"המעז מנצח" – האמנם?

האם "רוח היוזמה" שהיוותה מרכיב מרכזי בדמותו של צה"ל מראשית ימיו נשחקה בשנים האחרונות? מחקר מעמיק שערכו שני קציני תותחנים בוחן את סוגיית היוזמה בדרג הפיקוד הזוטר ושופך אור על מעמדו הנוכחי של אחד הערכים המרכזיים בתורת הלחימה הצה"לית

מאת רס"ן יותם בורשטיין ורס"ן אייל כץ

צילום: דו"צ

"משימה הייתה משימה, ויעד היה יעד, אך כל אחד היה אחראי לעצמו ולמעשיו. כל אחד יכול היה להיות יוזם וחייב היה ליזום...והכוונה הייתה שכל מפקד יהיה גם יוזם", כתב מאיר הר ציון בספרו "פרקי יומן".

משחר ההיסטוריה, היוזמה, ואיתה התחבולה, הן שקבעו את תוצאות המערכה. הקרב אותו יזם דוד מול גוליית, הסוס הטרויאני של אודיסאוס ומבצע 'עופות דורסים' שפתח את מבצע 'עופרת יצוקה' הן דוגמאות ליוזמות ששינו את פני המערכה.

מהי יוזמה?

"יוזמה היא קביעה או שינוי של תנאי הקרב באמצעות פעולה החותרת לאכוף את רצונו של הלוחם על האויב. עשיית מעשה לפי שיקול דעת העושה ובאחריותו האישית, גם אם לא נאמר לעשותו, כדי לעמוד בציווי של דבקות במשימה לאור המטרה. היוזמה נדרשת בכל עת מכל חייל", קובע המילון למונחי צה"ל.

על-פי עקרונות המלחמה, "מפקד ייזום את הרחבת המשימה ואת התכנית הנובעת ממנה מעבר למה שנקבע על ידי הרמה הממונה, אם הוא משוכנע שהדבר עולה בקנה אחד עם המטרה".

במלחמת לבנון הראשונה נלחמה חטיבה 500 בפיקודו של אל"מ דורון רובין בכוחות הצבא הסורי על הכפר עין זחלתא. מסוקי קרב סוריים פגעו בטנקים שנעו בציר הררי ואילצו את החטיבה להמשיך את הלחימה עם הכוח הקטן שנע לפני הטנקים שנפגעו. בכפר התנהלו קרבות קשים וכוחות החטיבה נסוגו לעמדות אחריות, בעוד ג'יפ בודד ובו שלושה קצינים המשיך לתוך שטח בשליטת הקומנדו הסורי. רובין, ביחד עם אחד המג"דים וקשרו, נכנס לתוך הכפר על מנת לאתר את הג'יפ אך במהלך קרב המג"ד וקשרו נסוגו וכך מצא עצמו מח"ט 500 לבדו בלב שטח בשליטת אויב. לאחר מספר שעות הצליח כוח משימה לחלץ את רובין וגופות הקצינים מהכפר.

באחד מימי מלחמת לבנון השנייה, שהה גדוד 13 של גולני בגזרה המזרחית בלבנון ללא כל משימה מוגדרת. המג"ד דאז, יואב מרדכי, החליט ליזום בגזרתו ולצאת למספר פשיטות גדודיות בכפר מרכבה. הגדוד נתקל באויב ערוך היטב וכתוצאה מהקרב נהרגו 3 לוחמים ואחרים נפצעו. בדיעבד, העיד מרדכי כי לא היה מבצע את הפשיטות, שכן התועלת המבצעית שלהן לא הייתה שקולה למחיר בנפגעים. "זה לא שלא הייתה תועלת. הרגנו מחבלים, נתנו לאויב את ההרגשה שאנחנו נמצאים בתוכו, היינו התקפיים. אבל בחוכמה שלאחר מעשה, לא הייתי יוצא לפשיטות. מצד שני, זה כל הסיפור ביוזמה. אין יוזמה בלי לקחת סיכונים", סיכם מרדכי.

כמפקדים בצה"ל, בחרנו לחקור את נושא היוזמה משום שמנקודת מבטנו, צה"ל הצטיין בתחום זה משחר הקמתו ובמשך שנים רבות. עם זאת, בשנים האחרונות תחום זה טעון שיפור בכל הרמות, שכן אנו המפקדים מרבים לדבר על חשיבות היוזמה אך לא יוזמים ולא יוצרים תרבות המאפשרת – ואף תובעת –יוזמה מהפקודים שלנו.

במסגרת קורס פו"ם, ערכנו מחקר שבבסיסו עמדה השאלה: האם קיימת תרבות יוזמה בקרב הקצינים מדרג החטיבה ומטה?

השערת המחקר הייתה כי קיימות יוזמות מקומיות ומוגבלות בכל הרמות, אך "רוח היוזמה" שהיוותה מרכיב מרכזי בדמותו של צה"ל מראשית ימיו נשחקה לאור חששם של המפקדים מביקורת פנימית וחיצונית וממחיר אישי כתוצאה מטעויות וכישלונות.    

עבודתנו עסקה בחקירת תחום היוזמה מרמת החטיבה ומטה. בחנו את תמונת המצב ביחידות שונות, תוך הצבעה על הגורמים המעכבים יוזמה ומתן הצעות לכלים פרקטיים לעידוד יוזמה בקרב הפיקוד הזוטר.

מעכבי היוזמה

במהלך עבודתנו זיהינו מספר מעכבי יוזמה.

1. המתח שבין משמעת ליוזמה. המשמעת הינה הבסיס להתנהלות התקינה של צה"ל כארגון היררכי וכארגון לוחם, ולא בכדי נבחרה המשמעת כאחד מבין עשרת הערכים במסמך רוח צה"ל. יחד עם זאת, המשמעת מתפרשת לעיתים קרובות כצייתנות, וביצוע הפקודות הופך כלשונן ולא כרוחן – עובדה הפוגעת באופן ישיר ביכולת ליטול יוזמה המשרתת את המטרה.

"לעתים ביצוע פקודה כרוחה עלול להיות מנוגד לביצוע פקודה כלשונה, וכי לעתים צפות הזדמנויות, שניצולן מחייב יוזמה החורגת מהפקודות. אז נדרשים שיקול דעת, יוזמה, יידוע מידי של דרגים בכירים ונטילת אחריות אישית מלאה" (מתוך פרוטוקול ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006). יתרה מכך, מהעמקה בנוסח ערך המשמעת, על פיו "החייל יפעל כמיטב יכולתו לביצוע מלא ומוצלח של הנדרש ממנו על פי הפקודות ועל פי רוחן", מפקדי משנה יכולים להעלות פתרונות אפקטיביים יותר מהפקודות שקיבלו ממפקדיהם ולו מהסיבה הפשוטה שהם המפקדים בשטח. הם חווים בצורה בטובה ביותר את המתרחש – בהתנהגות האויב ופעולת כוחותינו. חשוב שהמפקדים ישכילו למצוא את האיזון שבין משמעת לבין יוזמה וידעו להשאיר מרחב תמרון מספיק על מנת שביצוע הפקודות יהיה ברוחן ולא כלשונן.

2. השפעות הפו"ש בבט"ש. "גישת הבט"ש הכללית תרמה לגישה כללית אצל חלק מן המפקדים כי העיקר בתפקיד הוא 'לעבור אותו בשלום', ללא אירועים, היתקלויות או נפגעים. לגישה מעין זו – חולשה מיוחדת במצבי מלחמה, הדורשים גישה של יוזמה, העזה ויצירתיות" (מתוך פרוטוקול ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006).

הפעלת הכוחות בפעילות הביטחון השוטף מעמידה את המפקדים לעתים קרובות בדילמה שבין פיקוד משימה, אשר בבסיסו מכשיר את הקרקע ליוזמה מצד המפקדים, לבין פיקוד פרטני, אשר באופן טבעי מצמצם את מרחב האפשרויות של המפקדים. "הזיכרון הארגוני" של החטיבה המרחבית והרצון להימנע מ"מחיר הטעות" גוררים פעמים רבות את המפקדים בגזרות הבט"ש לנקוט בפיקוד פרטני, עובדה המדכאת יוזמה, ואף במידת מה מסירה אחריות מן המפקדים בשטח. מאחר וברוב ימות שנה עוסקים גדודי צה"ל בבט"ש, תופעה זו היא בבחינת "רעה חולה" בהקשר לפיתוח היוזמה בקרב מפקדים, שכן אם כך יורגלו לחשוב ולפעול בבט"ש – סביר להניח שכך יפעלו במלחמה.

3. מעורבות התקשורת ומערכת המשפט. מהפכת הסמארטפונים, זמינות המידע, מעורבות התקשורת והתבססות בתי הדין הבינלאומיים – כל אלה יצרו מימד חדש המרתיע את המפקדים מנטילת יוזמות "מיותרות" אשר עלולות לסבכם. מאז מבצע 'עופרת יצוקה' החלה הסוגיה המשפטית להוות גורם משמעותי במערכת השיקולים של חיילים ומפקדים, שכן מאז אותו מבצע כל חייל שפגע באזרח נחקר על-ידי המערכת הצבאית משפטית.

4. חסם מערכתי. מחקר שנעשה מצביע על חוסר יחסי ביצירתיות ומעוף ובהיעדר ייזום והובלת תהליכי שינוי, יכולת ערעור על הנחות יסוד ונכונות לקחת סיכונים. ההערכה היא כי לרוב הפער אינו נובע מבעיה קוגניטיבית, אלא מחסם מערכתי – קרי לא מדובר בבעיה אישיותית אלא במאפיין המשקף תרבות ארגונית. ראשית, קיימת מורכבות בין מימוש החתירה להשפעה וליוזמה לבין לויאליות ומילוי פקודות הרמה הממונה. לראיה, מניתוח הפרופיל עולה כי רוב הכישורים אותם מפגינים הקצינים בעלי מידת ההתאמה הגבוהה מוכווני לויאליות וצייתנות ופחות מוכווני העזה, פריצת דרך ונטילת סיכונים. שנית, קיים חשש מפגיעה בקידום. קידומו של כל קצין מושפע רבות ממפקדו, שכן אין מי שיעיד טוב יותר על כישוריו ויכולותיו. אי לכך, קצינים רבים מעדיפים לעקוף מכשולים ולהיזהר שלא להיכשל, עובדה אשר לתפיסתנו מגבילה יותר מכל את היוזמה וההעזה.

5. החשש מכישלון. בשנת 2003, תוך כדי לחימה, הדיח מפקד אוגדת מארינס את אחד המח"טים שלו בטענה שהוא זהיר מדי ולא מספיק תוקפן, ובכך מסכן את הנחתים. זהירות יתר וודאי שמגבילה את היכולת ליזום ולהעז. בתחקירי מלחמת לבנון השנייה התגלו מקרים רבים בהם מפקדים חששו כל כך ממחיר הנפגעים עד כי "מיסמסו" פקודות ובלמו מהלכים, קל וחומר שלא יזמו מעבר לגבולות המשימה. ביסודם של מהלכים רבים במבצע 'צוק איתן', ביטחון כוחותינו והימנעות מנפגעים היה שיקול מוביל על-פני יוזמה, תחבולה והתקפיות.

6. דור ה-Y. מונח זה מתייחס לדור שנולד משנות השמונים ועד אמצע-סוף שנות התשעים. לדור ה-Y מאפיינים רבים המבדילים אותו מהוריו, בני דור ה-X. בין מאפייניו הבולטים הרלוונטיים לנושא דנן נמנה חוסר יוזמה יחסית לדורות הקודמים. להבדיל מדורות קודמים, בני דור ה-Y אינם שואפים לקחת על עצמם אחריות בעבודה אם הדבר ידרוש מהם להשקיע בכך מאמץ רב או לחלופין עלול לגבות מהם מחיר אישי. תכונות אלה אינן פוסחות על המפקדים בני דור ה-Y. תפיסתם את אחריותם ואת משמעותה שונה באופן מהותי מדור מפקדיהם ויוצרת בינם פער בסיסי בציפיות. העובדה שנולדו בתקופת המחשבים, הסלולר והאינטרנט – תקופה של קפיצות טכנולוגיות חסרות תקדים וזמינות מידע כמעט אינסופית – יצרה דור של "כאן ועכשיו", של תוצאות מידיות ללא עבודה מקדימה, דור שהמושג יוזמה מבחינתו מוגבל בהיקפו ודרישותיו.  

ניתוח תוצאות המחקר

במסגרת המחקר הופץ שאלון בקרב מפקדים בזרוע היבשה (מדרג המח"ט ועד דרג המ"מ, כולל קציני מטה), במערכי החי"ר, השריון, התותחנים והאיסוף הקרבי.

מניתוח תוצאות המחקר, עולות מספר מסקנות. ראשית, הקצינים מתארים בהגדרותיהם את המושג "יוזמה" כביצוע משימה באופן מקורי וחדשני, השפעה על הפעילות הן המבצעית והן השגרתית. תיאורים אלו נמצאו לרוב אחידים בכלל הפרמטרים אשר הוצגו, אך אינם תואמים את הגדרת המונח "יוזמה" כפי שמוגדר בהגדרות הצה"ליות.

מסקנה נוספת העוסקת במרחב היוזמה, מתארת כי בתעסוקה מבצעית נמצא קצינים רבים אשר מאפשרים ואף מרחיבים את גבולות הגזרה לפקודיהם בתחום היוזמה. עם זאת, בתקופות האימון וההכשרות, נמצא כי מרחב היוזמה של הקצינים לפקודיהם מתכווץ ולעיתים אף נעלם. לרוב, הסיבה היא חשש לעשות טעות ולהיענש מכך. בנוסף, נמצא כי רוב הקצינים העידו כי מרחב היוזמה מתרחב ככל שתקופת ההיכרות עם המפקד גדלה, וכן ככל שעולה כמות החוויות אשר הם עוברים עם אותו מפקד.

המסקנה העיקרית האחרונה עוסקת בתחום עידוד היוזמה. בקרב דרג הקצונה הזוטר, עד רמת הגדוד (כולל), נמצא כי לרוב, תבוא לידי ביטוי במתן זמן למסגרות המשנה, השפעה על התכנים והמשימות ועל אופן ביצועם, על-ידי מתן מרחב זמן לתכנון, תוך מרווח טעות גדול ויכולת ספיגת טעויות.

מחירי היוזמה

"משמעותה של נקיטת יוזמה היא נשיאה באחריות, ומי שאינו נושא באחריות אינו יכול לנקוט יוזמות המסכנות אחרים. כל יוזמה משמעותית כרוכה בסיכונים, ומי שחרד מסיכונים לא ייזום דבר ולא ישיג דבר" (מתוך "עוד ניצחון כזה", אלישיב שמשי).

1. ענישה. אם יבצע מפקד את הפקודה שהוטלה עליו על-ידי מפקדו ככתובה וכלשונה, הרי שלכאורה לא ניתן יהיה לבוא כלפיו בטענות, שכן הפקודה בוצעה, בין אם תוצאותיה חיוביות או שליליות. בעוד שיוזמה יוצרת הזדהות גבוהה יותר עם אופן הפעולה, אך "חושפת" את הנוקט בה לאחריות במידה ותיכשל, חוסר יוזמה מסיר את האחריות מביצוע הפעולה, מאיכותה ומתוצאותיה.

מפקד כיתה ממוצע לא יבצע תרגיל רטוב לכיתתו אם לא הוגדר לו לבצעו, מפני שלא יסכן את היציאה הביתה בשבת במידה ויתרחש אירוע בטיחות.

לענישה בגין גילויי יוזמה השפעה ניכרת על המוטיבציה של מפקדים לנקוט ביוזמה בכל התחומים, שכן המסר המועבר הוא שבחירה ביוזמה עלולה לעלות ליוזם במחיר אישי, בעוד שמי שאינו יוזם אינו מסתכן.

2. פגיעה בקידום. "מג"דים ומח"טים מפחדים מיוזמה והתקפיות מחשש לפגיעה בקידומם", קבע אלוף (מיל') נועם תיבון בהרצאתו בפני חניכי הקורס לפיקוד ומטה. הקידום בצה"ל נתפס ככלי מרכזי להבעת הערכה ותגמול, וקידומו של כל קצין תלוי רבות במפקדו. "פיקוד מוכוון קידום" כינו את התופעה בן שלום ושמיר, בהתייחסם לשאיפה של מפקדים לעקוף מכשולים ולהימנע ממוקשים אשר עלולים להכתים את קורותיהם ובכך לסכן את קידומם.

3. סיכון חיי אדם. החשש הגדול והמוצדק ביותר בעת נקיטת יוזמה הוא סיכון חיי אדם. בעת נקיטת יוזמה ולקיחת סיכונים באימונים, בתעסוקה מבצעית ובמלחמה – חיי פקודינו על הכף.

בשאיפה לביצוע אימונים מדמי מציאות נצמצם את טווחי הבטיחות באש חיה, נבצע תרגילי פתע, נתרגל תפקוד בחוסר שעות שינה ובתנאי אקלים קיצוניים. בתעסוקה מבצעית, משימת המג"ד והמ"פ היא ככלל הגנה. פעילות התקפית למעצר מבוקשים ולחיסול תשתיות אויב תשרת את משימת ההגנה ואף תרתיע את האויב מביצוע פעילות בגזרתם, אך תגדיל את הסיכון לכוחותינו ותחשוף אותם לאיומים שאינם כורח המציאות במידה וננקוט בהגנה פאסיבית בלבד. בלחימה, אין תכנית המתממשת כפי שנכתבה, שכן חיכוך שדה הקרב מציב בפנינו הפתעות, אתגרים וגם הזדמנויות שלא נלקחו בחשבון בשלב התכנון. מציאות זו מחייבת את המפקדים לגלות תושייה, יוזמה מקומית והתאמה לנסיבות כתנאי להצלחה בלחימה.

בשגרה ובלחימה, נחשפים לא מעט אירועים בהם מפקדים מעדיפים את הפשוט, הפאסיבי והבטוח על פני מורכבות, יוזמה ולקיחת סיכונים. מלחמת לבנון השנייה כדוגמא, חשפה מקרים בהם מפקדים חששו ליטול יוזמה ופעלו בהתאם לפקודות שקיבלו בלבד, מתוך חרדה בלתי-מידתית מכישלונות אפשריים, שיעלו בחיי פקודיהם. יוזמות הכרוכות בסיכון חיי אדם הן המבחן האמיתי למפקד, וכל יוזמה שכזאת חייבת להיות שקולה, מקצועית ואחראית.

מסקנות

ניתן לחוש בהבדלים בין הביקורת הנמתחת בספרות ובמאמרים על היעדר היוזמה מצד מפקדי צה"ל לבין שביעות הרצון בנושא מצד המפקדים עצמם. הגם שבספרות מוצאים לנכון הכותבים לציין גם דוגמאות חיוביות למקרים בהם נקטו המפקדים יוזמות ראויות לציון בקרב, המסר הכללי הוא ביקורת כלפי המפקדים על חששות ומחסומים המונעים מהם לנקוט יוזמות ולאפשר יוזמות לפקודיהם. מאידך, מעידים המפקדים בכל הרמות כי הם מרבים ליזום, מאפשרים ליזום ומעודדים יוזמות בכל הרמות. לעניות דעתנו, הגורם המרכזי לפער שבין מה נתפס בעיני המפקדים כיוזמה לבין מה שאנו מגדירים כיוזמה נובע מפער בתפיסת המפקדים את גבולות אחריותם למימוש המשימה. לשם ההסבר, נבקש להשתמש בהבחנה שביצע בין רמות היוזמה אל"מ רומן גופמן במאמרו "לקראת מלחמת לבנון השלישית" ואף להוסיף לה רמה אחת:

1. יוזמה מהמעלה הראשונה: יוזמה אשר מניעה תהליך, שבסופו מתקבלת התוצאה הרצויה. פעולות למימוש האחריות ועמידה במשימה אשר נדרשות נוכח המציאות המשתנה, כדוגמת ביצוע מהלכים התקפיים במשימת הגנה, יכללו תחת יוזמה מהמעלה הראשונה.

2. יוזמה מהמעלה השנייה: שאיפה להרחבת האחריות. ביצוע פעולות אקטיביות אשר פורצות את מסגרת האחריות שהוגדרה על-ידי הרמה הממונה כפי שמצוין בעקרונות המלחמה: "מפקד ייזום את הרחבת המשימה ואת התכנית הנובעת ממנה מעבר למה שנקבע על ידי הרמה הממונה, אם הוא משוכנע שהדבר עולה בקנה אחד עם המטרה".

3. יוזמה מהמעלה השלישית: תעוזה, קרי לקיחת סיכון מחושב מקצועי. זוהי היוזמה ברמה הגבוהה ביותר, זו אשר בעקבותיה נטבע בצה"ל המושג "צל"ש או טר"ש", שכן מהלך נועז שמצליח מזכה את יוזמו בתהילה ובהערכה אך מהלך נועז שנכשל עלול להוות את סופה של הדרך.  

שאלתנו, אם כך, עוסקת ביוזמה מהמעלה השנייה, זו השואפת להרחיב את גבולות האחריות. מכאן, ישנה חשיבות עליונה להבנה של הפקוד את משימתו ובתוך כך את האחריות המצופה ממנו. מפקד אשר תופס את אחריותו בפרשנות מצמצמת רואה בפעולות תחת המעלה הראשונה כיוזמה, בעוד שמפקדו תופס את אחריותו בפרשנות המרחיבה ולכן פעולות שהן בגדר יוזמה מהמעלה הראשונה הן במסגרת מימוש אחריותו בלבד, ואינן נכללות תחת המעלה השנייה. פער זה מהווה גורם בסיסי ומשמעותי להיעדר יוזמה מצד המפקדים.

גורם נוסף להיעדר היוזמה הינו החשש ממחיריה. מחיריה הבולטים של היוזמה, אותם פירטנו קודם, אלו המדכאים יותר מכל את המוטיבציה והחופש ליזום.

ניכר כי החשש ממחיר הטעות – המערכתי אך בעיקר האישי – עובר כחוט השני בין מעכבי היוזמה השונים, אך אין הלימה בין החשש ממחיר הטעות בפרק מעכבי היוזמה לבין תשובותיהם של המפקדים בשטח.

המלצות

היוזמה, כפי שאנו תופסים אותה, היא יותר רוח מאשר פרקטיקה. בניסיון לגבש כלים פרקטיים לעידוד יוזמה, נתקלנו בקושי רב להציע רעיונות הנוגעים יותר לעולם הרוח מאשר לסדר פעולות או כללי "עשה ואל תעשה" למפקדים. על אף האמור לעיל, מצאנו לנכון להעלות מספר המלצות, מערכתיות ופיקודיות, אשר לעניות דעתנו יכולות לסייע בידי מפקדי צה"ל בדרגי השדה ובדרג הבכיר בעידוד רוח היוזמה.

1. מודעות – יוזמה בכל רבדי העשייה. כבכל תחום, הטמעה של נושא חדש מתחילה בהעלאה של הנושא למודעות קהל היעד. אי לכך, על מנת להתחיל שינוי בתחום היוזמה בקרב הפיקוד הזוטר בצה"ל, הנושא צריך לעלות על סדר יומה של כל יחידה – באימון, בהכשרה, במורשות קרב, בשיחות או בפעילות מבצעית.

2. אחריות – תיאום ציפיות. הפער שבין תפיסת מרחב האחריות של הפקוד לבין תפיסת מרחב האחריות כפי שהמפקד תופס אותו יוצר מצב בו פעולות הנתפסות כיוזמה "מעבר" על-ידי אחד, נחשבות כמימוש אחריות בעיני אחר. חשוב שהמפקד יקפיד על הגדרה ברורה של המשימה וגבולותיה, אך לא פחות מכך – יבהיר מה הוא מצפה מהפקוד במימוש אחריותו כלפי המשימה. 

3. דרישה – לתבוע יוזמה מפקודים. תביעת יוזמה ממפקדים מתאפשרת בשני אופנים: האחד, הימנעות מכניסה ל"ואקום" שמייצרים פקודיהם ודרישה מהם לתת פתרונות ולא להציף דילמות ובעיות. השני, יצירת מרחבים בהם יוכלו פקודיהם להתרחב. לדוגמא, בתכנון הלו"ז יש מקום רב לשילוב מופעים המבטאים יוזמה.

4. גיבוי – מוכנות לספוג טעויות ותקלות. מפקד שידבר רבות על יוזמה וחשיבותה, אך בעת התקלה הראשונה של אחד מפקודיו יעניש אותו או לא יגבה אותו בפני מפקדיו או פקודיו – לא יזכה לגילוי נוסף של יוזמה מאותו פקוד. זאת, כמובן, כל זמן שמדובר בטעות בשיקול הדעת ולא בתקלה אשר נובעת מחוסר מקצועיות או מרשלנות. מפקד אשר ייכשל, אך מכישלון זה יזכור תחקור, למידה וגיבוי – לא יהסס ליזום שוב.

5. דוגמא אישית – ללמד במעשה. ניסיוננו מלמד כי אין שיטת לימוד טובה יותר מאשר לשמש בעצמך דוגמא. מפקד אשר בפעולתו פורץ דרך, מרחיב את משימתו ואחריותו, ומאתגר את הרמה הממונה – ישמש מודל לחיקוי לפקודיו.

6. הכשרה – קורסי הפיקוד כפלטפורמה להטמעת ערך היוזמה. קורסי הפיקוד כיום מובנים ומסודרים בתבניות, ובכך מעבירים מסר הפוך לחלוטין – עד כדי עידוד "תסמונת החניך" – מהמפקד היוזם אותו אנו שואפים לחנך. להכשרות אלה פוטנציאל עצום להוות תשתית מעולה לחינוך המפקדים, בכל הרמות, ליזום, לאפשר יוזמה ולדרוש יוזמה מפקודיהם. השינוי, לתפיסתנו, מתחיל כבר בשלב התכנון, בו חניך מקבל לידיו בתחילת הקורס לו"ז מפורט לרמת השעות, למשך ארבעה חודשים קדימה. אילו היה החניך מקבל את תכנית הקורס בצורת "לבנים", היינו נושא הסדרה והישגים נדרשים, ועליו היה לתכנן כיצד יתנהל השבוע – היו גוברות בו תחושת האחריות, מידת העצמאות ובעיקר תחושתו כי הוא קובע את גבולות המשימה. באופן זה ניתן לפתח מפקדים יוזמים ולא חניכים פאסיביים.

סיכום

"בלי שנטפח את היוזמה העצמאית של כל חייל, כל סמל, של כל קצין וכן של כל יחידה, לפעול לא רק לפי ההוראות והפקודות, אלא להתמצא במצב לא צפוי, להעריך הקשיים וההזדמנויות המפתיעים ולהתאים בה בשעה את הפעולה למצב הנתון, לא יעמדו לנו התכניות המשוכללות ביותר...המפקד עלול לעמוד בכל רגע בפני סיטואציה שהתכנית לא התחשבה בה כלל...עליו להפעיל את יוזמתו השקולה והמהירה, עליו לקחת על עצמו אחריות נוספת שאינה מתמצית בפקודה שקיבל" (מתוך "ייחוד וייעוד", על היוזמה בצבא, מאת דוד בן גוריון).

במסגרת המחקר למדנו עד כמה חשובה היוזמה מחד, וכמה נשחקה מאידך.

במהלך כתיבת העבודה התפתחו דיונים מעניינים באשר לתוצאות המחקר ולקשר שבין תשובות המפקדים בשטח לבין השערת המחקר שלנו. לעתים נראה היה כי תחושות המפקדים מפריכות את טענתנו מיסודה ולעתים נראה היה כי הן מתכתבות איתה בדיוק רב. לאחר עיבוד הנתונים וקריאה מרובה, המסקנה שהתגבשה תואמת את השערתנו כי קיימות יוזמות מקומיות ומוגבלות בכל הרמות, אך "רוח היוזמה" שהיוותה מרכיב מרכזי בדמותו של צה"ל מראשית ימיו נשחקה בעיקר כתוצאה מתפיסת אחריות מצומצמת ולאור חששם של המפקדים ממחיר אישי כתוצאה מטעויות וכישלונות.

אנו מלאי תקווה כי עבודה זו והתובנות אליהן הגענו בזכותה, יסייעו למפקדים הקוראים אותה להטמיע את "רוח היוזמה" ביחידותיהם.

***

מאמר זה מבוסס על מחקר שערכו שני קציני התותחנים במסגרת הקורס לפיקוד ולמטה 'אלון'. הכתבה פורסמה לראשונה בגיליון 62 של מגזין "תמיד תותחן".