אנדרטת מבצע שומרון-כפר סבא

מבצע קלקיליה-(10.10.1956)- פעולות התגמול לפני  מבצע קדש

דרכי הגעה לאנדרטת מבצע שומרון
המקום נגיש. האנדרטה ברחוב ויצמן פינת רחוב אלקלעי, בכניסה לאזור התעשייה במזרח כפר סבא.

     רקע כללי במדינה.

  • ממשלת קנדה הבטיחה לספק לישראל מטוסי "סייבר" – לא בוצע .
  • מצריים מלאימה את תעלת סואץ.
  • ישראל בריטניה וצרפת נערכות למלחמה נגד מצרים. (מבצע "מוסקיטר").
  • הידרדרות בגבול מצרים – הפידאיון חודר לישובים בדרום והורג אזרחים.

     רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

  • בנוכחות הרמטכ"ל וצמרת צה"ל נערך אחד הגדולים בתרגילי התותחנים.תורגלו תותחי 155מ"מ, שהתקבלו בחודשים האחרונים מצרפת,תותחים שיצורם לאחר מלחמת העולם (1950), מרגמות 120 מ"מ ותותחי נ"מ
  • חיל האוויר קיבל מצרפת מטוסי תובלה מסוג "נורד".
  • חובת הצדעה מדרגת רס"ר ומעלה בעת נגינת ההמנון, הנפת הדגל והרכנתו

    חת"מ בקרב

  • כוח תותחנים בפיקודו של מפקד הסיוע אלכס פרג:
  • סוללת תותחי 25 ליטראות מגדוד 402
  • סוללת תותחי הוביצר צרפתי 155 מ"מ מודל M-50, מגדוד 403
  • שתי סוללות מרגמות 120 מ"מ נגרר מתוצרת סולתם מגדוד 332
  • שני זרקורים מגדוד האיכון.

 

מהלך הקרב על משטרת "קלקיליה "
בתקופה זאת לקחו חלק  יחידות התותחנים בכמה מפעולות התגמול של צה"ל.כמו הפעילות נגד מוצבי הצבא המצרי בסבחה, בה השתתפו  מרגמות 120 מ"מ ופעולת תגמול הגדולה נגד משטרת קלקיליה, שבוצעה ב- 10 באוקטובר 1956 בשעות הערב והלילה.
למרות שצה"ל היה בעיצומן של ההכנות למבצע "קדש", הוחלט לבצע פעולה נגד המשטרה בקלקיליה בתגובה על שורה של רציחות שבוצעו על-ידי "פדאיון" שחדרו משטח ירדן באישורה של ממשלת ירדן.
הכוחות שהשתתפו במבצע היה גם כוח חסימה שהתמקם על הדרך בואכה לקלקיליה.
בין אנשי הכוח היה סגן שלמה גודלביץ, קת"ק צעיר מחת"מ, שהיה כבר מנוסה בכמה פעולות תגמול קודמות עם כוחות הצנחנים.
בעת היציאה לפעולה קיבל שלמה מכשיר קשר חדש (מ"ק 9), שלא היה קודם בשימוש מבצעי, וזה לו מבחן אש ראשון. הכוח התמקם באזור החסימה כ-13 ק"מ מגבול ישראל. לאחר תחילת ההתקפה על המשטרה עצמה בידי כוחות הצנחנים, בפיקודו של אריק שרון, נתקל כוח החסימה בכוח ירדני ונאלץ לסגת אל גבעה סמוכה, כשעמו נפגעים וביניהם המפקד וסגנו. על המצב השתלטו שני קצינים צעירים – סג"מ דב תמרי (לימים תא"ל בצה"ל) ושלמה גודלביץ הקת"ק. הירדנים החלו לתקוף את כוח החסימה ובכל פעם נסוגו מאש חיילינו.
"שיירה מתקרבת לכיוונכם" – דיווח מטוס הפייפר שטס מעל לאזור הפעולה. שלמה זיהה את מקומו וכיוון אש על כוח האויב ונתן פקודת אש. כבר במטח הראשון הושגו פגיעות בחלק ממכוניות השיירה. לוחמים ירדניים מהשיירה, שלא נפגעו, הצטרפו לחבריהם במאמץ  ההתקפות על הגבעה, עליה נמצא הכוח.
כוח החילוץ בושש לבוא והתקפות הירדנים תכפו, אז הפעיל שלמה את הארטילריה כנגד הכוחות הירדניים שתקפו אותו. שלמה בחר עיקול בכביש ממנו הסיט את האש לכיוון הערכות האויב, ולאחר כיוון נכון החל להוריד אש לתכלית (6 פגזים בדקה) על התוקפים. כאשר שינו התוקפים את כיוון התקפתם והחלו מתקיפים ממערב למזרח, לא ניתן לשלמה להסיט את האש ואז החליט לתת את נקודת הציון שלו, כאשר הוא מוסיף או מוריד מנקודת הימצאו על הגבעה. בינתיים נעשה הכוח על הגבעה "קצר" בתחמושת אישית, ושלמה לחץ על הסוללה לירות עוד ועוד. האש לא הייתה מהירה בשל בעיות תחמושת בעמדת התותחים שליד קיבוץ אייל. תוך כדי התקפות הערבים נורה פגז בזוקה לאזור בו התמקם שלמה גודלביץ. כמה חיילים נפגעו ואילו שלמה הפסיק לשמוע. הוא דיווח למג"ד כי מעתה יוכל רק לדווח אל מכשיר הקשר. את ההוראות יעביר לו בשפת הידיים לסג"מ דב תמרי וכך הם המשיכו להוביל את הארטילריה, כשהם מסכלים פעם אחר פעם את ההתקפות.
השעה הייתה כבר 02:00 לפנות בוקר וכוח החילוץ בושש לבוא. התקפות הירדנים הלכו ותכפו והם הצליחו להתקרב קרוב מאד לחיילי כוח החסימה. לפי פקודה החלו החיילים להתחפר על הגבעה. בשל התחפרותם לא נפגעו החיילים מאש כוחותינו.
מעט מאוחר יותר הופיע מכיוון מערב כוח החילוץ, שנסע על הדרך באורות מלאים וכנראה הפחיד את הירדנים שברחו מהמקום.
שלמה צוין לשבח על-ידי הרמטכ"ל. בכתב הצל"ש נאמר: "בהיות הכוח מכותר ותחת אש אויב וכאשר מפקד הכוח נפצע קשה, המשיך הנ"ל לכוון את אש תותחיו לקרבה הבלתי אמצעית של מוצב שעליו התבסס הכוח, בתנאים קשים ביותר תוך קור רוח ושקט נפשי.
פעולתו גרמה להרמת רוח הלחימה של חיילי הכוח המכותר שאבד אבדות קשות ונמצא במצב של מחסור גמור בתחמושת. כן סייעה פעולתו זאת בצורה מכרעת לחליצת יחידת החסימה".
קצין תותחנים ראשי (דאז) אל"מ שלום עירון אמר:
"זאת היא הפעולה המקסימלית שקצין תותחנים יכול לבצע כתותחן בזמן קרב כשהנ"ל היה היחיד  שידע את הסיכון בהבאת אש התותחנים ממש סמוך ועל היעד".
הצנחנים, שעד אז הקלו ראש בתותחנים, וראו בהם "ג'ובניקים" לכל דבר למדו להעריך את חשיבות  הארטילריה.