תל אביב נוסדה בשנת תרס”ט, 1909, לחוף הים התיכון על ידי יהודים מיפו. הייתה העיר העברית הראשונה מחוץ ליישוב הישן. שמה הראשון – אחוזת בית, וכעבור שנה קיבלה את שמה הנוכחי על פי השם שניתן לספרו של הרצל (במקור – אלטנוילנד). התפתחה להיות מרכז כלכלי ותרבותי של היישוב העברי בארץ ישראל. ב-1949, לאחר שיפו נכבשה במלחמת העצמאות, היא סופחה לתל אביב. בעיר חיים כ-380,000 איש. הגן הוקם להנצחת בני העיר שנפלו בכל מערכות ישראל. בתוכם 22 חיילי חיל התוחנים שנפלו במלחמת העצמאות ועוד תותחנים רבים שנפלו במערכות ישראל.

הגן הוא חלק מהפארק סביב הירקון. במרכזו הוצבו כמה גושי סלע כורכר ותלכיד חוף, שהם סלעי התשתית הטבעית בעיר. בסמוך מזרקה קטנה ממנה זורמים המים, סמל החיים, בשבע תעלות ונעלמים, כאילו נקברים, תחת הסלעים הכבדים. סביב סביב, בכל מרחב הגן, ניטעו 11 חורשות של עצי ארץ ישראל. כל חורשה מייצגת תקופה או מלחמה במערכות ישראל ברצף כרונולוגי, ולכל תקופה הוקדש סוג עץ אחר. במרכז כל חורשה מוצבים עמודי זיכרון עשויי גרניט שחורה וגדועים בראשם, כעץ שנקטעה צמיחתו. על כל צלעות העמודים צרובים שמות הנופלים מאותה תקופה. עמדת מחשב, ובה מידע על הנופלים בני העיר, מסייעת למצוא את מיקום הנצחתו של כל נופל.

ההנצחה ביוזמת עיריית תל אביב. בוצעה ב-2002 ע”י האדריכל גדעון שריג.

המקום נגיש לכל. הגן הוא החלק המערבי של גני יהושע, מדרום לשדרות ישראל רוקח ולחניון רידינג וממערב לרחוב אבן גבירול בתל אביב, מצפון לירקון