כמעט אף צבא לא רוכש תומ”ת חדש. זו עובדה. הסיבות הן רבות – החל מתחזוקת משק יקרה מאוד בהשוואה למערכות שיגור רקטות שהותאמו ליכולת מתן סיוע אש קרבי מדויק, וכלה בצרכי אש שהשתנו – דיוק ונזק אגבי מגבילים השימוש בארטילריה קנית עם ביצועים סטטיסטים – צריך רש”ק מותאם מטרה ודיוק. 
צבאות מודרניים עוברים לסיוע אש קרבי טקטי ולטווחים הקרובים שמושתת על מרגמות מדויקות ורקטות ומצמצמים את משקי התומתי”ם תוך ביצוע שיפורים בנותרים. המגמה תומכת יותר בלחימה בשטחים אורבניים.
עוד עובדה – כמעט אף צבא לא רכש תומ”ת זחלי חדש. בשנים האחרונות הצטמצם הצורך בתמרון בשטחים קשי עבירות (הטווח מחפה על צרכים כאלו אם קיימים). מדובר בכלי בעייתי לתשתית האזרחית (כבישים, גשרים ומעבירי מים). הוא יקר בתחזוקת חלפים, יוצר מגבלות נסיעה ארוכות (בין חזיתות) בגין בלאי מוגבר למזקו”ם בנסיעה שכזאת. הוא יקר בגין יצירת תצרוכת דלק גבוהה לפלטפורמה (משקל). כמו כן מדובר בכלי אשר מחייב הכשרה ייחודית לתפעול, טיפול ונהיגה (לא דומה למשק אזרחי), ובכך משליך על צורך גדול במספר אנשי צוות של התומ”ת (תפעול בתקלות חירום). זה ועוד התומ”ת הזחלי אינו מאפשר ניוד מהיר בין חזיתות וזירות ומצריך משק מובילים ייעודיים.
עובדה שלישית – אף צבא לא רכש או שידרג תומ”ת קיים לאוטומטי לחלוטין, זאת מפני שהורדת מספר אנשי הצוות אפשרית בהחלט באמצעות שיפורים אחרים. בנוסף, קצב האש המבצעי הנדרש מושג בהחלט באמצעות שיפורים אחרים (הדיוק למשל). משק החנו”ת המודולארי למשל עדיין לא בשל לשרת באמינות הנדרשת מערך מבצעי אחראי. הניסיון הקיים מלמד על צורך תדיר לתפעל ניקיון הסדן ותקלות תוך כדי ירי, דבר שמחייב צריח מאויש. אך בעיקר – זה יקר ביחס לתועלת המבצעית המצופה, את ההשקעה בשדרוג שכזה מעדיפים להשקיע במערכי אש מתאימים יותר.
אז מה כן עושים בצבאות של ארצות ידידותיות? קודם כל מצמצמים. צבאות נאט”ו צמצמו עד למינימום את משקי התומתי”ם (מסתמכים על מערכי אש אחרים). במקביל פועלים בתחום הדיוק והטווח. בצבאות אלו נעשים מאמצים לשפר את ביצועי האש הקרבית על ידי דיוקה (אקסקליבר קיים, אחרים עדיין בפיתוח) והגדלת הטווח (הקנים בני 45, 47, 52 קליברים).
בד בבד חברות ייצור תחמושת עמלים על פיתוח הודפים מודולאריים אמינים ופגזים שיתנו טווח ודיוק. חברות ייצור תותחים משפרות את יכולת הסדנים/בתי הבליעה לירות פגזים באמצעות הודפים “אגרסיביים”.
במסגרת השדרוגים, עומלים גם על פיתוח קנים ארוכים. מאמצי הפיתוח, הייצור והקנייה של ארטילריה מודרנית חדשה ברוב הצבאות הינה גלגלית ועם תותח ארוך, 47 או 52 קליברים.
ברוב הצבאות גם מושם דגש להכניס את הסיוע הקרבי לרשת לחימה אמינה ומהירה ושם לבסס את תהליכי הירי על מקסימום אוטומציה עד ללחיצה על ההדק, ומטפלים בכל שרשרת מעגל האש – מהמרת”ח עד התותח הכולל. מרביתם גם משקיעים אחרי הצמצום בכמויות התומ”תים, במרכיבי הארכת חיים של המשק הנותר תוך הכנסה של מערכות ניהול התחמושת מהדרג ועד בית הבליעה. אם מתקיים כבר רכש, הגם שהוא קטן, הרי הוא של תותח על גבי גלגלים (צ’כיה, שבדיה וסלובקיה). גם שוק התותחים הנגררים עדיין אטרקטיבי לשימוש בידי ה”מועדון המערבי” ובדגש על ארה”ב.
ומעל לכל – לא רוכשים תומ”ת זחלי חדש מכל סוג!
צרכי הצבאות בכלל וצוותי הקרב היבשתיים מהאש המסייעת בעת האחרונה מלמדים על שינויים דרסטיים ביחס למה שידענו בעבר. עולה הדרישה לזמינותה המיידית, לדיוק שלעיתים הינו ללא פשרות (אש סלקטיבית ומדויקת למטרות נקודה עם מינימום פגיעה שיורית), בעלת טווח ארוך (במגמה לצמצם עד למינימום דילוגים ותנועות במרחב מאוים) ועם כישורי הרס מבנים והרג מגוונים. הצרכים נובעים מאופי המעומעם של האויב, זמן החשיפה הקצר שלו ובעיקר משום שלעיתים קרובות הוא בוחר לפעול בסביבה אזרחית. 
אילוצים תקציביים כשלעצמם מחייבים השקעת המעט בחיוני ביותר, לכך יש להוסיף את שיקולי הבשלות והאמינות הטכנולוגית הלא מלאים של תומ”ת אוטומטי לחלוטין וללא איש צוות בצריח שהוזכרו ולשאול עצמנו האם רק אנו חושבים אחרת בהליכתנו לתומ”ת זחלי חדש ואוטומטי לחלוטין?
אני סובר שיש ליחידות צה”ל צורך בסיוע אש קרוב אורגני ומכאן שלתומ”ת יש זכות קיום לא בחסד אלא כצורך ממשי. אני מבקש מהקורא לזכור כי ברוב צבאות המערב לתומ”ת יש שיוך כמעט אורגני לחלוטין לרמת החטיבה ומשם נגזר ייעודו הטקטי. אני סובר כי גם אצלנו יגבר וישתנה ייעוד ותפקיד החטיבה וזו תהפוך לעוצבה אוטונומית וניידת בין זירות יותר מאשר היום . מי ששותף לראייתי זו, יסכים שבחינת סוג התומ”ת ואיזה מרכב יישא אותו ראוי שישען על הסתכלות מערכתית קדימה וצרכי החטיבה: ניידות בין זירות וחזיתות ובעיקר גמישה.
הייתי ממליץ לחיל התותחנים ולבוני הכוח ביבשה להשקיע באמל”ח חדש ומודרני בתחום מערכי אש האוגדתיים, זירתיים/מרחביים (בכללם רקטות מדויקות). הייתי מסמן את הנחוץ ביותר להיעשות על מנת להותיר את מערך התומתי”ם הקיים או החדש, כך שתוכנו ואיכותו יילקחו בחשבון המרכיבים שפרטתי ובכללם השילוב של התומ”ת עם כניסת מרגמות מצד אחד ורקטות מצד שני ולאפשר את הגמישות המבצעית הכל כך מצופה. בכל מקרה יש לבחור בכלי שיהיה רלוונטי ואפקטיבי: טווח, דיוק, תחמושת, מערכות עזר לניהול ותפעול תחמושת ואוטונומיות – “תומ”ת ברשת”.
בשום פנים ואופן לא תותח זחלי אוטומטי לחלוטין וללא איש צוות בצריח.
 
*** 
תא”ל (מיל’) אביגדור קליין הינו הבעלים של Avigdor K. Engineering Systems Ltd. במסגרת תפקידיו הרבים במהלך שירותו הצבאי הוא שירת כקצין שיריון ראשי