"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

ולריו, בן גיזלה ואדריאן, נולד ביום י' באב תשי"ג (22.7.1953) בפלוישטי שברומניה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"ל (1969). הוא למד בבית-ספר יסודי בעיר מולדתו ובבית-ספר תיכון בבוקרשט. ולריו היה תלמיד מצטיין, חרוץ ושקדן, ובעיקר עשה חיל במקצועות החשבון והאלגברה; ואמנם הישגיו במקצועות אלה עלו על הישגי כל חבריו. כושר הריכוז ויכולת ההקשבה שלו היו תכונות שייחדו אותו בבית-הספר. ולריו היה גם חובב ספורט, הרבה לשחק כדורגל והשתדל שלא להחמיץ תחרויות כדורגל חשובות. הוא היה נער עליז ושובב ואהב לעשות מעשי קונדס. אך ביחסו לבריות היה רציני ובעיקר דאג למשפחתו וסייע הרבה לאמו. ולריו גויס לצה"ל במחצית אפריל 1971 והוצב לחיל התותחנים. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס רגמים ובקורס למפקדי צוותים של סוללות מרגמות-כבדות. אחד מחניכיו מספר עליו, שהיה מפקד קפדן, העומד על דעתו בעניינים צבאיים מקצועיים. אך לא רק עם הזולת נהג להקפיד, אלא גם עם עצמו, והיה נאה דורש ונאה מקיים. פעמים רבות השתתף בפעילות מבצעית ועל כך הוענק לו "אות השירות המבצעי". במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו במתן סיוע-אש לכוחותינו, שלחמו קשות כדי לבלום את התקפות הסורים ברמת הגולן. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע ולריו בקרב ארטילרי כבד ונהרג. תחילה הוכרז כנעדר. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשדוד. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון. מפקדו העיד עליו, שהיה מטובי המפקדים ביחידה. למקצועיותו ולמומחיותו בהפעלת מרגמות יצא שם בין כל החיילים והוא נחשב חייל מעולה. הוא פקד על צוות הסוללה ופעל גדולות בהנחיתו אש בלתי פוסקת, כדי לסייע בהדיפת המתקפה הסורית.