מסע בעקבות גיבורים

מפקדי גדוד "הבשן" סיירו באתרי הקרבות שניהל אגד ארטילרי 213 במלחמת יום הכיפורים, ונוכחו שוב שטוב מראה עיניים ממשמע אוזניים

סא"ל (מיל') ברוך דיליאון     2014/01/13 - 11:35:13

במסגרת הטיפוח וההכשרה של מפקדי גדוד “הבשן” מאגד “התקומה” (213), בנושא “אתגרי מפקד הצוות במלחמה”, ערכנו בתחילת נובמבר סיור מפקדים בעקבות הקרבות שניהל האגד הארטילרי במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. את היום ליוו אל”מ (מיל’) דני אבידר, שפיקד על האגד במלחמה, ותא”ל (מיל’) אורי מנוס, סמג”ד גדוד תותחנים 405 באוקטובר 1973 (שפיקד על האגד כעבור כמה שנים).
התחלנו את היום בימ”ח באזור צומת גולני, בסקירת הרקע של פתיחת המלחמה ומהלכי הלחימה של האגד. באוטובוס, בדרך משם לגולן, תיאר אבידר את המוכנות למלחמה של האגד, וסיפר בין השאר: “בחודשים שלפני המלחמה עבר האגד אימונים רבים, החל ברמת הצוות הבודד ועד תרגיל אגד בשטחי הנגב. ניתן לומר שהיינו במוכנות גבוהה מבחינת כוח האדם, והוא אכן פעל בהצלחה במלחמה.
“ערב המלחמה, ביום שישי 5 באוקטובר, דיבר איתי תא”ל מוסה פלד, מפקד “אוגדת המפץ”, והורה לי להיכנס לכוננות, כי ‘כנראה שתפרוץ מחר מלחמה’. למחרת בבוקר אכן קיבלנו הוראה לנוע צפונה, לרמת הגולן. הכלים של יחידות האגד היו מפוזרים בכל הארץ בטיפולים של החזרה לכשירות, כאשר גדוד אחד נמצא בצפון, שני גדודים באזור באר טוביה ועוד גדוד בנחל שורק. נענו על שרשראות בשני צירים עד צומת צמח”.
בתצפית תל סאקי סיפר אבידר כי בתנועה לתל הוביל את האגד גדוד 829, עם תותחי “פריסט” 105 מ”מ. אחד ממפקדי הצוותים זיהה על התל טנקים סוריים, צודד את התותח, ובעקבותיו צודדו כל תותחי הסוללה. הגדוד כולו ירה בכינון ישיר על הסורים, ולאחר כשעה ו-500 פגזים האש חדלה. הטנקים שלא נפגעו – נמלטו. בכך ניצל למעשה תל סאקי, והתאפשר המשך התנועה של האוגדה לכיוון תל פארס ומזרחה ממנו. “האירוע הזה”, ציין אבידר, “מהווה דוגמא חיה כיצד יכול מפקד צוות בודד להשפיע השפעה מכרעת על הלחימה”.
באתר ההנצחה לחללי גדוד 405, ליד גבעת אורחה (הג’וחדר), פגשו המפקדים את אורי מנוס. “ערב המלחמה”, הוא סיפר, “היינו מוכנים ברמת הגולן עם 11 סוללות – מתוכן שלוש בלבד בגזרה הדרומית. שתיים מהן היו שייכות לגדוד, והשלישית הייתה של קורס קצינים מבה”ד 9. עם הסד”כ הקטן הזה היינו צריכים להתמודד מול דרישות לירי מהמוצבים שהותקפו לכל אורך הגזרה”.
במהלך הלילה הראשון של המלחמה נתקלה סוללה ב’ של הגדוד בטנקים סוריים. רוב הכלים של הסוללה הושמדו, 16 לוחמים נהרגו, רבים נפצעו. “תמונת הקרב לא היתה ברורה לדרגים מעליי”, נזכר מנוס, “והחלטתי לחלץ את שרידי הסוללה ואת יתרת הגדוד לאחור. עם שחר התייצבנו ליד תל בזק וירינו את שארית התחמושת לפי דרישת המוצבים הנצורים, עד שהתקפת טנקים סוריים אילצה אותנו לסגת לכנרת”.
מרגש במיוחד היה המפגש בין אבידר ומנוס באתר ההנצחה בג’וחדר, ואחוות הלוחמים שזרמה ממנו. מנוס אף הפתיע את אבידר בסיפורים שהוא לא הכיר קודם. מפקדי גדוד “הבשן” ערכו במקום טקס זיכרון ל-21 הנופלים של גדוד 405 במלחמה.
התחנה הבאה הייתה בריכת הקצינים, עם ארוחת צהריים “על האש”. דני אבידר סיפר על המשך הקרבות ועל התקפת הנגד שבוצעה לאחר קרבות הבלימה. בשלב זה נפרדנו מאורי מנוס, והוענקו לו שי ותעודת הוקרה על תרומתו להצלחת היום.
מתל פארס ביצענו תצפית לכיוון סוריה, וזיהינו את אזורי התקפת הנגד עליה סיפר אבידר. אני ניצלתי את ההזדמנות, והעברתי סקירת מודיעין עדכנית.
כשחזרנו לימ”ח, קיימנו דיון על אתגרי מפקד הצוות במלחמה. הבהרנו למפקדי הצוותים את הציפיות שתולים בהם, בראיית העימותים הבאים. נפרדנו בהתרגשות מדני אבידר, והוענקו לו שי ותעודת הוקרה על תרומתו ופועלו בכלל – וביום הלמידה החווייתי הזה בפרט.
אלדד וסרמן, מפקד צוות בסוללה א’, היטיב לסכם את היום: “ימי מילואים מסוכמים לרוב ברוח חיובית, מתוך רצון לסיים כבר ולחזור הביתה. יום המילואים הזה, שבמסגרתו קיבלנו הרצאות מרתקות ממפקדים בכירים באגד במלחמת יום הכיפורים, היה שונה בתכלית”.
אכן, כמעט בלתי נתפס איך 50 אנשים, במגוון גילים וניסיון חיים רחב אך עם מכנה משותף אחד – ארטילריה – עצרו למספר שעות את השגרה האזרחית למען שיעור מאלף מהדור ההולך ונעלם של אלה שזיכו אותנו בשן ועין בארץ הזאת. בימים שבהם החרב מונחת על צווארנו (הן זו התקציבית והן זו של אויבינו), אין זה טבעי שנזומן ליום כזה, שכרוך בעלויות ובאדמיניסטרציות לא פשוטות. הערך המוסף שקיבל הגדוד לא יסולא בפז. יש חשיבות עצומה לשמירה על הכשירות הארטילרית, אך חשובות לא פחות הכרת העבר, הבנת צורת החשיבה של מפקד במלחמה והטמעת ערכים שמבדילים אותנו מאלה שסביבנו.
40 שנה אחרי מלחמת יום כיפור חשוב היה לי לקיים יום מילואים מעט שונה, גם לאור הקשר האישי שלי למלחמה. אני קרוי על שמו של דודי, סא”ל ברוך דיליאון, שהיה מג”ד הנדסה באוגדת שרון – ומבחינתי זוהי סגירת מעגל. היום הזה חשוב במיוחד גם לאור עבודת השורשים שביצענו. נפגשנו במסגרת זו עם כל מפקדי האגד בעבר, והחזרנו את מספרו של האגד – 213 – למה שהיה בתקופת המלחמה.
מסו”ל א’, אמיר ריצ’ולסקי, לקח את מלוא האחריות על יום הסיור/עיון, וארגן אותו למופת בסיועם האדיב של דני אבידר ואורי מנוס. החיבור וההיכרות עם ההיסטוריה של האגד ומפקדיו יצרו הזדהות וקשר רגשי עמוק, ואין ספק שהיום הזה תרם רבות למפקדי הגדוד, על מנת להבין את חוויית המלחמה ואת תפקידם – ולא פחות חשוב מכך: לגבש את קבוצת המפקדים שתוביל את הגדוד בכל משימה שתידרש ממנו במלחמה הבאה (והלוואי שלא נזדקק לכך).
הסיכום הגדודי שנערך בסופו של יום היה שונה ומיוחד, ללא טענות אלא עם ההבנה שהנה, אל מול עיניהם של המפקדים, עומדים גיבורים. לא פחות ולא יותר.
***
הכותב הוא מפקד גדוד “הבשן”.
הכתבה מפורסמת בגיליון 55 החדש של “תמיד תותחן”, בדרך אליכם!