יער לביא

יער לביא

קרבות לוביה במלחמת העצמאות-(1-18.7.48)
דרכי הגעה 
לוביה הוא כפר ערבי הרוס בגליל התחתון, שכן על פסגת גבעה סלעית, 10.5 ק"מ ממערב לטבריה בצד הכביש טבריה – נצרת,  דרומית -מזרחית לצומת מַסְכַּנה, היום "מחלף גולני".יער לביא שוכן ממזרח לצומת גולני. אפשר להיכנס אליו במספר דרכים:
הכניסה הראשית לבאים מכיוון עפולה, דרך מחלף הסוללים." כניסה לרכב פרטי לבאים מטבריה: דרך קיבוץ לביא למרכז הנטיעות.

 


מה קרה במדינה

  • 15.5.1948– יחזקאל סהר מתמנה למפכ"ל המשטרה הראשון; שירות בתי הסוהר מוקם כאגף במשטרת ישראל
  • 16.5.1948 – חיים ויצמן נבחר לנשיא הראשון של מדינת ישראל
  • 20.6.1948 הוקם קיבוץ נצר סירני

מה קרה בצה"ל

  • נצחון אווירי ראשון
  • קרב ימי ראשון
  • הוקם חיל המודיעין
  • שבועת אמונים לצה"ל
  • הוקמה יחידת הצנחנים
  • 9.7.1948  מבצע אנ-פאר (אנטי פארוק)
  • מבצע "דני"
  • ב-11 ביוני נכנסת לתוקף ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות. באותו יום נהרג האלוף דוד מרכוס מאש צה"ל ליד הכפר אבו גוש. ב-30 ביוני הבריטים מסיימים לפנות את המובלעת שהחזיקו באזור חיפה, שכללה בין היתר את רמת דוד ונמל חיפה, דבר שהקל על פעילות צה"ל באזור ובפרט על חיל הים, שעד כה נאלץ לפעול בנמל בחשאי.

קרב לוביה הראשון חת"מ בקרב-
תותחי 65 מ"מ.
בלילה 1-2.6.48 ביוני יצאו 3 תותחים 65 מ"מ (בפיקוד רוברט קלפטר לימים הקתמ"ר דן חירם) מדפנה ועברו אל סג'רה. כדי להשתתף בקרב על לוביה. בבוקר 4.6 יצאו לסג'רה וסיירו  את העמדה עבור הירי על לוביה.
הכפר לוביה שולט על הצטלבות הכבישים העיקריים בגליל התחתון:
הכביש מכפר תבור אל הצפון חוצה שם את כביש נצרת-נהריה. מי ששולט על לוביה שולט על כל החלק המערבי של הגליל המרכזי. 
המשימה הייתה לכבוש את הכפר ע"י הסתערות מדרום. בלוביה חנו כוחות מקומיים ושל קאוקג'י שאיימו משם ומטורעאן על סג'רה.
התותחים פרסו כ-1800 מטר דרומית לכפר לוביה ופתחו באש בחושך, אש מחושבת וללא סיור מוקדם. נורו 30 פגזים; אח"כ הסתער החי"ר – אך בלי תקווה לכבוש את הכפר עם הכוחות הדלים שלנו המטרה הייתה הטרדה בלבד... שבו עם שחר לסג'רה ושם דילגו למשמר הירדן. ההתקפה על לוביה נדחתה בכמה ימים...

הקרב השני על לוביה8-9.6

חת"מ בקרב-  תותחי 65 מ"מ
בלוביה עצמה ועל משלט המסכנה היו אז רק כוחות מקומיים מנאמני המופתי. אך היה ידוע שערביי יתר הכפרים, מחיטין ועילבון עד כפר כנא, יזרמו לעזרת לוביה מרגע שנתקוף אותה.
כוחותינו חלשים ובלתי מאומנים:
4 פלוגות חי"ר מגדוד 14 ("דרור") חטיבת "גולני".
2 מחלקות מבני סג'רה, 
4 משורייני "סנדוויץ'" 
פלגת תותחי 65 מ"מ מסוללה "ו" (לימים גדוד 404 "שפיפון")  בפיקוד רוברט קלפטר – (הקתמ"ר לעתיד – דן חירם). 
אחת המשימות של התותחים היה לחסום באש את הדרך לצפון. ההתלבטות במקרה שתגבורת ערבית תבוא מהצפון ותתקוף את סג'רה.
אש התותחים הייתה חזקה מאוד. אך שוב קרתה אי הבנה, במקום להשתמש באש התותחים לרכך גזרה מסוימת שנגדה הסתערו הרגלים מיד אחרי גמר הירי,
התותחים הפסיקו את האש ו- 20 דקות אחר כך כשכבר החלו דמדומי הבוקר הסתער החי"ר, ומצא את בני הכפר בעמדותיהם. 
תגבורת ערבית הגיעה מצפון ומנצרת. הערבים ירדו מהכביש והסתערו דרך השדות על סג'רה. כדי למשוך את כוחותינו מלוביה. הערבים תפסו את משלט 231.4 (הנקרא "התירס") כ- 1200 מטר מסג'רה.  יתר התקפות הערבים נהדפו. 2 מטוסים עיראקיים הפציצו את כוחותינו אבל כל פצצותיהם נפלו בין שורות הערבים שהתפזרו.
תותחי ה-65 מ"מ פעלו בשעות אחר הצהרים, בסיוע ישיר לפלוגה שעדיין החזיקה ברכסים הדרומיים של לוביה. אך מפקד הפלוגה לא היה שבע רצון מפגיעותיהם והפסיק את האש. 
 

 

הקרב השלישי על לוביה - חת"מ בקרב-סוללת מרגמות 32 מגדוד מרגמות 1
(17.7.48 )קרבות "עשרת הימים"
במשך היום  ביקשה דבוריה להיכנע, כתוצאה מהפצצת הלילה. בבוקר דילגו המרגמות לסג'רה, סמוך ל"משלט הצפוני" כדי להשיג טווח על לוביה. לפני הצהריים הופעלו נגד לוביה והפציצו את הכפר במשך כל היום. האויב עזב את החזית. לא נשמעה אש בכלל מהמשלטים סביב סג'רה. בלוביה נראו הערבים בבריחה המונית מהכפר. 
ירי המרגמות נמשך עד חשכה. בערב קבל גדוד 12 פקודה לתקוף ולכבוש את לוביה, והזמין את מפקד המרגמות צבי גרינוולד (לימים מג"ד "הרעם"). 
מג"ד 12 ביקש מהמרגמות להפציץ את לוביה במשך הלילה. הגדוד רצה להסתער עם שחר. גרינוולד התנגד לתכנית. הוא הסביר שלירי ממושך כזה אין תועלת, כמות התחמושת הדרושה מתקרבת ל-200 פצצות ואין בסמכותו וברצונו למשוך כמות כה גדולה מהמחסן החזיתי. מפקד חטיבת "גולני"  הורה למשוך 250 פצצות 120 מ"מ מהמחסן בכפר גלעדי. התחמושת הגיעה והוחלט לבצע את ההפצצה, הכבדה ביותר שבוצעה עד אז בגדוד המרגמות. הירי הפך לאגדה בחיל התותחנים ועד היום מספרים על הפצצת לוביה ב "1,000 פצצות". למעשה נורו רק 210 פצצות בכבוש הכפר.
18.7-17.7.48 
ירי המרגמות התחיל לפי התכנית. אך אנשי הגדוד לא נערכו להתקפה: הם היו  עייפים והמג"ד ויתר על הקרב. המרגמות ירו 160 פצצות על הכפר. 
עם בוקר התברר שהפצצת המרגמות גרמה לדליקות. ותושבי הכפר עזבו. הכפר טורען הניף דגל לבן. המשלטים מסביב נעזבו. הקרב הגיע לסיומו.
18.7.48 
חלק מהכוח בלוביה נסוג לחורשה ממזרח לכפר ומשם צלפו על חיילי "גולני" בנשק קל. שוב נקראו המרגמות לסיוע. 50 פצצות נורו על לוביה והפציצו את החורשה ממזרח לכפר, עד נסיגתם של הערבים האחרונים. קבוצת הצלפים נכנסה לתוך חורשת זיתים מערבית לכפר והמרגמות הסיטו את אשן. הצלפים נסוגו לעבר ח'רבת מסכנה  והושלם טיהור הכפר. כל הכביש מנצרת עד טבריה היה משוחרר מאויב. כבוש לוביה "עלה" לנו 210 פצצות 120 מ"מ.
בהגנת סג'רה וכיבוש לוביה נהרגו- 30 הרוגים ו-50 פצועים. החיילים היו עייפים עד אפיסת כוחות. המרגמות – אפשרו לגדוד לעמוד במבחן. מאז שנכנסו המרגמות לקרב ירד הלחץ מהגדוד. כיבוש לוביה הושג על ידי חיל התותחנים במיוחד: אחרי כיבוש נצרת המצב הטקטי דרש את פינוי הכפר – אבל הערבים היו מוכנים להגן עליו  במשך 24 השעות עד לההפוגה: הצלפים הוכיחו את רצונם לשמור על לוביה. אש המרגמות שברה את רצונם. בשעות הערב נכנסה ההפוגה לתוקפה בגזרה הזאת.
מג"ד 12 הזמין את אנשי סוללה 32 לסעודה חגיגית. שכללה אווזים צלויים וברנדי –ההוקרה של חיל הרגלים על פעולתם בקרב.   מתוך ספרו של ד"ר בנימין זאב פון ויזל

 

לצפייה בסמארטפון