"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

אבישי, בן טוני ואריה, נולד בשנת 1951 להוריו, טוני ואריה אילון, חברי קיבוץ שמיר שבגליל-העליון. הוא גדל והתחנך בקיבוץ, ולאחר מכן במוסד החינוכי המשותף לקיבוצים שמיר, עמיר ולהבות-הבשן שבעמק החולה. הוא טעם עוד בילדותו טעמן של הפגזות סוריות, אבל גם את טעמם של חיים חפשיים בחיק הטבע, בנוף הנהדר של הטרסות שלמרגלות החרמון. בגיל 16 עבר יחד עם משפחתו לבית-ברל, שם למד שנה בבית הספר האזורי בו שימשו הוריו כמורים. בשנת 1968 עבר לנתניה, בה נקלט בכיתה י"א של בית הספר התיכון על שם "טשרניחובסקי". הוא התבלט באישיותו המיוחדת, ברוחב האופקים שלו ובשאיפתו לשלמות, וזכה להערכת חבריו ומוריו, שהבחינו מתחת למעטה הצניעות והפעילות השקטה שלו, ביכולתו בכשרונו לחשיבה אנליטית ויוצרת. הוא סיים את לימודיו התיכוניים במגמה המתימטית-פיסיקלית כתלמיד המצטיין של מחזורו. במסגרת העתודה האקדמאית הוא עבר ללמוד בטכניון. השלים את לימודיו בהצטיינות בפקולטה להנדסת מכונות תוך כדי עבודה בשעות הפנאי כדי לקיים את עצמו, ועם הפסקה של מחצית השנה, בה השתתף במלחמת יום הכיפורים, אותה סיים על פסגת תל-עתקה ובמבואות העיר סואץ. לאחר תום לימודיו, התגייס אבי לצבא. למרות היותו בוגר הטכניון ובעל כישורים מקצועיים מבוקשים, העדיף לשרת בחיל התותחנים. לאחר סיום קורס קצינים הוא השלים את שרותו הסדיר בחיל קרבי זה, אליו נשאר קשור במשך שמונה שנים, עד נפילתו. לאחר סיום השרות הסדיר ממשיך אבי לשרת עוד שנה וחצי בצבא הקבע, והפעם בחיל הנדסה, ביחידה המיוחדת שבפיקודו של תת אלוף לסקוב, בה מצא כר נרחב לניצול כישוריו, כמהנדס וכחייל, בפיתוח אמצעי לחימה מיוחדים. אולם את תקופות המילואים הוא ממשיך לעשות בגדוד התותחנים. תוך כדי שרותו בקבע הוא נושא לאשה את תמי ומקים משפחה. לאחר שחרורו מצה"ל הוא מתחיל בעבודה כמהנדס, ולאחר מכן כראש צוות מהנדסים, במפעל עתיר מדע ברחובות, אליה הוא עובר לגור. ברחובות נולדים שני ילדיו עידו, שהיה בן ארבע בנפול אביו, וסיון, בת השנה באותה עת. אבי משקיע שנים של עבודה מאומצת ורבת הישגים בתחומי המחקר והפיתוח הטכנולוגי, בייצורם של כלים מתוחכמים שהם המילה האחרונה בתחום זה. אל המלחמה בלבנון הוא נקרא החל מיומה הראשון, ועובר את כל מסלול הקרבות המפואר של יחידתו, מהר דב, אגם קרעון והרי השוף ובחזרה לארץ, ושוב בתנופה עד מבואות בחמדון, עליי וכביש ביירות-דמשק. לאחר חודש של קרבות, קרב יום שחרור יחידתו והוא שש לקראת התפקיד האחרון המוטל עליו, כממונה על איסוף ציודה הכבד של היחידה אל הימ"ח. דווקא בדרך זו, בחזרה אל השחרור, נפל, בט"ז בתמוז תשמ"ב (7.7.82) והוא בן 31 שנה. יהי זכרו ברוך !