מורשת קרב בנעלי בית

במסגרת יוזמה של בא"ח תותחנים המכונה "תש"ח-תשע"ח", מתארחים טירונים בביתם של לוחמים ומפקדים ותיקים לערבי מורשת קרב. חברי מערכת "תמיד תותחן" שלקחו חלק בפרויקט משתפים את חוויותיהם מהמפגשים שערכו

מאת מערכת תמיד תותחן

מתוך ערב מורשת הקרב בביתו של יעקב צור

לכבוד שנת ה-70 של מדינת ישראל, השיק בא"ח תותחנים פרויקט חדש הנקרא תש"ח-תשע"ח, במהלכו נפגשים צוותי לוחמים מהבא"ח עם לוחמי העבר של החיל ששירתו כמפקדים בכירים. לדברי יוזמי הפרויקט, מטרת המפגשים היא ליצור קשר בין-דורי, לשמוע סיפורי מורשת, וליצור תחושת שליחות ומחויבות אצל הדור החדש של לוחמי חיל התותחנים. גורמי הבא"ח מדווחים כי נכון להיום, כולל הפרויקט כארבעים מפגשים בין-דוריים.

בין הוותיקים שאירחו את המפגשים בביתם היו חברי מערכת "תמיד תותחן" אורי מנוס, אבי שדמי ויעקב צור, שמספרים על מפגשים חווייתיים ומעשירים, שתורמים לקשר ולשימור הידע בין הדור הצעיר לדורות הוותיקים.

"כאשר יזמו אנשי בא"ח התותחנים את הפרויקט יוצא הדופן הזה, הם בוודאי חשבו על התרומה והתועלת שתצמח ממפגשים אלה לחיילי התותחנים הצעירים, שזה עתה התגייסו, אך לאחר שחוויתי אירוע כזה בעצמי אני מודה שהתרומה הנה הדדית", משתף אל"מ (מיל') אבי שדמי.

"כאשר פנו אליי לראשונה, הסתייגתי מתוך תחושה של חוסר רלוונטיות. אנחנו, אנשי המרגמות המוצנחות כבר מזמן איננו נחשבים לתותחנים ומורשתנו נושאת אופי של מאבק על זהות: מי אנחנו? 'צנחנים בקליבר גדול' או 'תותחנים עם כנפיים'?

"בסופו של דבר, לאחר שסגן ברק צ'וי, מסו"ל בגדוד 611 אמר לי כי הם מודעים לכך שאינני קשור למורשת הגדוד שלהם ובכל זאת מבקשים לבוא, נכנעתי וניגשתי להכנת המפגש.

"נדרשו מספר ימים ליצירת מצגת של תמונות וסיפורים המתארים קרוב לחמישים שנות הגמ"כ המוצנח 332/7038 ופה ושם גם קצת סיפורים מההיסטוריה האישית שלי.

"ביום המיועד, הגיעה החבורה לביתי ופרקה תרמילים ענקיים בפינת הסלון. הסמל אופק הציג את הבאים ומייד הבנתי שלפניי חיילים כל כך 'טריים' שעדיין אינם יודעים דבר על חיל התותחנים. אם כך, הרי כל מורשת קרב היא רלוונטית, גם זו של הגמ"כ המוצנח. למזלי, התפרסמה לאחרונה ב-'תמיד תותחן' כתבה גדולה על תולדות הגדוד. ביקשתי מאופק לוודא שיקראו אותה כהכנה למפגש.

מתוך המפגש בביתו של אבי שדמי
 

"ישבנו יחד קצת למעלה משעה, אני מציג תמונות ומדבר והם שקטים ומנומסים, מקשיבים וטועמים מהכיבוד. סיפרתי על השינוי הגדול שעברתי כקצין צעיר, מפסגת התותחנות המקצועית הקלאסית, לגדוד מרגמות מוצנחות שייעודו חייב אותו לפתח לעצמו תותחנות אחרת, פשוטה יותר, מעין 'פרימיטיביות בכוונה תחילה'. והיו גם סיפורים ותמונות מקרבות במלחמות ישראל, רובם בסיוע ליחידות הצנחנים.

"ניצלתי את עובדת היותנו ארטילריה חריגה ועצמאית כדי להעביר לחיילים הצעירים מסר שאינו תלוי ביחידה בה אתה משרת: אפשר וצריך להיות בו זמנית גם חייל קפדן וממושמע אך גם יצירתי והרפתקן. ימים יגידו אם המסר נקלט.

גם תא"ל (מיל') אורי מנוס מספר כי הבקשה לארח מפגש מורשת קרב בביתו הפתיעה אותו. "במשך שנים הורגלנו, ותיקי חיל התותחנים, לקריאת מש"קיות החינוך להתייצב ביחידות החיל המוצבות מהדרום ועד לצפון לטובת העברת מור"קים", מסביר מנוס. "בסוף חודש אפריל הגיעה אליי בקשה מעט שונה ממפקד הבא"ח בשבטה, סא"ל דודי גטניו, ששאל האם אהיה מוכן לארח בביתי את הצוות המצטיין ממסלול הטירונים של גדוד 402 לסיפור מורשת קרב. התלבטתי כיצד ניתן במשך שעה וחצי לגולל את הסיפור האישי שלי, השזור במלחמות ישראל ובחיל התותחנים.

"ביום המפגש, שנערך ב-26 באפריל, הכינה רעייתי לביאה ארוחה כיד המלך לכבוד החיילים הצעירים. לאחר שאספתי יחד עם חבר נוסף את החיילים מתחנת האוטובוס המרוחקת בשל גשם זלעפות שירד באותו היום, נכנסו לביתנו מפקד הצוות סמל אופק ואיתו שמונה לוחמים שנמצאים פחות מחודש במסלול.

מתוך המפגש בביתו של אורי מנוס
 

"התחלתי את המפגש בשיתוף חווייה אישית שקרתה ב-30 באוקטובר 1947, יום לאחר הכרזת האו"ם לחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות. כילד בן שש גרתי אז בפתח תקווה בשכונה המזרחית ביותר, סמוך לכפר הערבי פג'ה. באותו היום החלה למעשה מלחמת העצמאות, כאשר פורעים ערבים (כך קראו להם אז) תקפו אוטובוס בכביש המוביל מחיפה לירושלים (כיום כביש 40). אנחנו, הילדים, שמענו את רעש היריות אך לא הבנו במה מדובר. ההורים הסבירו לנו שעכשיו צריך להיזהר מהכפר פג'ה כי יש מלחמה.

"המשכתי בתיאור המפגש הראשון שלי עם תותחים – תותחי הצבא העירקי שפלש לארץ במאי 1948. העירקים הציבו תותחי 25 ליטראות על הרכס מעל היישוב ראש העין של היום והפגיזו את השכונה בה גרתי. לאחר מספר פגזים נאלצנו לדלג למרכז העיר והפגזים הגיעו גם לשם. הסברתי להם כי התותח הזה, שהיה בשימוש הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, מוצב במוזיאון הפתוח במתחם בית התותחן וכן בבסיס ההדרכה בשבטה. רצה הגורל והיה זה התותח הראשון אותו למדתי כטירון בגדוד 405, והוא היווה הכלי המרכזי של חיל התותחנים עד מלחמת ששת הימים.

"סקרתי בפני החיילים את התפתחות החיל לאורך השנים, בדגש על פעולות הגמול והקרב על המים בצפון, את אי ההצלחה להעניק סיוע צמוד לכוחות הנעים במבצע 'קדש', את לימוד הלקחים ויישומם שבאו לידי ביטוי במלחמת ששת הימים. לא ויתרתי על סיפורי החיל במבט אישי במלחמת יום הכיפורים ומלחמות לבנון השונות.

"לקראת סוף המפגש קיימנו שיחה חופשית, בה כל אחד סיפר על זיקתו לחיל התותחנים ושאיפתו לקחת בו חלק".

מתוך המפגש בביתו של אלכס רימון
 

גם מצד הלוחמים הסדירים נשמעו קולות המברכים על היוזמה. "הביקור אצל אורי היה חווייתי מאוד", שיתף סמל אופק ברזילאי לאחר הביקור בבית משפחת מנוס. "זכינו לשמוע מפיו של אורי חוויות וסיפורים משירותו הצבאי הארוך והמפואר, סיפורים מרתקים ומעוררי השראה".

יעקב צור מספר כי במסגרת הפרויקט אירח בביתו טירונים של גדוד 55. "סיפרתי להם, בלוויית מצגת, איך התגבש החיל במהלך שנות ה-50 של המאה שעברה, מה היו כלי הארטיליה אז ואיך נראינו אנחנו, החיילים באותה תקופה, בטירונות ובקורסים השונים. סיפרתי גם על המלחמות ועל החלק שלקח בהן חיל התותחנים, תוך השוואה לחיל של היום.

"החיילים היו קשובים והתעניינו מאוד. רובם לא יודעים כמעט כלום על ההיסטוריה הצבאית של המדינה, ולכן יש חשיבות גדולה בקיום מפגשים מסוג זה.

גם אורי מנוס דיבר בשבחי הפרויקט החדש. "המפגש חיזק בי את האמון באיכות הלוחמים והמפקדים בחיל. אין ספק שמדובר בפרויקט מבורך", אמר.

"אני מברך את יוזמי הפרויקט בברכת ישר כוח", מוסיף אבי שדמי, "ולעמיתיי הוותיקים אני אומר: זוהי חוויה מסוג אחר והזדמנות נהדרת להביט אחורה ולרענן את הזכרון ההולך ומתעמעם מימים שלא ישובו. מומלץ בחום"!