"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

משה, בן אריה ובת-שבע, נולד ביום ז' בתמוז תרפ"ז (7.7.1927) בברלין, בירת-גרמניה. המשפחה כולה עלתה לארץ בשנת 1934. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "ביל"ו" שבתל-אביב. השתייך ל"הגנה" ומצא את לחמו בחרטות. השתתף בדרגת סרן במערכת-סיני וביום כ"ו במרחשוון תשי"ז (30.10.1956) נפל בקרב בסביבות אבו-עגילה. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח וביום י"ב במרחשוון תשי"ח (6.11.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית-שאול. הניח אישה ושתי בנות. מספרים חבריו: "משה היה בחור נמוך ושמנמן קמעה, מסגר חרוץ בעיר וקצין חרוץ של חיל התותחנים. היה פופולרי ואהוב על כולם. היה רחוק מכל "שווייץ" וענד ברשלנות את שלושת פסי הקצונה שלו. פשוט וידידותי היה כלפי חייליו ופקודיו. משה יכול היה להישאר בזחל, יכול היה לשמור על נפשו עד שיעבור זעם האש הראשונה הניתכת בדרך-כלל בידי האויב, לעבר גל הפורצים הראשון, אך הוא לא עשה כן. משה יצא מהזחל ולא עברו אלא שניות ספורות כאשר פגז מרגמה התפוצץ לידו. הוא צנח. מיד חשו אליו חובשים על אף האש החזקה אך למחרת היום הוא נפטר".