מלחמת העצמאות

מלחמת העצמאות

חיל התותחנים הישראלי היה טרוד בבניית העוצמה והתחכום, כשניתן האות למאבק על עצמאות ישראל, החיל הצעיר היה בכור המהפכה.

אימון תותחנים

מאז חודש נובמבר 1947 הפכה פלשתינה-א"י לזירת פעולה של ארגון ה"הגנה" והמחתרות בתחום של בניית הכוח. ב"הגנה" עשו עבודת מחקר ענפה לאיתור תותחנים, ששירתו בצבא הבריטי ובצבא האדום. ראשי הרכש והתעש, יצרני התחמושת והנשק במחתרת, השקיעו מאמצים להשגת כלים ותחמושת לעת פקודה. פיניק ואזה, מראשי הרכש ב"הגנה", כותב בספרו "רכש": "אנשים מאומנים בתותחנות נמצאים בקרבנו - יוצאי החטיבה היהודית הלוחמת בצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה - ועולים חדשים, תותחנים מן הצבא האדום או מצבאות אחרים במזרח - אירופה. אם יימצאו הכלים, יהיה מי שיפעילם."
ב"הגנה" עשו כל מאמץ לאתר כלים בארץ ובחו"ל ולהביאם לבסיסים סודיים. ואזה מספר, כי ה"הגנה" רכשה תותחים תוך ניצול העובדה, שהמנדט הבריטי עומד להסתיים, וחייליו מנסים להרוויח מכך. באחד המקרים קנו אנשי הרכש שני תותחים מחייל אירי, שהסתכסך עם מפקדיו הבריטים. היו אלה שני התותחים הראשונים של חיל התותחנים שבדרך. מחירם היה 250 לירות ארץ-ישראליות ליחידת תותח. היו גם מקרים, שאנשי ה"הגנה" עמדו ליד חוף הים והמתינו שהחיילים הבריטים ישליכו את עודפי הפגזים לים. דקות ספורות לאחר מכן קפצו אנשי הרכש למים כדי לשלות משם את הפגזים הראשונים של החיל.
אנשי הרכש, ובהם קצין הרכש של החיל, דני קמחי, עשו באותה עת מאמצים לרכוש בחו"ל עודפי ציוד מכל הסוגים האפשריים. וכך, סמוך לפרוץ המלחמה, בליל חג הפסח תש"ח, הגיעו לארץ 24 תותחי נ"מ 20 מ"מ מסוג "היספנו-סוויזה", חמישה תותחי 65 מ"מ הרריים ושתי שריוניות נושאות תותח. למרות כל ההצטיידות הזאת, היה היחס בין חיל התותחנים הישראלי לצבאות הערביים 6:1.