אחר, זולת החלמתו וחזרתו למעגל הפעילות בצבא, מקום בו ניבאתי לו גדולות. בשבת בבוקר, ט"ו בניסן תשנ"א, נפטר חיים. בימיו האחרונים כבר ידענו כי אפסה התקווה. גם חיים חש כי תש כוחו. עם מותו של חיים אבד לי רע. יחסי עם חיים היו מבוססים על כבוד הדדי, הערכת אמת, יחסי רעות ואהבת נפש. מעולם לא היינו מפקד ופקוד. היינו ידידים, למרות פער בגילים ובדרגות. למשפחת אליאש היקרה - רבקה ושלמה, מאירה ואורנה ומרב. לו יכול היה חיים לומר היום משפט אחד נוסף, היה זה, בוודאות, הבעת תודה והערכה לטיפול המופלא שהענקתם לו כל חייו, ובפרט בתקופת מחלתו. ליוויתם אותו ללא לאות ביום ובלילה, בגשם ובשרב. תמיד משרים סביבו אופטימיות, אהבה, דאגה, מסירות, אחריות. מה לא עשיתם למענו וניתן היה להיעשות ? ספק אם יש משהו כזה. אתם ראויים לשמש כמופת למסירות, נאמנות ואהבה של משפחה לילדה. חיים הוריש לנו צוואה. צוואה של מקצועיות בכל אשר נעסוק בו וירידה לפרטים. צוואה של עמידה על דעותיך ועקרונותיך ללא פחד וללא חשש. צוואה של מסירות ונשמה בכל פעילות ובפרט אהבה לחיילים. קשה לנו מאד הפרידה מחיים. הוא טמון בתוכנו. יהי זכרו ברוך.