הקרב על משטרת עיראק סועידאן

הקרב על משטרת עיראק סועידאן

היחידות התוקפות החלו מתקרבות אל הפרצה שבקיר כדי להסתער דרכה, אולם הקרב הוכרע זה כבר ע"י התותחנים.

משטרת עיראק-סווידאן

 

רקע לפעולה
במהלך תקופת ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות, שהחלה ב-19/07/48 והסתיימה למעשה רק עם חתימת הסכמי שביתת הנשק עם מדינות ערב, ביצעה מדינת ישראל שורה של מבצעים אחרונים שבהם סופחו שטחים אסטרטגיים חשובים וכוחה האסטרטגי של ישראל גדל.
אחד ממבצעים אלה היה מבצע "יואב" (ע"ש יצחק דובנו, אחד ממפקדי ה"הגנה" שנפל בקיבוץ נגבה במלחמת העצמאות, וכינויו המחתרתי היה "יואב") שהיה מן המבצעים הגדולים ביותר במלחמת העצמאות ושבמהלכו נפרצה הדרך אל הנגב הנצור, נכבשה באר שבע וחטיבה מצרית כותרה ב"כיס פלוג'ה".
לפי ההחלטה על הפסקת האש עם כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה, היה על המצרים להתיר מעבר שיירות אספקה אזרחיות לנגב, אך הם סירבו לעשות זאת. שיירה ישראלית שעליה נמסר מראש לאו"ם ניסתה לעבור. המצרים פגעו בה ליד משלטי כרתיה והיא נסוגה. היה זה האות לתחילת המבצע.
חלק חשוב במבצע זה היה כיבוש משטרת עיראק-סווידאן.

תיאור הקרב
משטרת עיראק-סווידאן ("מצודת יואב"- גם כן ע"ש יצחק דובנו) - משטרה מדגם טיגרט מתקופת המנדט הבריטי- שלטה על עורק התחבורה לנגב ועל כביש מג'דל- בית-ג'וברין. היא פונתה ע"י הבריטים ערב הקמת המדינה ונתפסה ע"י הערבים המקומיים. עם פלישת הצבא המצרי לא"י נאחז בה כוח מצרי. המשטרה שלטה על נגבה והטרידה אותה.
עצם השם עיראק-סווידאן היה בו כדי לעורר יראת כבוד בלב לוחמי יחידות צה"ל. לא היה עוד כמקום הזה בכל תולדות מלחמת הקוממיות שהותקף פעמים כה רבות שכל ההתקפות עליו נסתיימו בכישלון. בהתקפות הרבות על המשטרה- 7 במספר- נהרגו לוחמים רבים ליד קירות המצודה. לקראת ההתקפה הנוספת, היה על כן צורך לשוב ולנתח את סיבות כישלונן של שבע ההתקפות הקודמות, ולמצוא הפעם דרך כלשהי לכבוש את המצודה.

תכנון המבצע
ניתוח ההתקפות הקודמות הביא לשיניו קווי היסוד של תוכנית ההתקפה. הוחלט לרכז נשק כבד שיהיה עדיף בעוצמתו על זה של האויב, ובעצם לפצח מצודה זו באמצעות ריכוז אש ארטילרית בעוצמה שלא הייתה ידועה עד אז. ההתקפה נקבעה לשעות אחר הצהריים, כדי שהשמש השוקעת תסנוור את עיני המגנים ותקל על התוקפים הבאים מהמערב. התכנון קבע ריכוך ארטילרי, ולאחר מכן הסתערות רגלים ושריון. למפקד המבצע נקבע האלוף יצחק שדה.
הגל הראשון של הגדוד התוקף- גדוד 9/שריון- כלל פלוגת רגלים אחת, על גבי זחל"מים, עם חבלנים- ובסיוע שני טנקים באגפים, שתפקידם לשתק בתותחיהם כל קן של מקלע אשר יפתח באש. הגל השני נקבע כעתודה- במקרה שהראשון ייכשל- והרכבו היה: רגלים על גבי משוריינים, מצויידים בלהביורים. כעתודה נוספת במקרה של כשלון שני הגלים הראשונים, נקבעה יחידת רגלים שנועדה לתקוף עם רדת הלילה. בארטילריה הוחלט להפעיל בפעם הראשונה את תותחי ה-75 מ"מ בכינון ישיר, בנוסף למרגמות 3 אינץ' (81 מ"מ בריטיות).

הביצוע
ההתקפה נקבעה לתאריך ה-09/11/48. בשעה 14:00 החל הריכוך. במשך שעתיים בערך הייתה המצודה מוקפת פטריות עשן, נראו פגיעות מרגמות בגג ובחצר, פגיעות של התותחים, הפועלים בכינון ישיר, בכתלים ובאשנבים. בכל המשלטים השכנים, המקיפים את אזור הקרב, ישבו חיילים ומפקדים מיחידותינו, והתבוננו במחזה.
מימיהם לא ראו אש כזו המונחתת על יעד אחד. סמוך לשעה 16:00 החלה ההסתערות. רגלים מוסעים על זחל"מים ובליווי שני הטנקים החלו מתקרבים לעבר היעד. גדר התיל הובקעה בכוח מטען של פריצה, ללא התנגדות. החבלנים הניחו חומר נפץ ליד הקיר ופוצצו אותו- אף כאן ללא התנגדות. היחידות התוקפות החלו מתקרבות אל הפרצה שבקיר כדי להסתער דרכה, אולם הקרב הוכרע זה כבר ע"י התותחנים. המומים והלומים יצאו המצרים את המבצר ונכנעו. החיילים שבשלטים מסביב קמו והריעו. "המפלצת" נפלה.

לסיכום
בקרב עיראק-סווידאן למד צה"ל להשתמש באש הארטילרית יחד עם השריון וחיל הרגלים. בפעם הראשונה "ריככו" מבצר בשעתיים של אש ארטילרית והתוצאה, לפי דברי ההיסטוריה: "בכיבוש המשטרה לא סבלו היחידות התוקפות אף אבידה אחת אולם מספר חיילים נהרגו ואחדים נפצעו בפעולת הטעייה כלפי הכפר עיראק-סווידאן".