טורקיז בכותפת וכחול בעיניים. זה מה שאתה מקבל בהבזק הראשון כשאתה נתקל לראשונה בסג”ם רבקה (Rebecca) קארפ, 23, קצינת התותחנים הראשונה שהוסמכה כקצינת הפעלת אש, או בלשון הוותיקים: קש”א.
עם תחילת הראיון עם רבקה, אני יורה מיד לתכלית, ללא טיווח וללא הכנה ארטילרית.
סג’עייה?! את רואה את עצמך בלב התופת עם לוחמי גולני, נגמ”ש מתפוצץ, הרוגים, פצועים, יורים מכל הכיוונים ואת מפעילה מאות פגזים כאש לחילוץ כמעט על כוחותינו?
“אין סיבה שאני לא אהיה שם”, עונה לי בשלווה סטואית “נסיכה אמריקאית-יהודית”Jewish) (American Princess  קלאסית. “אין סיבה שמישהו אחר יעשה את העבודה הזאת במקומי. אני האדם בשביל התפקיד הזה”. רבקה, במבטא אמריקאי מעודן, מאמינה בכל מילה שהיא אומרת. ככה זה כששמרנות מקשישה פוגשת לה נועזות רעננה.
רבקה עברה מסלול חיים מעניין, עד לאותו היום בו קיבלה את דרגות הקצונה מידיו של הקתמ”ר, תא”ל אלון קלוס. היא נולדה, גדלה והתחנכה בעיירה קטנה בחוף המערבי של ארצות הברית ליד סקרמנטו שבקליפורניה לפני 23 שנים. משפחה יהודית, אמריקאית, בורגנית, שנאלצת לנסוע כמחצית השעה לקהילה היהודית הקרובה. המשפחה חיה חיים יהודיים די פעילים שכוללים שבתות, חגים ואת בית הספר היהודי של יום ראשון.
לארץ הגיעה רבקה לשנת שירות כבר בגיל 17, אחרי שסיימה את התיכון בארה”ב מוקדם מהרגיל. בשנת השירות עברה רבקה את קיבוץ לוטן שבערבה, כרמיאל ובית שמואל בירושלים, שם הוכשרה כמדריכה בקהילה היהודית. בתום שנת השירות, חזרה רבקה לארה”ב, לניו יורק, שם החלה את לימודיה האקדמאיים – לימודים שנקטעו לאחר שנתיים, עת החליטה לשוב לארץ ולהשלים את הלימודים באוניברסיטת תל אביב.
בגיל 21 החליטה רבקה שהיא מתגייסת לצה”ל. המשפחה נשארה בארה”ב והיא כאן בגפה. בראשית דרכה היא החליטה שהיא רוצה לשרת בחיל התותחנים, בתפקיד הכי קרבי שיכול להיות, וכמובן להיות קצינה לוחמת בשטח. הלם התרבות הראשון התרחש במהלך הטירונות בשבטה. רבקה, שפס הקול של חייה עד אז לא כלל את הסלסולים של סטטיק ובן-אל, זכה למנה עודפת של אותה מוזיקה, במקלחות עם חיילות שצעירות ממנה בשלוש שנים.
גם את סאגת ‘הטיול השנתי’ רבקה לא מצליחה לעכל. “כל הזמן הבנות דיברו וסיפרו על החוויות שלהן מהטיול השנתי בתיכון. לא הבנתי מה זה בכלל ולמה זה כל כך חשוב”, היא מסבירה. בהווייה האמריקאית אין ‘טיול שנתי’, ואת מקומו בחשיבות תופס נשף הסיום של התיכון, שמופיע בכל סרט נעורים אמריקאי שני. השפה הצבאית, גם היא מהווה משוכה שעליה צריך לדלג. “על העברית הרגילה התגברתי”, מעידה רבקה על עצמה, “אבל כשמגיעים לעברית צה”לית, העניין נהיה קשה יותר, בפרט כשמתחילים עם ראשי התיבות והקיצורים. אבל הסתדרתי עם זה בסופו של דבר”, מרגיעה אותנו רבקה.
לאחר הטירונות וקורס משנים טכניים בשבטה, עברה רבקה את המסלול שכל לוחם בתותחנים עובר. המסלול כלל קו חי”ר באיו”ש בגזרת חטיבת בנימין, “כולל מעצרים ליליים והפגנות”, היא מדגישה; אימון חורף ברמת הגולן במסגרת גדוד 402; קורס סמלי מפי”ק; והיישר לבה”ד 1.
“בה”ד 1 היווה עבורי את התקופה הכי טובה בצבא”, מספרת רבקה. “בצוות איתי היו צוערים מכל החילות – שריון, איסוף קרבי, גבעתי, נח”ל, גדס”רים, דובדבן ועוד”. כשהגיע מסע האלונקות, נתקלה רבקה בדילמה. הצוות רצה להעלות אותה על האלונקה בגלל משקלה הקל, אך היא רצתה להוכיח לכולם שהיא לא נופלת מהם. “לבסוף התרציתי, כדי לסייע להם. אבל הצבתי להם תנאי: אני סוחבת את האלונקה הסגורה עד הרגע שבו צריך לפתוח אותה”!
טקס הסיום בבה”ד 1 היה צנוע, ללא אורחים, פרט להפתעה נעימה אחת: הוריה הגיעו היישר מארצות הברית כדי להיות נוכחים באירוע. הוריה, ובעיקר אמה המודאגת, לא מבינה מה עובר על בתה ולמה היא עושה את זה. אחרי שבוע של סיור משותף ברחבי הארץ היא מתרככת ומתאהבת.
בהשלמה החילית בחרה רבקה במגמת הקישור שמכשירה אותה להיות קצינת הפעלת אש. הקורס קשה, מאתגר ותובעני – ורבקה עמדה בו בכבוד. שיא הקורס היה הסדרה הקרבית המסכמת שבה נפגשה שוב עם עמיתיה מבה”ד 1. הפעם, הייתה רבקה בעמדת עליונות מסוימת. “כשצוער מהחי”ר לומד ומתרגל מפקד מחלקה”, היא אומרת, “אני כבר לומדת ומתרגלת את רמת הגדוד – לפחות מההיבט של הפעלת האש”.
והחלום? מה החלום שלך לחיים?
“אחרי שאבצע תפקידים בקישור הארטילרי, אולי ארצה להיות מפקדת סוללה – מה שיחייב אותי להסבה. בהמשך ארצה לייצג את ישראל בעולם, בשביל המדינה”.
ציונות נטולת ציניות, טבולה בתום וללא מירכאות. נייחל גם ללא סג’עייה במסלול הגשמת החלום של קצינת הפעלת האש הראשונה בצה”ל.

בתמונה: קתמ”ר תא”ל אלון קלוס מברך את סג”ם קארפ בסיום קורס הקצינים