דוד ירקוני נולד בטרנסילבניה בשנת 1928, וכרבים שנולדו וחיו באזור זה שלט במספר שפות. בשנת 1944, יחד עם אביו, נשלח בטרנספורט לאושוויץ. אמו ואביו נרצחו והוא נשלח למחנה דכאו, שם שוחרר ע”י צבאות ארה”ב. 
בשנת 1948 עלה ארצה התגייס לגדוד 62 בחטיבת “עציוני” ונלחם במערכה על ירושלים. בתום מלחמת השחרור הצטרף לצבא קבע בחיל התותחנים, ובשנת 1950 סיים קורס יסוד לקציני חת”ם ד’. הוא ראה בשירות הצבאי את ייעודו ומצא את ביטויו המקצועי בחיל התותחנים. כנהוג באותה תקופה, עבר קורס קציני שלישות, קורס קציני תצפית אוויר וקורס קש”א. את רוב שירותו עבר ב”רשף” – כמסו”ל ג’, ובהמשך כקנ”א.
אל”מ דן אבידר: “פגשתיו בגדוד 402. בתקופת פעולות תגמול, שירתנו בעוקף עזה – מול המצרים, בגליל – מול הסורים ובירושלים – מול הירדנים. באחד הימים הגיע הפז”ם להעניק לו סרן, ואף אחד מהקצינים הבכירים של הגדוד, לא היו. אני, סגן פיינשטיין (אבידר), הענקתי לדוד (לולו) ירקוני, דרגת סרן בנוכחות סוללה ג’ של גדוד 402. במבצע סיני, שתי סוללות מגדוד 402, א’ ו-ג’, ירדו עם חטיבה 9 לכבוש שארם א-שייח. סמג”ד הגדוד חלה, והמג”ד נשאר מאחור. שתי הסוללות הגיעו לראס-נצרני, כאשר אני מסו”ל א’, אלי קרוסט (עשת) מסו”ל ג’, ודוד (לולו) ירקוני קנ”א. התחלקנו בתפקידים, ואיחדנו את שתי הסוללות ליחידה אחת בפיקודו של הקנ”א. אלי עשת היה בתצפית וטיווח מטרות, ואנוכי, עם כוח פריצה בפיקודו של רס”ן יונה הופרט (אפרת), לעתיד מח”ט גולני ואלוף פיקוד המרכז, כבשנו את שארם א-שייח”.
בין השנים 1963 – 1964 היה דוד מג”ד “הרעם” ומס”ח “גולני”. במלחמת ששת הימים היה דוד מג”ד מכמ”ת 335 ומס”ח 9 (“עודד”), ולאחר המלחמה היה מדריך בקורס מ”פים שריון בין השנים 1969-1967. 
במלחמת יום הכיפורים שירת כרמ”ט א”א 282 בפיקודו של אל”מ משה לוי ז”ל, באוגדתו של דן לנר. לאחר מלחמת יום הכיפורים פרש משירות קבע. בשנת 1975 מונה מפקד אגד ארטילרי 9222 (“התקומה”)  במילואים, במקומו של דן אבידר. הוא שירת במילואים עד גיל 70, ובשנת 1998 סיים שירות ביטחון.
דוד נשלח ע”י צה”ל לסינגפור, שם אימן את צבא סינגפור בבית הספר לפו”ם שלהם, ושירת בתפקידים נוספים. לאחר שובו מסינגפור השתחרר, והמשיך לשרת במילואים בחיל התותחנים, וכממונה על מרחב גיאוגרפי אסיה-אפריקה בסיב”ט במשך כ-6 שנים.
אל”מ (במיל’) משה העליון, מי שהיה עורך ראשי של “תמיד תותחן” במשך 14 שנים, כותב עליו: “לראשונה פגשתי והכרתי את “לולו” ירקוני בהיותנו חניכים בקורס יסוד לקציני חת”מ, מחזור ד’ (15 במרס – 20 בדצמבר 1950). זמן רב מאוד חלף מאז, אך נכרתו בזיכרוני מספר מתכונותיו, שהבדילו אותו משאר חניכי הקורס. ראשית כל, רצינותו וגישתו העניינית בתפקידים השונים, שהוטלו עליו במהלך הקורס. התעניין והיה לו ידע בהיסטוריה צבאית, ולעיתים, כאשר נמצאנו דנים בסוגיות צבאיות שונות, ידענותו הייתה מאוד בולטת. הוא היה בעל חוש הומור מיוחד, עוקצני מעט אבל לא פוגעני. לאחר הקורס לא יצא לי להיפגש עימו במסגרת השרות, בתרגילים או במבצעים. עם זאת ההתייחסויות שהגיעו לאוזניי בקשר להתקדמותו במסגרת החיל ולמילוי תפקידיו השונים, היו חיוביות ביותר. יהי זכרו ברוך!”
אל”מ דן אבידר, מעיד עליו: “דוד היה איש בעל חוש הומור יוצא מן הכלל, רחב לב, דקדקן, שאהב לתכנן דברים לפרטי פרטים. היה הוא בעל ידע רחב, מעולם לא פסק ללמוד, ידע תורת חת”ם, טקטיקה צבאית על בוריה והיסטוריה צבאית שאין דוגמה לו. הוא פעל לביטחון ישראל כל חייו, פרסם את דעתו במאמרים על נושאים של הסכסוך במזרח התיכון, ותגובות לעיתונים בעולם. דוד (לולו) היה אדם משכמו ומעלה, ולי, חבר”.
אל”מ (במיל’) דוד ירקוני, תרם כחודש לפני מותו, ספרים מספרייתו הייחודית והאיכותית, לספרית “יד לשריון”. הספרים, שרובם באנגלית, עוסקים בתורות לחימה.
דוד ירקוני ז”ל הלך לעולמו ביום 9 באוגוסט 2013 ג’ אלול תשע”ג, והובא לקבורה בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה.
יהי זכרו ברוך!
 
***
תיקון והתנצלות:
בגיליון “תמיד תותחן” 55, במדור “נר זיכרון” לזכרו של דוד (לולו) ירקוני ז”ל נפלה טעות מצערת.
לכתבה שפורסמה לזכרו של דוד ירקוני, צורפה תמונתו של סא”ל (מיל’) אריאל פורת (פולק) יבדל”א.
מערכת “תמיד תותחן” מתנצלת על הטעות.