כיצד השפיע הקרב בסג'אעיה על עתיד חיל התותחנים

הקרב הקשה בשכונת סג'אעיה במהלך מבצע "צוק איתן" דרש גבורה תחת אש ומנהיגות פיקודית דרמטית. מורשת הקרב, המדגישה את חשיבות האש הסטטית הכבדה לצד הטילים המונחים והמדויקים, נותנת הסבר ברור מדוע אישר הקבינט הביטחוני את פיתוח התומ"ת החדש עבור חיל התותחנים

מאת אמיר בוחבוט, אתר וואלה!

ירי ארטילרי לעבר רצועת עזה במהלך מבצע צוק איתן (צילום: דו"צ)

מוצאי שבת, יולי 2014. שלב התמרון הקרקעי של מבצע "צוק איתן" יוצא לדרך, ועמו אחד הקרבות המורכבים שידעה גולני ב-20 השנים האחרונות, וכזה שיהפוך לחלק בלתי נפרד ממורשת הקרב של חיל התותחנים.

לאחר ימי התרעה שבהם פוזרו כרזות בערבית מהאוויר, פורסמו הודעות ברדיו ובטלוויזיה הפלסטינית, בוצעו שיחות טלפון לאוכלוסייה האזרחית, ונורו פגזי עשן לפאתי הכפרים, החל שלב "הריכוך" של גדודי התותחנים, שירו עד קרבת קו הבתים הראשון. בסיומו, נתן מפקד אוגדה 36 תא"ל איציק תורג'מן "אור ירוק" לארבע החטיבות שבפיקודו לנוע לעבר עומק השטח הפלסטיני.

לוחמי גולני עשו דרכם ללב שכונת סג'אעיה ברצועת עזה כדי לאתר מנהרות התקפיות שנחפרו בחסות בתי הפלסטינים לעומק שטח ישראל. על מערכת המנהרות הגן גדוד סג'אעיה המובחר של חמאס, שכלל 860 לוחמים ותיקים שהתכוננו במשך שנים לתמרון הקרקעי של צה"ל. "קבלת הפנים" – יש שיכנו אותה בדיעבד מארב מתוכנן – כללה נ"ט מתקדם, פצצות מרגמה, צלפים, מטעני חבלה ומנהרות הגנתיות שנחפרו מתחת לבתים וסייעו למחבלים לירות ולהיעלם מתחת לאדמה.

הלילה החל בפציעת קצין שריון, והחיכוך התגבר יותר ויותר. נגמ"ש של גולני נפגע ועלה באש מבלי שניתן יהיה לכבות אותו, ושבעה לוחמים נהרגו. מאוחר יותר יגלה הפיקוד הבכיר כי גופתו של אורון שאול נחטפה באמצעות מנהרה סמוכה. האש של לוחמי גדוד סג'אעיה התגברה, והפיקוד הבכיר של החטיבה החומה שילם מחיר. מפקד גולני דאז, תא"ל רסאן עליאן, נפצע ונאלץ להתפנות מהשטח, ולאחר מכן נפגעו גם שלושה מפקדי גדודים, ובהם מפקד גדס"ר גולני. שרשרת הפיקוד עברה טלטלה ולמפקדת אוגדה 36 הועברו שמות לוחמים הרוגים ורשימת פצועים הולכת ומתארכת. הכוחות בשטח ניסו לשתק את מקורות האש מהקרקע ולהכווין אש אווירית, אך נתקלו ב"קירות אש" יעילים בכל פעם שניסו לצאת מקו הבתים כדי לחלץ פצועים או לנוע למקומות בטוחים. המאמץ של לוחמי גולני כלל גילויי גבורה, אך הוא לא הספיק.

השחר עלה. קצין התותחנים הבכיר פיקד באותן שעות מורטות עצבים על מרכז האש ישב במפקדת האוגדה, וקיבל ממפקד הסיוע החטיבתי של גולני, רס"ן שחר, מידע על המתרחש בשטח ותמונת מצב של האויב. הקצין הבין שכדי לסייע לגולני ולמנוע מחיר כבד יותר, עליו לבצע מעשה אמיץ וחריג ביותר. במוחו התגבשה תכנית אש שלא יושמה מאז מלחמת שלום הגליל: שיגור מסת פגזי ארטילריה על לוחמי חמאס שפעלו במרחק 100-150 מ' מכוחות גולני, תוך סיכון רב לפגוע גם בחיילי צה"ל.

תכנית האש הייתה חייבת להתבסס על מודיעין איכותי ואפקטיבי, ופעולות מבריקות של קמ"ן האוגדה, אל"מ שי, סייעו לשרטט תמונת מצב ברורה על מיקום כוחות האויב. בסביבות השעה 09:00 בבוקר נפל הפור: הקצין הבין כי האש החטיבתית לא יעילה וכי יש להמירה בתכנית אש אוגדתית – והודיע לשלושת גדודי התותחנים של האוגדה כי הם עוברים לפעול תחת פיקודו.

במקביל, קורס מבנה על כוח גולני, והקמ"ן שרטט על גבי מפה דיגיטלית את שכבת המידע הנחוצה לפגיעה בריכוזי האויב. הקצין הרכיב תכנית אש לחילוץ הפצועים, ומה שנראה על גבי המחשב כפעולה פשוטה הוגדר לאחר מכן כמלאכת מחשבת ואמנות של מקצוע התותחנות. הוא מתפנה להסביר למפקד האוגדה, תא"ל איציק תורג'מן, מדוע הפעולה החריגה נחוצה, ומדגיש: "אם לא נעשה את זה לא נפנה פצועים. לא יהיה משהו אחר שיסייע לגולני". תורג'מן אישר את תכנית האש וקבע תנאי יחיד: כוחות גולני ייסוגו לציר מוגדר וייכנסו לנגמ"שי הנמר, תנאי שהתבסס על ההנחה שהכלים המתקדמים יעמדו בהתקפה למרות הסיכון הבטיחותי.

לאחר ניתוח, תיקונים ואישור, אושרה תכנית האש. כל גדוד התבקש להכין 200 פגזים ארטילריים, ולשגר אותם בעת מתן הפקודה לעבר היעדים שנקבעו. קצב האש והדיוק היו קריטיים. היה ברור לכולם כי חלק מהירי יעבור מעל לראשם של הלוחמים וחלק אחר יכוון למרחק של 100-150 מ' מהם – מתחת לסף הבטיחות הקבוע. במקביל, העביר הקצין לחיל האוויר נוהל מטרות דחופות שהתמקד במספר מבנים גבוהים.

שעת השין נקבעה ל-10:00 בבוקר, בצל מאמצי הגבורה של לוחמי גולני לחלץ פצועים תחת אש, אך לא הכול עבר חלק. שיח מבצעי בין מפקדי גדודי החיל למפקד מרכז האש עסק בתכנית והתמקד בעובדה שהיא חצתה את סף הבטיחות שעליו התחנכו מאז שלב ההכשרה במחנה שבטה. החשש שהפגזים – במשקל 43 ק"ג – יפגעו בחיילים היה ממשי. הדיאלוג היה מקצועי וענייני, והסתיים ברתימת המפקדים לתכנית, תוך הצגת אומץ פיקודי של ממש מצד הקצין. "אני סומך עליכם", הדגיש.

מאוחר יותר, הסביר הקצין לחניכי המכללה לביטחון לאומי של צה"ל כי מה שנטע בו את הביטחון הרב לבצע את התכנית היה הבנת מקצוע התותחנות, הכרת תורת הלחימה, ההיכרות האישית עם איכות המפקדים בגדודים, הערכת רמתם המקצועית הגבוהה והיכרות עם הכלים בסוללות.

בשעה 10:10 ניתנה הפקודה, ובמשך 45 דקות הומטרו 600 פגזים על אזור הקרבות בשכונת סג'אעיה. לוחמי גולני סיפרו כי "האדמה רעדה כמו ג'לי, בחיים לא עברנו חוויה כזו". חלק מהמפקדים בשטח צעקו ברשת הקשר: "לעצור את האש, היא פוגעת בנו", ומרכז האש אולץ להתמודד עם הקריאות הדחופות. כלי טיס שריחפו מעל האזור העבירו צילומים בזמן אמת אל מסכי המחשב בחדר הפיקוד החטיבתי של גולני, בפיקוד אל"מ במיל' יואלי אור, ובמרכז האש האוגדתי בפיקוד הקצין. פטריות העשן שנוצרו מההתקפה הארטילרית נראו קרובות מאוד ל"נמרים" של גולני, אך הוא היה בטוח בתכנית והנחה את מפקדיו להמשיך לפי התכנון המקורי.

בסביבות השעה 11:00 נדם אחרון התותחים. בשטח הפלסטיני שררה דממה. זמן קצר לאחר מכן הגיעה בקשה דחופה מחמאס, דרך ארגוני סיוע בינלאומיים, להכריז על הפסקת אש הומניטרית. כוחות הארגון לא חזרו לכשירות במשך 24 שעות. כוחות גולני חילצו את הפצועים ונערכו מחדש להתקפה.

כשהאבק שקע

סיוע האש של התותחנים נמשך לאורך כל 51 ימי המבצע, ורק בסיומו התברר גודל הישג הארטילריה והמודיעין באוגדה: 81 מחבלים נהרגו בהתקפה, ובהם יותר מעשרה מפקדי חמאס בכירים: סגן מפקד חטיבת דרום עזה מחמד עודה, מ"פ בגדוד סג'אעיה טימן שוידח', ג'מיל ודיע שהיה אחראי טילי הנ"ט בסג'אעיה, הית'אם חדאד שהיה אחראי על חפירת מנהרה, טרק עפור מ"פ בגדוד ואבו סלאם, ראש מערך ההנדסה. שמונה ראשי חוליות ירי רקטות ופצצות מרגמה חוסלו אף הם.

מורשת הקרב האמורה – שמדגישה את חשיבות האש הסטטית הכבדה לצד הטילים המונחים והמדויקים – נותנת הסבר ברור מדוע הקבינט הביטחוני אישר בשבוע שעבר את התותח המתנייע (תומ"ת) החדש עבור החיל. מדובר באחד הפרויקטים המרכזיים של זרוע היבשה בשנים הקרובות, והעיכוב ביישומו נבע מקושי תקציבי. חלק מהקנים שהמטירו אש על סג'אעיה היו כבר בני ארבעים ויותר – מערכת מיושנת עם טווח פעולה מוגבל, שכדי לתפעל אותה נדרש צוות של לפחות עשרה לוחמים. התותח החדש, תוצרת "אלביט", יחסוך יותר מ-50% בכוח האדם מאחר והוא חצי אוטומטי, יגדיל את טווח הפעולה וקצב האש למרחב מוגדר באופן משמעותי, וישפר דרמטית את הדיוק והקטלניות.

כל תותח חדש יחליף סוללת תומ"ת ישנה ויביא לחיל גמישות רבה יותר של ניוד ממקום למקום, בזמן שמערכות השליטה והבקרה שלו יאפשרו קישוריות לשאר החילות. במקביל, תסיים זרוע היבשה עד סוף השנה תהליך רכש של פגזים חכמים, שיגדילו את איכות הדיוק של התומ"תים הקיימים.

חיל התותחנים עובר בשנים האחרונות יותר ממתיחת פנים. הוא פשוט משנה צורה. פרט ליחידות התומ"ת, מערך הרקטות (MLRS) הכולל גם סוללת "רומח" בעלת קצב אש ויכולות לפעול בו-זמנית נגד מספר מטרות, מערך האיכון שנפרד לפני שנים ממערכת ה"נורית" וקלט את מכ"ם הר"ז (רב-זרועי) המתקדם לגילוי, איכון האויב והתרעה, מערך קציני שיתוף האש, פועלות בו יחידות נוספות שלא את כולן ניתן לחשוף. באתר האינטרנט של החיל בחרו להדגיש את עוצבת "קלע דוד" שהיחידה הבולטת בו היא "רוכב שמיים", זו שמפעילה כלי טיס לא מאוישים זעירים למטרות איסוף והפעלת אש. טשטוש פני הקצינים שמקשיבים לרמטכ"ל באתר תורם אף הוא לאווירת החשאיות.

אחת מהיחידות המסווגות היא "מורן", שהוקמה בשנת 1982 והשתתפה מאז, על בסיס הפעלת טיל ה"תמוז", בפעילויות מבצעיות רבות, בהן סיכולים ממוקדים וציד חוליות שיגור רקטות. יחידת הכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) של זרוע היבשה בחיל היא יחידה מקבילה לכלי הטיס הלא מאוישים של חיל האוויר, אך שונה במשימותיה, בתרבות ההפעלה ובסוג כלי הטיס. מטרתה העיקרית של היחידה, שאליה מגיעים נושרי קורס טיס ומתגייסים חדשים, היא סיוע לתמרון כוחות שדה בקרב – מאפיין שעליו מדבר רא"ל איזנקוט ללא הרף. יחידות אלה, ופעילותו הכוללת של החיל, מובילות לשאלה אחת מרכזית: האם מפקדי התותחנים מסוגלים להפוך אותו לחיל האוויר של היבשה?

בשונה ממבצע "צוק איתן", יידרש צה"ל במערכה הבאה בעזה ובלבנון לתמרון עמוק ומהיר הרבה יותר בשטח האויב. גם האיום על הכוחות יהיה כבד ומורכב יותר, וידרוש אש תותחנים מגוונת: ירי אזהרה להרחיק אוכלוסייה, ירי הרתעתי, מיסוך, חילוץ ופגיעה ב"מרכזי כובד" של האויב – מטות פיקוד ושליטה או ריכוזי לוחמים.

ההשתנות הנוספת עליה מתבססת המהפכה בחיל היא חופת את"ר (איתור תקיפה רשתית). העלאת המטרה לרשת מאפשרת שלל אפשרויות תקיפה באמצעות אש מגוונת – יתרון קריטי במיוחד כשהאויב שעמו מתמודד צה"ל מסתתר רוב הזמן, מופיע לפרקי זמן קצרים וממעט להילחם פנים מול פנים, למעט כשהוא מבצע פשיטות חריגות. כך, כל שנייה בזמן התגובה של צה"ל היא קריטית.

הקיצוץ המסיבי במערך המילואים וסגירת היחידות לא פסחו על החיל, ובמסגרת הרה-ארגון הוחלט כי מי שנשאר בסד"כ יהיה כשיר ומאומן הרבה יותר מבעבר. בנוסף, אוחד בית הספר לתותחנות בשבטה (בה"ד 9, ביסל"ת) עם אגד המילואים: עוצבת שלהבת האש בפיקודו של אל"מ עומר שרון שכפופה לאוגדת 252 בפיקודו של תא"ל יניב אללוף. גדודי העוצבה, שכוללים גדודי ארטילריה, גדוד תצפיות וגדוד רקטות, שומרים על כוננות לאורך כל ימות השנה לתרחישים בזירה הדרומית, בדגש על רצועת עזה וגבול סיני.

השינוי הארגוני הנוסף בוצע לפני ארבעה חודשים בפיקוד צפון, ובמסגרתו הפך האלוף יואל סטריק את אגד ארטילרי 282 לחטיבת אש (עוצבת גולן) הכוללת גדודי תומ"ת מסוג "דוהר" סדירים וגדודי מילואים. מאחורי השינוי בשם עומדת תפיסה מבצעית של סגירת מעגלים ומעבר מאגד ארטילרי הממלא רק את משימת הסיוע לחטיבת אש שמביאה עוצמה ויכולות – החל מתותחים, דרך משגרי רקטות, מכ"מים מתקדמים, מטאורולוגיה וצוותי יחמ"ם. שינוי התפיסה מאפשר לחטיבה לפעול באופן עצמאי במהלך הלחימה ויוצר במקביל כוח אש ממוקד, מוכוון משימה ומקצועי, שברגע האמת יפעל בצוות קרב משולב. כך, תקבל העוצבה במלחמה משימה עצמאית, עוד הוכחה על מעמדו של התותח בשדה הקרב המודרני. לדברי קצינים בכירים בחיל, משימות חטיבת האש יהיו ייחודיות, ועשויות לכלול פגיעה במרכזי כובד של חיזבאללה, שדורשת מסת אש, או פעולה דוגמת תכנית האש בסג'אעיה, שהובילה מאוחר יותר להקמת חטיבת האש היחידה בצה"ל.

קליטת המערכות החדשות והחימושים המתקדמים מולידה תהליכי חשיבה בחילות היבשה שתכליתם נטרול המתח בין מפעילי האש לאלו שזקוקים לו. "לא תמיד ברור אם נדרשת מסה של אש או מענה של חימוש מדויק", הסביר קצין בכיר בחיל, "רק הבנה מקצועית לאפקט האש ואופי המטרה יכול לתת מענה לשאלות הללו. המטרה היא למצות את מה שיש טוב יותר מבעבר".

שינוי מהותי נוסף יבוא לידי ביטוי בחודש אוגוסט, עם קליטת פלוגת טירונים בביסל"ת מחיל האיסוף, שתכונה "איסוף תקיפה רשתי". מדובר בפלוגה הראשונה שתהיה כפופה לחיל שלא תעסוק רק באיסוף מודיעין משדה הקרב בזמן אמת, אלא גם בהפעלת אש. קליטת מכ"ם הר"ז בביסל"ת תשפר במקביל את תהליך הלמידה של חיילי גדוד האיכון, שאמורים לזהות את האויב ומיקומו. "אין איום בצד השני שהמערכת לא יודעת לזהות", אמר קצין בכיר תוך התייחסות להתקפות הפצמ"רים על קו המגע במבצע צוק איתן" הטווח הקצר נותר אתגר. בשלב זה ההתרעה עומדת על זמן קצר. אנחנו בוחנים כעת מערכת חדשה בגדוד האיכון בעיקר נגד פצמ"רים שמעופם באוויר קצר".

מתיחת פנים בבסיס

בשבוע הבא יגיע מחזור טירונים חדש למחנה שבטה בנגב. בראשית שנות השישים שימש המחנה כבית ספר למ"כים וחי"ר, בשנות השבעים הפך לחלק מבית הספר לשריון בשל המרחבים הפתוחים שעוטפים אותו, ואחרי מלחמת יום הכיפורים החל לשמש כבסיס הדרכה ראשי של חיל התותחנים. המחנה, בפיקודו של אל"מ עומר שרון, עבר מתיחת פנים משמעותית, והטירונים יחנכו מבנה מגורים חדש בן 3 קומות עם חדרים מרווחים וממוזגים, אודיטוריום, מבני הדרכה משודרגים ומטבח. "השלב הבא יהיה אזרוח המטבח. אני לא חושב שחייל צריך למלא משימות תורנות שם, זה פוגע בהכשרה, כי הזמן יקר. גם את עניין השמירה צריך לבחון", הדגיש הקצין.

השבוע ראשון מוקדש לקליטה. השבוע השני למיונים, ורבים מהחיילים מרימים את היד ומבקשים לעבור מיון לאגד "קלע דוד". "אין כמעט תפקיד בחיל שלא פתוח ללוחמות", הסביר הקצין. "המקום היחידי שסגור הוא בטעינת פגזים, בגלל המשקל". תהליך ההכשרה עובר שינוי אף הוא, ומשדרג את המצגות בכיתה לעמדות סימולטורים הכוללות אמצעי תצפית מסוג "עמית" ומשקפת שבאמצעותן לומדים החניכים לאתר מטרות ולהפעיל אש מגוונת לתקיפה. לצד כל מסך מחשב מונחת מפה ומד קורדינטות. "אם תגמר הסוללה של המכשיר בשטח, הוא חייב תמיד לזכור איך להביט במפה ולפעול ללא טכנולוגיה", אמר הקצין הבכיר, "לאחרונה הכנסנו לסימולטור דילמות ערכיות כמו פעולה במרחב עם מסגדים, בתי ספר או אמבולנסים".

מרכז האימון של החיל בצאלים כולל מערכות אימון מתקדמות יותר עבור גדודי המילואים. כך, ביום העיון השנתי הקרוב של פיקוד דרום, תציג חברת "בגירה" סימולטורים מתקדמים בעלי יכולת תלת-ממד שכוללת נתונים מדויקים על מרחב הלחימה המתוכנן בקנה מידה של 1:1.

השינוי שעבר החיל, ששכן שנים בחצר האחורית של זרוע היבשה, מוביל גם לנתונים חיוביים בכוח האדם. הנשר ירד למספר חד-ספרתי, והמוטיבציה לגיוס בעלייה. על כל מקום פנוי יש 0.85 מתמודדים, לעומת 0.5 חיילים אשתקד. "למרות הכול", הדגיש הקצין הבכיר, "על כלל המפקדים בחיל לבחון כל הזמן מחדש את הרלוונטיות שלהם בשדה הקרב ואת היכולת שלהם למצות את הפוטנציאל שטמון בהם".

 

הכתבה פורסמה לראשונה באתר וואלה! News