סגן אייל צור ז”ל עסק בפעילויות הכנה למלחמה כשהג’יפ שלו עלה על מוקש בלבנון. אביו, אל”מ )מיל'( יעקב צור, קיבל את הידיעה המרה מסגנו של אלוף הפיקוד כשהחלו להגיע הידיעות הראשונות על נפילתו של סגן אייל צור ז”ל, ביום רביעי, ה 21- באפריל 1982 , כחודשיים לפני תחילת המלחמה, היה אביו, אל”מ יעקב צור, עסוק בתכנון מבצע “אורנים גדול”. תכניות המבצע היו הבסיס לשל”ג, מתוך מטרה ליצור “סדר חדש” בלבנון, שיבטיח לישראל שלום וביטחון. בעיצומן של הצגת התכניות של האוגדה למבצע, עבר רחש באולם. ידיעות שונות על תקרית בלבנון, שעליה דיווחו משקיפי האו”ם, החלו להילחש בין היושבים. באותה עת הייתי מת”פ צפון. מפקד יחידת הקישור לאו”ם, רס”ן אלכס שניידר, שנכח באולם, העביר לידיי פתק שמדובר בחיילי תותחנים – “הג’יפ שלהם נפגע ממוקש. אחד פצוע ואחד הרוג”. מיד פרשתי למשרדי כדי לברר פרטים מדויקים יותר. בעודי מנסה להשיג בטלפון את המפקדה במטולה, נכנס לחדרי יעקב צור, מתוח כולו ופניו חיוורות. בתחילה לא הבנתי מדוע הוא מתעניין באירוע. “האם זה אייל?”, שאל אותי. “אני מבקש ממך, אל תסתיר ממני. 
בני אייל הוא אחד משני הנפגעים”, הפציר. השבתי לו שאין לי עדיין פרטים, ועד שמסוק הפינוי של האו”ם לא ינחת ברמב”ם לא יימסר שום מידע. באותן שניות מלאות מתח הרהרתי מה עובר בראשו של האב? לא קשה לנחש מה הייתה תפילתו. יעקב התבקש להמתין בחדרו של מפקד הפיקוד, האלוף אמיר דרורי ז”ל. את הבשורה הנוראה מכל בישר לו סגנו של דרורי, האלוף אורי שמחוני. שמחוני לא אמר דבר, רק הניח את ידיו על כתפי יעקב. נהוג להתייחס אל אייל צור כאל החלל הראשון של מלחמת “שלום הגליל”. המלחמה נפתחה אמנם באופן רשמי ב 6- ביוני 1982 , אולם חודשים רבים לפני כן כבר הועלתה רמת הכוננות, ובפיקוד הצפון נערכו הכנות למלחמה. מפקדת קתמ”ר נהגה לתגבר את מערך התותחנים בצפון בקצינים מהמפקדה, בעיקר ממערך ההדרכה בבית הספר לתותחנות בשבטה. הקצינים שנבחרו למשימה נועדו לתגבר את מערך התצפיות בעומק שטחי דרום לבנון, כדי להכין ולהפעיל את האש הארטילרית עם פתיחת הלחימה. בין הקצינים שתיגברו את הכוחות לקראת המלחמה, היה גם אייל צור, ששימש כמדריך בקורס יסוד לקציני חת”ם. אייל חדר מספר פעמים לשטח, זיהה ורשם את המטרות, והכין לעצמו עמדה ממנה יפעיל את האש. נותרה לו רק עוד פעם אחת לסיום הכנותיו לפני שנהרג באותו יום אביבי באפריל.