"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

אורן, בן צפורה ויוסף, נולד ביום כ"ז באלול תשי"ב (17.9.1952) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "עלייה" בשכונת בת-גלים, ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-עירוני א', במגמה ההומניסטית. אורן היה תלמיד שקדן, והגיע להישגים מעולים בלימודים. בשנה האחרונה ללימודים בבית-הספר התיכון הבין כי הסתיימה תקופת הנערות וכי עליו להתכונן לבחינות הבגרות. הוא למד בחריצות וביסודיות ועמד בבחינות בהצלחה. לכן רבה הייתה שמחתו עם סיום הלימודים. הוא היה נער מאופק וצנוע, שפילס את דרכו בשקט, אך ביסודיות וברצינות, כיאה למבוגר. בתבונה של בגרות גיבש לעצמו השקפת עולם, קבע מה טוב ומה רע בעיניו והתווה לעצמו את הדרך שיבחר ללכת בה, מתוך ידיעה מה עומד לפניו ומה מוטל עליו לעשות. אורן היה צעיר נעים הליכות וטוב לב והיה מקובל על מוריו ועל חבריו בזכות נכונותו לעזור תמיד לכל דורש. עם חבריו השתתף בפעילות חברתית ענפה ובכל אשר הלך - נשא חן מלפני הבריות. מטבעו היה ישר ודורש אמת, שמעשי עוול וקיפוח קוממו אותו. חבריו תיארוהו כבעל נפש טהורה ורגישה מאוד. אורן גויס לצה"ל בעשרה בנובמבר 1970 והוצב לחיל התותחנים. בתחילת שירותו היה מאוכזב שכן רצה לשרת בחיל הצנחנים, אולם משלמד להכיר בחשיבות פעולתם של התותחנים התחלפה אכזבתו בגאווה על החיל ועל התפקיד שהוא ממלא. לאחר הטירונות הוכשר לשמש כמפקד צוות ונשלח לשרת ביחידת תותחנים מתנייעים ארוכי-טווח. אחרי תקופת שירות נשלח לקורס קצינים בבית-הספר לקצינים של צה"ל ואחר כך השתלם בקורס קציני תותחנים בבסיס ההדרכה של חיל התותחנים. לאחר שהוענקה לו דרגת קצין שב ליחידה שבה החל את דרכו. תחילה מונה לתפקיד קצין תצפית קדמי ואחרי-כן מונה לקצין עמדת תותחים. אורן היה איש מקצוע מוכשר ומפקד מעולה, שהקפיד על ביצוע פקודות והוראות, אך ידע להיות חבר וידיד לפקודיו. הוא ביצע את תפקידו ביסודיות וביעילות, בשקט נפשי ובקור רוח, וידע להשרות על חייליו אווירה של שלווה ושל ביטחון בכוחם וביכולתם. במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. משנסתיים שלב הבלימה סייעו התותחנים במתקפת הנגד של כוחותינו. בקרב שהתחולל ליד הכפר ג'בע ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973) נפגע אורן מאש האויב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה : "להיפרד מאורן ז"ל, בשבילי זוהי פרדה קשה, כי הוא היה הן פקודי והן מפקד, אשר נשא עמי בעול של פיקוד על יחידה. יחד הובלנו את היחידה במלחמת יום הכיפורים, עד אשר נפל. אורן ז"ל לא היה דמות רגילה. הייתה לו דרך מיוחדת לבצע דברים, זאת מתוך גישה אשר נראתה לכאורה אדישה, אבל מאחוריה הסתתרה גישה רצינית ומלאת אחריות. תמיד דאג לחייליו וגם תחת האש מצא זמן להרגיעם ולעודדם". חבריו לבית-הספר התיכון-עירוני א' הוציאו לאור חוברת לזכר חבריהם לספסל הלימודים, שנפלו במלחמת יום הכיפורים, ובה דברים על דמותו.