למעלה מ-500 פצמ"רים הרעידו את הקרקע, כאשר הקש"א, זקוף מחוץ למחסה הסלעים, בקור רוח כעל מגרש אימונים, מעתיק את האש מנקודה לנקודה ורודף באש את אנשי הפת"ח, אשר החלו לסגת לעבר שובא במדרון המערבי.

הר דב – דצמבר 1969
רקע לפעולה
בעקבות תצלומי אוויר בהם התגלו 4 אוהלים בין הסלעים שעל ג’בל רוס, כיום הר דב, הבינו בפיקוד צפון כי אנשי הפת”ח משתלטים על השטח והוחלט לשלוח כוח פשיטה לסלקם משם. ההר שנכלל בשטח סוריה שנכבש במלחמת ששת הימים, היה על הגבול עם לבנון ועל מורדותיו שני כפרים לבנוניים, שבעה מצפונו ושובא ממערבו. רגל ישראלי לא דרכה עליו, והוא היה מעין שטח הפקר. מיקום אידיאלי מבחינת התפתחות ה-“פת”ח לנד” שהתבסס על מורדות החרמון המערביים בדרום לבנון, שכן לא היו לגביו תביעות וחזקות של הכפריים הלבנוניים. פעולת התותחנים הייתה קריטית להצלחת הביצוע שכן היא זכתה להערצת חיילי חטיבת גולני אשר בפשיטות הבאות נשמעו אומרים את המשפט: “אם התותחנים כאן הכל בסדר”.
כוחותינו בפעולה
* גדוד מכמ”ת 334 בפיקודו של סא”ל עמוס ברעם והקש”א סגן ישראל בר-לב.
* פלגה של גמ”כ מוצנח 425 בפיקודו של סגן רמי גולדין.
* גדוד 51 של גולני בפיקודו של סא”ל דוד כהן.
* סיוע מסוקים של חיל האוויר.
תוכנית הפעולה
התכנית אשר הוצגה לאישור אלוף פיקוד צפון דוד כדלהלן: תנועה באוטובוסים מנקודת הכינוס עד הרכב התחתון, ירידה רגלית מערבה בנחל שיאון וטיפוס מערבה אל מזרעת ברחתא, בנקודה זאת יפוצל הכוח לשתי חסימות צפונית ודרומית, והכוח העיקרי ימשיך בטיפוס אל כיפה שעל קו הרכס. מנקודה זאת יטווח הקש”א בר-לב את היעד ולאחר ריכוך קצר יסתערו אנשי גולני ויטהרו את היעד. אנשי המודיעין יאספו כל חומר שימצא, כולל שבויים, והכוח יתפנה חזרה רגלית, או כאלטרנטיבה במסוקים. מפקד מכמ”ת 334 סא”ל עמוס ברעם הוא שהציג את תכנית הסיוע הארטילרי.
הביצוע
התנועה הרגלית החלה במבנה פלוגתי בדרך עפר כאשר המג”ד והקש”א צמודים לחוד. הכוחות הגיעו לנקודת הפיצול אשר הייתה נוחה לזיהוי עקב הבוסתנים, באיחור ניכר. החסימות התפצלו והחלו לנוע על קו גובה, ואילו הכוח העיקרי החל בטיפוס להר. היו חילוקי דעות באשר לבחירת הערוץ בו עלו מנקודת הפיצול. המג”ד, הקמב”ץ, הקש”א והקמ”ן החטיבתי, עלו בהתגנבות לתצפית לכיפה שמצפונם בכדי לנסות לזהות את היעד.
מאחר ולא נראה להם שהם כבר בפאתי היעד, התקדמו בזהירות צפונה לכיפה הבאה כשהכוח מאחוריהם. כשעלו בזחילה לכיפה השלישית כבר החל השחר להפציע ונפרש לפניהם היעד. להפתעתם זיהו כי הם עלו על מתחם ובו עשרות רבות של חמושים מאורגנים. תוך דקות ספורות גילו אנשי הפת”ח את הכוח והחלו בירי רצוף אליו. היה ברור כי הסתערות באור יום מול כוחות עדיפים מספרית, ומצוידים בנשק אוטומטי עדיף, המפוזרים בשטח רחב בעמדות מוכנות מראש, אינה אופציה סבירה. בשלב זה הצהיר הקש”א שההצגה היא שלו. הוא פרק מעליו את המ.ק. 25, ואת החגור, הניח לפניו על הסלע עוזי, מפה, משקפת ומצפן, לבש דובון מעל השכפ”צ כנגד הקור המקפיא ולקח את המע”ד בידו.
תוך התעלמות מהכדורים השורקים סביבו, הזדקף מלוא קומתו על מנת להטיב לראות ושידר: “מטרת דויד”. המחזה לו היו עדים אנשי כוח הפשיטה בשעה הבאה היה מחזה שלא הרבה לוחמים זכו לראות. אלמלא שלף איש המודיעין ממני מצלמה והנציח את המתרחש, איש גם לא היה מאמין. פצצות 160 מ”מ החלו ליפול בין הסלעים תוך ריסוס של רסיסי פלדה וסלע. עקב הטווח הקצר, נורו הפצצות במטען נמוך ואפשר היה לראותן יורדות בסוף מסלול התעופה ובפגיעתן במטרה. שריקתן מקפיאת הדם מילאה את האוויר. פצצה נראתה נופלת על לוחם פת”ח שניסה לברוח והוא התאדה.
אחרים נקרעו לגזרים בין הסלעים. במשך השעה הקרובה שטף מכמ”ת 334 באש את כל היעד. למעלה מ-500 פצמ”רים הרעידו את הקרקע, כאשר הקש”א, זקוף מחוץ למחסה הסלעים, בקור רוח כעל מגרש אימונים, מעתיק את האש מנקודה לנקודה ורודף באש את אנשי הפת”ח, אשר החלו לסגת לעבר שובא במדרון המערבי. כאשר נראה כי ההתנגדות על היעד חדלה, עצר הקש”א את האש. אנשי גד’ 51 התחלקו ל 3 צוותים, שהסתערו במקביל, תוך הקפצת חוליות וחיפוי הדדי וטיהרו באש את היעד. הקש”א שהעמיס את ציודו והצטרף למג”ד, היה עד מקרוב למקצוענות מופלאה של תנועה ואש אשר הביאה את הכוח בתנועה מאגפת מימין לשמאל עד לפאתי היעד מעל כפר שובא.
בשלב זה, באור יום מלא התחילו אנשי הפת”ח להבין שעל היעד נותרו רק כ-30 חיילים המסוגלים לתפקד, והחלו להזרים תגבורות על מנת להטות את תוצאות הקרב לטובתם. מכפר שבעה ירדה דרומה קבוצת בת עשרות לוחמים שהייתה עשויה לנתק את דרך הנסיגה של הכוח העיקרי. הם נתקלו בחסימה הצפונית והחלו לנהל נגדה קרב בצליפה ממרחק. כאן לקח סג”מ גולדין את היוזמה וטווח אל האויב את אש המרגמות. מהכפרים חמאם ושובא החלו לעלות ליעד מאות חמושים. מפוזרים בין סלעי הענק הם ירו מרחוק וצמצמו מרחק לסירוגין. המג”ד דוד כהן נע לרוחב הגזרה עם בר-לב בעקבותיו, כאשר הוא מזהה נקודות קריטיות לחסימה, ובר-לב מסיט אליהן אש מרגמות.
בשלב זה נעשה ברור שחזרה רגלית אינה אפשרות ריאלית והוחלט על פינוי במסוקים. בשעות הצהרים המאוחרות החלו פינוי במסוקים. בשעות הצהרים המאוחרות החלו סבבי הפינוי תחילה הנפגעים ובהדרגה הלוחמים, ברלב והמג”ד אשר שמרו על טפטוף ארטילרי קבוע למיסוך, עזבו את היעד במסוק האחרון.
לסיכום
בסיכומו של יום התברר כי מכמ”ת 334 ירה 850 פצמ”ר 160 מ”מ ופלגת הגמ”כ 425 ירתה 120 פצמ”ר 120 מ”מ. הפת”ח מצידו הודה ב-35 הרוגים, ולא פירט לגבי פצועים. הקרב הוכרע ע”י תרומת הארטילריה.
בהוקרה
בטכס שנערך במלאת 30 שנה לעליה להר דב, בדצמבר 1999 בנוכחות כל מפקדי הגדוד והחטיבה לדורותיהם, זכה הקש”א בר-לב להוקרה מיוחדת מגדוד 51. הוא קיבל את תמונתו בשעת הקרב כשהוא מטווח על ההר.