"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

ברל (דב), בן שיינה ונח, נולד ביום ח' בשבט תש"ז (29.1.1947) בוילנה שברוסיה, ועלה ארצה עם משפחתו בתחילת שנת 1972. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בעיר מולדתו. אחרי-כן למד באוניברסיטה הפוליטכנית בוילנה, במגמות הנדסת רדיו ואלקטרוניקה והנדסת חשמל - זרם חלש. כן למד בבית-הספר למוסיקה והשתלם בנגינה באקורדיון. ברל היה תלמיד מצטיין, חרוץ מאוד ושקדן. הוא סיים בהצטיינות את לימודיו בבית-הספר התיכון, ואת לימודיו בבית-הספר למוסיקה החל בשנת הלימודים השלישית. הוא עבד בוילנה כמהנדס רדיו, אלקטרוניקה ומחשבים. לאחר מלחמת ששת הימים נעשה דב ציוני נלהב. הוא השתתף בהפגנות נגד מדיניותו האנטי-יהודית של הממשל בברית-המועצות ואף נעצר בידי המשטרה הסובייטית. הוא השפיע על בני משפחתו לעקור מוילנה ולעלות ארצה, וכשעלו - עשה ככל יכולתו ע"מ להקל עליהם את חבלי הקליטה. לאחר שלמד חודשים אחדים באולפן לעברית בפרדס-חנה, נתקבל לעבודה במשרד התקשורת, בתחנת השידור ביבנה. ברל היה נאמן לעבודתו ומילא את כל התפקידים שהוטלו עליו ברצינות ובמסירות. אפשר היה לסמוך עליו בכל הבטחה ומעשה. הוא היה עדין-נפש, רגיש וערני; אדם ישר-דרך ובעל מצפון, שסלד מכל דבר צביעות. חווית העלייה לארץ הייתה לציר מרכזי בחייו. בזמנו הפנוי הרבה לטייל ברחבי הארץ והתפעל ממראה עיניו. ברל גויס לצה"ל בתחילת אפריל 1973. לאחר סיום הטירונות השלים קורס לנהגי תותחים מתנייעים וקורס לנהגי טנקים. בתקופת שירותו היה חייל אחראי ומסור לתפקידו, חבר למופת, נאמן ואהוד. הוא שימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובצייתנותו. בשעות הקשות ביותר ובאימונים המפרכים ביותר, ידע להושיט יד מסייעת לחבריו ולהקל עליהם בחיוך של טוב-לב ובמילה רכה. במלחמת יום הכיפורים לחם דב בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), תוך כדי קרב, נתקל הטנק שלו במארב ודב נהרג. תחילה נחשב כנעדר, אך לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקריית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נפלו הועלה לדרגת רב-טוראי.