"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

שלום אוחנה, בן גניה וישי אוחנה, היה בן בכור מבין 4 אחיו ואחותו הקטנה. למד בבית הספר היסודי "המתמיד" באזור מגוריו ואחרי כן עבר לחטיבת הביניים ע"ש יצחק בן צבי. כשסיים שם את לימודיו עבר ללמוד במכללת "עמל א'" במגמת המכניקה. עם סיום לימודיו התגייס לצה"ל לחיל התותחנים והיה אמור לצאת לקורס מפקדים. שלום שירת תקופה ארוכה בשטחים ולאחר מכן נשלח ללבנון למטרות אבטחה. כאשר נודע לו כי הוא אמור לצאת לקורס מפקדים התקשר לביתו והודיע על כך בשמחה רבה. שלום היה בחור בעל ניסיון של אדם מבוגר בהרבה מכפי גילו. הוא התעניין מאוד בטבע, יצא לטיולים רבים וטיפל בחיות הבית שגידל. תחום התעניינות נוסף שלו היה צילום ובעיקר צילום חיות מן הטבע עת ערך טיוליו. כשהתגייס היה נוהג לקחת איתו את המצלמה. בטירונות אמרו חבריו כי המצלמה אצל שלום היא "פק"ל קבוע" ואכן עם סיום הטירונות הוציאו במחלקתו אלבום המנציח חוויות מן הטירונות והתמונות רובן הן אלו ששלום צילם. תקופה מסוימת היה שלום חבר ב"נוער לנוער". לאחר מכן היה בקורס מדצ"ים (מדריכים צעירים) ועם סיום הקורס הדריך נוער במתנ"ס בשכונה בה גר. כמו כן היה חונך של ילדה חרשת אילמת. תמיד אהב לעזור לזולת כשעל פניו חיוך שובה לב. מאוד אהב לכתוב שירים והנציח אותם בכתב. למרות האימונים המפרכים וחוסר השינה אהב את הצבא, רצה להתקדם בו ואמר שלא יהיה חייל פשוט. שלום לא נהרג בקרב, לא בפיגוע או בכל דרך אחרת בעת מילוי תפקידו. הוא נרצח על לא עוול בכפו, במוצאי שבת בעת שליווה את חברתו לביתה. הרבה חלומות של שלום, כמו לנסוע לאוסטרליה לטיולים של המרחבים הפתוחים והטבע - לא התממשו. היה בן 19 כשהלך לעולמו.