מראות מלחמה של סטודנט

עבור סטודנטים רבים שנקראו למלחמה, מדשאות האוניברסיטה ואולמות הלימוד התחלפו בין רגע בכפרים ובמוצבים בדרום לבנון. בתום המלחמה הם שבו בשמחה לבחינות ולשיעורים

מאת תא”ל (מיל') יעקב זיגדון     2013/08/20 - 13:01:20

אנחנו הילדים של חורף שנת 73 . לא אלה שנולדו ב- 1973 אלא בני ה- 18 שהתגייסו לצבא בחורף ההוא ומצאו את עצמם רועדים מקור ומפחד במובלעת הסורית ברמת הגולן. החמצנו את המלחמה הגדולה וקיבלנו רק את הקינוח של ההתשה. חיכינו למלחמה שלנו. מבצעים ב”פתח-לנד” וליטאני היו הקדימון שבישר את המלחמה ב 1982- . מטח לא קטלני של אורז וסוכריות קידם את פנינו במבואות מרג’ עיון. נשים וילדים השמיעו צהלולים למראה טור השריון שנכנס לעיירה. הם לא הכירו את הצהלולים שהומצאו על ידי האקדמיה ללשון רק כשצה”ל יצא מלבנון 18 שנה מאוחר יותר. הם הפיקו מגרונם “קולולולו” קולני ומתמשך. ככה התחילה המלחמה שכה חיכינו לה.

יממה קודם לכן עוד חבשנו את ספסלי האוניברסיטה לקראת סיום התואר. טלפון ממפקדת קתמ”ר שיבץ אתנו, שלושה רס”נים לומדים – אנוכי, שרי שאנן ויהודה סימן טוב, במפקדת הגייס. קיטבג של טירונים, שכפ”צ כבד ו M16- ארוך החליפו את מחברות הלימוד וקידמו את פנינו בכפר הילדים שליד עפולה. חברנו לאנשי המילואים שנראו לנו די קשישים )מאחר והחיים נעים במעגלים ויש בהם צדק פואטי, אני משרת היום במילואים במפקדת גייס – שם אני על תקן המילואימניקהקשיש.
שנה שלמה תכננתי את סיום שלוש שנות לימוד גיאוגרפיה ותכנון עירוני באוניברסיטה העברית כך שאוכל להתפנות מהלימודים למשפחה המתרחבת בטרם אשוב לשדה הקרב. בני, איתי, נולד כשלושה שבועות לפני המלחמה והצטרף בכך לאחותו, מעין. הוא זכה מאימו לכינוי בחמדון’, על שם גזרה שכלל לא הייתי בה. טרחתי ועמלתי להציג ראשון את עבודת הסמינר שלי שעסקה בהגירה פנימית בירושלים כך שאהיה חופשי ממטלות עד סוף שנת הלימודים. שבוע לאחר מכן כבר עסקתי בהגירה אישית לכיוון לבנון. היה מוזר להשלים מאוחר יותר את התואר. כל מה שנראה חשוב, בחינה או עבודה הפך לזניח לאחר מלחמה. אני משובץ כקצין סיוע בחפ”ק סגן מפקד הגייס, האלוף )אז( אהוד ברק, ומוצא את מקומי בנגמ”ש שלו. לא ברור איך נראית המלחמה.
בשלב הזה היא נראית יותר מדי מסודרת, כמו בספרים. מתקרבים לנקרים ולעיננו מחזה מוכר מאד מאימונים והתרגילים. מפקדת אוגדה מראות מלחמה של סטודנט נגמ"ש מג"ד שפיפון מאי 2012 90 ממוקמת בשיא הרכס, במרכז מאורגנים הנגמ”שים על מרכזיהם השונים. רכבי גדוד הקשר ממוקמים באגפים ובחזית המפקדה הבזנ”טים הנצחיים. לרגע לא הבנתי אם אנחנו בתרגיל במרחבי שבטה – צאלים או במלחמה בלבנון.

הם לא היו היחידים שלא עיכלו שהמלחמה התחילה ובניגוד לתרגילים יש גם אויב שלא מתכוון לאפשר לך לחיות בשלווה. כמענה לפקודת אש שנתתי לאחד מגדודי המילואים שפרסו בינתיים, קיבלתי את התשובה בקשר: “האם על רטוב?” קח את האורז עם הבזנ”ט והסס”ל וקצת רוטב של רטיבות ותקבל מתכון של ככה מתחילות מלחמות. הצירים ברכסי לבנון מלאו בטורי שריון שלא הפסיקו לזרום. הטורים נעו בשיא הגובה, בשני שליש מדרון ובגיאיות. רק הפקודה להפסקת האש ביום שישי בצהריים עצרה את התנופה. אילו מצביאי מלחמת לבנון השנייה היו מפנימים את עיקרון התנופה ולא מסתפקים באסופת מבצעים של “תסתערו בזהירות”, היינו נמצאים במקום אחר מבחינת
ההישג הצבאי. הצבא הסורי היה מסודר. גם בנסיגתו. מדרום לאגם קרעון – סכר ענק, ומדרומו מחנה צבאי סורי, שלימים יהפוך למחנה לגדוד ארטילריה צה”לי ונקרא לו “מחנה קרעון”. אני מטווח גדוד 175 מ”מ למחנה, הוא היחיד שבטווח. היחידה הסורית שבמקום מתארגנת במהירות לתזוזה.

למרות הפגזים שניתכים עליה, היא מסתדרת בסדר תנועה מופתי. השיירה מתחילה לזוז. אני מזנב בה. השיירה ממשיכה לנוע צפונה. פה ושם נשמטים ממנה כלים עד שהיא יוצאת מטווח התותחים. מעבר לליטאני באזור עין א-תינה אני מזהה טנקים יורים מצפון לדרום. אני מתחיל תהליך טיווח על הטנקים הצפוניים. גדוד ה – 175 מ”מ מתמהמה.
הפעם, העיכוב לטובה מפני שמתברר שמה שאנחנו צופים בו זה קרב שב”ש של כוחותינו – קורס קציני שריון כנגד קורס מפקדי טנקים. סרט מצויר. חיל האוויר במיטבו. שנים של עיבוד מידע מודיעיני לפעילות מבצעית מביאים לכך שמטוסינו משמידים כ 80- מיגים סוריים בקרבות אוויר, מבלי שאף מטוס שלנו נפגע. השמדת סוללות הטילים ועיוורון של מערכת הבקרה הסורית מביאים לתמונה שמהקרקע נראית כמו סרט מצויר. בתחילה מופיעים המיגים הסורים, לאחר מכן, כמו משום
מקום – מטוסים שלנו. אנחנו לא מבינים מה קורה ועוקבים בדאגה ובמבטים נוקבים שמנסים לחדור את השמים הכחולים. לפתע, מיג אחר מיג, מגביהים עוף ובשיא הגובה מבצעים מעין תנועת לולאה
ובנפילה חופשית נכנסים ברכס החרמון. בעיני המתבונן ההדיוט, זה נראה כאילו מישהו כיסה את עיני הטייס הסורי ושיתק את ידיו בצלילה הבלתי נמנעת אל מותו. לא ראינו מצנחים ולא כסאות מפלט. סרט מצויר שקרה באמת. “קודקוד סופרמן תגיד להם שיפסיקו!!!”, זעקות שבר אלו עלו ברשת הקשר הגייסית כאשר מטוסי פאנטום תקפו בטעות את כוחותינו ליד הכפר ליביא. “קודקוד סופרמן” הוא יאנוש, מפקד הגייס. אנחנו נמצאים במרחק מאות מטרים מהמקום רואים, נדהמים ולא יכולים להושיע.

המטוסים חגים ויורדים לתקיפה נוספת. המוביל, מן הסתם אינו מאזין לרשת היבשתית ועד שהוראת חדל מגיעה אליו המבנה כמעט ותוקף בפעם השלישית. הפעם הסרט המצויר לא עבד. סופרמן לא הופיע משום מקום להציל את כוחותינו. ככה זה במלחמות. נפגשים אצל הקתמ”ר אריה מזרחי במשרד. מנסים, בעזרת אלישיב שמשי שיקדיש לכך פרק בספר, לשחזר את תפקוד האש בקרב סולטן יעקב. ששה גברים, ששה סיפורים. רשומון אמיתי. מזל שאלישיב הגיע מצויד במפות וביומני מבצעים, אפשר להשוות אמירות לרשומות. לך תספר לסמלי מבצעים צעירים כמה חשובים יומני המבצעים שלושים שנה אחרי.