רשימת אתרי מורשת קרב

צפון

אנדרטת עמק הבכא

הסיוע הארטילרי על עמק הבכא(-9.10.73)-מלחמת יום כיפור

דרכי הגעה לאנדרטת עמק הבכא
המקום נגיש לכל. ההנצחה על המדרון הדרום-מזרחי של הר חרמונית הצופה אל עמק הבכא, 2 ק"מ ממזרח לאל-רום ולכביש 98. יש שילוט.

רקע כללי במדינה.

  • ישראל מתכוננת לבחירות - בחודש נובמבר.
  • הוקם הליכוד; אריאל שרון שהשתחרר מצה"ל הביא להקמת גוף פוליטי חדש שכלל את: גח"ל ("חרות" והמפלגה הליברלית), ה"רשימה הממלכתית" (לעם), "המרכז החופשי" ו"המרכז העצמאי". שרון עצמו נרשם כחבר במפלגה הליברלית.
  • פרופ' אפרים קציר נבחר להיות הנשיא הרביעי של מדינת ישראל.
  • ישראל מתכוננת לבחירות - בחודש נובמבר.
  • ההרגשה הכללית: "מעולם לא היה מצבנו טוב יותר" עד תחילת המלחמה.

כיבוש חזרה של החרמון נקבע רק לאחר ייצוב רמת הגולן והירי על דמשק.                                            

רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

  • בסוף 71 ובנובמבר 72 נערך הצבא המצרי לצליחת תעלת סואץ, ההכנות התגלו. הערכת אמ"ן: "אלו תרגילי מפקדות, סבירות נמוכה למלחמה".
  • ב 1973 קיבל המודיעין התרעות רבות על היערכות למלחמה במאי - ראש אמ"ן (אלוף אליהו זעירא) העריך כי אין סבירות למלחמה.
  • ה"מוסד" קבע שיש חשש סביר למלחמה.
  • התקבלה החלטה לא לגייס מילואים ולאור סדק קטן בצפון מועלות יחידות מהתעלה צפונה-גדוד 55 גדוד 405 וביסל"ת.
  • לבקשת סוריה נדחתה המלחמה לסתיו כדי שתשלים את מערך טילי הנ"מ שלה.

 

חת"מ בקרב

  • בוטלו סוללות הדגם ד' בגדודי החרמ"ש.
  • חיל התותחנים נדרש "לסגור" את גדוד 405.ולצמצם את הסד"ק.
  • האמריקאים הסכימו לראשונה למכור תותחנים שני גדודי M109  קצר  ו שני גדודי 55 ו412 M107 (203/175 מ"מ)
  • הושלם פיתוח רקטה ארטילרית "עיברי 1" מורכב על נגמש.
  • קצב המלחמה ואופייה המעורב - ממיגננה ממושכת לפריצה ולניצול הבקעה - איפשרו לחיל התותחנים להפגין את דינמיקת התנועה שלו. בכמות נהנו הסורים מעדיפות עצומה על צה"ל.44 כנים מול 1000. לסגירת הפער הפעיל חיל התותחנים של צה"ל את ניידותו הרבה; העתיק במהירות את האש מגיזרה לגיזרה,; ודייק בפגיעותיו, תודות לעזרים מתוחכמים.
  • לראשונה היה מחשב ירי ביחידה סדירה (405)

סד"כ

  • אגד ארטילרי – 212  בפיקוד אל"מ בני ארד.
  • מפקדת סיוע חטיבה 7 בפיקוד סא"ל אריה מזרחי.
  • מפקדת סיוע חטיבת "ברק-188" בפיקוד סא"ל אריה שחם (שוורץ).
  • גד"ב תומ"ת "נמר"  155 מ"מ 1A-109-M בפיקוד הסמג"ד - רס"ן אורי מנוס.
  • גד"ב ביסל"ת (צוערים, אימון תותחן שלב ב' וסגל בית הספר) 155 מ"מ 50-M בפיקוד סא"ל בן עמי כהן והסמג"ד רס"ן שמואל גולן.
  • גדוד "הרעם" בהרכב: 2 סוללות מכמ"ת 160 מ"מ וסוללה תומ"ת 155 מ"מ 50-M, בפיקוד – הסמג"ד רס"ן שמואל רשף.
  • גד"כ תומ"ת מוקטן - "דרקון" -  "רומח" 175 מ"מ 107-M , בפיקוד סא"ל שרגא בן צבי (קוסובסקי)  והסמג"ד רס"ן איציק גזית.

קישור:

  • סרן דודי הרמתי (מסו"ל ב' "נמר") קש"א גדוד "געש" חטיבה 7
  • סרן אברהם שניר ז"ל (מסו"ל ג' "נמר") קש"א גדוד "עוז" בחטיבה 7
  • סרן הרצל כהן ז"ל (קמב"ץ מפס"ח 7) התנדב להיות קש"א בכיבוש החרמון.
  • סגן רון חקלי - קש"א גדוד "גדעון" חטיבת "גולני".

תצפיות ארוכות טווח

  • סא"ל שרגא בן עמי כהן
  • סא"ל שרגה בן צבי

מהלך הקרב:

ביום שלישי ה-09.10.73 נערך קרב הבלימה המכריע בעמק הבכא, אשר חרץ למעשה את גורל המערכה ברמת הגולן. הסורים ריכזו כוחות במאמץ להבקיע את קו כוחותינו בגזרת רכס החרמונית שמצפון לקונייטרה. בחסות אש ארטילרית עזה, הסתערו הסורים במסות של טנקים ונגמ"שים והצליחו לקצר את הטווחים ואף להגיע לקרב מגע של שריון בשריון במרחקים של מאות מטרים בודדים בין שני הצדדים.
הם עלו על דרך עמק הבכא, בעוד האש הארטילרית הכבידה על ראיית השטח וזיהוי ע"י כוחות צה"ל המגנים. הכוח הקטן הישראלי שהיה בגזרה נותר ללא תחמושת וביקש אישור נסיגה. הסכנה הייתה שכוח סורי יבקיע דרך קו הבלימה של כוחותינו. היה ברור שאם האויב מגיע ופורץ קו זה, כל מערך הבלימה של החטיבה מתמוטט. כאשר התכוון יאנוש, מח"ט 7, לסגת, הגיע כוח התגבורת.
וכך, כל הכוחות בגזרה הפכו להיות תחת פיקודו של מג"ד השריון, אביגדור קהלני. מעל עמק הבכא היו רמפות שמהם היה אפשר לראות את כל העמק ולכן לשלוט בכל האזור מבחינה אסטרטגית. נוצר מצב שמשני עברי הרמפות, במרחק של כ-300 מ', כוחות סורים מצד אחד וכוחות ישראלים מצד שני. החל מרוץ לעבר הרמפות שכן היה ברור שהשולט בהן ינצח בקרב. סגן אברהם שניר, לא האמין למראה עיניו. הוא עמד על גבעה המשקיפה אל עמק הבכא. עמד עם 15 טנקים שנשארו לפליטה מגדודו של קהלני, 15 טנקים אחרונים.
הסכר היחיד בפני השיטפון הגדול שעתיד לגאות מהרמה ולשטוף את בקעת החולה. הטנקים הסורים נעו בשלוש שדרות ועמדו לעלות על הגבעה. על גבעה ממול עמד רק קצין סיוע, בידו מיקרופון, זה היה כל נשקו. הוא הפעיל את הארטילריה. 7 גדודים החלו לירות אש מסיבית, היא ירדה צפופה. 20 דקות של אש ארטילרית מהירה, קצב מקסימאלי. עמק הבכא העלה עשן. אלפי פגזי 155 מ"מ מונחתים ומאות פגזי קטיושות מבעירים 7 טנקים סורים ומעכבים לדקות של התאוששות את התקדמות המתקפה הסורית. אז יכלו לעלות הטנקים של קהלני ולהמשיך את הציד.
ב-9 באוקטובר ניצל מס"ח 7, רס"ן אריה מזרחי, את כל יחידות אגד 212, שהיו פרוסות בטווח המתאים, כדי לבלום את ההתקפה האחרונה של הכוחות הסורים המוגברים במרחב "עמק הבכא". 
יחידות הארטילריה סייעו גם לכוחות חיל האוויר בניסיונות לפגוע בסוללות הטילים קרקע-אוויר הסוריות. סוללות הארטילריה השתלבו בתכניות לתקיפה מהאוויר וירו גם מוץ ארטילרי. במקביל התרכז חיל האוויר הסורי בתקיפת סוללות ארטילריה. הסוללות, שבדרך כלל קיבלו התרעות בעוד מועד, נפגעו קלות והמשיכו לתפקד. במספר מקרים פגעו מקלעי הסוללות במטוסים הסוריים, ובאחד המקרים הביאו גם לנפילתו בשבי של טייס עיראקי. 
ברגעים אלה החמיר מצב התחמושת וגורמי פיקוד הצפון פעלו רבות לריכוז התחמושת ולדחיפתה עד לסוללות. שיירות תחמושת, ובהם סמי טריילרים, הגיעו ופרקו תחמושת בתוך העמדות. 
הציד שהתפרסם אח"כ כקרב הכידונים בעמק הבכא, קרב של קנה מול קנה. הכוח של קהלני התקדם במהירות ונחישות עד שנאחזו ברמפות, דקות ספורות לפני הטנקים הסורים והחלו לפגוע בהם מטווחים קצרים. כוח תגבור נוסף שהגיע באותו זמן עלה על רכס הבוסתר שמדרום לעמק הבכא והחל להשמיד משם טנקים סורים. הופעת הכוח הטרי הפתיעה את הסורים וסייעה למוטט את ההתקפה הסורית האחרונה. השמדת האויב בעמק הבכא הייתה טוטאלית. נמנו כ-250 טנקי אויב דוממים אשר הושמדו במהלך זה.

בתרגום של ספרו של רמטכ"ל סוריה במלחמה צוין במפורש:כוחותינו נסוגו(מעמק הבכא) משום שלא יכלו לעמוד תחת האש הארטילרית המסיבית.                                                                                   
משום מה פרט זה לא מצוין בספרות המנציחה את פעולות חיל השריון כמו שגם פעילותו של גדוד השריון והקש"א שלו רס"ן אמנון בן עמי נשכחו מדברי השיריונאים.
 

הר אדיר

הר אדיר

דרכי הגעה להר אדיר
ההר מתנשא לגובה של 1008 מטרים מעל פני הים ובשל כך, הוא אחד מן ההרים הגבוהים בישראל. הוא מכוסה בחורש ים תיכוני עבות של אלון, אלה, עוזרר וקטלב. במקום שרידי מצודה מתקופת הברזל. ייתכן שמקורה בממלכה הפיניקית. פסגת ההר סגורה למבקרים ועליה בסיס צה"לי מרובה אנטנות, אשר נראות למרחוק.
המקום נגיש, אך החלק האחרון עד למצפור, כ-200 מטרים, בהליכה בלבד. הר אדיר שוכן סמוך לכביש 899, מצפון-מערב להר מירון. ההגעה לתצפית היא מכביש גישה העולה להר אדיר, עד להגעה לשביל עפר החסום בשער ולצידו שילוט לתצפית.

 

מה קרה במדינה

  • אהוד אולמרט – ראש הממשלה
  • עמיר פרץ – שר הביטחון

מה קרה בצה"ל

  • רא"ל דן חלוץ – רמטכ"ל
  • חטיפת שני חיילי צה"ל ע"י החיזבאללה
  • בחזית הדרום מתנהל מבצע "גשמי קיץ" בעקבות חטיפת גלעד שליט.
  • בצה"ל מגבשים את תוכנית "שוברת הקרח" דרכי פעולה למקרה של הסלמה בגבול הצפון.

תותחנים במלחמת לבנון השנייה

ביום רביעי, ה- 12.7.2006, הציבו לוחמי חיזבאללה מארב לסיור של צה"ל שנע בשטח ישראל באזור זרעית. במכת האש נפגעו 2 רכבי הסיור וכל הלוחמים שעליהם. טנק של צה"ל שהוזעק למקום וביצע מרדף, עלה על מטען גחון והושמד על צוותו במרחק של כמה עשרות מטרים מגדר המערכת בתוך שטח לבנון. בשלב זה היו לצה"ל 8 הרוגים ו- 2 נעדרים שנחטפו ע"י החיזבאללה וגורלם אינו ידוע..
סד"כ חת"מ בגזרת פיקוד צפון מנה באותו זמן 5 סוללות ארטילריה 155 מ"מ, 4 מהן סדירות ואחת מילואים, סוללת "מנתץ" אחת, ומספר צוותי נ"ט (חמ"מ). סוללות אלו פרסו במהלך הלילה בעמדות לאורך גבול לבנון, שעליו הייתה מופקדת עוצבת "הגליל".
סד"כ הארטילריה גדל במשך השבוע מ- 5 סוללות עם פרוץ הקרבות, ל- 6 סוללות ב- 14.7, ול- 8 סוללות ב- 16.7, אחת מהן סוללות מילואים וכל השאר סדירות. סד"כ המנתץ גדל במהלך אותו שבוע מסוללה אחת ל- 3. סד"כ האיכון גדל מ- 2 נוריות ל- 3. בנוסף, גויסה מפקדת סגן של א"א 215 וקיבלה אחריות על סוללות הארטילריה בגזרה החל מה- 16.7. מפקדת הסגן הפעילה פלוגת תחמושת (פלת"ח) שיכלה לווסת תחמושת בין הסוללות. ב- 18.7 הצטרפה חוליה מטאורולוגית שנייה ותגברה את החוליה המטאורולוגית של גדוד המנתץ שפעלה במערב הגזרה מתחילת הלחימה. 
ב- 19.7 הוכנס כוח קטן מיחידת עילית של צה"ל למוצב "שקד", אחד המוצבים שצה"ל בנה לאחר מלחמת של"ג והחיזבאללה השתלט עליו לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון בשנת 2000. בשני ימי הקרב הראשונים ב"שקד" ומרון-א-ראס, ה- 19-20.7 ירו התותחנים למעלה מ- 8000 פגז, כאשר למעלה מ- 1000 מהם פגזי עשן שנועדו לסייע בחילוץ הנפגעים. הלחימה באזור מרון א ראס נמשכה עוד יומיים עד ל- 22.7.
הקרב במרון-א-ראס היווה נקודת מפנה מסוימת במלחמה. אם עד אז פעלו כוחות הקרקע של צה"ל במתכונת של פשיטות, הרי שמעתה הוחלט להשתלט על שטחים בדרום לבנון לתקופה ממושכת. הממשלה גם אישרה גיוס מסוים של כוחות מילואים, וגדוד המילואים הראשון שגויס היה גדוד תותחים מהאגד הארטילרי של עוצבת הגליל שפרס במערב הגזרה ב- 20.7. בתום ההשתלטות על מרון-א-ראס גילו כוחות צה"ל ביצורים ששימשו את החיזבאללה לירי הרקטות. הסתבר שביצורי החיזבאללה כוללים בונקרים מבוטנים ומתקנים מכאניים המאפשרים לחשוף את המשגרים רק בשעת הירי, ובשאר הזמן להעלים אותם במחסה הנותן הגנה מלאה מאש ארטילרית. במילים אחרות: ניתן היה להבין מדוע השיבוש ואש הנ"ס שמפעיל צה"ל אינם אפקטיביים, ושום דבר פחות מהשתלטות מלאה על השטח לא יבטיח שקט לערי הצפון. בעיה נוספת שהוצפה בעקבות הקרב במרון-א-ראס היא המחסור הצפוי בתחמושת. בתחילת המלחמה הקצה המטכ"ל 2500 פגז ליום לחימה ועם סד"כ הארטילריה שהיה בגזרה באותו זמן (5 סוללות) לא ניתן היה להגיע למגבלה זאת. לעומת זאת, בלחימה במרון-א-ראס כבר ירו התותחנים 4000 פגז ביום ונוצר צורך להקפיד יותר על הקצאות התחמושת.
ב- 21.7 התמקמה בגזרה המערבית מפקדת סגן נוספת, זאת של עוצבת הגליל, וכן מפג"ד נוסף. הוחל בגיוסם של 3 גדודי מילואים נוספים, הן מהאגד הארטילרי של עוצבת הגליל, והן מא.א. 215. למחרת הוחלט על גיוס גדוד מנתץ מילואים, והגזרה עמדה להיות מתוגברת בעוד "נורית" ו"שילם". באותו יום חולקה הגיזרה בין 2 מפקדות אוגדה. עוצבת הגליל בגיזרה המערבית ואוג' 162 באצבע הגליל והר דב. גבול הגזרה נקבע באזור קרן נפתלי. 
בשבוע המתחיל ב- 23.7 החל צה"ל בסדרת מבצעים שזכו לשם "קורי פלדה". גולת הכותרת במבצעים אלו היה "כיבוש" העיירה בינת ג'בייל. המבצע של עוצבת הגליל כלל כוחות גולני, צנחנים ושריון, וזכה לחיפוי ארטילרי מסיבי. הכוחות התקדמו בזהירות אל השטחים השולטים על העיירה ובמספר היתקלויות במהלך ההתקדמות היו להם נפגעים והיה צורך בסיוע ארטילרי מסיבי לחיפוי על מבצעי החילוץ. המבצע באזור אל חיאם נדחה פעם אחר פעם. ב- 24.7 ירו התותחנים כמות שיא של פגזים: כ- 10,000 פגזים. בשאר ימי המבצע ירו התותחנים כמויות צנועות יותר, 4,000-5,000 פגזים ליום.
במקביל ללחימה בבינת ג'בייל, התרסק  ב- 24.7 מסוק "אפאצ'י" של צה"ל והועלה חשש (שלא אומת) שהמסוק נפגע מירי מנתץ של צה"ל. כדי להבטיח שאירוע של פגיעת ארטילריה במסוק לא תקרה שוב, הוחמרו מאד נוהלי התיאום והדיווח בין הארטילריה לחיל האוויר. נוהלים אלו הקשו מאד על העבודה וחייבו את התותחנים לפרוס באזורים מסוימים ולא באחרים.
ב- 1.8 התחיל מבצע "קורי פלדה 4" באזור הכפר עייטא-א-שעב ע"י כוחות מחט' 35 שפעלה ת"פ עוצבת "הגליל". בקרבות אלו נהרגו 3 חיילים, והקרבות באזור עייטא-א-שעב נמשכו עוד ימים רבים. באותו זמן אישרה  ועדת החוץ והביטחון גיוס 3 אוגדות מילואים שנועדו לבצע את המהלך הקרקעי הגדול להשתלטות על כל דרום לבנון מדרום לליטני. כדי לענות על צרכי הנ"ס והשיבוש גויס אגד ארטילרי נוסף (4 גדודי מילואים) והתחיל לפעול בגזרה תחת פיקוד אגד העומק.
ב- 3.8 התחיל מבצע "שינוי כיוון 8" התותחנים סייעו הן בהכנה ארטילרית לפני הקרב, הן בסיוע ישיר במהלך הקרבות, והן בסיוע לחילוץ הנפגעים, וכמו כן לא הפסיקו לנסות לשבש את ירי הרקטות של החיזבאללה. ב- 4.8 הרחיבו כוחות גולני את הלחימה לכפרים מרכבא וחולה. באותו יום התחיל ברחבי הארץ גיוס מילואים נרחב. בתחילת המבצע כלל סד"כ חת"מ בגזרה 11 גדודי תותחים פרוסים ויורים, ועוד 2 גדודים בכוננות מול הסורים ברמה"ג, 2 גדודי מנתץ ומספר לא מבוטל של צוותי נ"ט. גדוד נוסף של תותחים נגררים גויס ופרס במהלך המבצע. ב- 5.8 התחיל גיוסה של אוגדה נוספת, 366, שנועדה להילחם בגזרה הצפון-מזרחית. ב- 6.8. הגיעו כוחות צה"ל לראס ביידה לחוף הים התיכון. 
ב- 7.8 נמשך אותו מבצע במתכונת דומה, אך שינה את שמו ל"שינוי כיוון 9". עוצבת "הגליל" אמורה הייתה להתייצב על קו מג'דל זון – בית ליף – בית יהון, ואוגדה 162 להגיע לקו נחל סלוקי ונהר הליטני. למחרת, ה- 8.8, לא השתנו היעדים אך המבצע שינה את שמו ל"שינוי כיוון 10", והחלו הכנות ל"מבצע הגדול", ששמו אמור היה להיות "שינוי כיוון 11". לטובת מבצע זה גויסו 2 גדודי ארטילריה נוספים, האחרונים שגויסו במלחמה. אחת הבעיות הצפויות הייתה מחסור בתחמושת ארטילרית, לאור העובדה שכל מבצע לקח יותר זמן מהצפוי, מלאי התחמושת הלך והצטמצם, ואיש לא יכול היה לאמוד כמה ימים תארך עוד המלחמה. פיקוד צפון דרש למבצע "שינוי כיוון 11" 40,000 פגזים ל- 3 ימים, המטכ"ל לא אישר הקצאה של יותר מ- 12,000. 
במהלך הלחימה בחודש אוגוסט גדלה בהדרגה צריכת התחמושת מ-4000-5000 פגז ליום בימים הראשונים של החודש לכ- 10000 פגז ליום ביומיים של "כיוון ברור". סד"כ חת"מ עלה בהדרגה במהלך המלחמה מ- 5 ל- 55 סוללות ארטילריה, ומסוללה אחת לשש סוללות מנתץ. המלחמה נמשכה 33 ימים שבהם ירו התותחנים בסך הכל למעלה מ- 160,000 פגזים ומאות רקטות מנתץ ונ"ט. אנשי צוותי התותחים, הרקטות, מערך החמ"מ והקישור הארטילרי לחמו במסירות ובחירוף נפש, וסייעו לכוחות החי"ר

ביציאתו מלבנון הוגדר הסיוע הארטילרי כ"עמוד האש לפני המחנה "

 

גבעת אורחה-ג'וחאדר גדוד נמר 6-7.10.73

גבעת אורחה-ג'וחאדר
גדוד נמר     6-7.10.73
דרכי הגעה
המקום נגיש לכל. כקילומטר ומחצה מדרום מערב לצומת אורחה (ג'וחדר) בכביש 98, ברמת הגולן – כ 200 מטר דרומית לצומת יש פניה מערבה לאתר.יש שילוט.
האתר משתרע על שטח של 3 דונם וצופה על מרכז רמת הגולן ודרומה. וממוקם בשלוחה סמוך לעמדת סוללה ב' של הגדוד משלוחה זו ירו הטנקים הסורים והרגו 15 מחייליה.
מתל אביב
דרך צמח בכביש 98. בחמת גדר שמאלה, ליד רמת מגשימים לפנות ימינה בשלט (דרך המערכת) בק"מ ה46 מול תל ג'וחדר פנייה לדרך עפר מערבה כ 2 ק"מ.
מחיפה
דרך צומת גולני, דרך גשר אריק כביש 87 עד לצומת הבשן – ימינה בכביש 98 ליד תל ג'וחדר לפנות ימינה בדרך העפר.

1.רקע כללי במדינה.

 

  • ישראל מתכוננת לבחירות - בחודש נובמבר.
  • הוקם הליכוד; אריאל שרון שהשתחרר מצה"ל הביא להקמת גוף פוליטי חדש שכלל את: גח"ל ("חרות" והמפלגה הליברלית), ה"רשימה הממלכתית" (לעם), "המרכז החופשי" ו"המרכז העצמאי". שרון עצמו נרשם כחבר במפלגה הליברלית.
  • פרופ' אפרים קציר נבחר להיות הנשיא הרביעי של מדינת ישראל.
  • ההרגשה הכללית: "מעולם לא היה מצבנו טוב יותר".

 

2.רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

 

  • בסוף 71 ובנובמבר 72 נערך הצבא המצרי לצליחת תעלת סואץ, ההכנות התגלו. הערכת אמ"ן: "אלו תרגילי מפקדות, סבירות נמוכה למלחמה".
  • ב 1973 קיבל המודיעין התרעות רבות על היערכות למלחמה במאי - ראש אמ"ן (אלוף אליהו זעירא) העריך כי אין סבירות למלחמה.
  • ה"מוסד" קבע שיש חשש סביר למלחמה.
  • התקבלה החלטה לא לגייס מילואים ולאור סדק קטן בצפון מועלות יחידות מהתעלה צפונה-גדוד 55 גדוד 405 וביסל"ת.
  • לבקשת סוריה נדחתה המלחמה לסתיו כדי שתשלים את מערך טילי הנ"מ שלה.

 

3.חת"מ בקרב

  • בוטלו סוללות הדגם ד' בגדודי החרמ"ש.
  • חיל התותחנים נדרש "לסגור" את גדוד 405.ולצמצם את הסד"כ.
  • האמריקאים הסכימו לראשונה למכור תותחנים שני גדודי M109  קצר  ו שני גדודי M107 (203/175 מ"מ)
  • הושלם פיתוח רקטה ארטילרית "עיברי 1" מורכב על נגמש.
  • קצב המלחמה ואופייה המעורב - ממיגננה ממושכת לפריצה ולניצול הבקעה - איפשרו לחיל התותחנים להפגין את דינמיקת התנועה שלו. בכמות נהנו הסורים מעדיפות עצומה על צה"ל.44 קנים מול 1000. לסגירת הפער הפעיל חיל התותחנים של צה"ל את ניידותו הרבה; העתיק במהירות את האש מגיזרה לגיזרה, תוך שימוש בצריחים המסתובבים; ודייק בפגיעותיו, תודות לעזרים מתוחכמים.
  • לראשונה היה מחשב ירי ביחידה סדירה (405)

 

סד"כ

  • אגד ארטילרי – 212  בפיקוד אל"מ בני ארד.
    • מפקדת סיוע חטיבה 7 בפיקוד סא"ל אריה מזרחי.
    • מפקדת סיוע חטיבת "ברק-188" בפיקוד סא"ל אריה שחם (שוורץ).
    • גד"ב תומ"ת "נמר"  155 מ"מ 1A-109-M בפיקוד הסמג"ד - רס"ן אורי מנוס.
    • גד"ב ביסל"ת (צוערים, אימון תותחן שלב ב' וסגל בית הספר) 155 מ"מ 50-M בפיקוד סא"ל בן עמי כהן והסמג"ד רס"ן שמואל גולן.
    • גדוד "הרעם" בהרכב: 2 סוללות מכמ"ת 160 מ"מ וסוללה תומ"ת 155 מ"מ 50-M, בפיקוד – הסמג"ד רס"ן שמואל רשף.
    • גד"כ תומ"ת מוקטן - "דרקון" -  "רומח" 175 מ"מ 107-M , בפיקוד סא"ל שרגא בן צבי (קוסובסקי)  והסמג"ד רס"ן איציק גזית.

קישור:

  • סרן דודי הרמתי (מסו"ל ב' "נמר") קש"א גדוד "געש" חטיבה 7
  • סרן אברהם שניר ז"ל (מסו"ל ג' "נמר") קש"א גדוד "עוז" בחטיבה 7
  • סרן הרצל כהן ז"ל (קמב"ץ מפס"ח 7) התנדב להיות קש"א בכיבוש החרמון.
  • סגן רון חקלי - קש"א גדוד "גדעון" חטיבת "גולני".

תצפיות ארוכות טווח

  • סא"ל בן עמי כהן

 

מהלך הקרב:
7/6 באוקטובר 1973
גדוד "נמר" עלה לגולן לאחר ראש השנה תשל"ד.בהיותו הגדוד הסדיר היחיד עם תותחי 109-M.
לאחר הפריסה נערכו בגדוד הכנות לפתיחה באש, שכללו הכנה של נתונים מחושבים לסוללות אוייב ולמוצביו, של משימות אש סכנה בפתחי המוצבים ושל עמדות חליפין. לראשונה נעשה אז שימוש במחשב "משפר" לעיבוד נתוני ירי-המחשב היחיד שהיה ברשות החיל במועד זה.
מפקדת הגדוד בפיקודו של הסמג"ד רס"ן אורי מנוס פרסה ליד תל ג'וחדר, סוללת המפקדה עם דרגי התחמושת פרסה ליד קצביה. סוללה ג' סופחה לגדוד ביסל"ת, סוללות א' ו-ב' ליד תל-ג'וחדר.
ב7.6.73 בשעה 14:00 בערך פתחו הסורים באש ארטילרית חזקה ובתקיפת מטוסים לאורך כל גיזרת רמת הגולן, לרבות הישובים. בשטח הגדוד היו פגיעות בקרבת התותחים. הסמג"ד החליט שלא לדלג לעמדת חליפין, כי כל השטח היה מוכה והתלקחו בו דליקות עקב שריפת קוצים ושדות מרעה.
הסמג"ד הורה לירות במדפים סגורים וריכז את פקודות האש מהמנ"א לקנים. בגדוד התקבלו בו זמנית דרישות אש מכמה מוצבים לכן נקבעה מטרה לכל קנה, ולא לסוללה או לגדוד כמקובל. עד לשעות הערב המשיך הגדוד לירות בהתאם לדרישות מן המוצבים .היה קשר ישיר בין עמדות האש למוצבים. 
בסביבות השעה 21:00 ביקש קע"ת ב', לדעת מה הם נהלי ההתקשרות בחרום חש"ן, כיוון שהוא שומע רעש שרשראות טנקים. הסמג"ד הסביר לו את הנוהל ובמקביל דיווח לאוגדה. מהאוגדה הרגיעו אותו כי אלה טנקים ישראליים.
בשעה 22:00 החלו פצצות מרגמה ליפול בעמדה של סוללה ב', ומפקד צוות 1 דיווח על רעש מנועים מכיוון הרכס הצמוד לו. עד אז ירתה הסוללה יותר מ 600 פגז. ועם התקדמות הסורים אש הנ"ס על הגדוד הייתה בלתי מדוייקת.
הק"ס, סג"מ יששכר ברוק, החליט לבדוק אישית מה פשר הדבר, הוא צעד לעבר הרכס וראה 4 טנקים שתותחיהם מופנים לאחור, לעבר סוריה. הוא סבר שאלה טנקים של חטיבת "ברק" והתכוון לבקש מהם לפנות את הרכס. בהמצאו 10 מטר מאחד הטנקים נורה זיקוק ירוק, שהאיר את הסוללה וחשף אותה לאש מדוייקת של טנקי אוייב. סג"מ ברוק רץ להזהיר את הסוללה, אך היה מאוחר. הסורים פתחו באש ופגעו פגיעה ישירה במפי"ק, שכל יושביו נהרגו. נפגעו גם 3 תומ"תים, זחל"ד ו 2 משאיות תחמושת ורבים מן החילים נפגעו.סג"מ חנן אנדרמן - קצין העמדה, נפגע, התאושש במהירות, תפס פיקוד על זחל"ד שלא נפגע, אסף ניצולים ודהר לעבר מפקדת הגדוד, כשכל העת יורים הטנקים לעברו אש תותחים ונק"ל. גם סג"מ ברוק ריכז מספר ניצולים וצעד איתם ברגל לעבר מפקדת הגדוד.
הסמג"ד הורה לסג"מ אנדרמן לרכז את כל ניצולי סוללה ב', הבריאים והפגועים, על משאית וזחל"ד ולנוע דרך נחל דליות ומעלה גמלא מערבה בנתיב שהתווה לו. השיירה טעתה בדרכה בחשכה. כאשר האיר היום בהיותה ליד נח"ל- גשור נתקלה שוב באש טנקים ונגמ"שים סוריים. מאש זאת נהרג סמל המפי"ק סמ"ר משה צימרמן ז"ל, ורבים אחרים נפצעו. סג"מ אנדרמן התעשת והוביל את הניצולים בהליכה ברגל דרך נחל דליות עד לכינרת.
עם שחר של יום א' 7 באוקטובר, פרס רס"ן מנוס את הכוח למרגלות תל בזק והמשיך לסייע לכוחותינו, בין היתר בחילוץ לכודים במוצב תל-אל-סאקי. בשעה 09:00 בערך הבחין הסמג"ד בנגמ"ש וטנק שנע מדרום. הסמג"ד זיהה בתוך הטנק את מח"ט "ברק", אל"מ יצחק בן שוהם ז"ל. שהפציר בו לעזוב את המקום ולנוע בעקבותיו לעמק בטיחה. 
הסמג"ד הורה לעזוב את העמדה. תוך כדי תנועה לעבר מעלה גמלא, הוא הכניס את הגדוד למסתור בשיפולי נחל דליות והמתין במקום עד לקבלת תמונת מצב על מיקומו וכיוונו של הכח הסורי. בשעה 10:30 זיהה בגבעת "קובת קרע",ה במרחק 2000 מטר כוח טנקים. הסמג"ד הורה לסוללה א' להכין את התומ"תים לירי .
כשהתברר כי לא נשקפת סכנה, הורה לכוח להמשיך בעקבותיו לעבר הבטיחה. אלא שתלאות הדרך לא הסתיימו. במורד מעלה גמלא התפוצצו 3 פגזי טנקים לפני הנגמ"ש של הסמג"ד. כפי שהתברר היו אלה הפגזים הראשונים שירתה חטיבת שריון (מילואים), שאנשיה לא זיהו את שיירת הגדוד וסברו שזהו כוח סורי, למרבית המזל הקש"א היה בעבר מסו"ל בגדוד "נמר" והוא זיהה את הכלים והצליח להפסיק את האש.

 חירבת ירדה

מבצע ברוש  (9.7-18.7.48)
דרכי הגעה לחירבת ירדה  


אנדרטה לנופלים בגזרת משמר הירדן במלחמת העצמאות
המקום נגיש לכל. ההנצחה ממזרח למושב משמר הירדן. מכביש 91 (מחניים - גדות) יש פנייה משולטת לחירבת ירדה כ-500 מטר ממזרח לקיבוץ גדות..
 
רקע כללי במדינה

  • הוכרזה המדינה, ארצות ערב פלשו לישראל,
  • הותקפה שיירת הדסה, רופאים ואחיות, בדרך להר הצופים.
  • נפרצה "דרך בורמה". 
  • הסורים פלשו לעמק הירדן
  • מסדה ושער הגולן הופגזו במשך ארבעה ימים וניטשו, הסורים כבשו את שתי הנקודות ב 18 במאי 1948.
  • העיירה סמח (צמח) ניטשה מרוב תושביה בתחילת מלחמת העצמאות ונעזבה כליל עם כיבושה בידי כוח של חט' "גולני" ב 28 באפריל 1948. ב-18 במאי 1948 כבשו הסורים את העיירה.

רקע צה"לי

  • מטוסי מסרשמידט לצה"ל
  • יפו שוחררה במבצע "חמץ"
  • הוקם חמ"ד (חיל המדע) לימים: "רפא"ל" (רשות פיתוח אמצעי לחימה)
  • חוקם ח"ן (חיל נשים)
  • נפלה העיר העתיקה.
  • נפל גוש עציון
  • חטיבת פלמ"ח יפתח כובשת את צפת.

התקפת נגד עברית כנגד משטרת סמח (צמח) נכשלה

מבצע ברוש היה מבצע צבאי של צה"ל שנערך במלחמת העצמאות בתאריכים 9 ביולי 1948 - 18 ביולי 1948, כחלק מקרבות עשרת הימים, ומטרתו הייתה כיבוש ראש הגשר הסורי במשמר הירדן. לאחר עשרה ימים של קרבות עקובים מדם, לא הושגה מטרת המבצע, וקו החזית נותר דומה מאד לזה שלפני תחילת המבצע. עם זאת, האיום הסורי לבתר את הגליל העליון הוסר.
סדר כוחות
מפקד המבצע היה מרדכי מקלף, מפקד חטיבת "כרמלי". תחת פיקודו היו במבצע גדודים 22, 23, 24 של חטיבת "כרמלי", גדוד 13 מחטיבת "גולני" ומחלקה וחצי מגדוד 11 של חטיבת "עודד".
כוחות התותחנים במבצע
8 תותחים 65 מ"מ , סוללות "ה" בפיקוד ברוך כותני, "ו" בפיקוד שדמתי. 2 מרגמות "6 (פלוגה 13 בפיקוד ברונשטיין) סוללה א, נ.ט. בפיקוד יהודה פונדילר (פדן) עם 4 תותחים קבועים ו-2 תותחים  20 מ"מ על זחל"מים.
במשך הפעולה קבל מפקד המבצע עוד תגבורת ארטילרית: 2 תותחי 75 מ"מ נ.מ (בפיקודו של לנדשוט ) נשלחו לראש פינה במשימת נ"ס; ותותח 17 ליטראות נ.ט. בפיקוד הקצין רפי לנגרמן נשלח לאילת השחר והגיע ב-15 ביולי. לעומת זאת עזבה סוללת ברוך כותני ב-11 ביולי את הגזרה. היו 15 - 16 קנים בפעולה באופן מתמיד. הסוללה של ברוך כותני עברה, בחצות 8 ביולי, מעמדתה ליד משק בית הלל,  לעמדה ב-תולייל, על שפת אגם החולה, במטרה להפגיז את בית המכס (הטווח 5,000 מטר). הסוללה של שדמתי עברה מעמדתה באילת השחר אל סביבות ווייזיה, והוצבה בחורשה ליד החורבות, במטרה להפגיז משם את גבעה 243, כסיוע לגדוד 11. מרגמות "6 של ברונשטיין היו מכוונות לעבר משמר הירדן.
תותחי ה-נ.מ. חולקו בצורה הבאה: חולתה – תותח 20 מ"מ אחד.  ירדה מוייזיה – תותח 20 מ"מ ותותח 2 ליטראות אחד. מחנים- תותח 20 מ"מ  השלישי , בהגנה על חורשה שם.
מפקדת המבצע הייתה ב"מלון שולמית" בראש פינה. הכוחות הסוריים בראש הגשר היו בגודל של גדוד מוגבר.
תוכנית המבצע
תחילה נועדה חטיבת "עודד" לקבל את התפקיד הראשי במבצע, אך החטיבה, שהוקמה בתחילת יוני, לא הייתה בשלה לתפקיד זה, ובתחילת יולי הוחלט להטיל את התפקיד על חטיבת "כרמלי", הוותיקה והמנוסה יותר. גדוד 23 של "כרמלי" תוכנן לכבוש תחילה, בכוח של פלוגה אחת, את משלטי הג'לבינה שמדרום לדרדרה. פלוגה נוספת תוכננה לצלוח את הירדן ולכבוש את דוריג'את. פלוגה שלישית תוכננה לתפוס את תל המעברה. גדוד 22 של 'כרמלי' נועד לחצות את הירדן, לעבור דרך המשלטים שיתפסו כאמור על ידי גדוד 23, לכבוש את בית המכס העליון, ולבסוף לחסום את הכביש לקונייטרה. גדוד 24 של 'כרמלי' נועד לכבוש את משלט 223, מצידו הדרומי מערבי של ראש הגשר, מדרום לכביש למחניים, וגדוד 11 של 'עודד', את משלט 243, מצפון לאותו כביש. בשלב השני, לאחר ניתוק ראש הגשר ממזרח, בד בבד עם התקפות ממערב, תוכנן לחסל את ראש הגשר.
התחלת המבצע
בליל ה-10-9 ביולי 1948 בשעה 22:00 החלה תקיפת כוחות צה"ל במסגרת מבצע ברוש.
השלב הראשון של המבצע הסתיים בהצלחה חלקית. גדוד 23 כבש את תל המעברה בדרום אגם החולה, את חירבת ג'לבינה, ואת חירבת דוריג'את ממזרח לירדן. לעומת זאת, גדוד 22 שהיה אמור לעבור את הירדן בגשר פונטונים, כדי לכבוש את בית המכס העליון, לא הצליח במשימתו, בגלל אי השלמתו של הגשר. חלק מן הגדוד עבר בסירות וברפסודה, אך התברר כי הגדוד לא יספיק לכבוש את בית המכס בו בלילה, ולכן הוחלט להחזיר את חיילי הגדוד שכבר צלחו את הירדן. ממערב ומדרום, בהתאמה, כבשו כוחות חטיבת 'עודד' את משלט 243 וכוחות גדוד 24 של 'כרמלי' את משלט 223. עם בוקר החזיקו הסורים בראש הגשר רק במשמר הירדן ובכרד אל בקרה לידו.
הסיוע הארטילרי היה בסדר אך הפגזים בוזבזו. הסוללה של ברוך כותני יצאה בערב מעמדתה והתקדמה בשטח פתוח עד למקום שממנו היה לה טווח אל בית המכס הסורי. ברוך כותני התחיל לטווח עם אור אחרון,. הוא פתח באש לתכלית בשעה  וירה במשך שעה  150 פגזים לעבר המשטרה בבית המכס.
התקפת הנגד הסורית
בבוקר ה-10 ביולי 1948 פתח הצבא הסורי במתקפה מסיבית של חי"ר, שריון, ארטילריה ומטוסים. הסורים כבשו באותו יום את כל המשלטים שנכבשו מהם בלילה, ובנוסף, כבשו את חירבת ירדה
לסורים הייתה עליונות אווירית. הם ניסו מספר פעמים לתקוף את המפקדה במלון שולמית. בנוסף, הם תקפו את שדה התעופה של מחניים בו היו ריכוזים של רכב ואנשים וגרמו לשבעה הרוגים ועשרים ושבעה פצועים.
סוללה ה' של ברוך כותני פעלה בסיוע במשך כל היום. מעמדתה בחולתה פעלה נגד המשוריינים והטנקים הסורים שתקפו את משלט תל המעברה ושכבשו גם את פרדס חורי וניסו בליווי של יחידות מעטות של רגלים להתקדם צפונה. הסוללה של ברוך כותני המטירה אש ללא הרף על השטח מסביב לתל והרגלים החזיקו מעמד כל היום, אחרי שהבינו שהנסיגה תגרום להם אבדות גדולות יותר מאשר ההגנה במקום. האנשים נכנסו לחפירות שהיו די עמוקות וירו מפיאטים על המשוריינים והטנקים הסורים שלא העזו להתקדם. אמנם לא פגעו הפיאטים וגם לא אש תותחי ה-65 מ"מ בטנקים הסורים אבל האש הצליחה להפחיד את האויב שהסתפק בהרעשת התל. רבים ממגיני התל נפצעו, אך למזלם  רוב הפצועים נפצעו "קל" ולא היו הרוגים.
תפקיד סוללה ה' היה כפול: לחפות באש על פלוגה ג' גדוד 22 בתל המעברה ולהציל אותה מהשמדה בטוחה ולהגן על עצמה מהתקפות המשוריינים הסוריים מצפון. התותחים פעלו ללא הרף. מטוסים סוריים גילו את עמדתם ותקפו את העמדה. טנק (תותח 75 מ"מ) תפס עמדה מאחורי משלט דוריג'ת והפגיז משם את העמדה. ברוך כותני פקד על אנשי הסוללה להישאר במקום. הם בנו קירות מגן מארגזי תחמושת מלאים באפר ומשקי חול. הביצורים המאולתרים הספיקו להגן על הצוותים. במשך הבוקר נפצע רק תותחן אחד, פארנטי מרי, למרות שפגזי הטנק נפלו קרוב לתותחים. 
ההתקפה הרצינית התחילה אחר הצהריים, מטוסים סוריים חגו מעל יסוד המעלה וירו מתותחיהם על עמדת התותחים. כדורים אחדים נפלו קרוב מאד לעמדות התותחים. טנקים סורים התקדמו לעבר תל המעברה ובו בזמן המטיר הטנק אש על התותחים בכוונה להשתיקם ולסייע ע"י זה למשוריינים בהתקפתם על תל המעברה.
בשעה 14:00 הצליח הטנק לפגוע פגיעה ישירה באחד התותחים. אך הפגיעה הייתה רק בעמדה ולא בתותח. הפגז התפוצץ בתוך שק החול שמתחת לקנה של תותח מס' 3 בזמן ירי. 4 תותחנים נפצעו (כולם - קל) התותח נפגע, שתי הכוונות הושמדו, שני גלגלים נפגעו (התותח נשלח לתיקון). למרות הפגיעה הזו החליט המפקד להמשיך בירי ללא הפסקה וללא דילוג לעמדת חליפין. החלטתו הייתה מבוססת על שני עיקרים:

1.היה הכרחי להמשיך בירי לסייע לפלוגה ג'.מצבה היה קשה מאוד וכל איחור היה יכול להוביל לאסון.

2.היה צריך להמשיך בירי,כדי להטעות את הסורים שלא ידעו שפגעו במטרה וכך היה באמת.

שלושה תותחים ירו לעבר הטנק והטנק ברח! הוא הפגיז מאז והלאה כמה מקומות אחרים שבאו בחשבון כעמדות תותחים אפשריות. גם המטוס הסורי שסייר מעל השטח הפציץ אחר כך רק מקומות אחרים בשדה ולא את עמדת התותחים. כשפנה היום הפסיקה הסוללה את האש. התותחנים היו גאים. הם הרגישו שפלוגה ג' גדוד 22 ניצלה בזכות הירי המדוייק של הסוללה. מסך אש המגן לפניה היה מוצלח ביותר. פגזים 65 מ"מ נפלו 50 מ' בלבד לפני התל. הדוח של ברוך כותני מציין לשבח גם את עבודת הבנות שפעלו בעמדת התותחים בהזדמנות זו ("זו הפעם היחידה בהיסטורית התותחנים שבנות הצטיינו באומץ לב תחת אש כבדה של האויב").
קרבות בגזרת ירדה – 243
סוללה ו' של שדמתי הייתה עסוקה במשך כל היום בהדיפת תקיפות של טנקים ומשוריינים סוריים וחיפוי על נסיגת הפלוגות הבלתי מאומנות של גדוד 11. הפלוגות האלה היו מאויישות בחיילים משתי חטיבות שונות וזאת הייתה הפעם הראשנוה שלהם בקרב.
ההתקפה על גבעה 243 התחילה עם אור ראשון. ההתקפה על גבעה 223 ועל אירביד התחילה כשעתיים מאוחר יותר. קשה לתאר איך היה אפשרי ששני הגדודים לא פעלו בתאום. כל פלוגה עמדה בעצם על נפשה ולא באה לעזרת חברתה. משני הגדודים נכנסו לקרב רק – שתי פלוגות...ואלה החדשות ובלתי מאומנות. התותחים ירו והצילו. הדו"ח של שדמתי: 
כשפנה היום היה המצב בגזרת ירדה – אירביד דומה לזמן ההפוגה; חוץ מירדה אשר אבדה. שני הצדדים הכינו את כוחותיהם לחידוש הקרב למחרת היום.
את תכנית האש גם לפעולות הלילה וגם לסיוע בבקר עיבד מראש קצין התותחנים החזיתי, שמואל גודר (גורודצקי)
פלוגה מגדוד 13 של חטיבת 'גולני' שהיוותה עתודה חזיתית, הוזעקה למקום וכבשה בלילה בחזרה את חירבת ירדה.
ההתקפה על דרדרה
משק דרדרה (אייל), היה היישוב היהודי היחיד בצד המזרחי של אגם החולה. במקום היו 30 מגינים חברי המשק ופלוגה ב' מגדוד 23 כרמלי שנסוגה למקום מג'לבינה. בשעות הצהרים של ה-11 ביולי 1948 פתחו הסורים באש תותחים על דרדרה. הסורים פתחו ב"ריכוך" משלט "הדבשת" שחלש על המשק אבל היה נטוש. ההתקפה וה"הסתערות" על משלט זה איפשרה לכוון את המרגמות במקום ואת תותחי ה-65 מ"מ מעבר לאגם ולגרום לאבידות בקרב הסורים.
לאחר מכן החלה ההסתערות בעוצמה של גדוד לערך. המגינים ירו אש מכוונת ומדויקת וגרמו למסתערים אבידות כבדות. חלק מהם עלו על שדה מוקשים. ההסתערות נשברה עם חשיכה. למגינים היו 3 הרוגים. למחרת בבוקר מנה הצופה על המגדל כ-50 גוויות של חיילים סורים במורדות. כן הותקפו חולתה, איילת השחר ומחניים, אך התקפות אלה נהדפו אף הן. התותחים של ברוך כותני פעלו נגד החי"ר הסורי ועזרו למגיני המשק להדוף אותם. בלילה קבל ברוך כותני תותח חדש במקום המושבת.
בשעה 9.00 בבוקר הגיעו 2 תותחי 75 מ"מ במפקדת ראש פינה, והמפקד לנדשוט , קצין אוסטרלי שערק לכוחותינו, התייצב לפני מרדכי מקלף. מקלף יצא עם התותחן מחוץ למטה והראה לו באצבע את עמדות 8 התותחים הסוריים משני עברי הכביש ליד בית המכס. התותחים הסוריים הוצבו שם ללא הסוואה, בשדה הפתוח, היות והסורים היו בטוחים שאין ליהודים תותחים בטווח מספיק לפגוע בהם. המפקדה הסורית התמקמה בבית המכס. מקלף הראה לו את התותחים הסוריים ואמר לו: "אלה המטרות שלך. הכנס לעמדה והתחיל לירות עליהם. אתה חופשי לעשות מה שאתה רוצה – רק תירה עליהם". 
לנדשוט סייר בסביבה ובחר עמדה בתוך חורשה ליד אילת השחר במקום בו פרסה קודם סוללת שדמתי. את התצפית הקים על כיפה בקרבת עמדת התותחים. בצהרים פתחו תותחי 75 המ"מ באש על התותחים הסוריים – אך הסורים, הכירו את העמדה וגם את התצפית וענו מיד באש נגד התצפית. הפגז הראשון שלהם נפל על עמדתו של המפקד. 
לנדשוט דילג לעמדת חליפין – וגם את תצפיתו. הוא חידש את האש משם והסורים ענו – אך הם המשיכו להפגיז את התצפית הקודמת ואת עמדת התותחים הקודמת ולכן לא הפריעו לירי שלנו. לנדשוט ירה נגדם בפגזי חנ"מ והצליח לפגוע באחד התותחים דרומית לבית המכס. התותח הושמד לעינינו והסוללה נעלמה מן השטח.
גם בימים הבאים העסיקה סוללת לנשוט יום יום את בית המכס ועמדות התותחים צפונית ממנו. לרשות הסוללה היו 180 פגז חנ"מ בצאתה מתל-אביב. היא ירתה בכל יום 200-40 פגז וסיימה את המלאי שלה תוך שלושת הימים הבאים. אז נשארו לה רק שרפנלים.  לנדשוט קבל אז 318 מרעומים 65 מ"מ מאחת הסוללות והזמין בבית מלאכה בכפר גלעדי התאמת המרעומים לשרפנלים שלו היות ולא קבל תחמושת חדשה מתל-אביב. בית המלאכה ייצר את מתאמי המרעומים הדרושים עם ברגיי עץ והתחמושת הזאת נוצלה ביום האחרון של הקרבות. הפגזים היו טובים מאוד וברגיי העץ יצרו רעש איום ומפחיד.
המשך הקרבות
בימים 12 ביולי 1948 - 15 ביולי 1948 התנהלה פעילות מצומצמת באזור - מיקושים, פטרולים הפצצות והפגזות. ב-12 ביולי 1948 נערכו מספר התקפות על חירבת ירדה אבל הן נהדפו. בגזרת ירדה ומשלט 243 פעלה סוללה ו' במשך יום 11.7 היא ירתה 100 פגזים חצים שרפלנים אש בודדת על כאדר-אל בקארה), ואש הטרדה על משמר הירדן. (במשך היום הזה התחילו הכנות לפשיטה על בקארה). בלילה בין 11 ל-12 אולי עזבה סוללה "ה" של ברוך כותני את הגזרה, ועברה לזרעין, על מנת להחליף שם את מחלקה י'  120 מ"מ של פינצ'י שנשלחה לסג'רה.
בליל ה-13 - 14 ביולי 1948 עשו שתי פלוגות של 'כרמלי', האחת מגדוד 22, והשנייה מגדוד 23, ניסיון לכבוש את משלט 243 וכראד אל בקרה, תוך ניצול יתרון ההפתעה, ובכך לגרום לסורים לסגת מראש הגשר, לאחר אובדן אותן עמדות מפתח. אלא שהכוחות הסוריים נמצאו ערניים, ההתקפה בוטלה, והניסיון נכשל. מכאן ואילך הצטמצמה הפעילות של שני הצדדים. ב- 16 ביולי 1948 פתחו הסורים בהתקפה גדולה לעבר חירבת ירדה. פלוגה מגדוד 22 כרמלי הגנה על המקום, אולם נאלצה לסגת מירדה באבידות כבדות. סוללה ו' סייעה בכבוש ירדה בלילה כשירתה אש כבדה על בקארה, על גבעה 243 וטיווחה על משמר הירדן. במשך היום עזרה הסוללה בהגנת התקפות נגד. היא ירתה יריות בודדות על ריכוזים ועל טנקים ומשוריינים בשטח. בסה"כ ירתה הסוללה כ-200 פגזים במשך 24 השעות האחרונות (חצי מהם חנ"ם נגד הטנקים והמשוריינים הסוריים). בערב נשאר משלט ירדה בידינו. הסורים תקפו את הקיבוץ דרדרה בעזרת טנקים והגיעו עד לגדרי-התיל. הם נהדפו והשאירו כ-50 פצועים בשדה.
באותו יום הצליחו מגיני קיבוץ איילת השחר להפיל מטוס סורי מטיפוס הרווארד שהפציץ את הקיבוץ. המטוס התרסק על יד בית התינוקות ושני טייסיו נהרגו. מן הצד הישראלי, באותו מועד, בקירוב, הגיעו שלושה מטוסי מבצר מעופף לישראל, ואלה הפציצו את ראש הגשר הסורי, ואת בית המכס. אלא שכוחות צה"ל היו באותו שלב תשושים מכדי לנצל זאת למתקפה חדשה.
 

כיבוש חירבת ירדה בשלישית
ב-17 ביולי 1948 בשעה 23:00 החלה התקפה של פלוגה ב' מגדוד 23 של חטיבת כרמלי על חירבת ירדה. החירבה נכבשה תוך ירי ושלשול רימונים לתוך העמדות. למחרת עמדו לוחמי כרמלי כל היום תחת צליפות והפגזות שגרמו לשלושה הרוגים. ב-18 ביולי 1948, בשעה 19:00 נכנסה ההפוגה השנייה לתקפה כשירדה נשארה בידי צה"ל. האבידות המכאיבות ביותר היו לנו ב-ירדה. שם הושמדה מכונות הירייה של המגינים,  אחד מאנשי המחלקה נמלט לתצפית של לנדשוט וסיפר שכל המחלקה נהרגה. (מאוחר יותר התברר שיש עוד פליט.)  תותח ה-נ.מ. המשיך לחפות באש על המשלט, ומנע מסורים להיכנס לבניין.
בפעולת לילה כבשו כוחותינו את המשלט מחדש. כל האנשים נפלו על עמדותיהם. המקלען היה עדין רכון על נשקו. רגל אויב לא דרכה על אדמת הבניין הזה. – פלוגה ב', של איתמר בן-ברק, (גדוד 23), התבססה מחדש בירדה. אך התותחנים היו אילה שהצילו, ביום ההוא, את גבעה ירדה. המקום היחיד שבו התקדמו הערבים ביום ההתקפה הגדולה שלהם היה פרדס חורי, שנכבש.בין התותחנים של סוללה "ו" (65 מ"מ), אשר הצטיינו באותו היום, היו סמל דב גור, מפקד צוות  1, ו"מספרי אחד" משה מלחי ושמואל פורגס.
אחרית דבר
בסופו של המבצע נותר קו החזית ללא שינוי. הקו נותר בעינו עד לסיום המלחמה.
בתקופת המבצע נהרגו כ-95 חיילי צה"ל ונפצעו כ-200. על פי הערכת המודיעין של צה"ל, במבצע נהרגו כ-200 חיילים סורים ונפצעו כ-400 .
מבצע ברוש לא השיג את המטרה שהציב לעצמו ולא עקר את הסורים מראש הגשר במשמר הירדן אבל הוא הסיר את איום הסורים שתיכננו, ככל הנראה, לנצל את הצלחתם בראש הגשר להמשיך מערבה ולנתק את הגליל העליון.

חירבת ירדה במלחמת ששת הימים

במקום הקומה סוללה של 334 שדילגה בלילה שלפני הלחימה לעמדה אחרת בפרדס חורי הסורים הפגיזו את העמדה בחירבת ירדה במאות פגזים ללא שום פגע כי הסוללה כבר לא הייתה בחירבת ירדה.

הקרב על טירת צבי

מסלול הגעה מבית שאן לטירת צבי


מבית שאן בכביש 71 מזרחה פנייה שמאחה לכביש 90
חלופה 1
בכביש 71 דרך המועצה האזורית "עמק המעיינות";  פנייה שמאלה לכביש 6678  עד לטירת צבי.
חלופה 2
המשך בכביש 90 פנייה שמאלה לכביש 6678 (דרך עין הנצי"ב) עד טירת צבי.

קרב טירת צבי – מלחמת העצמאות – (3-7/8/1948)

מה קרה במדינה

מה קרה בצה"ל

  • 27 ביולי – צה"ל נשבע אמונים למדינת ישראל. יעקב דורי ממונה לרמטכ"ל הראשון
  • ההפוגה השנייה
  • טובעה אניית נשק מצרית
  • הדרוזים מסייעים לצה"ל
  • קרבות עם המצרים בסביבות ביר עסלוג' (משאבי שדה)
  • מבצע "גי"ס" ("גבעתי", "יפתח", "סרגיי"), חטיבות 5, 11, 12. – הרחבת מסדרון כרתיה – פתיחת הדרך לנגב.
  • מבצע "יואב"

חת"מ בקרב

פלגת מרגמות 120 מ"מ "ברנדט" מגדוד "שדה-4"  בפיקוד גלוש

המרגמות הוצבו:

  1. אחת בטירת צבי כאשר מטרתה היא תל ע'דרה
  2. השנייה בשדה נחום שמטרתה תל א-תום

מחלקת מרגמות "3 של גדוד 15 "גולני" בפיקוד משה גורן

בתום הקרב אמר המפקד העיראקי לגלוש:

"אדוני אף פעם לא ראיתי ירי ארטילרי כה מדוייק, הרגת לי שלושים איש".

הערה: גדוד "שדה-4"  לעתיד "שפיפון" בפיקוד שמואל גורודצקי, ששימש גם כקצין תותחנים גזרתי – (מקביל למת"פ היום).

מרגמות ה- 120 מ"מ סיימו את הקרב בעצמם; לפני שעזבו את הגזרה הוזמנו תותחני הפלגה לנשף עם קונצרט שנערך  לכבודם, ע"י גדוד הח"ר.
 

הקרב על  תל א-תום  ותל ע'דרה  בגזרת טירת צבי ב 01.08.48
  בסביבת קיבוץ טירת צבי מתרוממים שני תלים, תל א-תום  ותל ע'דרה ; ביניהם בתוך השטח שנקבע ע"י משקיפי או"ם כשטח עברי. בימים הראשונים של אוגוסט עלו כוחות עיראקיים על שני התלים. הוחלט לגרש אותם משם.
 שמואל גורדצקי (מג"ד 4 שדה "שפיפון") פקד על מפקד סוללת המרגמות (120 מ"מ) גלוש, שנח עם סוללתו. אחרי הקרבות על "המשולש הקטן" בעתלית, לדלג לטירת צבי ולהתייצב בפני מג"ד 15 ("גולני"), משה גורן. המרגמות הגיעו למקום , גלוש הציב מרגמה אחת בתוך טירת צבי, לכיוון תל "ע'דרה" ואת המרגמה השנייה הציב בשדה נחום, מכוונת לתל א-תום.  גלוש פתח  באש על תל "ע'דרה" מתצפיתו ראה הרוגים רבים מפגיעת הפצצות. אחר זמן מה בא ערבי מקומי וביקש להפסיק את האש ולהיפגש עם הקצינים העיראקיים האחראיים. לפגישה באו מוּקָדַם (סגן אלוף) עיראקי עם 2 קצינים נוספים,  מצדנו הופיעו מג"ד 15 (משה גורן), גלוש וקצין נוסף. המוקדם העיראקי פנה אל גלוש – ביודעו, כנראה, שהוא התותחן: "congratulations, (איחולים), אדוני. אף פעם לא ראיתי ירי ארטילרי כה מדויק. הרגת לי 30 איש".
  העיראקים ביקשו הפסקת אש כדי להתקשר עם מפקדתם ולקבל רשות לסגת. הישראלים הסכימו, תשובת העיראקים אחרה והישראלים הסכימו שוב להארכת הפסקת האש. אך רק לתל "ע'דרה". בשעת הערב הפעיל גלוש את המרגמה השנייה שבשדה נחום נגד שדה התעופה העיראקי בסביבת טירת צבי ונגד תל א- תום. הפגיעות היו טובות מאוד. "ראינו מהתצפית אברים שעפו באוויר אחרי הפגיעות", מוסר גלוש בעדותו.
 למחרת תקפו התותחנים העיראקיים. הפגיזו בתותחים כבדים את עמדת המרגמה בטירת צבי, גלוש נפצע ברגלו מרסיס, אך היות ולא היה קצין אחר  בסוללה לא התפנה, פתח באש והפציץ את עמדות האויב.
אחר הצהריים הייתה פגישת מפקדים חדשה גלוש הודיע לעיראקיים שיפתח באש כבדה ביותר אם לא יעזבו את התלים, ויהרוג  את מי שיישאר אחרי השעה 1800. העיראקים ענו שטרם קבלו רשות לסגת. בזה הסתיים המשא ומתן.
ב-1800 חודשה  אש כוחותנו . מרגמות 120 המ"מ ומרגמות 3 של החי'ר פעלו  ובחצות הלילה עלו יחידות הח'יר על "ע'דרה", ואחר כך על תל א-תום. שניהם היו נטושים  ונכבשו ללא התנגדות, מרגמות ה- 120 מ"מ סיימו את הקרב .
לפני שעזבו את הגזרה הוזמנו תותחני הסוללה לנשף עם קונצרט שנערך  לכבודם, ע"י גדוד החי"ר.
  בזה תמו הקרבות בגזרה הזאת ושקט שרר שם.
סיכום
למי שהיה עדיין ספק בהשפעת חיל התותחנים בקרבות מלחמת העצמאות  .אין הוכחה חזקה מזאת כי רק 2 מרגמות 120 מ"מ שהופעלו כהלכה חוללו מפנה בקרב לכיבוש תל "ע'דרה "ליד קיבוץ טירת צבי.
(מתוך ספרו של בנימין זאב פון ויזל)

גבעת האם 

הסיוע הארטילרי להבקעה של חטיבה 8 צפון הגולן (9.6.67)-מלחמת ששת הימים

דרך הגעה – גבעת האם
המקום נגיש חלקית - עבירות בינונית, מיועד לכלי רכב גבוהים. מכביש 918, כקילומטר אחד צפונית לצומת הגישה לכפר סאלד, יש פנייה מזרחה לדרך עפר העולה לגבעת האם (משולט). עוקבים אחרי סימון השבילים הירוק עד לגבעת האם (כ-1.2 ק"מ). על הגבעה נמצאת נקודת ציון משולשת ("טריג") שהבריטים בנו כחלק ממיפוי ארץ ישראל.
 
 

רקע כללי במדינה.

  • ראש ממשלת ישראל - לוי אשכול (מפלגת המערך); נשיא המדינה - זלמן שזר; ממשלה - ממשלת ישראל ה-13; כנסת - הכנסת השישית; שר הביטחון. - לוי אשכול עד ה-1 ביוני; שר החוץ- אבא אבן
  • המתיחות הביטחונית טרם מלחמת ששת הימים, ותוצאות המלחמה, נתנו איתותיהן בזירה הפוליטית, הכלכלית ומעל הכל - הביטחונית  באמצע מאי החל נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר להפעיל לחץ על ישראל, בין היתר באמצעות הכנסת כוחות לסיני, פינוי כוחות האו"מ מסיני (22 במאי), סגירת מצרי טיראן (23 במאי) וחתימת הסכם הגנה עם ירדן (30 במאי. כוח משקיפי האו"ם בסיני - שהוצב בעקבות מבצע "קדש" התפנה ב 19 במאי 1967. ממשלת ישראל ראתה בסגירת מיצרי טיראן - מעשה מלחמה ("קאזוס בלי"). עם זאת ניסתה למצות מו"מ מדיני שלא צלח.
  • הוקמה ישות רע"ם רפובליקה ערבית מיוחדת שכללה את סוריה מצריים וירדן
  • ב 30 ביוני הצטרפה ירדן לקואליציה נגד ישראל - בפיקוד מצרי (שכללה גם את צבאות סוריה, עיראק, כווית ואלג'ריה) - המפקד גנרל עבדול מונעים ריאד.
  • בוצע סיור לילה שדל מטוסים מצריים עם נורי תאורה שיצאו ממצריים ונחתו בדמשק

ב-28 במאי החליט ראש הממשלה לוי אשכול להקים ממשלת ליכוד לאומי עם משה דיין כשר הביטחון (הוקמה סופית ב-1 ביוני). באותו ערב, נשא נאום ברדיו, בו היסס בהגיית משפט אשר תוקן בכתב יד. הנאום, שזכה לכינוי "הנאום המגומגם", מערער את אמון הציבור באשכול כמנהיג החלטי. בממשלת הליכוד הלאומית שולב לראשונה מנחם בגין בתפקיד שר (בלי תיק).                                  

 

רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

  • ישראל הכריזה על גיוס מילואים.
  • ממשלת ישראל נתנה אישור לצה"ל לפתוח במתקפה כדי להסיר את האיום על קיומה של מדינת ישראל.
  • הצעדים הצבאיים כוונו לזירה המצרית, שבה היה טמון האיום העיקרי.
  • לא היה מנוס בפני ישראל אלא להלום ראשונה.

חת"מ בקרב

  • מפקדת סיוע חטיבתי בפיקוד סא"ל נתי שרוני
  • גדוד מכמ"ת 342,(פחות סוללה) -120 מ"מ, על זחל"דים - בפיקוד רס"ן יהודה קרני - סמג"ד.
  • גד"ב 871, - 155 מ"מ נגרר בפיקוד סא"ל נתי שרוני ורס"ן שמעון בן דוד - סמג"ד
  • גד"ב 833, - 155 מ"מ נגרר - בפיקוד רס"ן בילו שפיגלר וסרן יששכר שפיגלר - סמג"ד.
  • גד"ש 828, - 25 ליטראות - בפיקוד רס"ן גדעון רז (רויזמן) וסרן שלום סבן - סמג"ד.
  • גד"ש 870,- 25 ליטראות - בפיקוד רס"ן דוד לוינזון וסרן אליהו אלרואי - סמג"ד. 
  • פלגת טילי נ"ט 11-SS ("תגר.
  • פלגת טילי נ"ט 11-SS ("תגר.

 

מהלך הקרב-סיוע ישיר לחטיבה 8 בהבקעה  ב 7.6 הועלתה החטיבה למלחמה בצפון. בסיני נשאר גדוד החרמ"ש 89 של החטיבה. בפיקוד סגן מפקד החטיבה. מהמכמ"ת נשארה בסיני סוללה א' בפיקוד סרן יצחק גנני, והמג"ד סא"ל מרדכי הר ציון – המס"ח. שאר החטיבה עלתה לצפון. גדוד 342 פחות סוללה, בפיקוד הסמג"ד רס"ן יהודה קרני ב 8.6 לפנות בוקר הגיע הגדוד לשטח היערכות בחורשה ליד שדה אליעזר.
באותו יום יצא הקס"מ. סרן ד"ר רפי שניצר לסייר, לקבוע ולמדוד עמדה לגדוד אליו הצטרף קצין ממפקדת התותחנים הפיקודית (744) בסופו של דבר נקבעה ונמדדה עמדה ליד קיבוץ שדה נחמיה (חוליות) מת"מ צפון סגן אלוף אריה לוי הורה לגמ"כ 334 שבנוסף לתפקידו עליו להבטיח את כניסת כל גדודי הארטילירה לעמדות המדודות.. שעת ה"ש" נקבעה ע"י הפיקוד למחרת בשעה 9:00 בבוקר.ביום ה "ע" 9.6 עם אור ראשון נע הגדוד משטח ההיערכות,פרס בעמדה וסיים את כל ההכנות לפתיחה באש. התנועה משטח ההיערכות, הפריסה בעמדה ובהמשך, הירי לסיוע, היו תחת אש ארטילרית סורית בלתי פוסקת. 
המשימה שהוטלה ע"י המח"ט על גדוד הטנקים 129 בסיועו, בין היתר, של הגדוד הייתה לפצח את הביצורים הסוריים, כולל מערך הטנקים ותותחי הנ"ט המחופרים, במטרה להבקיע ציר תנועה נקי מאויב לכוחות צה"ל העולים על רמת הגולן. הלחימה הייתה לאור היום תוך העפלה במדרון תלול כמעט בלתי עביר, מוגן ע"י שדות מוקשים וכל זאת תחת אש סורית עזה. הגדוד ירה ללא הפסק בסיוע לחטיבה עד שעם רדת הלילה יצאה זו מטווח מרגמות. לסמג"ד, רס"ן יהודה קרני, לא הודיעו על גדודי חת"מ סמוכים העשויים לתת סיוע לחטיבה ועל כן, בלילה שבין 9.6 ו-10.6, החליט לנוע קדימה ולפרוס בעמדה שתבטיח לחטיבה כיסוי באש סיוע . התנועה חייבה מעבר בלילה חשוך בשבילים מטוהרים בשדות מוקשים סוריים. הגדוד כולו, על המכמ"תים ומשאיות התחמושת הארטילרית הועברו לאט, רכב בודד אחרי רכב בודד, עד אשר עברו כולם בשלום פרט לזחל"ם אחד שעלה על מוקש ופרס זחל, לשמחת הגדוד, ללא נפגעים. קרוב לאור ראשון הגיע הגדוד לעמדה שנבחרה ע"י הקס"מ באזור זעורה ומשם עם אור ראשון המשיך לסייע לחטיבה באש. בהמשך אותו יום פרס הגדוד ליד קלעה, ומשם המשיך לסייע לחטיבה באש.
בשעות הבקר המאוחרות קיבל הגדוד פקודה להסתדר במסגרת שיירת החטיבה שהחלה לנוע בשדרת מסע לקראת מגע לכיוון וסט .התנועה הייתה על כביש צר והייתה, מבחינת הגדוד, בנויה על פריסות פתע בסיכון שהציר ממוקש משני צדדיו. הגדוד הגיע לסביבת צומת ואסיט ושם קיבל פקודה לפרוס במטרה לסייע באש לכיבוש קוניטרה. הגדוד פרס, ירה וזמן קצר לאחר מכן התקבלה ההודעה כי קוניטרה נכבשה וכי על הגדוד לנוע ולהתמקם מנהלתית ליד אחד התילים בסמוך לעיר. בפקודת המח"ט נאסרה הכניסה לקוניטרה על כל חיילי החטיבה וכעבור יומיים שלושה קיבל הגדוד פקודה לנוע בשיירה מנהלתית לנקודת מפגש באזור בית אל ולהוביל לשם את המפקדה העיקרית וכל הדרגים הלוגיסטיים של החטיבה ובכך נסתיים חלקו של הגדוד במלחמה. ד"ר אהוד אבירן (אברמסון)- היה קש"א בגדוד 129 שתקף לעבר קלעה, נפצע, לא פונה והמשיך בביצוע המשימה. בתום הקרב התברר כי הוא נותר המפקד בעל הדרגה הגבוהה ביותר במקום. ארגן את הגדוד, וסייע בחילוץ הפצועים. על מעשה זה הוענק לו צל"ש מפקד חטיבה 8, ובשנת 1973 הומר הצל"ש לעיטור המופת.

  הר חרמון

מבצע "קינוח" (21.10-22.10.73)-מלחמת יום הכיפורים
דרך הגעה לרכבל העליון – אתר החרמון.
פסגת החרמון, צופה על אזור הקרבות. בלב הרחבה שני לוחות סלע המפרטים את סיפור הקרב בעברית ובאנגלית. בקצה הרחבה, סמוך למעקה, במת בטון קטנה ועליה סלע בזלת מעוגל, בשני צידי הסלע חקוקים פרטי הנופלים ונסיבות נפילתם.
המקום נגיש חלקית, יש לעלות במדרגות. כן יש לתאם כניסה עם צה"ל. הגעה לחרמון מכביש 98. ההנצחה כ-30 מ' מדרום לבניין הרכבל העליון.
מנווה אטי"ב(למטיבי לכת
מנווה אטי"ב בתוואי של נחל גובתא בסימון אדום עד לרכבל התחתון באתר החרמון. ומשם בשביל הירוק כ 4 ק"מ עד הרכבל העליון.

רקע כללי במדינה.

  • ישראל מתכוננת לבחירות - בחודש נובמבר.
  • הוקם הליכוד; אריאל שרון שהשתחרר מצה"ל הביא להקמת גוף פוליטי חדש שכלל את: גח"ל ("חרות" והמפלגה הליברלית), ה"רשימה הממלכתית" (לעם), "המרכז החופשי" ו"המרכז העצמאי". שרון עצמו נרשם כחבר במפלגה הליברלית.
  • פרופ' אפרים קציר נבחר להיות הנשיא הרביעי של מדינת ישראל.
  • ישראל מתכוננת לבחירות - בחודש נובמבר.
  • הוקם הליכוד; אריאל שרון שהשתחרר מצה"ל הביא להקמת גוף פוליטי חדש שכלל את: גח"ל ("חרות" והמפלגה הליברלית), ה"רשימה הממלכתית" (לעם), "המרכז החופשי" ו"המרכז העצמאי". שרון עצמו נרשם כחבר במפלגה הליברלית.
  • ההרגשה הכללית: "מעולם לא היה מצבנו טוב יותר" עד תחילת המלחמה.
  • כיבוש חזרה של החרמון נקבע רק לאחר ייצוב רמת הגולן והירי על דמשק.  

          מה קרה בצה"ל

  • מבצע "אבירי לב" – צליחת תעלת סואץ.
  • חטיבה 14 כובשת את ה"חווה הסינית" ("אמיר").
  • צה"ל מתקרב לעיר סואץ.
  • הושמד מערך הטילים המצרי.
  • אוגדת אריאל שרון במבואות איסמעיליה.
  • הושלם כיתור הארמיה השלישית.
  • ברמת הגולן צה"ל חדר לתוך שטח סוריה מזרחית לקו הפסקת האש שנקבע ב1967 ומהווה איום על דמשק. בוצע ירי ארטילרי על שדה התעופה בדמשק.
  • החרמון נכבש על ידי הסורים ביום הראשון ללחימה נעשה ניסיון כושל של גולני לכבוש אותו חזרה למחרת.אז החולט שזה יהיה המבצע האחרון ויתבצע רק לאחר ייצוב הקו ברמת הגולן.

חת"מ בקרב

סד"כ

חטיבה 317 ("הנשר")

מח"ט – אל"מ חיים נדל   מס"ח – רס"ן יוסף כהן   גדוד 471 מג"ד – סא"ל חזי שלח; קש"א – גרשון גילת   גדוד 567 ("פרשי הרפאים")   מג"ד – סא"ל אלישע שלם;  קש"א – סרן גבריאל רון

חטיבה 1 (""גולני"") מח"ט  -  אל"מ אמיר דרורי  מס"ח – סא"ל בן עמי כהן; קמבץ סיוע  -  סגן אודי בהרב   גדוד 51 ("הפורצים הראשון")מג"ד – סא"ל יהודה פלד;  קש"א – סרן הרצל כהן ז"ל; קת"ק – סגן גידי לפבר.

יחידה 269 (סיירת מטכ"ל)

כוח בגודל פלוגה בפיקוד   רס"ן יוני נתניהו ורס"ן עוזי דיין

כוח טנקים

6 טנקים מחטיבה 188 ("ברק") בפיקוד סמג"ד 74 ("סער") – רס"ן יוסי ניסים.

ארטילריה

סד"כ ארטילרי לכיבוש החרמון  מת"ץ אוויר -רס"ן (מיל) ישראל בר לב גדוד 335 -  מכמ"ת 120 מ"מ מגד ארנן סגינר גדוד 343 -גמ"כ 120 מ"מ מוצנח פלגה-120 מ"מ  גדוד 826-סוללה אם 50 מג"ד אורי אשכולי.

גדוד 334 ה"רעם" מכמ"ת 160 מ"מ וסוללת 155 מג"ד אריה שחם   גדוד 871 150 מג"ד אלי קליין  גדוד 313-מכמ"ת 160 מ"מ פלגת זרקורים אגד ארטילארי 212.                                                       

 סד"כ  

תצפיות ארוכות טווח סא"ל בן עמי כהן 

 מהלך הקרב במבצע "קינוח"
במבצע "קינוח" רוכז כוח ארטילרי גדול שסייע ל""גולני"" ולצנחנים במסע התקיפה והנחיתה לכיבוש מוצב החרמון והמוצבים הסוריים שעל הרכס. סג"מ גידי לפבר שהיה קת"ק הפעיל בעצמו את כל מסך האש מתגלגל ופעל לאחר מכן לסייע לגדוד תוך אירגון מחלקה משאריות הגדוד שנותרו לאחר הקרבות.
לטובת המבצע הוכנו מפות קוד מיוחדות וטווחו מטרות לאורך צירי ההתקדמות. מטוס קרב דו מושבי ובו מת"ץ אוויר הוקצה טיווח את המטרות לפני תחילת תנועת הכוחות.
פיקוד צפון תוגבר ב 15,000 פצמ"רים ופגזים לצורך המבצע מהם נורו 13.000.
כוח ארטילרי רב רוכז למעין אגד מאולתר.
לחטיבת ""גולני"" שעלתה לעבר מוצב החרמון ממערב הוקצו בעיקר גדודי מרגמות שהטווח שלהן אפשר הגעה ליעדים
לגדוד 51 הוקצו 3 – 4 סוללות בסיוע ישיר
לסיירת   הוקצו 3 – 4 סוללות
לגדוד 8  הוקצו 3 סוללות
חטיבת הצנחנים שהגיעה במסוקים, ניצלה לסיוע את חלק מהמרגמות האורגאניות שלהם (833) בעיקר לצורכי תאורה.
גדוד תומ"ת 155 מ"מ – 871 פרס צפון מזרח לח'אדר בסיוע כללי.
סוללת המרגמות שפרסה בהר דב הטרידה באש את הנתיב המתוכנן לטיסת המסוקים של חטיבת הצנחנים, מצפון לפסגת החרמון, לעבר שטחי הנחיתה באזור הסורי.
מרגמות ה 160 מ"מ של 334 תוכננו לסיוע כללי בעיקר לטובת ""גולני""
תוכנית האש
הנחתת אש בשיטת "המכבש" על יעדים מוגדרים בסמוך ולפני הגעת החי"ר אליהם. הוכנו נקודות מוצא לטיווח לאורך צירי ההתקדמות המתוכננים. המטכ"ל הקצה למבצע אלפי פגזים ופצמ"רים נוספים על ההקצאות הקודמות.
במהלך המבצע לוותה האש הארטילרית את תנועת הצנחנים עד להשלמת ההשתלטות על כל היעדים. לעבר יעדים אלה נורו 2700 פצמ"רים ופגזים שאפשרו השלמת המשימה כמעט ללא נפגעים. האש הארטילרית ליוותה את התקדמות הכוח הרגלי של "גולני" עד לאזור גבעה 16. בעקבות נפילות "קרובות" לכוח הופסקה האש המלווה והועתקה מזרחה אל עבר מוצב החרמון עצמו. לעבר הרכבל העליון(1.5 ק"מ צפונה). עם ההתקדמות לעבר התקדמות מקרוב עם כוחות קומנדו סוריים הפעיל קש"א 51, הרצל כהן ז"ל, עם שחר אש של שבע סוללות על נקודת המוצא הקרובה אל הכוח התקוע. משנהרג הקש"א המשיך המס"ח להפעיל את יחידות האש. לאחר הנחתת אש רצופה של כמעט שעתיים בה נורו למעלה מ 5000 פצמ"רים ופגזים, הצליח הכוח להתקדם ולכבוש את מוצב החרמון, בכך באה לקיצה הלחימה בחזית רמת הגולן. 
כך כתב סג"מ אשר דנק, ק"ס ג' בגדוד "הרעם": "עם חשכה החלו חיילי "גולני" לטפס על החרמון על מנת לכבשו. סייענו בירי קרוב וביצירת  "מסך אש מתגלגל" לפניהם . קציני התצפית שנעו עם הכוח המטפס ,הפעילו את הגדוד בסיוע צמוד ובירי סימון לצורך הזדהות באמצעות פצצות זרחן. כשנוצר מגע בין הכוחות הסורים ל"גולני" גבר קצב הירי עד שבשלב מסוים אבד הקשר עם קצין התצפית שטיווח אותנו, סרן הרצל כהן ז"ל איש גדוד 405, שנקרא ברשת "הרצל 32". קראתי לו ללא הרף  ממתין למטרות נוספות אך קולו נדם. היה זה באשמורת אחרונה ולפני הזריחה. נותרנו לפתע ללא פקודות ללא "עיניים" שיטווחו אותנו. בסוף, ענה לי מישהו מ"גולני" ואמר לי "הפסק לקרוא ל "הרצל 32" הוא לא יוכל לענות לך יותר" ...... היה זה אחד הרגעים הקשים ביותר במלחמה... לילה שלם הוא מטווח אותנו ולפתע נדם. .."
סיכום
הסיוע הארטילרי תרם רבות, אפילו תרומה מכרעת להצלחת כיבוש מוצב החרמון, ללא הסיוע הארטילרי הקרוב, הממושך, המרוכז והמדויק. תוצאת הקרב בחרמון הייתה שונה. אפשר שהחרמון לא היה נכבש מידי הסורים.  הסיוע הארטילרי הכבד אפשר לחטיבת "גולני" הפצועה והפגועה לכבוש את החרמון מידי הסורים בכוחות עצמה ללא עזרה מחטיבת הצנחנים.

אלמגור-תל מוטילה

אלמגור-תל מוטילה
קרב תל מוטילה(2-6.5.51)
דרכי הגעה לאנדרטת תל מוטילה
המקום נגיש לכל. מושב אלמגור מצפון לכנרת, הגעה מכביש מספר 8277. ההנצחה סמוך לבית הקברות במזרח המושב.
מטבריה. האנדרטה בצד ימין,סמוך לבית הקברות..

.רקע כללי במדינה

  • הוקמה התעשייה האווירית.
  • חוק שירות מילואים -  תגמולים.
  • הוקמה הוועדה לאנרגיה אטומית.
  • נפטר יצחק שדה.
  • איסר הראל ראש "המוסד"
  • ייבוש אגם החולה
  • הרחבת ערוץ הירדן משני עבריו ע"י הקק"ל. כתוצאה מכך החלו הסורים לירות על העובדים.
  • בעקבות ירי הסורים פונו תושבי בפרים ערביים באזור המפורז והועברו לגליל,
  • בהסכם שביתת הנשק 'שראל סוריה (1949) נקבע שטח מפורז ליד הירדן לאורכו, בקרבת שפך הירדן וממזרח לתל-מוטילה. בהיעדר ישובים ישראליים באזור נהפך לשטח הפקר.
  • הסורים נהגו לחדור לסביבת כורזים בלי הפרעה ומפעם לפעם נשארו סיוריהם למשך הלילה. האזור נראה חשוב להם, מאחר שהיה היחיד ממערב הירדן שממנו אפשר לשלוט על השטח הסורי.

רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

  • ירדן משתלטת על האזור המפורז (בשליטת ישראל) בחמת גדר (אל-חמה) ומעבירה אותו לידי סוריה.
  • מארב סורי תוקף סיור של משמר הגבול והורג 7 שוטרים. מאז ועד מלחמת .ששת הימים, אין גישה לישראל לאזור חמת גדר.
  • ישראל הפגיזה את אל-חמה כתגמול על רצח השוטרים,. מועצת הביטחון מגנה את ישראל בעקבות ההפצצה. שר החוץ, משה שרת, התנצל.
  • פורק חיל המדע.
  • הוקם גדוד השלחין של הנח"ל (907)
  • מרדכי מקלף – רמטכ"ל

חת"מ בקרב

  • הסורים ירו בתותחים ומרגמות ותחילה העמידו מולם פלגה של מרגמות כבדות 120 מ"מ. לאחר מנן הוגדל כוח האש של התותחנים.
  • מטרה
    • סיוע ישיר לחטיבת "גולני".
    • *"נפנוף" הצלפים מן המחילות.
    • *אש נ"ט לארטילריה הסורית.
  • סד"כ
    • גמ"כ "הרעם" - גדוד 334  120 מ"מ מ"י - הגדוד האורגאני של חטיבת "גולני".
  1. קרב תל מוטילה
    לאחר סיום מלחמת העצמאות נקבעו בשנת 1949, בהסכמי שביתת הנשק, שטחים מפורזים ממזרח לירדן ולכנרת - בהם אסורה פעילות צבאית. בראשית חודש מאי 1951 נכנסו חיילים סורים בלבוש אזרחי אל השטח המפורז באזור כורזים הסמוך לכאן, שטח בריבונות ישראל, והשתלטו על שלוש גבעות אשר חלשו על הכביש מטבריה צפונה. בין הגבעות - תל מוטילה (גבעת קלע), שעליו האנדרטה. בימים הבאים, כ"ו עד ל' בניסן תשי"א (2 עד 6 במאי 1951), התפתח במקום קרב קשה בין הסורים ליחידה מגדוד מילואים 34 וכוחות גדוד 13 של חטיבת גולני. בחלקו האחרון של הקרב השתתפו גם מטוסי חיל האוויר ובסופו הצליחו כוחות צה"ל להשתלט מחדש על שלוש הגבעות. האנדרטה מנציחה את 41 הנופלים בקרבות אלו.
    בתחילה הציב צה"ל רק פלגה של מרגמות כבדות 120 מ"מ. מאוחר יותר הוכנס כל גדוד "הרעם" למערכה. בפעולה זאת ביצע הגדוד מסך אש קרוב מאד ללוחמים. פעולה מדויקת נדרשה מן התותחן בכל הדרגים, להצליח לסייע לכוחות המסתערים.
    הלקח המרכזי של החיל, אשר נלמד בקרב הזה על חיל התותחנים להשתתף יותר בפעולות התקיפה, עם כוח גדול יותר של מרגמות ותותחים, שיהיה מצויד במרעומי  רסיקי אויר.
    סיכום
    1. גזירות פוליטיות שלא רצו לסבך את ישראל בירי תותחנים,גרמו לא פעם לתותחנים הרגשה כי דחקו אותם הצידה ולא נתנו להם לבטא את יכולת הנשק שלהם
    2. לאחר קרב תל-מוטילה שונתה ההתייחסות אל הארטילריה. החי"ר והשריון לא ששו לבצע פעולות תגמול ותקיפה ללא השתתפותו של היל התותחנים. לקחי הקרב לימדו כיצד יש להיערך באופן נכון, איזו רמה יש לדרוש מהתותחנים ומה יש להפיק מאש ארטילרית מרוכזת.
    3.חלק מותיקי משתתפי הקרב ציינו כי האש הארטילארית של גדוד הרעם נדרשה עד כדי דרישה של "אש על מוצבנו" ורק באמצעות אש זו נסוגו הסורי מהתל.

הר צפיה

הר צפיה

מבצע ליטני-15-21.3.78

מבצע שלג-10.6.81

מבצע דין וחשבון-25-26.7.93

מבצע ענבי זעם-11-27.4.96

דרכי הגעה – הר צפיה
נקודת התצפית נמצאת בקצה רחוב, בשכונה החדשה של מטולה. הכניסה חופשית
יוצאים מהשער המערבי של מטולה ,על פי השילוט, עד למפגש עם גדר הגבול,שבעבר נקראה הגדר הטובה,משם פונים מערבה ,שמאלה, ועולים במעלה דרך רחוב מעלה הצפייה, לפי השילוט למצפור,בנקודה גבוה של השכונה נעצרים במצפור דדו, במצפה פונים מזרחה ,ימינה, בשלוחת הר צפייה עד מצפור הנוף ונקודת התצפית.

מבצע ליטני-15-21.3.78

רקע כללי במדינה

  • ב27 במאי 1977 מהפך פוליטי בישראל-הליכוד מנצח בבחירות.
  • מנחם בגין -ראש הממשלה,משה דיין- שר החוץ,עזר וייצמן -שר הביטחון,שמחה ארליך- שר האוצר ומ"מ ראש הממשלה.
  • ב19 בנובמבר 1977 נשיא מצריים אנוער סאדאת,מבקש בירושליים. מצב המלחמה בין ישראל למצריים הגיע לסיומו לאחר 29 שנים.
  • שר האוצר-שמחה ארליך מכריז על המהפך הכלכלי.
  • ב11 למרץ 1978 השתלטו מחבלים על אוטובוס בכביש החוף-35 הרוגים,71 פצועים,תשעה מחבלים הרוגים ו2 שבויים.
  • הנוצרי בלבנון ביקשו להסתפח למדינת ישראל.

רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

  • אלוף משה נתיב ראש אכ"א.
  • חיל הים קיבל טילי ים-ים - "הרפון".
  • אלוף דוד עברי - מפקד חיל האויר.
  • צה"ל רכש בארה"ב מטוסי 15-F; ו S16-F.
  • חיל האוויר המליץ על ייצור מטוס קרב בישראל ("לביא")
  • הוקם צד"ל.

 

חת"מ בקרב

  • מבצע ליטני בהקפו היה המבצע הגדול ביותר של צה"ל מאז מלחמת יום הכיפורים. אך אסור לראות בו דגם כלשהוא למלחמה עתידית מול אוייב פוטנציאלי בזירה.
  • במהלך המבצע באו לידי ביטוי תכנון האש ובעיקר התיכנון החפוז, היה לחץ על הדרג הקדמי מבחינת מתן פתרונות לדרישות המסתייע, ובהתאם לחץ על הדרג היורה למתן האש, כל זאת כאשר פעלנו ללא הפרעה מבחינת אש נ"ס.
  • מבחינת חת"מ - הצלחנו לשלב במבצע זה את כל האמצעים שעמדו לרשותנו אז.
  • הוקמה מפקדת סיוע אוגדתית לאוגדת קצח"ר.

מטרה

  • השתלטות על המרחב שמצפון לקו הסגול בעומק של כ-10 ק"מ על מנת ליצור רצף טריטוריאלי בין המובלעות הנוצריות.
  • השמדת המחבלים במרחב.
  • הריסת תשתית המחבלים במרחב.

סד"כ

  • קתמ"ר - תא"ל אברהם בר-דוד.
  • מת"פ צפון - אל"מ אריה מזרחי.

גזרה מערבית:

  • השתלטות על משולש הצלחני, קישור גד"ב "איל" בפיקודו של סא"ל שמעון שחם.
  • בסיוע ישיר: מפקדת גד"ב 9260 בהרכב: סוללה מהגדוד וסוללה מגד"ב "קרן". סוללה מגד"ב "נמר". סוללת מכמ"ת 8199.

גזרה מרכזית: השתלטות על מרחב בינת-א-ג'בל, אגד קצח"ר - סא"ל יעקב צור. מס"ח - מג"ד "קרן". לחטיבת ביה"ס למ"כים. מס"ח - ביה"ס למ"כים - לכוח יה-יה קש"א כוח לאור : סרן שרי. בסיוע ישיר: גד"ב "אייל", מכמ"ת 8199 פחות סוללה. סוללת תומ"ת 50-M מגד"ב 7115. סוללת תומ"ת מגד"ב 9260.  גזרה מזרחית ("פאתחלנד"):

  • א"א "הגולן" בפיקוד אל"מ יצחק שלו (פריד)
  • מס"ח - מג"ד "הרעם" - לחטיבת "גולני"
  • מס"ח - מג"ד "נמר" - לחטיבת "ברק"
  • בסיוע ישיר גד"ב "קרן" פחות סוללה. סוללת תומ"ת מגד"ב 9260. גד"ב "נמר" פחות סוללה. פלגה מכמ"ת (160 מ"מ) מגדוד 419 - בהר דב.
  • קש"א כח דורון - סגן משה בינדר
  • על ציר משגב עם - ע'רנדוריה: גדוד מכמ"ת  419 (פחות פלגה) בסיוע ישיר לכח דורון.

עתודה פיקודית:    גד"כ "הרעם" פחות סוללה. סוללה מגד"כ 7095

  • שליטה: מפקדת סגן "הגולן" - כל היחידות בגזרה הצפונית.  מפקדת סגן מפס"א קצח"ר -  כל היחידות בגזרה המערבית.

מהלך הקרב מבצע "אבני החוכמה"  ליטני .
בחצות החל הטיווח הארטילרי, אלוף הפיקוד קבע כשעתיים לטיווח הארטילרי במטרה לוודא פגיעות מדוייקות וגם כדי לאפשר לתושבים האזרחים להכנס למקלטים שבכפרים או למצוא מחסה בקרבת הכפרים.
הגזרה המזרחית:
אל-חיאם
עקב עננים נמוכים עיכב מפקד האוגדה, אורי אור, את התקיפה האוירית והארטילרית, וכוח צוקר נאלץ להמתין בשטח בתחום בטחון מהפצצה ומחוץ לטווח התאורה שסייעה להפצצה.
באיחור של 45 דקות מהתוכנית, ולאחר הפצצה מדוייקת ויעילה, קיבל צוקר אישור להמשיך. במרחק של 1200 מטר מהמבצר קיבל הקש"א של צוקר לידיו את הפעלת האש הארטילרית להטרדה. מפקד האגד העמיד לרשותו את כל הסיוע הארטילרי, כדי להשיג תוצאות מרביות מהאש. בטווח 450 מטר מהמבצר הפעיל הקש"א של צוקר אש לשיתוק היעד ובחיפוייה התקרב עד לטווח 200 מטר מהמבצר. בשלב זה העתיק הקש"א את האש צפונה.
לטובת כח ציון ,שתקף את מבצר אל-חיאם  ,הפעיל מס"ח "גולני" אש ארטילרית על צפון הכפר. פעולת הטיהור של אל-חיאם, התבססה על מסך אש מתגלגל.
 

הקרב על תל-עכוש
כוח מנו התקדם רגלית לתל-עכוש- הקש"א הפעיל אש ארטילרית, ובחיפויה המשיך עד 250 מטר מהיעד.
הקרב על תל-דהור
הכוח של מנו נכנס לקרב באור יום וחטף ממוצב ה"נקרים" אש מקלעים ומרגמות. מפקד האגד הארטילרי הפעיל את כל האש הארטילרית עבור הכח והקש"א הפעיל אותה למתן חיפוי של אש ועשן כל זמן ההתקדמות.
רכס ה"נקרים"
הרכס שולט הייטב על הכביש היורד מרכסי - מרג'-עיון וברור היה, כי ללא ריכוך אוירי וארטילרי עלול הכוח התוקף להפגע. מפקד האוגדה אישר למח"ט יום-טוב לדחות את ההתקפה, ובאישור פיקוד צפון הפנה אל יעדי המחבלים מטוסים להפצצה וריכז לשם את כל הארטילריה שבגזרתו.
גדוד הצנחנים בפיקודו של רס"ן צל, אבטח את אגפו מירי טילים נגד טנקים - על ידי הפעלת מרגמות 81 מ"מ הגדודיות. הפלוגה שתקפה את המוצב האחרון הסתייעה תוך התקדמות בכל האש הארטילרית ומרגמות 81 מ"מ.
אבל-א-סאקי
הארטילריה הנחיתה אש 200 מטר לפני הכוחות.
הלחימה ב"פתח-לנד"
כוח גוצ'י נע מהר דב אל רשיא-אל-פוח'ר. מפקד האגד ריכז עבור גוצ'י הפצצה אוירית והפגזה ארטילרית ובעקבותיהן נמלטו המחבלים שבאזור.
בעמדת התותחנים באל-מרי התלבטו התותחנים בשאלה: כמה זמן אפשר לירות בקור הזה. היה ברור כי הפעם עומדים לירות הרבה מאד תחמושת. באזור הפריסה היה קר מאד ואז קיבלו את פקודת הירי על תל-עכוש ותל-דהור.
כוח דורון:
דורון בחר בשיטה של תנועה רגלית אוגפת בתקיפת חלק מהמוצבים במקביל ומהעורף ובסיוע ארטילרי.
ההתקפה על מכון המים
כוח פרקש - התקרב עד טווח 600 מטר במרוכז ובחיפוי ארטילרי. 
ההתקפה על רב-תלתין
כח איתן התקרב בסתר עד לקרבת הגדרות של רב-תלתין. בשעה 03:30 הפעיל הקת"ק של איתן את הארטילריה, אך עקב אי הבנה, נפלה האש על הכפר ולא על המוצב. איתן החליט לא לתקן את האש, כאשר הכוח קרוב כל-כך אל היעד, ועלול להפגע בעצמו. והוא החל להתקדם ללא סיוע.
כפר טייבה
ההחלטה הייתה לתקוף את הכפר באיגוף עמוק אל אזור החסימה ולתקוף את הכפר מכיוון מערב ובסיוע מרוכז של טנקים וארטילריה.
כיוון שההיערכות של המחבלים בכפר הייתה ידועה בפירוט, הפעיל דורון לעבר הכפר אש מכוונת ומדוייקת בארטילריה ובטנקים.באזור טייבה, במכון המים, הקש"א סגן משה בינדר, חש הרגשה משונה. מעולם לא ירו כמויות אדירות של תחמושת על מטרות שלא הייתה בהם נפש חיה. ירו על קנטרה מאסות של ארטילריה, אך קנטרה הייתה ריקה. עוצמת האש הביכה את קציני התותחנים, הכוח של הארטילריה לפורר כפרים הבהיל אותם במעט.
הגזרה המרכזית
התוכנית של תא"ל שמחוני הייתה: לכתר את בינת-א-ג'ביל לקראת אור יום. ותוך פעולת ריכוך ותקיפה כמעט מכל הכוונים, להשתלט על בינת-א-ג'ביל ולטהר אותה.
 

ההתקפה על מרון-א-ראס
בשעה 00:30 החל הטיווח הארטילרי והסימון למטוסים. בעוד הכח מתחיל לטפס במעלה ההר נשמעו הדי התפוצצויות על המחבלים במרון-א-ראס, ואז קיבל המס"ח של איציק מרדכי לידיו את המשך ניהול האש הארטילרית.
כוח יה-יה
כוח "גולני" בפיקודו של סא"ל שלמה, ירד מהנגמ"שים והחל לנוע ברגל לעבר היעדים. המס"ח של יה-יה הפעיל את הארטילריה על היעדים, ולאחר איתור וזיהוי מדוייקים הפעיל גם את מרגמות ה-81 מ"מ ומחלקת הטנקים. בשעה 04:00 תיקן הקש"א של סא"ל שלמה את האש הארטילרית והנחית אותה ביתר דיוק על המוצבים.
המס"ח של יה-יה הפנה גם אש מרוכזת על תל-שעלבון וסביבתו ואת מרגמות ה-81 מ"מ הפעיל לעבר חורשה משמאל לכביש. לקראת ההסתערות ריכז המס"ח את כל האש הארטילרית ואת אש הטנקים.
סרן שרי קש"א כוח לאור - לא ידע על מי לירות ועל מה לרכז את האש. ורק כשהנגמ"ש הראשון נפגע בפצצת RPG הבין שהוא נמצא במלחמה. היעדים היו כפרים, חורשות וריכוזי מחבלים, לא ידעו לאן הולכים, ולא ניתן לצפות מהיכן תבוא המכה.
ההוראות שקיבל מהמס"ח - סא"ל יצחק היו כי על הקש"אים לירות כמויות גדולות ככל האפשר של תחמושת, כדי לבער קיני מחבלים.
הקרב לא היה נגד אוייב ברור הנערך בשדרות, בגדודים או בחטיבות. אוייב שיש להבקיע את מערכיו, אלא כפרים, ובתוכם מחבלים המסתתרים בבתים. האוייב היה חבוי בתוך כפרים אזרחיים. הפקודה הייתה לפורר כפר.
פלוגת הטנקים (שבה נמצא הקש"א) נעה לפני חיל הרגלים. הטנקים נכנסו פנימה - היה ברור כי יתקלו במחבלים. ועל השריון הוטל לפוצץ כל בית או כל קיר חשוד. על התותחנים הוטל לירות על כל ריכוז מחבלים אפשרי - וללא רחמנות. כך הגדיר סא"ל ליאור המג"ד. אך למעשה לא היו בכפרים מחבלים. רובם הגדול ברח וכל המלחמה מכאן ואילך התבססה על ירי מסיבי של ארטילריה אשר החלה מרעישה בכמויות אדירות את האזור.
הגזרה המערבית
בשעה 00:45 החל הטיווח הארטילרי על הכפר ג'ובין. בעוד ההסתערות על ג'ובין נמשכת נתן המח"ט אל"מ אמנון ליפקין שחק הוראה ללחוץ לעבר תל-ארמיס. לכל יעד ריכז המס"ח סיוע ארטילרי ובשעה 10:00 נכבשו היעדים. 600 מטר לפני ראס ביידה עצר הכוח והפעיל את האש הארטילרית.
שלב ב' 
בסביבות הצהריים קיבל סגן בינדר משימה להלום במפקדת המחבלים הגדולה בע'נדוריה. היה מסובך להגיע לכפר. היה חשש שהמחבלים יפעילו בורות ייקוש, כך שלא ניתן יהיה להגיע. סגן בינדר נע עם כוח דורון. הכוח הארטילרי שעמד לטובת כיבוש ע'נדוריה היה גדוד מכמ"ת וגד"ב תומ"ת 155 מ"מ. ואדי סאלוקי היה מלא צמחיה וקשה לנוע בו. מכשיר הקשר (מ"ק 25) לא תפקד. את הטיווח ביצע גורם איכון. לפנות בוקר כשהגיעו לשערי ע'נדוריה הופעלה תוכנית האש, ירדה כמות אדירה של ארטילריה, הצנחנים היו שבעי רצון. התברר כי הטנקים שנראו בצילומי אויר היו טנקי דמה. כל הכפר נהרס לחלוטין.
הירי לאזור קרית שמונה המשיך מאזור נבטיה. כתגובה ירו חת"מ וחיל האויר לשתק את האש.
 

מלחמת של"ג-10.6.81 

מה קרה במדינה:

  • ב-3 ביוני מנסים מחבלים פלסטינים מארגון אבו נידאל להתנקש בחייו של שגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב. ארגוב נפצע קשה. יומיים אחר כך מורה ראש ממשלת ישראל מנחם בגין על פתיחת "מבצע שלום הגליל", שמטרתו המוצהרת נטרול פעילות ארגוני המחבלים מתוך לבנון.
  • ראש ממשלת ישראל - מנחם בגין, שר הביטחון - אריאל שרון. שר החוץ - יצחק שמיר. נשיא המדינה - יצחק נבוןממשלת ישראל ה-19הכנסת העשירית.
  • 19-21 באפריל – מפונה העיר הישראלית ימית,בהתאם להסכם השלום בין ישראל למצריים.
  • ב-11 באפריל עלה לרחבת הר הבית עולה מארצות הברית, אלן גודמן, ופותח באש מנשק צבאי. שומר של הווקף נהרג ושוטרים נפצעים. גודמן שוחרר ב-1997, לאחר שריצה מאסר של 15.5 שנים, וגורש לארצות הברית.
  • משה מנדלבאום ממונה לנגיד בנק ישראל ; גליה מאור ממונה לתפקיד המפקחת על הבנקים והיא האישה הראשונה שממונה לתפקיד זה
  • סטף ורטהיימר יוזם את הקמת "גוש תפן"; יהודה וזהר זיסאפל מקימים את חברת "רד תקשורת מחשבים"
  • 14 בינואר – מבקר המדינה יצחק טוניק נכנס לתפקידו
  • 14 במרץ – מוקמת ועדת בכור, ועדת חקירה ממלכתית בנושא חקירת רצח ארלוזורוב
  • 30 באפריל – יצחק כהן מתחיל כהונה כנשיא בית המשפט העליון
  • מוקם המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון
  • האוניברסיטה הפתוחה חוגגת טקס סיום והענקת תוארי "בוגר אוניברסיטה" לראשונה.

מה קרה בצה"ל

  • רפאל איתן ("רפול") – רמטכ"ל
  • הוקם חיל השלישות.
  • הטייס אהרון אחיעז נשבה בלבנון.
  • ביוני הופך הנח"ל לחטיבת הנח"ל.
  • ב-6 ביוני מתקיים הקרב העיקרי הראשון במבצע, הקרב על הבופור. למרות שבקרב נופלים שישה מאנשי צה"ל, שר הביטחון אריאל שרון מדווח לציבור כי הקרב הסתיים ללא נפגעים. התנהלותו של שרון, כמו גם השאלה שהציב בגין על המחבלים לאחר הקרב, "האם הם השתמשו במכונות ירייה?", הפכו לסמל של הניתוק בין הדרג הצבאי לדרג המדיני במלחמה.
  • ב-10 ביוני מתרחש קרב דמים נוסף, קרב סולטאן יעקוב. באותו יום, מותקף כוח צה"ל בטעות על ידי מטוסי חיל האוויר, באחת התקריות הקשות ביותר של ירי-כוחותינו-על-כוחותינו בתולדות צה"ל. ב-13 ביוני מגיעים כוחות צה"ל לביירות. ב-20 באוגוסט נחת כוח רב-לאומי בלבנון, כדי להשגיח על נסיגת אש"ף מלבנון.
  • ב-16 בספטמבר מתחיל טבח סברה ושתילה במחנות הפליטים במערב ביירות. את הטבח מבצעים אנשי הפלנגות הנוצריות. אף שהטבח לא בוצע על ידי ישראל, מתעוררת ביקורת ציבורית ועולמית חריפה, שהרי צה"ל שלט באזור והפלנגות נכנסו למחנות באישורו. בגין מקבל תמונת מצב חלקית רק ב-18 בספטמבר, בהאזינו לדיווח ה-BBC בנושא. כוחות אמריקאים וצרפתים נכנסים לביירות בניסיון להרגיע את המצב. הזעזוע הציבורי מן הטבח בישראל מוביל גם להפגנת ה-400 אלף ולהקמת ועדת חקירה ממלכתית בנושא, ועדת כהן.
  • ב-11 בנובמבר מתרחש אסון צור הראשון ומביא למותם של שבעים וחמישה חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון.

חת"מ בקרב

  • קתמ"ר-תא"ל אריה מזרחי 
  • סגן קתמ"ר-אל"מ רמי זיו (במקביל – מפקד ביסל"ת)

·אגד מטכ"לי 8505  -מפקד: סא"ל משה טל

  • מפקדת התותחנים בפיקוד הצפון מת"פ אל"מ אורי מנוס

·אגד ארטילרי 219, עוצבת "הרעם" מפיקוד הצפון  אל"מ אמנון אופק

·אגד ארטילרי 442 מפיקוד הדרום אל"מ משה הראל

·אגד ארטילרי 218 ("יהודה")  אל"מ ד"ר אהוד אבירן (אברמסון)

 

מפקדת סיוע גיס 446

  • מפקד סיוע-אל"מ יוסף שעיה
  • אגד ארט' 209 מאוגדה 252, עוצבת 'כידון' אל"מ דורון קדמיאל
  • אגד ארטילרי 454 מאוגדה 90, עוצבת 'התבור' אל"מ אהוד בֶּכֶר
  • אגד ארטילרי 449 מאוגדה 880  אל"מ פרנקו גונן.
  • אגד ארטילרי 215 מאוגדה 162, עוצבת 'עמוד האש'  אל"מ אליהו ברק ("אופו")
  • אגד ארטילרי 282 מאוגדה 36, עוצבת 'הגולן'   אל"מ איציק גזית
  • אגד ארטילרי 7338 מאוגדה 91, עוצבת 'אדירים'   אל"מ עמוס תור / אל"מ פיני דורון (מ 11.6.1982)
  • א"א 9693 מאוגדה 96, עוצבת 'כדור האש'  אל"מ שמעון רום / אל"מ ארנון בן עמי  (מסוף יולי 1982)
  • אגד ארטילרי 216, עוצבת 'לוז'    אל"מ יעקב יפה
  • מפקדת סיוע 425 ("שלהבת") אוגדה 220   סא"ל בני גאולה
  • אגד ארטילרי 7023 "אשדות" (אוגדה 611)  סגן - אריה מאיר

מלחמת של"ג – אירועים מרכזיים
הכנה ארטילרית
לפני  תקיפת כוחות הפיקוד את מוצבי המחבלים בוצע  ירי מכין על מטרות קו ראשון איתורי מטל"רים ומפקדות. ע"י היחידות הסדירות, תותחי 155 מ"מ, ו175 מ"מ, תוך הפעלת גורמי האיכון. לאיכון מטרות וטיווח מטרות. אופן הירי  ריכוז למטרה אחת, וכן פיצול למטרות בודדות. ירי מתוך עירומי קרקע. יחידות האש פרסו וירו מאותן העמדות בפתחי הצירים ובמגמה למוכנות לתנועה בתוך שדרות האוגדות.
הקרב על המיוערת
בגזרה המזרחית-סמוך לגבול סוריה נדרשה סיירת מטכ"ל_(חיילי חי"ר) להשתלט על ה"גבעה המיוערת" המהווה שטח מפתח בטרם יספיקו הכוחות הסורים לתפוס אותה. תוך כדי  האחזותם בגבעה הותקפו ע"י כוח משוריין סורי(במפ), הכוח היחידי שיכול היה מידית לסייע להם היה גדוד 404 שדילג לתוך לבנון לקצר טווח. מפקד הכוח שי אביטל פנה לקש"א אודי קפלנסקי וזה הפעיל לראשונה בתולדות צה"ל בירי מבצעי – פגזי מצרר שחור. התקפת הסורים נבלמה והם נסוגו -למחרת ניתן היה לראות את פגיעות המצרר השחור(נ.ט)  שחדרו את נגמ"שי הסורים. 
"סולטן יעקב" 
גזרה מזרחית- גייס 446 –אוגדה 90-ביום 10 יוני במגמה להגיע ולהשתלט על כביש בירות דמשק נשלח גדוד טנקים בפיקודו שלעירא עפרון  להתייצב ולהגיע לכביש בירות דמשק ולנתק אותו בתנועת לילה. הכוחות הסורים הוכו אמנם מכה קשה וכוחותינו הניחו שעדיין לא התארגנו להגנה במרחב זה. אולם בציר התמונה ב"משלוש טובלנו"  כבר ציפה לגדודו של עירה חטיבת ממוכנת סורית המצוייד בטנקים וכלי נ.ט ,ערוך בעמדות. גדוד עירא נכנס למארב שהוכן לו ונמצא במלכודת אש מצפון ןממזרח. הוא זעק לסיוע לחלצו- אולם  שום כוח קרקעי או אווירי לא היה זמין בטווח המידי. בגדוד באותה שעה לא היה קש"א או קת"ק, המס"ח היה נטול קשר.בצר לו דרש סיוע ארטילרי. אבל עירא לא ידע לציין את מיקומו. פגז זרחן ופגז תאורה רסיק קרקע שנורה בפקודת מפקד האגד אהוד בכר. ציינו לו  את מיקומו המדוייק. עירא נקלע בשטח נמוך הנשלט משני צדדיו מרכסים שולטים. אהוד הפעיל לטובתו  שני גדודי האגד. עם שחר במפקדת הגייס  פקד אריה מזרחי לקדם את יחידות האש להשגת טווח לחילוץ הגדוד והציבם לרשות אהוד בכר.קמ"ן גד' השריון ניסה מזלו בטווח התותחים ללא הצלחה יתרה. מזרחי הכניס למערכה את מכ"ם  הטיווח" השילם " שפרס ברכס מנרה. כדור ביקורת אחד מכל אחד מהאגדים סיים את טיווח המטרות בזמן מיזערי. אהוד תכנן ארגז אש צמוד לכוחות עירא .עם בוקר 11 יוני. ניתנה פקודת הנסיגה של עירא , כאשר את פקודת האש במילת הפעלה אחת ניתנה ע"ימזרחי ומכת אש מדהימה של  18 גדודים,כ-200 קנים היורים כ8000 פגז- נפיץ וזרחן. ומצטרף לחגיגה גדוד ה"עברי "  שזו הופעת הבכורה של בשדה הקרב המבצעי. כמות התחמושת הרבה שנורתה השאירה מספר גדודים ללא תחמושת וזו סופקה ישירות לקנים ע"י מסוקים במתלה מטען. הגדוד החל  לנוע כאשר חומת אש ועשן מגינה עליו ,עירא יוצא משדה התופת שהוא משאיר אחריו פצועים והרוגים. תוך כדי התנועה אומר המג"ד  בקשר לאהוד : "מעיל, עכשיו אתה שומר עלי, עכשיו אני רגוע יותר" .ציורי יותר היה קמב"ץ הגדוד עמי זגורי  שתיאר את תחושתו באותו מעמד:"הרגשתי כאילן אני נמצא עם משה רבנו בעת קריעת ים סוף משני צידינו היו קירות שחורים ואנחנו נסענו על ציר נקי מאש אוייב".  
איגוף ארטילרי מהים
הים נוצל להנעת כוחות לקיצור טווחים ולתצפית במלחמה נעשו מספר פעולות  : 
1..נחיתת סוללה מ402 עם כוח חט' 35   בקרבות להגעה לבירות ובלחימה בבירות.
2. אגד 216  בהרכב 72 תותחי רועם נחת בג'וניה ופרס מצפון לבירות.  
3.  פלגת תותחי 175 מ"מ גד' 412 נחתה מהים והפתיעה את הסורים כאשר היא יורה לעומק לעבר כביש בירות דמשק-
הכינון הישיר
הכינון הישיר הופעל בלחימה בפאתי השטח הבנוי של בירות ותוך כדי ובצמוד לכניסת הכוחות. לכל כוח פורץ אל העיר הוצמדה סוללה /פלגת  "רוכב":. אשר נעה בראש הכוח הפורץ .התומת"ים ללא מיגון אפקטיבי נגד נ"ט. ולמעט אילתור של מיגון חזיתי באמצעות ארגזי תחמושת ממולאים בחול ירוט מטווחים קצרים ומוטטו בתים. השבויים הפלשתינים העידו ששבעת המצור על בירות הפחד הנוראי שלהם היה מפצצות חיל האוויר. כינון ישיר של הרוכב ופגזי המצרר.
תנועות לעומק ולרוחב
המחשת  תנועות בשטח הררי כמו: גד' 175 מ"מ רפי יזהר מאזור הר דוב ללבנון.הנעת אגד ארטילרי 282 מגזרת בירות מזרחה לסיוע לכוחות גייס 446.  
קרב עין זחלתא
ירי מצררים על "המסולעת" חילוץ כוח גולני.

 

מבצע "דין-וחשבון" נגד החיזבאללה  (25 עד 31 ביולי 1993) רקע

רקע כללי במדינה.

  • מטחי קטיושות על קריית שמונה, אזור הביטחון ועל הגליל; תושבי הגליל ירדו למקלטים; גבי שמעוני (32) ומוטי בן-דוד (23) ז"ל, מקריית שמונה, נהרגו, שלושה עשר אנשים נפצעו וכמספר הזה לקו בהלם -  ראש העיר קריית שמונה, פרוספר עזרן, קרא לתושבים לעזוב את העיר. תוך הבטחה שלא יקרא להם "עריקים". בעקבות ההסלמה התכנסה הממשלה  בראשות יצחק רבין, לישיבה מיוחדת.
  • רקטת קטיושה נפלה במרחק של כמה מאות מטרים מהנשיא, עזר ויצמן, שביקר באצבע הגליל.
  • ב 13.7.1993 פנתה ארה"ב אל ממשלת ישראל וביקשה שתנהג באיפוק בלבנון.
  • ב 20.7.1993 שיגרו המחבלים, שוב,  רקטות "קטיושה" לקריית שמונה ולישובים אחרים בגבול הצפון.
  • כל הילדים מישובי הצפון פונו אל מרכז הארץ.
  • נחשף מעצרו של המרגל מרקוס קלינגברג.

רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

  • במשך שבועיים איימה ישראל "לסגור חשבון" עם המחבלים. ב 25.7.1993 תמה ההמתנה.
  • ב 8.7.1993 נהרגו 2 חיילי "גבעתי" מירי חולית מחבלים. (סמל אייל לוי וסמל ליאור כביר ז"ל).
  • ב 9.7.1993 נהרגו 3 צנחנים מאש מחבלים על מוצב סוג'ור. ( סגן אברהם מילר, סמל שחר רפאלי, וסמל דניאל ריי ז"ל) חייל נוסף, (סמל יונתן בוידן ז"ל) שנפצע קשה בתקרית מת ב 25 ביולי 1993, מפצעיו.
  • ב 22.7.1993 נהרג חובש בנ"מ (סמל גד ליפסקי ז"ל) בפעולת סיוע למוצב צד"ל שהותקף בידי מחבלים. (לחייל ההרוג הוענק צל"ש מפקד חיל האוויר על גילוי אומץ לב ודבקות במשימה תחת אש אויב).
  • ה"לוף" הוצא ממנות הקרב.
  • צל"ש ליחידת המסתערבים.
  • אלוף נחמיה תמרי אלוף פקמ"ז.
  • אפודי קרב חדשים.
  • תא"ל שאול מופז – מפקד יו"ש.

חת"מ בקרב

  • צה"ל וצד"ל החדירו ארטילריה כבדה אל עמדות המחבלים מחוץ לרצועת הביטחון. והמתינו לראות אם המחבלים הבינו את המסר או שימשיכו להפגיז.
  • ירי ארטילרי לגזרת הכפרים צפונית לקו-אדום על מנת לגרום לתושבים לצאת ול"לחוץ" את מנהיגיהם לגרש מחבלים.

מטרה

  • להביא את אוכלוסיית דרום לבנון לידי הפעלת לחץ על ארגונים העוינים כדי להפסיק ירי לשטחינו ולאזור הביטחון, וביחד עם זאת אין כוונה לפגוע באזרחים. ("זעקה מרה").

סד"כ

טבק –

  • גד"ב "נמר" (2 סוללות + סוללה מגד"ב "שפיפון")
  • סוללת רומח מגד"כ 8194 (א"א 219)
  • ואדי הונין – גד"ב "קרן" (2 סוללות + פלגת "קרדום")
  • מה"ס מרג' עיון – גד"ב "אייל" (2 סוללות) סוללת "רומח" מגד"כ "הרעם".

 

שרייפה

  • גד"ב "רשף (2 סוללות).
  • אבו קמחא– סוללה מגד"ב "שפיפון".
  • מג'דיה - גד"כ "הרעם" (2 סוללות).
  • רקפת - גד"כ "דרקון" (2 סוללות)

גדוד איכון בהרכב:נוריות; 3 - שילם;  7 - תצפיות ארוכות טווח; 3 - צוותי מטאורולוגיה.

מהלך הקרב:

מטרת הקרב להביא להפסקת ירי מטולי רקטות נגדי ישובי הגליל. ביום ראשון 25.7.73 התחיל חיל האוויר לתקוף יעדי חיזבאללה בחזית העממית של ג'יבריל לאחר ירי נוסף של קטיושות על ישובי הצפון,החלו התותחנים להפגיז בירי מסיבי. כוחות הארטילריה כמעט כולם,עולים קדימה כדי להשתתף במצע ובעצם חלקו המרכזי של המצבע מסתמך על הארטילריה . ביום השני למבצע ניתן אישור להפציץ כפרים לבנונים בפגזי זרחן ועשן זאת במטרה להביא לבריחה המונית של תושבי הכפרים אל פרפרי בירות ואכן אזרחים רבים עזבו את בתיהם. ביום הרביעי התחילו לירות לכיוון הערים צור וצידון וניתנה לתושבי המקום הוראה מלבנון לעזוב מיידית את עריהם. במבצע דין וחשבון לא הופעלו כלל יחידות חיר שריון או הנדסה. המבצע השיג את מטרתו ונקבעו (הבנות בע"פ בין צה"ל לארגון חיזבאללה בידיעה ובהסכמה של הסורים) סוכם לצמצם את פעילות חיזבאללה ברצועת הביטחון ופעילות כנגד יעדים ולוחמים של צה"ל וצד"ל בלבד זאת במטרה להוציא את האזרחים והאוכלוסייה הכפרית לרצועת ביטחון.                                                                       
 

מבצע "ענבי-זעם"  (11 עד 27 באפריל 1996)  רקע

רקע כללי במדינה.

  • ב 4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין.
  • שמעון פרס הוא ראש הממשלה ושר הביטחון.
  • נחשפה זהותו של ראש השב"כ.
  •  כמעט חוסל ה"מהנדס" יחיא עייש. 
  • 30 במארס 1996: שלושה מטחי קטיושות נורו לעבר הגליל. אזרחית נפצעה בקרית שמונה.
  • 9 באפריל 1996: 25 רקטות קטיושה נורו לעבר הגליל; 32 אזרחים ו-4 חיילים נפצעו.
  • ארצות הברית פעלה לארגעת הרוחות, בעקבות פניית מזכיר המדינה הבטיחה סוריה לפעול להרגעה וישראל הבטיחה לנהוג באיפוק, אך ההפגזות המשיכו.
  • נשיא צרפת, ז'ק שירק, ביקר בלבנון אך גם הפעילות שלו לא נשאה פרי.

 

רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

  • נחשפו כלי לחימה חדשים: כוונת אופטית לרובה 16-M , רובה צלפים חדש 24-M; ה"מאג" הוחלף במקלע "נגב" תוצרת תעש; מערכת בקרת אש חדשה "בז" לטנק המרכבה 3; חיילות חיב"ה עברו ל"משמר הגבול".
  • "דולפין", "רהב" ו"לוויתן" שמות הצוללות החדשות של צה"ל.
  • האלוף שלמה ינאי - אלוף פיקוד דרום.4 במארס: נפתחה אש לעבר כוח צה"ל שנע באזור הכפר חולה בדרום לבנון. כתוצאה מכך נפצע חיל צה"ל. הכוח רדף אחרי המחבלים ובמהלך המרדף עלה על מטען, בהתפוצצות נהרגו 4 חיילים ועוד תשעה נפצעו.
  •  במארס 1996: מטען חבלה הופעל בעת מעבר שיירה ללבנון, באזור מטולה. בפיצוץ נהרג חיל ועוד 4 נהרגו.
  • 20 במארס 1996: מחבל מתאבד הפעיל מטען ליד שירה באזור טייבה. חייל נהרג ואזרח נפצע. לצה"ל היו עוד 10 פצועים במשך החודש באזור הביטחון.
  • 10 באפריל 1996: פצצות מרגמה נורו לעבר מוצב צה"ל באזור הביטחון. חיל נהרג ושנים אחרים נפצעו. עוד 2 חיילים נפצעו בפעילות מבצעית במהלך החודש.
  • רמטכ"ל-אמנון ליפקין שחק,קתמ"ר-דן הראל,מפקד פצ"ן-עמירם לוין ומת"פ צפון-דני כסיף.

חת"מ בקרב

  • הגזרה חולקה לשתים: גזרה מערבית בשליטת עוצבת "עמוד האש". וגזרה מזרחית בשליטת עוצבת "הגולן".
  • המבצע  כלל ירי מסיבי של התותחנים (כ-24,000 פגזים)

מטרה

  • להביא להפסקת ירי הקטיושות לשטח ישראל ולהבטיח את בטחון ישובי הצפון. באמצעות פגיעה ביעדי תשתית ומטרות מחבלים בלבנון
  • שיבוש החיים האזרחיים בדרום לבנון והפעלת לחץ על הממשל הלבנוני וגורמי הכוח האחרים בלבנון.

סד"כ

מרחב טבק:סוללת בט"ש מגד"ב "איל".  מפג"ד + סוללה מגד"ב "קרן" - מרמת הגולן. סוללה נוספת מגד"ב "קרן" - הגיעה מפרג לאחר הגעת גד"ב "רשף".

מרחב שומרה:מפג"ד + 2 סוללות מגד"ב "שפיפון" הגיעו מרמת הגולן בכוננות ל"דריסת רגל-1" .  מפקדת סגן מפקד עוצבת "עמוד האש" הגיעה ממבו"ש עם הגעת גד"ב "שפיפון" לגזרה. מטאורולוגיה בט"ש של עוצבת "עמוד האש" בשומרה - דילגה מבירנית עם הגעת גד"ב "שפיפון" וסגן מפקד עוצבת "עמוד האש".

סחלב (ק.ד. 145):סוללת "רומח" מילואים מגד"כ 8194 (א"א 219).   מרחב רקפת: סוללת בט"ש מגד"ב "איל"מפג"ד + סוללה מגד"ב "איל" (המפג"ד הגיע מפרג לאחר הגעת "רשף"). 

 מרחב פרג:סוללה מגד"ב "נמר" .מפג"ד + 2 סוללות מגד"ב "רשף" - הגיעו ממחנה שלח.

משטח לבן:מפקדת סגן מפקד עוצבת "עמוד האש".  מטאורולוגיה מעוצבת "הגולן".סוללת מטאורולוגיה מא"א 7338. מרחב שרייפא: סוללת בט"ש מגד"ב "נמר". סוללת "רומח" בט"ש מגד"כ "הרעם". מפג"ד גד"ב "נמר" - מרמת הגולן.

יער לביא

יער לביא

קרבות לוביה במלחמת העצמאות-(1-18.7.48)
דרכי הגעה 
לוביה הוא כפר ערבי הרוס בגליל התחתון, שכן על פסגת גבעה סלעית, 10.5 ק"מ ממערב לטבריה בצד הכביש טבריה – נצרת,  דרומית -מזרחית לצומת מַסְכַּנה, היום "מחלף גולני".יער לביא שוכן ממזרח לצומת גולני. אפשר להיכנס אליו במספר דרכים:
הכניסה הראשית לבאים מכיוון עפולה, דרך מחלף הסוללים." כניסה לרכב פרטי לבאים מטבריה: דרך קיבוץ לביא למרכז הנטיעות.

 


מה קרה במדינה

  • 15.5.1948– יחזקאל סהר מתמנה למפכ"ל המשטרה הראשון; שירות בתי הסוהר מוקם כאגף במשטרת ישראל
  • 16.5.1948 – חיים ויצמן נבחר לנשיא הראשון של מדינת ישראל
  • 20.6.1948 הוקם קיבוץ נצר סירני

מה קרה בצה"ל

  • נצחון אווירי ראשון
  • קרב ימי ראשון
  • הוקם חיל המודיעין
  • שבועת אמונים לצה"ל
  • הוקמה יחידת הצנחנים
  • 9.7.1948  מבצע אנ-פאר (אנטי פארוק)
  • מבצע "דני"
  • ב-11 ביוני נכנסת לתוקף ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות. באותו יום נהרג האלוף דוד מרכוס מאש צה"ל ליד הכפר אבו גוש. ב-30 ביוני הבריטים מסיימים לפנות את המובלעת שהחזיקו באזור חיפה, שכללה בין היתר את רמת דוד ונמל חיפה, דבר שהקל על פעילות צה"ל באזור ובפרט על חיל הים, שעד כה נאלץ לפעול בנמל בחשאי.

קרב לוביה הראשון חת"מ בקרב-
תותחי 65 מ"מ.
בלילה 1-2.6.48 ביוני יצאו 3 תותחים 65 מ"מ (בפיקוד רוברט קלפטר לימים הקתמ"ר דן חירם) מדפנה ועברו אל סג'רה. כדי להשתתף בקרב על לוביה. בבוקר 4.6 יצאו לסג'רה וסיירו  את העמדה עבור הירי על לוביה.
הכפר לוביה שולט על הצטלבות הכבישים העיקריים בגליל התחתון:
הכביש מכפר תבור אל הצפון חוצה שם את כביש נצרת-נהריה. מי ששולט על לוביה שולט על כל החלק המערבי של הגליל המרכזי. 
המשימה הייתה לכבוש את הכפר ע"י הסתערות מדרום. בלוביה חנו כוחות מקומיים ושל קאוקג'י שאיימו משם ומטורעאן על סג'רה.
התותחים פרסו כ-1800 מטר דרומית לכפר לוביה ופתחו באש בחושך, אש מחושבת וללא סיור מוקדם. נורו 30 פגזים; אח"כ הסתער החי"ר – אך בלי תקווה לכבוש את הכפר עם הכוחות הדלים שלנו המטרה הייתה הטרדה בלבד... שבו עם שחר לסג'רה ושם דילגו למשמר הירדן. ההתקפה על לוביה נדחתה בכמה ימים...

הקרב השני על לוביה8-9.6

חת"מ בקרב-  תותחי 65 מ"מ
בלוביה עצמה ועל משלט המסכנה היו אז רק כוחות מקומיים מנאמני המופתי. אך היה ידוע שערביי יתר הכפרים, מחיטין ועילבון עד כפר כנא, יזרמו לעזרת לוביה מרגע שנתקוף אותה.
כוחותינו חלשים ובלתי מאומנים:
4 פלוגות חי"ר מגדוד 14 ("דרור") חטיבת "גולני".
2 מחלקות מבני סג'רה, 
4 משורייני "סנדוויץ'" 
פלגת תותחי 65 מ"מ מסוללה "ו" (לימים גדוד 404 "שפיפון")  בפיקוד רוברט קלפטר – (הקתמ"ר לעתיד – דן חירם). 
אחת המשימות של התותחים היה לחסום באש את הדרך לצפון. ההתלבטות במקרה שתגבורת ערבית תבוא מהצפון ותתקוף את סג'רה.
אש התותחים הייתה חזקה מאוד. אך שוב קרתה אי הבנה, במקום להשתמש באש התותחים לרכך גזרה מסוימת שנגדה הסתערו הרגלים מיד אחרי גמר הירי,
התותחים הפסיקו את האש ו- 20 דקות אחר כך כשכבר החלו דמדומי הבוקר הסתער החי"ר, ומצא את בני הכפר בעמדותיהם. 
תגבורת ערבית הגיעה מצפון ומנצרת. הערבים ירדו מהכביש והסתערו דרך השדות על סג'רה. כדי למשוך את כוחותינו מלוביה. הערבים תפסו את משלט 231.4 (הנקרא "התירס") כ- 1200 מטר מסג'רה.  יתר התקפות הערבים נהדפו. 2 מטוסים עיראקיים הפציצו את כוחותינו אבל כל פצצותיהם נפלו בין שורות הערבים שהתפזרו.
תותחי ה-65 מ"מ פעלו בשעות אחר הצהרים, בסיוע ישיר לפלוגה שעדיין החזיקה ברכסים הדרומיים של לוביה. אך מפקד הפלוגה לא היה שבע רצון מפגיעותיהם והפסיק את האש. 
 

 

הקרב השלישי על לוביה - חת"מ בקרב-סוללת מרגמות 32 מגדוד מרגמות 1
(17.7.48 )קרבות "עשרת הימים"
במשך היום  ביקשה דבוריה להיכנע, כתוצאה מהפצצת הלילה. בבוקר דילגו המרגמות לסג'רה, סמוך ל"משלט הצפוני" כדי להשיג טווח על לוביה. לפני הצהריים הופעלו נגד לוביה והפציצו את הכפר במשך כל היום. האויב עזב את החזית. לא נשמעה אש בכלל מהמשלטים סביב סג'רה. בלוביה נראו הערבים בבריחה המונית מהכפר. 
ירי המרגמות נמשך עד חשכה. בערב קבל גדוד 12 פקודה לתקוף ולכבוש את לוביה, והזמין את מפקד המרגמות צבי גרינוולד (לימים מג"ד "הרעם"). 
מג"ד 12 ביקש מהמרגמות להפציץ את לוביה במשך הלילה. הגדוד רצה להסתער עם שחר. גרינוולד התנגד לתכנית. הוא הסביר שלירי ממושך כזה אין תועלת, כמות התחמושת הדרושה מתקרבת ל-200 פצצות ואין בסמכותו וברצונו למשוך כמות כה גדולה מהמחסן החזיתי. מפקד חטיבת "גולני"  הורה למשוך 250 פצצות 120 מ"מ מהמחסן בכפר גלעדי. התחמושת הגיעה והוחלט לבצע את ההפצצה, הכבדה ביותר שבוצעה עד אז בגדוד המרגמות. הירי הפך לאגדה בחיל התותחנים ועד היום מספרים על הפצצת לוביה ב "1,000 פצצות". למעשה נורו רק 210 פצצות בכבוש הכפר.
18.7-17.7.48 
ירי המרגמות התחיל לפי התכנית. אך אנשי הגדוד לא נערכו להתקפה: הם היו  עייפים והמג"ד ויתר על הקרב. המרגמות ירו 160 פצצות על הכפר. 
עם בוקר התברר שהפצצת המרגמות גרמה לדליקות. ותושבי הכפר עזבו. הכפר טורען הניף דגל לבן. המשלטים מסביב נעזבו. הקרב הגיע לסיומו.
18.7.48 
חלק מהכוח בלוביה נסוג לחורשה ממזרח לכפר ומשם צלפו על חיילי "גולני" בנשק קל. שוב נקראו המרגמות לסיוע. 50 פצצות נורו על לוביה והפציצו את החורשה ממזרח לכפר, עד נסיגתם של הערבים האחרונים. קבוצת הצלפים נכנסה לתוך חורשת זיתים מערבית לכפר והמרגמות הסיטו את אשן. הצלפים נסוגו לעבר ח'רבת מסכנה  והושלם טיהור הכפר. כל הכביש מנצרת עד טבריה היה משוחרר מאויב. כבוש לוביה "עלה" לנו 210 פצצות 120 מ"מ.
בהגנת סג'רה וכיבוש לוביה נהרגו- 30 הרוגים ו-50 פצועים. החיילים היו עייפים עד אפיסת כוחות. המרגמות – אפשרו לגדוד לעמוד במבחן. מאז שנכנסו המרגמות לקרב ירד הלחץ מהגדוד. כיבוש לוביה הושג על ידי חיל התותחנים במיוחד: אחרי כיבוש נצרת המצב הטקטי דרש את פינוי הכפר – אבל הערבים היו מוכנים להגן עליו  במשך 24 השעות עד לההפוגה: הצלפים הוכיחו את רצונם לשמור על לוביה. אש המרגמות שברה את רצונם. בשעות הערב נכנסה ההפוגה לתוקפה בגזרה הזאת.
מג"ד 12 הזמין את אנשי סוללה 32 לסעודה חגיגית. שכללה אווזים צלויים וברנדי –ההוקרה של חיל הרגלים על פעולתם בקרב.   מתוך ספרו של ד"ר בנימין זאב פון ויזל

 

מצפור הוד אלומות

 

הקרבות על צמח(15.5-19.5.48)
הקרב על הדגניות-(21-20.5.48)

הקרב על כאוכב אל הווא(22.5.48)
מבצע טאופיק(31.1-1.2.60))
מבצע סנונית(נוקאייב)(16-17.6.62)

המצפור נמצא בירידה מהכנרת על כביש 767 מטפס מהכנרת (צומת כינרת) לצומת אלומות. מגיעים לכיכר צומת אלומות. כ-300 מטרים לערך (אולי קצת פחות) מזרחה משם שוכן המצפור, ולידו כמעט צמוד נמצא אתר ההנצחה למתיישבי ביתניה עלית. הכניסה למקום בשביל עפר קצר, דרך תחנת הדלק שבסמוך לכיכר צומת אלומות. ולהמשיך צפונה. בדרך עפר עד המצפה. נגיש לנכים.
 

 

15 - 22 במאי 1948

1.רקע כללי במדינה

  • הוכרזה המדינה, ארצות ערב פלשו לישראל,
  • הותקפה שיירת הדסה, רופאים ואחיות, בדרך להר הצופים.
  • נפרצה "דרך בורמה". 
  • הסורים פלשו לעמק הירדן
  • מסדה ושער הגולן הופגזו במשך ארבעה ימים וניטשו, הסורים כבשו את שתי הנקודות ב 18 במאי 1948.
  • העיירה סמח (צמח) ניטשה מרוב תושביה בתחילת מלחמת העצמאות ונעזבה כליל עם כיבושה בידי כוח של חט' "גולני" ב 28 באפריל 1948. ב-18 במאי 1948 כבשו הסורים את העיירה.

2.רקע צה"לי

  • מטוסי מסרשמידט לצה"ל
  • יפו שוחררה במבצע "חמץ"
  • הוקם חמ"ד (חיל המדע) לימים: "רפא"ל" (רשות פיתוח אמצעי לחימה)
  • חוקם ח"ן (חיל נשים)
  • נפלה העיר העתיקה.
  • נפל גוש עציון
  • חטיבת פלמ"ח יפתח כובשת את צפת.
  • התקפת נגד עברית כנגד משטרת סמח (צמח) נכשלה.

3.חת"מ בקרב

  • 25 תותחי נ"מ רב תכליתיים תוצרת "היספנו סוויזה" הוברחו לישראל ערב הכרזת העצמאות. התותחים הובאו באונית מטען והוחבאו מתחת למשלוח בצל רקוב.
  • למעשה, תותחי ה-ה"ס 20 מ"מ היו מעין שילוב של תותח שדה קל, תותח נ"מ ונ"ט. במקור הם תוכננו כנשק ייעודי נגד שריוניות קלות ומטוסים מנמיכי טוס, אבל בצבא שבו מקלעוני סטן היו נשק אישי וכמה מרגמות 'דוידקה' היו ארטילריה כבדה, תותחי ה-ה"ס 20 מ"מ היו תוספת כוח אש רצינית.
  • מטרה
    • סיוע לכוחות המגינים בעמק הירדן
  • סד"כ
    • 4 תותחי נ"מ 20 ה/ס.בשתי פלגות של שני תותחים כ"א.  בפיקוד אלישע שרייבמן (למעשה מס"ח "גולני" הראשון).
    • מפקד פלגה א' – ישעיהו ספינקלשטיין ז"ל; מפקד פלגה ב' אריאל פולק (פורת)
    • מרגמות "3 בתוך הישובים.

הקרבות על צמח-

סד"כ חת"מ

תותחי 20 מ"מ

 

מהלך הקרבות:

15.5 הצבא הסורי חצה את הגבול בכוח של גדוד חי"ר מוגבר בתמיכת 8 - 10 משוריינים במשך היום הראשון של המלחמה. הם התקדמו בזהירות גדולה. התותחי ה-75 מ"מ (צרפתיים) שלהם הרעישו את השטח בין צמח ובין שער הגולן ומסדה מן העמדות האחוריות,  2 פלוגות גלשו מתל אל קסאר. בשעות הבוקר הופיעו חמישה מטוסים מעל ישובי עמק הירדן.
ביום השני של הקרבות ריכז האויב את האש התותחים שלו נגד תחנת הרכבת ומשטרת צמח.           שני תותחי ה-20 מ"מ של פלגה ב' ירו מחלונות של בית. התותחנים חטפו בחזרה אש מפגזים וממכונות ירייה של הסורים. ניסו להתגונן מהאש ע"י העברת התותחים מחייל לחייל באותו הבנין. 
17/18.5 בלילה החליט אלישע שרייבמן להחליף את הצוותים בתוך צמח. ההחלפה הזאת לא הייתה טובה להגנת נמקום: אמנם האנשים היו כבר עייפים עד אפיסת כוחות אולם מאידך הם למדו כבר את העסק והתרגלו למטר הפגזים. המחליפים שבאו במקומם פחדו להיהרג, ואכן, רבים מהם נהרגו או נפצעו בשעות הבאות.
 18.5 אש מנשק אוטומטי נורתה על עמדת התותחים. בשעות הבוקר התכוננו ה"ה/סים" לתזוזה. התותחים עברו לעמדות אחרות בתוך צמח, אולם אף אחד מהם לא היה במצב פעולה בעמדה החדשה. אחד התותחים עזב את העמדה ונסוג לעבר בית-ירח. התותח השני עמד לבד נגד התקפת המשוריינים שהתקדמו מחדש לפני הצהרים.
לפני הצהרים הפגיזו הסורים את שער-הגולן ואת מסדה. טנקים משוריינים התקדמו, וחטפו אש מהתותחים שלנו שעמדו בחורשת בננות אחד הטנקים נפגע ויצא מכלל שימוש. האויב חזר והפגיז את עמדת התותחים שבחורשת הבננות, אחד הצהרים החליט אלישע שרייבמן לסגת ולהעביר את התותחים לעמדה בבית-ירח. הנסיעה הייתה ללא אבדות. בערב הייתה המחלקה מרוכזת בעמדתה החדשה : 3 תותחים בלבד, התותח הרביעי נפל בידי האויב
19.5  אחרי שהתותחים עזבו את קיבוץ שער הגולן פינו גם התושבים האחרונים את המקום ובמשך שעות הצהריים נכנס האויב לתוכו והתחילו מיד לבזוז ולהרוס. בשעות אחר הצהרים התחיל האויב לתקוף את אפיקים. שריונים התקדמו לעבר הכביש המוביל אל בית ירח. תותחי ה-20 מ"מ התחילו לפעול והעמדה חטפה אש חזקה. מס. 3 של אחד התותחים, יעקב שפיז  נפצע קשה בבטן והוצא מן המוצב. ספינקלשטיין קפץ על התותח, ירה ושיתק את מכונות הירייה של האויב.במשך השעות הבאות תקף האויב פעם אחר פעם, אולם התותחנים נשארו בעמדותיהם. משה ברמן אשר נסע עם הפצוע יעקב שפיז לבית החולים שוויצר בטבריה חזר אחרי כמה שעות לעמדת התותחים כדי להשתתף בקרבות.(יעקב שפיז ז"ל מת מפצעיו). העמדה הייתה טובה ביותר לירי, אולם, לא בטוחה. התותחים חסמו את הדרך לעבר כינרת ולטבריה. הבית מאחוריהם נהרס. בית הספר היפה נהרס. הציוד האישי אבד. חלק מהאנשים לא רצו להישאר ליד התותחים וחיפשן מקלט בתוך הבית. בדרך נס ניצלו האנשים האלה. מגיני דגניה א' חיסלו טנק סורי ע"י  זריקת בקבוק מולוטוב. הטנק אשר כבר חדר לתוך חצר המשק נשרף ונותר במקום. הסורים תקפו את העמדה של ה"ה/סים". במשך הלילה סלקו התותחנים את כל המכשולים לפני חזית התותחים. הם קצצו את העצים בחורשה דרומית מערבית מן העמדה במידה מספקת להבטיח שדה אש מספיק. האנשים היו במצב רוח מדוכא אבל יחד עם זה היה מוחלט ומובן בין הסמלים והתותחנים לא לסגת כל צוות היה בעצם יחידה בפני עצמה. היות והקצין אלישע שרייבמן היה במטה ורב סמל ישעיהו ספינקלשטיין נסע לטבריה כדי להביא תחמושת. כתוצאה מכך היו הצוותים תלויים לגמרי בסמלים שלהם.  כשפתח האויב, עם שחר בהפגזה ובהפצצה היו הצוותים בתוך חפירותיהם אולם במשך הזמן הסתלקו משם וחיפשו מקלט בבית. רק מעטים נשארו על יד התותחים והפעילו אותם. דווקא אז נפגע התותח של סמל ליס פגיעה ישירה. תותחן אחד נהרג ע"י התותח זמן קצר אחר כך היתה תקלה בתותח שיצא מכלל שימוש.  נותר רק תותח אחד תקין, ועכשיו נפגע התותח האחרון הזה, האנשים המשיכו בירי אש בודדת, במקום האש האוטומטית מהמחסנית. המשוריינים הסורים התקדמו עד מרחק של יותר מ500 מטר. ותקפו לאורך הכביש. התותח פעל ובפעם הראשונה  בקרבות ראו התותחנים איך משוריין עולה באש מפגיעת פגז.. הסורים נעצרו ופתחו באש תותחים על התותח האחרון. בשעה 20051000 תקפו שוב: התותחנים ראו שריון שני עולה באש. 2 משוריינים נוספים נפגעו ונשארו בשדה הקרב, התותחנים לא   ראו זאת מעמדותיהם. ב 20051100 נסוגו המשוריינים הסורים מדגניה א (מתוך ספרו של ד"ר בינימין זאב פון ויזל)'

 

 

הקרב על הדגניות - 20-21 במאי 1948
מטרה:סיוע לכוחות המגינים בדגניות
סד"כ

סוללת תותחי הרים 65 מ"מ("נפוליצ'יק") ללא אמצעי כינון,בפיקודו של פארים שורר. 2 תותחי נ"מ 20 ה/ס.

2.מרגמות 3 בחצר דגניה ב'

מהלך הקרב:
על הגבעה ליד קיבוץ אלומות, הוצב גאון הנשק הכבד שכלל 4 תותחי הרים 65 מ"מ ("נפוליונצ'יקים") עם הקנה הקצר ללא אמצעי כינון (תוצרת צרפת, 1906), טווח 5 ק"מ, משקל פגז 2.5 ק"ג. בפועל ירו רק 2 תותחים.
2 תותחי 20 מ"מ "היספנו סואיזה" הוצבו בקרבת בית ירח.
אפרים שורר, מפקד הארטילריה במקום, פרס את התותחים ופקודת האש ניתנה, מאוחר יותר. בשעת הצהריים, לאחר הצבת הסוללה והנחת קו טלפון, היו מוכנים לירי. בעמדת התצפית היו אפרים שורר וליאון קויפמן. שורר נתן מטרות לתותח אחד, 2 פגזים ראשונים לטיווח לא נצפו וכן שניים נוספים. התותח הוסט שמאלה לכיוון מי הכנרת. הפעם פגע הפגז במים. התותח הוסט ימינה, ואז נצפו הפגזים פוגעים במחנה הסורי בצמח. שני תותחים הופעלו לתכלית באש תותחים בקצב מירבי. נפגעו מצבורי נשק ודלק, טנקים, שריוניות וכלי רכב סוריים אחרים. בשעה 15:00 החלו הסורים בפינוי מהיר של האזור. התותחנים המשיכו בירי עד לרדת החשכה.
שני מפקדי הצוות שהתותחים שלהם ירו היו הסמלים יהודה שוורץ ויוסף שפרנסקי (לימים - יוסקה שפר – רס"ר הרס"רים של צה"ל, רס"ג בה"ד 9).
תותחי ה20 מ"מ פגעו בשריונית סורית שהוצאה מכלל שימוש. כן נפגע טנק סורי שנסוג כתוצאה מכך.
מרגמת "3 פגעה בטנק סורי נוסף שגם הוא יצא מכלל שימוש.
העמדה סמוך לבית ירח נפגעה בפגיעה ישירה, ותותח 20 מ"מ הוצא מכלל פעולה. אולם העמדות לא ננטשו ונמנע מן הסורים  לחדור לדגניה ב'.
בשיר התותחנים של יצחק שלו נאמר: "דור לדור יספר איך תותח קל ודל את הסורים מדגניה הבריח..."
סיכום
קרב זה, בו נטל חלק חיל התותחנים, ואשר בסיומו נעצרו סמוך לשער דגניה ב', שתי פלוגות חי"ר ו - 8 טנקים ושריוניות שהסתערו על המשק, הוא הקרב הקלאסי הראשון, בו הכריע הנשק הארטילרי וסייע בידי המגינים על הדגניות להביס את טור השריון הסורי.        
תותחי ה-65 מ"מ בהגנה על גשר ב-כאוכב אל-הווא 25.5                     
סד"כ חת"מ שתי תותחי 60 מ"מ 

 מהלך הקרב:
פלגה ב' 65 מ"מ נכנסה לפעולה נגד ריכוז עיראקי, מול גשר, בשעה 22050430. כתוצאה מההפגזה הזאת פינה האויב את הרכס (202/224) בשטח עמק-הירדן תותחי 25 ליטראות שלו הפגיזו את עמדותינו וגם מטוסים הטילו פצצות שנפלו בקרבת העמדה. עד אז לא רצו חיילי הפלגה, העייפים מנסיעה להתחפר ברם כשהופיעו המטוסים הסוריים מעל ראשיהם למדו מהר את ערך החפירות, והתחפרו היטב בתוך הבוסתן. פגזי האויב נפלו עד 100 מ' מן העמדה, לא היו נפגעים.
בינתיים קבלו התותחים פקודת אש. משמעת החיילים הייתה גבוהה כך שלמרות ההתקפות של המטוס, וירי תותחים מעבר-הירדן, המשיכו לפעול ללא הפסקה. התותחים שלנו הרעישו את ריכוזי הירדנים בגשר מכונית של האויב נשרפה, אחרות נפגעו;  פגזים שלנו נפלו בין חפירות האויב והערבים פינו את רוב עמדותיהם. הוצאת תחמושת: 115 פגז.   
אש כבדה כמו שקבלנו אז על הראש, לא קבלנו בשום מקום אחר. עמדת התותחים הייתה קרובה לפסגת ההר. אי אפשר היה להסתיר אותה. מטוסים ותותחים ערביים הפגיזו אותה ללא הפסק התותחנים פעלו בתוך חפירות טובות וזה מה שהציל אותם. לא היו אבידות בנפש. לעומת זאת מה שנשאר מחוץ לחפירות – ציוד ונשק – חטף כדורים ממכונות ירייה של המטוסים או רסיסי פגזים.הפלגה טווחה במשך היום בכיוון ה"פייפליין" נגד מכלי הנפט הגדולים שם בכוונה להצית אותם. אולם לא הצליח. בשעות לפני הצהריים דילגו התותחים לעמדת חליפין  200 מטר מהראשונה, בחורשת זיתים. שם לא הצליחו המטוסים לגלות אותם ושם נשארו עד יציאתם מן הגזרה. האויב המשיך להפגיז באש את העמדה העזובה.
בצהריים התברר שהאפסנאי שכח להביא אוכל עבור הסוללה. האנשים לא אמרו נואש, הם שלחו מומחים לתפוש תרנגולות שנשארו בכפר הערבי העזוב ועל העוף הזה חיו הצוותים במשך הזמן שנשארו בשטח. את המים לקחו מן הבאר  הקרובה.( של ד"ר בנימין פון ויזל)
 

מבצע "חרגול" (תאופיק) 31 בינואר – 1 בפברואר 1960

1.מה קרה במדינה

2.מה קרה בצה"ל

  • 16  דצמבר 1959  – חיל הים מקבל את הצוללת הראשונה שלו מבריטניה ושמה  "תנין"
  • כאשר גברו החדירות באזור תל-קציר בוצעה פעולת הגמול נגד חירבת תאופיק (מבצע "חרגול", ינואר 1960) ניסיונות משקיפי האו"ם למנוע תקריות באמצעות קביעת תחומי עיבוד חקלאי של שני הצדדים לא נשאו תמיד פרי. גם הניסיון להגיע להסדר כולל של הבעיה באמצעות כינוס מיוחד של ועדת שביתת הנשק המעורבת לא עלה יפה.
  • ב 30 בינואר חצו כוחות סוריים מזוינים את גבול האזור המפורז בצפון הארץ.
  • באזור תאופיק מול תל-קציר, התבצרו החיילים הסוריים בבונקרים ובמוצבים. עמדות פוזרו גם בשני חלקי הכפר, העליון והתחתון.  מתאופיק נפתחה איפה הרעה.

3. חת"מ בקרב

עיקרי תוכנית האש

  • הכנה ארטילרית לא תבוצע,  העדפה לאש נ"ס
  • מדיניות נ"ס פעילה על כל סוללת אויב המפריעה לכוחותינו.
  • הוראות טיווח ופתיחה באש: לא יבוצע טיווח, ירי מחושב בלבד.

סד"כ

  • גמ"כ מוקטן  של חטיבת "גולני", "הרעם" (מרגמות 120 מ"מ "סולתם") בפיקוד רס"ן צבי איילון, (המס"ח).
  • גד"ש מוקטן "רשף" בפיקוד רס"ן יעקב עקנין.
  • גד"ש  "שפיפון" , תומ"תים 105 מ"מ, "פריסט", בפיקוד רס"ן יצחק יכין (צלליכין)

גדודי "רשף" ו"שפיפון" פרסו ברכס פורייה, מצפון לצומת אלומות

סיוע ארטילרי
עיקרי תוכנית האש
הכנה ארטילרית לא תבוצע,  העדפה לאש נ"ס
מדיניות נ"ס פעילה על כל סוללת אויב המפריעה לכוחותינו.
הוראות טיווח ופתיחה באש: לא יבוצע טיווח, ירי מחושב בלבד.
חת"מ בקרב  -
מהלך הקרב: לפעולה הרגלית קדמה הפגזה כבדה על תאופיק. גדוד "רשף" חטף אש נ"ס בלתי יעילה
במהלך הפעולה האיר זרקור סורי ענק את השטח במטרה לאתר כוחות ישראלים סביב הכפר. מפקד הכוח ביקש: "לכבות את האור" מפני שהוא מפריע לו. הועברה הוראה לגדוד "שפיפון" ותוך כמה דקות, ירה תותח בכינון ישיר, פגע בו ושיתק אותו.
הארטילריה המשיכה בהפגזה כבדה על חירבת תאופיק העליונה ועל הסוללות הסוריות.
סיכום
הסורים הכריזו על "ניצחון", אבל בחודשיים הבאים גילו מתינות יחסית.   הכפרים הסורים לא אוישו לאחר המבצע.

הארטילריה במבצע "סנונית" (נוקייב)   ליל 17/16 במארס 1962                                                                     

1.רקע כללי במדינה

  • סוריה השתלטה על החוף המזרחי של הכנרת ומנעה גישה ישראלית לחוף. מנעו דיג בכנרת, השתלטו על אל-חמה וחדרו עם מספר מוצבים לאזור המפורז.
  • הילד יוס'לה שומכר שנחטף ע"י סבו ונמצא ע"י ה"מוסד" בארה"ב.
  • ישראל ניצחה את יגוסלביה 1:2 בכדורגל.
  • בחיפה הופעלה ה"כרמלית".

2.רקע צה"לי - "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

  • הוקמה היאחזות נח"ל, אלמגור, בחבל כורזים.
  • חיל הים ביצע תרגיל ימי בחופי נאפולי באיטליה.
  • מאיר עמית מונה לראש אמ"ן.
  • נפתחה ספרית מטכ"ל.
  • לראשונה נערך חידון תנ"ך לנוער - ביוזמת פיקוד הגדנ"ע.

3.חת"מ בקרב

כמעט כל חיל התותחנים הסדיר של אותה תקופה השתתף במבצע.

מטרה

  • סיוע במקרה שכח החי"ר ייקלע למצוקה.
  • שיתוק סוללות אוייב
  • העסקה באש תותחים את הכפרים חארב ואל-חמה.
  • סיוע בתאורה ע"פ קריאה
  • הגנת נ"מ למקרה הצורך

סד"כ

  • גמ"כ של "גולני" - גדוד "הרעם" (מוקטן) - מרגמות כבדות 120 מ"מ בפיקודו של רס"ן צבי ברזל ("קקטוס") - המס"ח.
  • גד"ב "איל" (מוקטן - 6 קנים) תותחי 155 מ"מ נגררים 50-M, בפיקודו של סא"ל יהושוע ברעם.
  • גד"ש "רשף" תותחי 155 מ"מ נגררים 50-M (כל הגדוד עם 4 תותחים - במתכונת סוללה). בפיקודו של רס"ן נתן אייל.
  • תומ"ת "שפיפון" - תותחים מתנייעים 105 מ"מ "פריסט". בפיקודו של רס"ן צבי נשר.
  • סוללת מגסו"ל בפיקוד סרן מנחם נתנזון.
  • סוללת זרקורים 60 אינץ'. בפיקוד סרן יוסף קורנוויץ.
  • פלגת מטאורולוגיה.
  • פלגת תותחי נ"מ 20 מ"מ מגונדה 203

 

תיאור הקרב – מבחינה ארטילרית 

 עיקרי תוכנית האש

  • הארטילריה תופעל בעיקר למשימות נ"ס וחילוץ
  • לא תבוצע הכנה ארטילרית
  • אש נס תונחת לפי פקודת המת"פ
  • האש תונחת כאש מחושבת. מברקים מטאורולוגיים יורדו כל 3 שעות, החל משעה 22:00
  • זרקורים יופעלו רק באישור המת"פ.
    פריסת הכוח המסייע:
    גדוד המרגמות הכבדות  - שמונה קנים- פרס מתחת למוצב נוקייב בשטח סוריה למשימה בלעדית. סיוע במקרה שכוח החי"ר ייקלע למצוקה.
    על רכס פוריה מעל הכנרת פרסו שישה תותחים ועוד ארבעה תותחים 155 מ"מ נגרר 50-M; מגדודי "איל" ו"רשף" שהיו אמורים לשתק את סוללות האויב באש נ"ס.
    גדוד תומ"ת "שפיפון", שמנה 12 תותחים, פרס ליד אלומות, והוטל עליו להעסיק באש תותחים את כפר חארב ואל-חמה.
    סוללת זרקורים 60 אינץ' פרסה בסמוך לטבחה והייתה אמורה לסייע בתאורה ע"פ קריאה.
    פלגת מטאורולוגיה פרסה כדי לעבד נתונים מטאורולוגיים לעת ירי.
    בחוסן פרסו שני תותחי נ"מ למקרה הצורך.
    לא נפרס מערך תצפיות נייחות או מת"צי אויר. תוכנית האש התבססה על קש"אים וקת"קים שהיו עם הכוחות ועל ירי מחושב לא מבוקר.
    רשימת המטרות הארטילריות לא כללה את עמדות החליפין האפשריות של הסורים.
    בשעה 23:10 החלו הסורים בירי פצצות תאורה לעבר עין גב, עשר דקות מאוחר יותר הופעלו הזרקורים של ביר-א-שקום ושל כפר חרב.
    בתגובה להפגזה הזאת ירו גדודי "אייל" ו "רשף" אש נ"ס על מנת לשתק את עמדת הארטילריה של האויב. תוך 6 דקות ממתן פקודת האש נורו 50 פגזים על העמדה הארטילרית בקרבת פיק (היום קיבוץ אפיק).
    האש פסקה לזמן מה אבל התחדשה שוב בסיוע זרקור מכיוון כפר חרב. שריונית ממשטרת צמח שיתקה את הזרקור באש מקלע. בשעה 4 לפנות בוקר נורו 30 פגזים אש נ"ס על עמדת הארטילריה של הסורים בסקופיה (היום רמות), רבע שעה מאוחר יותר נורו עוד 30 פגזים לכפר פיק, לשתק את ההפגזה הכבדה שליוותה את הפינוי. 10 דקות מאוחר יותר ספגה העמדה בפוריה אש נ"ס סורית. כתוצאה מכך נפגעו תותח, מטענית (טנדר) וחייל מגדוד "אייל". אש הנ"ס לא הייתה מדויקת - פגעה בתחום של 100 מטר מהעמדה, ולא הפריעה לתותחנים להמשיך לירות.
    צבי ברזל ("קקטוס"), המס"ח, צעד סמוך למח"ט. שלושה קשרים נשאו את מכשירי הקשר,.פקודות האש ניתנו והארטילריה התחילה לפעול. תוך כדי כך מצאה עצמה חבורת הפיקוד עולה על שדה מוקשים. ואז ירדה על חבורת הפיקוד הפגזה כבדה. והתברר כי פגזי הארטילריה הישראלית פוגעים באזרחים סוריים שלווים. רס"ן ברזל נתן פקודה לנצור את האש. מתוך שדה המוקשים פקד על גדודי "איל" ו"רשף" לירות על הארטילריה הסורית. והיא אכן הושתקה. הגמ"כ לא הופעל כדי שלא יתגלה ואז לא יהיה אפשר להשתמש בו לחילוץ כוחות החי"ר.
    בהפגזה על חבורת הפיקוד נהרג הקת"ק סגן יוסף מוצפי . המח"ט מוטה גור, נשא את גופתו של מוצפי לתאג"ד.  עם עלות השחר, כאשר הכוחות חזרו, קיבל הגמ"כ רשות לדלג אחורנית ולשוב חזרה אל שטחנו.

 

עין נוטרה

הקרב על המים-1966-67 עד מלחמת ששת הימים

 

דרך הגעה לעין נוטרה
שמורת עין נוטרה משתרעת במורדות הגולן, ממזרח לכביש מס' 918.
דרך מסומנת ירוק 1370, לרכב שטח, מכביש 91 ממזרח לגשר בנות יעקב עד לכביש 918 ליד נחל חמדל, עוברת בחלקה בתחומי השמורה, וחוצה את נחל שוח. הדרך עוברת כ- 100 מ' ממערב לאתר "פג'ר הקטן", בו ניתן לבקר.
שביל מסומן ירוק 1350 יוצא מכביש מס' 918 ומוביל לעין נוטרה. חלקו הראשון של השביל הוא דרך לרכב שטח והמשכו כשביל רגלי בלבד.
בקרבת השמורה נמצאים שדות מוקשים ישנים, אין לסטות משבילים או לחצות גדרות!

מה קרה במדינה

  • המלחמה על המים התנהלה במשך 15 שנים, בארבע גזרות:
  • באגם הכנרת – שמירה על חופש הדיג.
  • באגם החולה – הגנה על הפעולות לייבוש האגם בשנים 1953–1957.
  • בגזרת גשר בנות יעקב – ניסיון ישראלי להטות את הירדן דרומה, אל הכנרת, בתעלה פתוחה, בשנים 1953-1956.
  • לאורך הגבול עם הגולן – ניסיון סורי להטות את החצבני והבניאס, בשנים 1964–1966, בתעלת מים פתוחה ובצינורות הולכה. פעולה זו הייתה גוזלת מישראל כ-50 אחוז ממי הירדן.
  • טייס מצרי ערק לישראל עם מטוסו.
  • הוקם אש"ף
  • נחנך המוביל הארצי
  • אלי כהן נלכד בדמשק.
  • התעשייה האווירית – חברה בע"מ.

מה קרה בצה"ל

  • 1963 -  יצחק רבין רמטכ"ל
  • סיירת "אגוז" הוקמה מחדש בפצ"ן
  • אהרון יריב – ראש אמ"ן
  • סטלה לוי – קצינת ח"ן ראשית.
  • ישראל טל – מפקד גייסות השריון.
  • הוקמה מפקדת קצח"ר.
  • מוטי הוד – מפקד חיל האוויר
  • עזר ויצמן – ראש אג"מ.
  • אריאל שרון – ראש מה"ד
  • רחבעם זאבי ("גנדי") – עוזר ראש אג"מ.
  • דוד אלעזר ("דדו") – אלוף פצ"ן

עוזי נרקיס – אלוף פקמ"ז

חת"מ בקרב

  • תרגיל משותף לשריון ולתותחנים – ינואר 1964
  • הוצגה סוללת טילי נ"ט "תגר" (11SS) – חדשה
  • בשנת 1966 נוספה לגדוד "רשף" סוללת תותחי נ"מ 30 מ"מ ה/ס שהוסבו ללחימה קרקעית ע"י התקנת כוונת של טנק AMX. כל תותח נגרר ע"' נ"נ 6X6. שעסקה בירי בכינון ישיר נגד מוצבי הסורים בקרבות על המים. הסוללה חולקה ל 3 פלגות בנות 2 תותחים כ"א. מפקד הסוללה היה צבי עופר.
  • צל"ש אלוף פצ"ן לפייבל ברג. סיפור גבורה של סגן מפקד צוות תותח 30 מ"מ, שהפעיל לבדו תותח בתקרית בקרב על המים, הצל"ש האחרון לפני מלחמת ששת הימים, "הרגשתי, שכל עם ישראל סומך עליי. הרגשתי, שאני חייב לירות – בלי שום חשבון"

"סיירת נץהסוללה הלוחמת שפורקה לאחר מלחמת "ששת הימים"
מאת: סא"ל (מיל) ד"ר מיכה בועזון
בשנים שקדמו למלחמת "ששת הימים" פעלה בחיל התותחנים יחידה מבצעית שפעילותה הענפה נהנתה ממוניטין רב – הייתה זאת סוללה ד' בגדוד חת"מ "רשף", 
בשנת 1966 כשהגעתי לגדוד "רשף" כקצין חת"מ צעיר בוגר  קורס יסו לקציני חת"מ, הוצבתי לשמש קצין בסוללה הזו, שפעלה בשלוש פלגות  בנות 2 תותחים כל אחת. מפקדה היה צבי עופר.בגדוד "רשף" פעלו באותה תקופה 2 סוללות סדירות (א' ו ג') וסוללת מילואים (ב') שהפעילו תותחי 25 ליטראות נגררים.
באותם הימים הופעלה הסוללה בתקריות האש הרבות שהיו בגזרות השונות של פיקוד צפון – בעיקר בקטע שבין גדות לגונן ("שדרות מע"ץ"), באזור תל קציר ובצפון "המשולש הגדול"  (מי עמי – אום-אל-פאחם)
התותחים הובאו לעמדות בלילה ובבוקר שלמחורת נטלו חלק בתקריות יזומות יותר או יזומות פחות. זו הייתה התקופה של "מלחמת החלקות" נגד הסורים – מאבק על שטחים באזור המפורז שבינינו לבינם, כשהחקלאים הישראלים ניסו לעבר את השטחים הללו והסורים רצו למנוע זאת מהם ופתחו באש על כל טרקטור שלנו שיצא לשטח.
כוחות ישראלים רבים שהובאו כחיפוי על החקלאים השיבו אש ובין היורים היו גם תותחי ה-30 מ"מ. למעשה אנחנו היינו היחידים מהחת"מ שהשתתפנו בחילופי האש היומיים  ירינו הרבה ופגענו בעמדות סוריות רבות, ביניהן במוצבים ידועים כמו: תאואפיק, ג'לבינה, דרבשיה, תל עזזיאת ועוד.
בשנים הללו (1966 – 1967) שימשתי בסוללה כק"ס, קע"ת ומפקד פלגה ונטלתי חלק בתקריות הירי בצפון – בגזרת תל קציר, "שדרות מעץ" וגם מי עמי. זאת היתה טבילת האש הראשונה שלי ועד היום אני זוכר את שריקת הכדורים של מקלעי ה"גוריאנוב" וה DSK הסוריים, מעל לראשי.
הרגשנו קרביים מאד. כדי לטפח את המוראל ולהשוות אותו לחיילי החי"ר, הוענק לסוללה השם "סיירת נץ" ולחיילים הוענקו "כנפיים"  כך חשנו קרביים יותר משאר חיילי הגדוד.
בתקופת ההמתנה, ערב מלחמת "ששת הימים", הוסב הגדוד לתותחי הוביצר 155 מ"מ נגררים. צבי עופר עזב ליחידת "תגר" (טילי נ"ט SS-11  ) החליף אותו סרן גדעון קידר (קרופניק). שפיקד עליה ב"ששת הימים". במהלך אותה מלחמה לחמה הסוללה בסורים, אף עלתה לגולן. בסיום המלחמה פורקה.
"הקרב על המים"
חצי שנה לפני מלחמת "ששת הימים", ניסו הסורים, להטות את מקורות הירדן כדי לסגור לנו את המים. בתקרית- אש דרומית לנוטרה, מול עין אל קיניה, ( 2 חיילים נפצעים, 2 טרקטורים נפגעים. טנק סורי מושמד במוצב הסורי בדרבשיה),  נתקלו הסורים בתותחן עקשן שלא הפסיק לירות. 
בשנת 1964, בועידת הפסגה הערבית הוחלט להטות את מקורות הירדן. סוריה ראתה בזה קלף חשוב נגד ישראל. בשנת 1965 הפעילה ישראל את ה"מוביל הארצי", והחלטת ההטיה נועדה לייבש את המוביל הישראלי. וכך נפתח ה"קרב על המים". 
באותם ימים נרשמו הרבה "תקריות" קטנות. הסורים הכניסו לאזור חיילים מחופשים לכפריים. ניסו להפריע לשיט ולדיג בכינרת וניסו למנוע מתושבי האזור לעבד את אדמתם. התקריות גדלו כאשר הצדדים הכניסו גם טנקים, תותחים ואפילו מטוסים לאזור.
אחד המקומות המועדים לפורענות היה אזור נוטרה – גונן.

 באותו יום (11 בינואר 1967) הוצבה    סוללה ד' של גדוד "רשף"  שבעקבות פעילותה  המיוחדת בתקריות האש הרבות שהיו בגזרות השונות של פיקוד הצפון.  הוסב שמה  ל"סיירת נץ" בפיקודו של צבי עופר. סוללה  זו הוקמה בשנת  1966 ופורקה  לאחר מלחמת ששת הימים . בסוללה פעלו תותחי נ"מ 30 מ"מ "הספנו סוזה"  שהוסבו ללוחמה קרקעית ע"י התקנת כוונת של טנק AMX. התותחים נגררו ע"י קומנדקר. סה"כ 3פלוגות בנות 2 תותחים בכל אחת מהן .כל תותח היה מוצב בעמדה מוגנת בשתי שורות של שקי חול ובכיסויי ראש. לאורך כל הגבול הוכנו עמדות כאלה, שאפשרו דילוג ופריסה מהירה לפי התפתחות הקרב. באותה תקרית הייתה הוראה שרק שני חיילים נמצאים בעמדה והיתר – בבונקר. מפקד הצוות לא היה שם ולכן פייבל ברג – שהיה סגן מפקד הצוות היה בעמדה ביחד עם חייל נוסף. פייבל היה כוון יורה ואילו איש הצוות הכין תחמושת וטען מחסניות.
בתחילת התקרית קיבל הוראה טלפונית לפתוח באש. הוא התחיל לירות. הסורים ירו בחזרה, ואז נותק קו הטלפון ועד סוף הקרב משך 4 – 5 שעות לא היה לו קשר עם אף אחד. האש הסורית פגעה במחסן תחמושת שהיה במרחק של 8 מטר  ממנו. התחמושת התחילה להתפוצץ והוא היה באש צולבת. פייבל המשיך לירות ותוך כדי ירי נעלם איש הצוות. וכך היה צריך לטפל בתחמושת לבדו (פרוק ארגזים, טעינת מחסניות וירי) הוא המשיך לירות ופגע ב 3 מטרות סוריות.
למחרת תוגבר האזור בטנקים, מפקד הצוות חזר. כל שבעת חברי הצוות היו בעמדה. במכת האש הראשונה של הסורים נפגע מפקד הצוות בבטנו. וחייל מילואים נפגע ברגלו. פייבל דאג לחבישה של הפצועים ויצא בריצה תחת אש להזעיק את זחל"ם הפינוי. מפקד הצוות פונה לבית חולים וחייו נצלו. לחייל המילואים קטעו את הרגל.
לאחר שתמה התקרית, הגיע המג"ד, סא"ל משה פלד,  טפח לפייבל על שכמו ואמר לו: "היית הכי בסדר מכולם". פייבל הומלץ לצל"ש.

תל פאחר

 תל פאחר-מצפה גולני

 מלחמת ששת הימים 9ביוני 1967
דרך גישה למצפה גולני
 
המקום נגיש לכל. ההנצחה בתל פח'ר בצפון רמת הגולן, מדרום ליישוב שניר. הגעה בפנייה דרומה מכביש 99 סמוך לכניסה לשמורת הבניאס. יש שילוט.

מה קרה במדינה

  • ישראל מתכוננת לבחירות - בחודש נובמבר.
  • הוקם הליכוד; אריאל שרון שהשתחרר מצה"ל הביא להקמת גוף פוליטי חדש שכלל את: גח"ל ("חרות" והמפלגה הליברלית), ה"רשימה הממלכתית" (לעם), "המרכז החופשי" ו"המרכז העצמאי". שרון עצמו נרשם כחבר במפלגה הליברלית.
  • פרופ' אפרים קציר נבחר להיות הנשיא הרביעי של מדינת ישראל.
  • ישראל מתכוננת לבחירות - בחודש נובמבר.
  • הוקם הליכוד; אריאל שרון שהשתחרר מצה"ל הביא להקמת גוף פוליטי חדש שכלל את: גח"ל ("חרות" והמפלגה הליברלית), ה"רשימה הממלכתית" (לעם), "המרכז החופשי" ו"המרכז העצמאי". שרון עצמו נרשם כחבר במפלגה הליברלית.
  • ההרגשה הכללית: "מעולם לא היה מצבנו טוב יותר" עד תחילת המלחמה.

כיבוש חזרה של החרמון נקבע רק לאחר ייצוב רמת הגולן והירי על דמשק.

 מה קרה בצה"ל

  • רמטכ"ל – יצחק רבין; סגן הרמטכ"ל – חיים בר לב; ראש אג"מ – עזר ויצמן
  • . החל מאפריל התגברה המתיחות בין ישראל לשכנותיה (ב-7 באפריל התנהלו קרבות אוויר מעל רמת הגולן בין חיל האוויר הישראלי לחיל האוויר הסורי;
  • בשל המתיחות, מגויסים כוחות מילואים וכמעט כל הגברים מגויסים, מצב המשפיע קשות על המצב הכלכלי, המדורדר בלאו הכי.
  • בגלל קשיי המשק מערך המילואים שוחרר והוחזר לשירות לקראת פרוץ המלחמה.

חת"מ בקרב-

  • גדוד מכמת 334 אשר הכין בעבור הפיקוד את כל העמדות הארטילריות הופעל על ידי מתפ צפון לבצע את כל המשימות הארטילריות של הפיקוד כולל הכנסת תותחני המילואים לעמדות
  • גדוד 402 הוסב לפני המלחמה לתותחנים נגררים 155 מ"מ ונכנס לקרב לפני ירי באימונים.מפקדו סא"ל משה פלד
  • גדוד שדה 25 ליטראות(828) בפיקוד גדעון ארז(רויזמן)
  • גדעון עציון,קש"א "גדעון" צורף לכוח סמח"ט מעמדת קיבוץ הגושרים טיווח את כל שבעת היעדים של כוחות החטיבה.
  • סוללת 81 מילימטר 24 קנים של חטיבת גולני בפיקוד גדוד 334.
  • סוללת 81 מ"מ 24 כנים  של חטיבת גולני בפיקוד גדוד 334.

בעמדה בדפנה

התחלה-גדוד 334 פרס עם תחילת המתח לרוחב כל גזירת הרמה הסורית והחל את המלחמה עם שתי סוללות במחניים ושתי סוללות בקיבוץ דפנה. לקראת ההבקעה רוכז הגדוד לאחר כמה ימי לחימה לאזור עמדה בקיבוץ דפנה סוללה רביעית הגיעה כנגררת מבסיס ההדרכה עם חניכים חרדים.
הגדוד ירה על כל מקורות הירי שהיו בטווח, על מוצבים סוריים על עמדות הטנקים וכן לחילוץ טייסים. ירינו לראשונה תחמושת מה"ר שהגדילה את הטווח לכדי 9 ק"מ.  להזכיר כי הטווח הרגיל של המרגמות אשר ברשות הגדוד היה 6.5 ק"מ בלבד.
הסוללות שהיו פרוסות בקו ראיה מהמוצבים הסוריים חטפו הפגזות כבדות בהן נפגעו מספר לוחמים מהצוותים, מהמפי"קים ומהמנ"א. הסורים ירו אש נ"ס על העמדה בפרדס חורי (ליד מחניים) וניתקו את קו הקשר הקווי. הקשר, ניסים זעירא קפץ לחבר את הקו שנפגע, בעודו מחבר את הקו נהרג ע"י פגז שנחת בסמוך אליו. חברו, יעקב דואניס, לא היסס, רץ  תפס את הכבל והמשיך בחיבור בנקודה בה הפסיק ניסים זעירא ז"ל. על פעולה זאת קיבל זעירא צל"ש אלוף פיקוד צפון ודואניס קיבל צל"ש מח"ט "גולני". בשנת 1973 הפכו שני צל"שים אלו לעיטור המופת.בינתיים ניסו הסורים לתקוף באזור גשר "בנות יעקב" ובאזור קיבוץ דפנה. בשני המקומות עמדו התותחנים תחת לחץ  קשה. באזור דפנה הגיעו הטנקים למרחק של מאות מטרים מעמדות הגדוד. חברי הקיבוצים הוציאו  "פיאט" (נשק נ"ט ממלחמת השחרור).  הקנ"א -סגן גוארי יוחנן הפעיל את הסוללה על הטנקים - שנסוגו בחזרה לכיוון הבניאס. 
הסוללה הנגררת אשר סופחה לגודד מחניכי בה"ד 9 , חטפה אש ,נ"ס בצורה כזאת ששתי מרגמות נפגעו ישירות והקנים נוקבו מרסיסים, אבל אף אחד לא נפגע. כתוצאה מכך ראו בזה החיילים הלא דתיים כי אצבע אלוהים היא והחלו להניח תפילין הסוללה ברובה הייתה מורכבת מחיילים חרדים.
לקראת ההתקפה ברמת הגולן הוחלט לדלג את כל הגדוד לכיוון צפון ולפרוס בעמדות ובמטעי קיבוץ דן ודפנה להיות מוכן לתת סיוע לחטיבת "גולני" לכבוש את תל עזזיאת, תל חמרה, תל פאחר וכל הגזרה הצפונית של הרמה. לפני שהגדוד דולג והוכנס לעמדות לקראת העלייה לרמת הגולן חטף אש נ"ס בכמות כזאת שכל הזחל"מים היו עם גלגלים מפונצ'רים מרסיסים וכל תרמילי הציוד האישי בכל הכלים היו מרוססים כך שלא נשאר פריט אחד שלום , לא שמיכה ולא מגבת שלא היו מחוררים. ותחת אש זאת המשכנו לבצע ירי על כל מטרה שנדרשה האש עליה.
מח"ט "גולני", אל"מ יונה אפרת (הופרט), ביקש שניקח תחת אחריותנו את כל מחלקות המרגמות של 81 מ"מ של החטיבה לדאוג לפריסתן והצבתן על מטרות מתאימות. פרסנו אותן כסוללה בת מספר רב של קנים (27) וטיווחנו אותן על תל חמרה למקרה שתידרש אש על מטרה זאת. 
עם הפעלת התוכנית לכיבוש צפון הרמה, ירה הגדוד על כל המטרות אשר טווחו קודם לכן ובהמשך אף נתן סיוע לחטיבת "ברק" אשר עלתה על רמת הגולן בתוואי לא מוגדר אבל ניתן היה לעלות בו עם הטנקים.
בשלבי התנועה אל היעדים אשר בוצעה ביום ובמרבית החטיבה בתנועה רגלית. לקראת כיבוש המוצבים, ירה הגדוד כמה אלפי פצצות על כל יעד ובמקרים לא מעטים הלחימה של החטיבה הייתה נגד מכשולים קרקעיים ובתוך התעלות בלבד, את שיתוק המוצבים ומתן האפשרות לחטיבה לנוע אל יעדיה עשה "הרעם" בצורה טובה ויעילה. על זה אמר המח"ט בתום הלחימה כי גדוד "הרעם" נתן לחטיבה את היעדים על מגש של אש ועשן. כל התנועה הרגלית ליעדים אובטחה ע"י האש המסיבית של הגדוד. היא בוצעה על ידי החטיבה כמעט ללא נפגעים.
קצב האש הרגיל של המרגמה הוא 6 פצצות לדקה, אבל בגלל הלהיטות והצרכים ירו גם 10 וגם 13 פצצות בדקה. הקנים התלהטו מקצב האש המוגבר. קרה שהחנ"ה התחילה לבעור בזמן הטעינה, הפצצה נפלטה ונפלה על מכסה המנוע. רס"ל הסוללה לקח את הפצצה בידיו ובעדינות הרחיק אותה למרחק של 200 מטר מן הסוללה. כאשר אש הנ"ס מלווה אותו בלי לפגוע בו.
תוך כדי הירי המאסיבי שירה, דאג לעצמו הגדוד לקבל תחמושת ישר ממפעל "סולתם", לדחוף תחמושת לגדודי 120 מ"מ נוספים לפי הנחיות מת"פ צפון, וכן לסייע לסיירת "גולני" על ידי העברת מספר מקלעים של הגדוד כדי לצייד את הג'יפים המגויסים של הסיירת.
כיבוש תל עזזיאת-   גדוד "הפורצים הראשון" (51) ועו ד2 מחלקות טנקים מגדוד 377 בפיקוד סא"ל בני ענבר תוקף את תל עזזיאת-קש"א רמי זיו. הקש"א רמי זיו, הפעיל את הגדוד ע"י מכת אש פותחת ליצירת שיתוק וקיום שיתוק. המרגמות ירו בקצב של 5-6 פצצות לדקה. תל עזזיאת הוכרעה ע"י הארטילריה, תל עזזיאת בער ורעד והיה עטוף עשן. תל עזזיאת נפלה כמעט ללא נפגעים. חיילי "גולני" שעלו על היעד מצאו חיילים סוריים המומים מכמות האש שנפלה עליהם.
כיבוש תל פאחר
גדוד "ברק" (12) ועוד פלוגת טנקים מגדוד 377 בפיקוד סא"ל משה ("מוסה") קליין ז"ל - תוקף את תל פאחר – קש"א משה הראל.
הסיוע הארטילרי כלל שני גדודים:   לכיבוש המוצב הוקצה גדוד שדה 828 (תותחי 25 ליטראות). תותחי השדה לא התאימו למשימה ופגזי הנפיץ לא היו מסוגלים לפוצץ את הבונקרים. האש הייתה דלילה מאד ולא יעילה.
משה הראל היה הקש"א של גדוד "ברק". הגדוד בסיוע טנקים, בפיקוד משה קליין ז"ל החל בהסתערות על תל פאחר. תוך כדי ההסתערות נפגע זחל"ם המג"ד. סא"ל קליין והקש"א משה הראל יצאו רגלית לכיוון תל פאחר. משה הראל, תפקד כאן גם כחיל חי"ר. המג"ד נהרג ע"י שני חיילים סוריים ששכבו  מאחורי מתלול. משה הראל הסתער על הסורים והרג אותם. ואח"כ רץ לזחל"ם סמוך ודיווח למח"ט. הוא המשיך לדווח עד לכיבוש המוצב.
לעזרתו של משה הראל, בא רמי זיו קש"א "הבוקעים הראשון" שהעתיק את האש של גדוד "הרעם" מתל עזזיאת לתל פאחר. 
4 טנקי פנצר וסוללת מרגמות 82 מ"מ סוריים, שירו ללא הפסק וגרמו אבדות רבות לגדוד "ברק", התגלו ע"י סא"ל משה פלד, מג"ד "רשף", שהיה מת"ץ  אוויר, חוסלו ע"י גדוד "הרעם".בשלב זה הורה המח"ט לכוח הסמח"ט (קש"א גדעון עציון) לתקוף את תל פאחר באיגוף ממזרח,  דרך שביל לא מסומן בחלקו האחורי. דרך תל אבו חנזיר והגיעו לרכס דרומית לעין פית. מכאן יורדת דרך עד תל פאחר. בקרבת המוצב המשיך הכוח ברגל. חדר לחלקו הדרומי של המוצב ומשם רצו לחלק הצפוני. כאשר פרצו חילי גולני לתוך המוצב גילו חיילים סוריים הרוגים עם פגז ביד לפני ירי.  הקרב על תל פאחר הסתיים עם רדת החשיכה.  למחרת עם שחר המשיך גדוד "ברק" לנוע לעבר מוצבי הבניאס.
לאחר כבוש תל פאחר, לקח הגדוד לעצמו את המשימה להשמיד את הסוללה הסורית של מרגמות 120 מ"מ שהייתה פרוסה בבניאס. על סוללה זאת נורו כ 300 פצצות ולאחר המלחמה אכן נמצאו במקום מרגמות אשר נפגעו בפגיעות ישירות. סוללה זאת הושמדה באש הגדוד. ב 10 ביוני לפנות בוקר, במהלך  הירי על מחנה  הבניאס, התפוצצה מרגמה  של סוללה א', כתוצאה מהתלקחות  עודפי חנ"ות   שנותרו על  הסיפון  בכמות  גדולה  ונדלקו  מהקנה  הלוהט.
בלחימה לכיבוש הרמה ספג הגדוד נפגעים נוספים כך שעם מתן הפקודה להצטרף לחטיבה ולעלות לרמה היו לגדוד 10 חללים ומתוכם שניים שנפלו בגלל הזנה כפולה של המכמ"ת עליו לחמו.הגדוד עלה לרמה, ולפני הגעתו לקוניטרה, ניתנה לו המשימה לטהר את העיר. פרסנו שתי סוללות לסיוע והתארגנו להיכנס לעיר. כל זאת קרה משום שגדודי החטיבה היו מאחור וחלקם ללא שדרת פיקוד אשר נפגעה במלחמה.
לפני כניסתנו לעיר יצאו תושביה בדגלים לבנים ומשימתנו לטיהור העיר בוטלה.
מיד לאחר המלחמה ערכנו עם כל חיילי הגדוד סיור בכל המקומות עליהם ירינו כדי לראות את מה שחוללנו בירי שלנו על המטרות.

תל פרס

תל פארס
מלחמת שלושת הימים(24.6.70)
 מבצע קיתון(26.6.70)
קרב גדוד בה"ד 9 (7.10.73)

דרכי הגעה לאנדרטת גדוד בה"ד 9
המקום נגיש חלקית, כביש גישה משובש. ההנצחה בציר הנפט ממזרח ליישוב יונתן, כ-1.2 ק"מ ממערב לכביש 98 אחרי פנייה מערבה בכביש תל פרג' (כ-2.5 ק"מ מצפון לצומת אורחה).

מבצע "קיתון 10" – מלחמת "שלושת הימים" – מלחמת ההתשה בגולן

  24-26.6.70  מה קרה במדינה

  • ישראל חוגגת 22 שנים לקיומה.
  • ראש הממשלה – גולדה מאיר
  • נשיא המדינה – זלמן שז"ר.
  • ממשלת ישראל ה-15.
  • הכנסת השביעית.
  • אחרי עשורי פעילות בפוליטיקה הישראלית, מודיע דוד בן-גוריון על פרישתו הסופית מן הזירה הפוליטית.
  • 28 באפריל – מכתב השמיניסטים נשלח לראש הממשלה, גולדה מאיר
  • 15 במאי – חבורת יהודים סובייטיים מנסים לחטוף מטוס על מנת להגיע למערב. הדבר מפנה תשומת לב לקשייה של יהדות ברית המועצות
  • מוקם כפר דרום, ההתנחלות הראשונה ברצועת עזה
  • תוכנית רוג'רס לשלום עם הערבים.
  • נפטר שר הבריאות, ישראל ברזילי
  • יוני – נבחרת ישראל בכדורגל משתתפת, בפעם היחידה בתולדותיה, בטורניר הגביע העולמי שנערך במקסיקו. את משחקיה מסיימת בהפסד אחד (2:0 לאורוגוואי) ובשתי תוצאות תיקו (מול שוודיה 1:1  ו-0:0 מול איטליה). את השער היחיד לזכות ישראל כבש מרדכי שפיגלר.
  • ברזיל אלופת העולם בכדורגל בפעם השלישית.
  • 15 במאי – חיל הים המצרי פותח בירי טילי סטיקס על ספינת הדייג הישראלית "אורית" ומטביע אותה. האירוע חשף את רמת הדיוק של הטיל מתוצרת סובייטית והביא לפיתוח אמצעים כנגדו.
  • 22 במאי – פיגוע נגד אוטובוס ילדי אביבים, בו נרצחו 9 ילדים ו-3 מבוגרים ונפצעו 19 ילדים
  • 30 במאי נהרגו 13 חיילי צה"ל (ושניים נשבו) בהיתקלות עם יחידת קומנדו מצרית.
  • 26 ביוני – צה"ל יוצא למבצע קיתון 10 כנגד צבא סוריה בחזית רמת הגולן
  • 30 ביולי בקרב אוויר באזור תעלת סואץ טייסי חיל האוויר הישראלי הפילו חמישה מטוסי מיג 21 שטייסיהם סובייטים.
  • פשיטת שריון בפתח-לאנד(דרום לבנון).
  • הרמטכ"ל – חיים בר לב

חת"מ בקרב

  • הכוח הארטילרי כלל:
    • 2 סוללות מגדוד 334 – מכמ"ת 160 מ"מ (בפיקוד אברהם בר דוד)
    • גדוד 833 מרגמות 120 מ"מ נגררות – הגדוד החביר לחטיבת "גולני"- שפיגלר בילו.
    • גדוד 405 עם תותחי 122 מ"מ ארוך קנה, בפיקוד סא"ל מונדי כרמלי
    • גדוד 330 עם תותחי שדה 122 קצר קנה (מילואים בתעסוקה מבצעית)- יגאל גור.
  • מטה הפעולה היה בבונקר של הר פרס ושהו בו אלוף הפיקוד – מוטה גור, הקתמ"ר תא"ל ברוך ברוכין, המת"פ – אל"מ משה פלד.
  • מפקד הסיוע היה מג"ד 334, סא"ל אברהם בר דוד. קמב"ץ הסיוע היה רס"ן יוחנן זוהר (ג'וארי) ז"ל. (קמב"ץ הסיוע הוצב גם הוא במטה, מפני שאשתו עמדה ללדת בכל יום. רס"ן יוחנן זוהר ז"ל נפגע מרסיס בגב ונהרג). קש"אים: סרן שמואל רשף, סרן ארנון בן עמי.
  • תוכנית האש הייתה הפעלת אש מאסיבית על כל המוצבים. שתי הסוללות של 334 ירו משני צידי המעבר בלי שהסורים יכלו לפגוע בטנקים שלנו. ובין הפצצות עברו כל הכוחות ורק אחרי המעבר של ציר המוצבים הסורים הכוחות התפצלו צפונה ודרומה ונכנסו למוצבים מאחור. הובאו ארצה מעל 200 שבויים ללא אף קצין כי הקצינים הסורים ברחו עם תחילת ההתקפה.

מלחמת שלושת הימים
בתאריך 24 ביוני 1970, ניסו הסורים לכבוש שני מוצבים של צה"ל, ברמת הגולן. כוח שריון סורי גדול תקף את שני המוצבים, והצליח לכבוש את מוצב 38 מדרום מזרח לנפח. החיילים הסוריים לקחו אתם שלל רב. התקפה נוספת על מוצב מצפון לקוניטרה נהדפה, לצה"ל הרוג אחד (סמ"ר יצחק גרוסמן ז"ל מחיל השריון) ו – 12 פצועים.
בתגובה לפעילות הסורית תקפו למחרת מטוסים את מוצבי הסורים, צה"ל הגיב גם באש ארטילרית ובאש טנקים לאורך כל הגזרה. עשרות ייעדים סוריים נפגעו.
מבצע "קיתון – 10"
ביום השלישי, 26 ביוני 1970 נערך מבצע "קיתון 10". המטרה המרכזית של המבצע הייתה להבהיר לסורים, שייזום של תקריות אש מצד סוריה תגרור תגובה חריפה מצד ישראל ובכך להביא לשקט יחסי בגבול סוריה.מהלך המבצע הוגבל לאזור שמדרום לתל-זוהר, למעשה מציר הנפט בצפון ועד נחל רוקאד בדרום. באזור זה היו ממוקמים שלושה מוצבים סוריים: "צידא", "ארבעת הבתים" ו"אל-חנות". עם תחילת המבצע הוחלט להרחיב את אזור הפעולה צפונה לשני מוצבים נוספים.
כוח צה"ל שהשתתף במבצע כלל שני גדודי שריון מוקטנים של חטיבה 188 (בפיקוד אל"מ משה בר כוכבא): גדוד 74 ("סער") וגדוד 53 ("סופה"), בסדר-גודל של 30 טנקי צנטוריון - "שוט קל"; כוח הנדסה משוריין לפריצת מוקשים שכלל מספר זחל"דים, טנק דחפור ומספר כלי צמ"ה; וארטילריה.
המבצע נמשך יום אחד. בתחילה לפי שיטת הביצוע שנקבעה מראש, אך כמו בהרבה קרבות אחרים, גם במבצע הזה חלו התפתחויות בלתי צפויות בשני מישורים: 1.כוח התקיפה הישראלי ניצל את התמוטטות מערך הקו הראשון הסורי וכתוצאה מכך הוחלט להרחיב את אזור הפעולה צפונה, למוצבים "אום לוקס" ו"תל דרעיה", אשר נכבשו והושמדו אף הם. 2.הסורים הגיבו כצפוי בגזרת הפעולה, אך הפתיעו באזור אחר: פלוגת טנקים סורית תקפה את מוצב 54 הצה"לי שלרגלי הר אביטל (תל אבו נידה) במרכז רמת הגולן בניסיון לכובשו. ניסיון זה סוכל הודות לתגובה מהירה של חיל האוויר הישראלי וכוח שריון שהוחש למוצב.  במהלך הסיוע הארטילרי, ספגו גדוד 405 וגדוד 833 אש נ"ס חזקה מאד. כתוצאה מהאש הזאת נהרג קנ"א 833, סרן ד"ר עודד שלידור (שלודרר) ז"ל. גדוד 833 דילג לעמדת חליפין אבל לא השתתף יותר בלחימה.סגן משה פינקוס מגדוד 334 זכה בצל"ש של אלוף הפיקוד, מוטה גור. בשנת 1973 הפך הצל"ש לעיטור המופת.בגדוד 334 נהרגו 3 אנשים קמב"צ סגן ג'וארי יוחנן ז"ל,רב"ט גוטמן רון ז"ל ורב"ט ששון אריה ז"ל בגלל הזנה כפולה במרגמה שיירתה בקצב גבוה מאוד.

לחימת גדוד בה"ד 9 ("לקיש") 6-8.10.73

רקע כללי במדינה.

  • ישראל מתכוננת לבחירות - בחודש נובמבר.
  • הוקם הליכוד; אריאל שרון שהשתחרר מצה"ל הביא להקמת גוף פוליטי חדש שכלל את: גח"ל ("חרות" והמפלגה הליברלית), ה"רשימה הממלכתית" (לעם), "המרכז החופשי" ו"המרכז העצמאי". שרון עצמו נרשם כחבר במפלגה הליברלית.
  • פרופ' אפרים קציר נבחר להיות הנשיא הרביעי של מדינת ישראל.
  • ישראל מתכוננת לבחירות - בחודש נובמבר.
  • הוקם הליכוד; אריאל שרון שהשתחרר מצה"ל הביא להקמת גוף פוליטי חדש שכלל את: גח"ל ("חרות" והמפלגה הליברלית), ה"רשימה הממלכתית" (לעם), "המרכז החופשי" ו"המרכז העצמאי". שרון עצמו נרשם כחבר במפלגה הליברלית.
  • ההרגשה הכללית: "מעולם לא היה מצבנו טוב יותר" עד תחילת המלחמה.

כיבוש חזרה של החרמון נקבע רק לאחר ייצוב רמת הגולן והירי על דמשק.                                            

רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

  • בסוף 71 ובנובמבר 72 נערך הצבא המצרי לצליחת תעלת סואץ, ההכנות התגלו. הערכת אמ"ן: "אלו תרגילי מפקדות, סבירות נמוכה למלחמה".
  • ב 1973 קיבל המודיעין התרעות רבות על היערכות למלחמה במאי - ראש אמ"ן (אלוף אליהו זעירא) העריך כי אין סבירות למלחמה.
  • ה"מוסד" קבע שיש חשש סביר למלחמה.
  • התקבלה החלטה לא לגייס מילואים ולאור סדק קטן בצפון מועלות יחידות מהתעלה צפונה-גדוד 55 גדוד 405 וביסל"ת.
  • לבקשת סוריה נדחתה המלחמה לסתיו כדי שתשלים את מערך טילי הנ"מ שלה.

חת"מ בקרב

  • בוטלו סוללות הדגם ד' בגדודי החרמ"ש.
  • חיל התותחנים נדרש "לסגור" את גדוד 405.ולצמצם את הסד"ק.
  • האמריקאים הסכימו לראשונה למכור תותחנים שני גדודי M109  קצר  ו שני גדודי M107 (203/175 מ"מ)
  • הושלם פיתוח רקטה ארטילרית "עיברי 1" מורכב על נגמש.
  • קצב המלחמה ואופייה המעורב - ממיגננה ממושכת לפריצה ולניצול הבקעה - איפשרו לחיל התותחנים להפגין את דינמיקת התנועה שלו. בכמות נהנו הסורים מעדיפות עצומה על צה"ל.44 כנים מול 1000. לסגירת הפער הפעיל חיל התותחנים של צה"ל את ניידותו הרבה; העתיק במהירות את האש מגיזרה לגיזרה, תוך שימוש בצריחים המסתובבים; ודייק בפגיעותיו, תודות לעזרים מתוחכמים.
  • לראשונה היה מחשב ירי ביחידה סדירה (405)

סד"כ

  • אגד ארטילרי – 212  בפיקוד אל"מ בני ארד.
    • מפקדת סיוע חטיבה 7 בפיקוד סא"ל אריה מזרחי.
    • מפקדת סיוע חטיבת "ברק-188" בפיקוד סא"ל אריה שחם (שוורץ).
    • גד"ב תומ"ת "נמר"  155 מ"מ 1A-109-M בפיקוד הסמג"ד - רס"ן אורי מנוס.
    • גד"ב ביסל"ת (צוערים, אימון תותחן שלב ב' וסגל בית הספר) 155 מ"מ 50-M בפיקוד סא"ל בן עמי כהן והסמג"ד רס"ן שמואל גולן.
    • גדוד "הרעם" בהרכב: 2 סוללות מכמ"ת 160 מ"מ וסוללה תומ"ת 155 מ"מ 50-M, בפיקוד – הסמג"ד רס"ן שמואל רשף.
    • גד"כ תומ"ת מוקטן - "דרקון" -  "רומח" 175 מ"מ 107-M , בפיקוד סא"ל שרגא בן צבי (קוסובסקי)  והסמג"ד רס"ן איציק גזית.

קישור:

  • סרן דודי הרמתי (מסו"ל ב' "נמר") קש"א גדוד "געש" חטיבה 7
  • סרן אברהם שניר ז"ל (מסו"ל ג' "נמר") קש"א גדוד "עוז" בחטיבה 7
  • סרן הרצל כהן ז"ל (קמב"ץ מפס"ח 7) התנדב להיות קש"א בכיבוש החרמון.

סגן רון חקלי - קש"א גדוד "גדעון" חטיבת "גולני".
מלחמת יום הכיפורים, מוצאת את סוללת התומ"תים של בה"ד 9 פרוסה בעמדה מוכנה למרגלות תל-פארס. הסוללה מורכבת מחיילי בה"ד 9, מדריכים, מש"קים, צוערים  וחיילים אחרים. אימוניו של קורס יסוד לקציני חת"מ נקטעו, החיילים צוותו במסגרת גדודית, וכגדוד עלו לרמת הגולן.  הצוערים פוזרו בין הצוותים ופיקדו על התומ"תים, שהוצבו במסגרת 3 סוללות במקומות שונים ברמת הגולן. 
שעות הראשונות למלחמה עוברות בירי על מטרות שונות בשטח סוריה. ככל שחולף הזמן הולך טווח הירי ומתקצר. לאט מתחוור כי אין זה "סתם" יום קרב - אלא מלחמה של ממש, שהרי הטנקים הסורים פורצים לעומק השטח הישראלי. 
בחצות 6.7.73 מקבלת הסוללה הוראה לדלג לאחור-מערבה אל מעבר לציר הנפט. ולפנות בוקר יוצאת לדרכה. בראש נע זחל"מ המפקד, אחריו ארבעת התומתי"ם, ובמאסף זחל"מ נוסף ומשאית תחמושת. חיילי הסוללה היו לאחר 8 שעות לחימה ושעות רבות ללא מנוחה והכל ידעו שהם נעים בשטח ישראלי ו"מדלגים" מערבה.מכשירי הקשר לא פעלו כראוי, והמפקדים כוונו את הנהגים באמצעות מכות-מקל בקסדה. 
לפתע מבחין חלוץ הטור הישראלי זחל"מ המפי"ק בעשרות טנקים הממוקמים משמאל לדרך, דרומית לציר התנועה במרחק 20-  30 מטרים בלבד משפת הדרך. מפקד הסוללה משוכנע כי לפניהם גדוד טנקים ישראליים  איש אינו מעלה על דעתו לנקוט אמצעי - זהירות מיוחדים. 
אלא שהטנקים היו טנקים סורים. רובם תפסו עמדות לכיוון דרום, אך מחלקת טנקים אחת התפרסה לאבטחת החניון כלפי צפון. במרחק של 15 - 20  מטר בלבד מבחין לפתע המסו"ל, בטנק סורי על אם-הדרך. מאוחר מדי לסגת, מוטב לפרוץ קדימה במהירות ולנסות להיחלץ מטווח-המגע הקרוב עם הכוח הסורי.הוא מורה לנהג הזחל"מ לפרוץ קדימה בכל המהירות. הזחל"מ פורץ קדימה בסערה, חולף ממש ליד הטנק הסורי שעל אם הדרך, כאשר תותח הטנק הסורי,"חותך" את אנטנת המפי"ק.או אז תופסים הסורים את המתרחש. 
הטנקים הסורים נכנסים לפעולה, ותוך דקה הם משגרים פגזים וצרורות מקלע אל עבר התומ"תים הנעים על הדרך מולם. התומ"תים נפגעים בזה אחר זה. התומ"ת הראשון בשיירה נפגע בצידו הימני ושלושה מחייליו נהרגים במקום, התומ"ת ממשיך לנוע לכיוון מערב.הטנקים הסוריים מזנבים בזחל"מ ובתומ"ת אך אינם מנסים לרדוף אחריהם. ואכן מגיעים הזחל"מ עם סגן שאול והתומ"ת שלו להאחזות נח"ל גשור הנטושה - עם שחר ומפנים משם את נפגעיהם. 
גורלם של שלושת התומ"תים האחרים גרוע יותר. התומ"ת השני נפגע פגיעה ישירה ונעצר. חלק מאנשי צוותו נהרגו במקום והאחרים נחלצים מהתומ"ת, ותופסים מחסה בתעלה שמימין לדרך.  התומ"ת השלישי "נכנס" בתומ"ת השני שנפגע ונעצר וכל אנשי צוותו נהרגים. התומ"ת הרביעי נפגע פגיעה קלה, אנשי צוותו נחלצו ממנו ללא פגע. רק הזחל"מ והמשאית שבמאסף הטור הישראלי מצליחים להסתובב ולסגת אל מרגלות תל-פארס. ניצולי הסוללה מסתובבים בשטח המומים ומבולבלים. חלקם מצליח להצטרף לזחל"מ ולמשאית שהיו במאסף ולהגיע עמם למוצב חי"ר סמוך לתל-פארס. אחרים רצים בכוון מערב, נתקלים באש מטנק סורי. הם בורחים במהירות חזרה לכיוון תל-פארס. בבוקר יום א' 7 באוקטובר 1973, היה סא"ל בן עמי כהן, בתצפית על תל-פארס. בשעת הצהרים של יום א', מגיעה אל תל-פארס פקודה "היכונו לנטישה". אלא שאז שומע בן עמי רעש מסוקים. מסוק סורי מנסה לנחות על ראש התל. צרור ארוך אותו יורה בן עמי אל המסוק והוא נעלם מיד ונבלע בפתח הר געש כבוי שבמרכז תל-פארס. 
עמי קיבץ סביבו חיילים שנמצאים במקום ומארגן אותם לתנועה לעבר מעלה גמלא להיחלצות. עמי פוקד את עשרות האנשים, מחלק אותם לקבוצות משנה ע"פ השתייכותם החיילית, קובע כוח חלוץ, וכוח מאסף משבץ את החיילים נושאי-הנשק ונושאי הפצועים במקום המתאים ומתחיל לנווט ניווט-לילה אל תוך ואדי דליות. סא"ל עמי נע בזהירות ובאטיות בראש הטור הארוך,  ללא מפה וללא מכשיר קשר, כשצמחיית הוואדי הסבוכה מאיטה עוד יותר את ההתקדמות. ההליכה הקשה נמשכת כל הלילה אך עם שחר יום ב',ה-8.10.73, מתחבר טור הניצולים עם כוח ישראלי במורד המערבי של מעלה גמלא.  בהמשך הלחימה סא"ל בן עמי כהן מתנדב להיות מס"ח גולני בכיבוש החרמון.

דרום

בארות יצחק

 

 
 
מהלך הקרב על בארות יצחק (15.7.48)

 

 

דרכי הגעה -מצומת סעד נוסעים 700 מ' מזרחה בכביש 25 ופונים דרומה (ימינה) בכביש 232. נוסעים 1.5 ק"מ ופונים ימינה לדרך סלולה על פי שילוט ההכוונה לבארות יצחק. לאחר כ-1.5 ק"מ פונים שמאלה, נוסעים כ-800 מ' לצד החממות ופונים ימינה למגדל המים
 
 
 

 

הקרב על בארות יצחק - (15 יולי 1948)

רקע כללי במדינה.

  • בארות יצחק, שכנה 5 ק"מ דרומית – מזרחית לעזה. קיבוץ שהוקם ב 1943 בידי חברי "ברית חלוצים דתיים" מגרמניה וצ'כיה. הקיבוץ חלש על שני צירי תנועה חשובים למצרים ועמד כ"עצם" בגרונם:
    • ציר אל-עריש – עזה – תל אביב.
    • ציר עזה – באר שבע
  • יומיים לפני הסיום המוצהר של ההפוגה הראשונה, בליל ה 7-8 ביולי 1948 חידשו המצרים את התקפותיהם, כבשו מספר משלטים מסביב לפלוג'ה (צומת פלוגות) וביססו את שליטתם בצומת. בזמן קרבות "עשרת הימים" חידשו המצרים את נסיונותיהם לכבוש ישובים יהודיים. לאחר שנכשלו בנגבה ב-12 ביולי, העתיקו את לחצם דרומה, ב- 15 ביולי הם תקפו את בארות יצחק.
  • נרצח הרוזן ברנדוט
  • הוקם הועד למען החייל
  • יצא לאור עתון "במחנה"
  • פורק הפלמ"ח
  • מועצת המדינה הזמנית קובעת שדגל התנועה הציונית יהיה דגל הלאום.

רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

באותם ימים מתנהלים קרבות "עשרת הימים" (הקרבות שבין ההפוגה הראשונה להפוגה השנייה):

  • בצפון מתנהל מבצע "דקל" - לשחרור הגליל המרכזי.
  • מבצע "ברוש" - בלימת צבא סוריה בראש הגשר שלו במשמר הירדן.
  • קרבות מרים בסג'רה מסתיימים בנסיגת כוחות קאוקג'י.
  • במרכז - מבצע "דני" - כיבוש לוד ורמלה.
  • מבצע "בתק" - כיבוש ראש העין, מגדל י'בה (מגדל צדק) ומבצר אנטיפטריס.
  • בירושלים - מבצע "קדם" נסיון פריצה לעיר העתיקה.
  • בדרום: פונה כפר דרום.
  • נהדפה התקפת המצרים על בית דראס.
  • מבצע "אנ-פאר" לפריצת הדרך לנגב.
  • כוחותינו המשיכו לבלום את צבא מצרים בחזית הדרום.
  • נהדפו התקפות צבא מצרים על ג'וליס, נגבה ועיבדיס.

חת"מ בקרב

מהלך הקרב

ב 15.07.48  בשעה 05:30 החלה ההסתערות  בהפצצה אווירית להפתעת המתיישבים שעסקו כל הלילה בעבודות ביצורים. בשעות הצהריים המאוחרות הצליח האויב לפרוץ לתוך הישוב ולאגפו משלושה כיוונים. מגדל המים נוקב בירי נ"ט המים מילאו את החפירות העמדות והנשק הקל יצא מכלל פעולה. מצבור התחמושת בעמדה שחסמה את כניסת המצרים התפוצץ ונהרגו 4 לוחמים. תוך זמן קצר נהרגו 17 איש ונפצעו רבים ביניהם המא"ז. רק הפיאט הצליח למנוע את כיבוש הישוב, מצב המשק היה נואש.המפנה חל כאשר כוח פשיטה של חטיבת הנגב (הגדוד התשיעי של הפלמ"ח) ופלגה של 2 תותחי 65 מ"מ "נפוליונצ'יק" בפיקודו של יואל יאורי. הצליחו להגיע לישוב.
התותחים פרסו באזור סעד, בתוך שדה קוצים, דבר שהעלים את התותחים מעיני המטוסים שחגו מעל. התצפית מוקמה על שלוחה שטוחה וארוכה כ 2 ק"מ מצפון מזרח לקיבוץ. תוך כדי תצפית על המטרות נאלץ הקש"א (יואל יאורי ז"ל) להסתתר מהפגזה של תותחני המצרים שזיהו אותו.  מצפון מערב הקיבוץ היה פרדס יחיד. הקש"א שם לב לתנועה בלתי פוסקת פנימה והחוצה של מכוניות עם מפקדים. הוא הסיק מכאן כי שם נמצאת המפקדה של המצרים.
הפגז הראשון לטיווח פגע בול. הונחתה אש לתכלית ונגרמה שם מהומה רבה והחלה שם נסיגה.
האש הועתקה אל גדוד השריון שהתארגן להתקפה, האויב שכלל את  (הסמג"ד עבד-אל-נאצר) התפזר ונסוג בבהלה. וכתוצאה מכך נסוגו גם הכוחות המצריים שפרצו למשק .
הרכב והשריון של המצרים התנקזו בכניסה לעזה לרגלי תל עלי מונטר ויצרו פקק כזה שהיה מטרה אידאלית לתותחנים (ברווז נייח) אבל לנפוליונצ'יקים לא היה טווח לשם. 
לסיכום: חברי הקיבוץ ראויים לציון על נחישותם ועמידתם בפני כוח, שעלה עליהם בעוצמתו פי כמה.    17 ממגני בארות יצחק נהרגו ו 15 נפצעו וכן נגרמו נזקים כבדים למשק.כ-200 מצרים נפגעו בהם הרוגים רבים.זו הפעולה היחידה בצה"ל שבה פעלו והצליחו התותחנים לבדם לסכל את התקפת האויב.על פעולה זאת כתב ד"ר זאב פון וייזל: תותחני ה-65 מ"מ ה"נפוליאונצ'יקים", (פלגה ב' מפקד יאורי) יצאו להגנת בארות יצחק, שם הגשימו את  אחת הפעולות המוצלחות ביותר של חיל התותחנים העברי במשך כל המלחמה .

 

ח'רבת מחאז

 

קרבות ח'רבת מחאז  (6.10-30.10.48)

מחאז הוא משלט מזמן מלחמת העצמאות, בדרום, מצפון מזרח לקיבוץ שובל וסמוך לכביש ולמסילת הרכבת לבאר שבע. מקור השם בשמה של הגבעה בערבית, "מע'אז". במלחמה הוא היה משלט חשוב בקרבות על כיס פלוג'ה, בקרבת הגבעה יש באר ונחל הנושאים את אותו שם. בצד הכביש היה שלט המתאר את המערכה על המשלט.

מחלף מחאז – התמזגות כביש 6 וכביש 40 בכיוון באר שבע.
ממחלף מחאז שביל (סימון שבילים בצבע אדום) מזרחה חוצה את מסילת הרכבת לבאר שבע 2.5 – 3 ק"מ. משלט מאחז נ"צ 180920602180 גובה 242 מטר.

הוראות הגעה

 

רקע כללי במדינה.

  • נרצח הרוזן ברנדוט
  • הוקם הועד למען החייל
  • יצא לאור עתון "במחנה"
  • פורק הפלמ"ח
  • מועצת המדינה הזמנית קובעת שדגל התנועה הציונית יהיה דגל הלאום.

 

רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

  • בדרום מתנהל מבצע "אבק" להגנת על מנחת אבק 1 ברוחמה.
  • נפרצה הדרך לנגב
  • הגליל שוחרר במבצע "חירם"
  • טובעה אניית הדגל של צבא מצריים "האמיר פארוק".
  • משלוח ראשון של תותחי ה"קוקרצ'ה"  ו"קרופ" הגיע לישראל
  • 3 מטוסי "ספיד פאייר" מצ'כיה הגיעו לישראל

 

חת"מ בקרב

  • תותחי 65 מ"מ מגדוד "רשף" בפיקוד בנימין זאב פון ויזל
    • סוללה אחת בשמורת פורה
    • סוללה שניה בפיקוד אהרון שפק (דגן) (לימים מת"פ צפון), בהגנה על תל אל קוניטרה.
  • תותח נ"ט 20 מ"מ על זחל"מ ליד מטה הגדוד הראשון בחטיבת "יפתח"

     

הקרב נערך בין כוח מחטיבת "יפתח" לבין כוחות ערביים גדולים של לוחמים מקומיים מהר חברון בחימוש ובפיקוד הצבא המצרי. בקרבות חרבת מחאז נהרגו 13 ונפצעו 30 מלוחמי חטיבת יפתח.
אור ליום 2 באוקטובר תפשה מחלקת חי"ר מהגדוד הראשון של חטיבת פלמ"ח יפת"ח את חירבה מחאז בלילה ללא התנגדות.
בשעות הערב, ה4 באוקטובר הסתערו הערבים חיל רגלים סדיר ולא סדיר בהפצצה של מרגמות "4.2  , נפגעה עמדת המקלע שלנו.,המפקד סגנו וכמה אנשים נהרגו או נפצעו.  יתר חיילי החי"ר , נסוגו מהעמדה ועזבוה, המצרים תפשו את החירבה והחזיקו בה עם כוח חי"ר קטן., בלילה הבא 4-5 באוקטובר תקפו כוחותינו וכבשו את החורבה מחדש. המצרים נסוגו ,אבל  ברור היה  שהם לא יוותרו על המשלט הזה ושיעשו את כל המאמצים לגרש אותנו מחדש משם. 
סוללת 65 מ"מ, בפיקוד אהרון שפאק (דגן), נשלחה לסייע בהגנת תל-אל-קונייטרה כדי לחסום את הכביש  לחורבת מחאז. הערבים תקפו בכוחות סדירים ובלתי סדירים בשעות הצהריים ואחר הצהריים ללא הסתערות, התותחים פעלו נגד ריכוזי החי"ר ופיזרו אותם. הערבים נסוגו בשעה 1600 השתרר שקט.למחרת יירטה תחנת ההאזנה שיחות אלחוטיות בין המפקדה המצרית בחברון למפקדת פלוג'ה ועזה,למדנו שהמצרים החליטו לכבוש בחזרה את חורבת מחאז בכל מחיר ובכל תנאי. למדנו שהכוחות הבלתי סדירים בחברון סבלו אבידות קשות ולא רצו להיכנס לקרב חדש בלי עזרת משוריינים מסיבית.עם שחר הופיע הכוח המשוריין של פלוג'ה באופק מקונייטרה. הם חטפו אש תותחים, עברו מזרחה וחטפו אש תותחים ,התקדמו דרומה   ונכנסו לטווח של סוללה ג'  חטפו אש תותחים, נעו מזרחה וירדו לתוך השטח המת, כמו בקרב האחרון. מפקד צוות הזחל"מ (נושא תותח 20 מ"מ נ"מ / נ"ט) התקרב לעבר המורד. התותח היה מוצב עם הקנה לאחור. הסמל הורה לנהג לעלות על הרכס בהילוך אחורי, הזחל"מ טיפס לאט על הרכס, וברגע שהוא הופיע מעבר לפסגה נראו שני טורים של משוריינים ונושאי  ברן במרחק של 300 מ'. הטור המזרחי כלל 3 כלי רכב, הטור המערבי כלל 15 כלי רכב. הסמל משה פישביין. פתח באש, פגע במשוריין הקדמי שעלה באש וירד למדרון אחורי. המשוריינים המצרים עצרו וחטפו אש תותחים מסוללה ג'. הם נסוגו והתארגנו מחדש לתקיפה.שש פעמים נוספות חזרו המצרים להתקפה על הרכס באותו המקום באותו יום. ועוד שש פעמים עלה הזחל"מ עם התותח ועם 5 אנשי הצוות שלו להתקפת נגד. פתח באש ירד למדרון אחורי. חזר ירה וירד, לאחר כמה שעות היו שבעה משוריינים של האוייב נטושים בשטח אחרים נפגעו מפגזי תותחי ה-65 מ"מ. בשעות הערב חזרו המשוריינים לפלוג'ה. בלילה הבא הצליחו המצרים לחלץ משוריין מהשטח, יותר מאוחר עוד אחד, אבל 3 משוריינים נתפסו על ידינו  מהם 2 נושאי ברן ושלושה משוריינים. ביחד עם האבידות בשריון בקרב הקודם היה זה, הפסד ניכר בכוח השריון של פלוג'ה.זה היה ניצחון בנגב בזמן ההפוגה, נצחון ארטילרי, תוצאה מתכנון ומביצוע קפדני של התותחנים. הסמל משה פישבין ,הכוון  דויטש והנהג דוד שטלצר  היו אחראים לניצחון ועשו מעל ומעבר למה שהיה מצופה מהם; הם קיבלו הודאה בפקודות יום של הנגב .
תוצאות הקרב בחרבת מחאז איפשרו את המשך הפעלת שדה התעופה ליד רוחמה ואת המשך ההכנות למבצע "יואב".  קרב חרבת מחאז שימש רקע לספרו של יזהר סמילנסקי, "ימי צקלג" ולספרו של פוצ'ו "אני פחדן אני"..

 

קרב חרבת מחאז במלחמת העצמאות   30.9.1948 - 6.10.1948 

מחצבות הגופרית ליד בארי

מהלך הקרב מחצבות  הגופרית(5.10.48)
דרכי הגעה  
המסלול מתחיל באתר בארי הישנה (נחביר). לנקודה זו ניתן להגיע בנסיעה של 3.5 ק"מ מכביש 232, פנייה לקיבוץ בארי ולפני הקיבוץ פנייה לדרך מסומנת אדום 13380. לאחר 1.5 ק"מ פנייה ימינה לדרך מסומנת שחור 13283 ונסיעה בה עד לאתר נחביר.


 

רקע כללי במדינה.

  • נרצח הרוזן ברנדוט
  • הוקם הועד למען החייל
  • יצא לאור עתון "במחנה"
  • פורק הפלמ"ח
  • מועצת המדינה הזמנית קובעת שדגל התנועה הציונית יהיה דגל הלאום.

רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

  • בדרום מתנהל מבצע "אבק" להגנת על מנחת אבק 1 ברוחמה.
  • נפרצה הדרך לנגב
  • הגליל שוחרר במבצע "חירם"
  • טובעה אניית הדגל של צבא מצריים "האמיר פארוק".
  • משלוח ראשון של תותחי ה"קוקרצ'ה"  ו"קרופ" הגיע לישראל
  • 3 מטוסי "ספיד פאייר" מצ'כיה הגיעו לישראל

חת"מ בקרב

  • תותחי 65 מ"מ מגדוד "רשף" בפיקוד בנימין זאב פון ויזל
  • תותח נ"ט 20 מ"מ על זחל"מ

מהלך הקרב-

ב-5 באוקטובר, ערב ההתקפה על חירבת מחאז, הוחלט לפעול בחלק המערבי של החזית להטעיית האויב, בזמן שאנו היינו מוכנים לתקוף בכל הכח הארטילרי מזרחה. (ערב ראש השנה). המצב בחלק הזה של החזית היה שקט בהשוואה לחלק המזרחי.
בעזה ישבו קציני או"ם  שניסו למנוע  פעולות מרחיקות לכת משני הצדדים ,המצרים כעסו כאשר  "יפת"ח" תפס את משלט  מחצבות הגופרית ואיימו לכבוש את המשלט בחזרה, קציני או"ם הביאו את האולטימטום שלהם בפנינו.
כוחותינו לא היו מעוניינים בכיבושים נוספים. אך ביום ההוא החליטו המצרים  בפעם הראשונה לאגף את העמדה שלנו במחצבות הגופרית ולחדור אל השטח הבלתי מוגן. בכוח משוריין של כ-25 כלי רכב, שיצא מחאן יוניס דרומה לתל ג'מה ומשם צפונה.
הטור המשוריין נראה על ידי אנשי התצפית במחצבות הגופרית, בהיותו בשטח המצרי,
הוא נעלם מעניהם לפני שנכנס לשטח שלנו. בהתקדמותם בתוך הוואדי הגיעו המצרים לקרבת עמדת התותחים. חייל מכיתת ההבטחה זיהה את הטור על רכס דרומית לעמדה והודיע למפקד הכיתה, שצעק: "טנקים מצריים- 800 מטר!".
מרכז גזרת המטרות של הסוללה היה צפון מערב. הרק"מ המצרי התקדם מכיוון דרום מזרח. קצין עמדת התותחים, אהרונסון, עלה לרכס, ראה את השריון, רץ אל מכשיר הקשר להזעיק תגבורת ופקד להפנות את שלושת התותחים לאחור.
הסמל דוב (ברי) פרוכטר, מפקד אחד התותחים, הודיע לקע"ת שהוא מוסר את הפיקוד על התותח שלו למס' שלוש ורץ אל הרכס הדרומי. הוא היה אחד משלושת הסמלים שעברו השתלמות ירי מתותחי שדה על כלי רכב מוסווים מאחורי רכס. ולכן פעל  בדרך זו ,הוא תפס עמדה על הרכס ופקד על שלושת התותחים לכוון עליו בעומדו בקו ישר בין טור המשוריין ובין הסוללה, אמד אך המרחק –ב- 800 מטר ונתן פקודות אש: בטווח 800 מ', ברגע הירי נפל ארצה, קם, נתן פקודות תיקון ונפל ארצה . בצורה זו המשיך עד שנסוגו. לפי הדו"ח הרשמי אחד עשר כלי רק"מ נפגעו ונגררו משדה הקרב. 
במבט ארטילרי מקצועי זאת הייתה אחת הפעולות היפות של חיל התותחנים בנגב.

 

מצרים חטפו את המכה הראשונה ימים מספר לפני תחילת התקיפה שלנו. המכה הראשונה במבצע "עשרת המכות".
(מתוך ספרו של פון וייזל זאב)

 

גבעת התאנים קרבות" עיבדיס" גבעת התאנים (7.7-12.7.48)

דרך הגעה 
לגבעת התאנים מוליכה דרך עפר עבירה לכל רכב מכביש 3, מול הכניסה למשואות יצחק, 
פונים דרומה בדרך עפר. הדרך מתעקלת שמאלה ומיד ימינה. ממשיכים דרומה כ-600 מ', 
פונים שמאלה ומיד שוב ימינה עוד כחצי קילומטר ומגיעים לגבעה.

 

 

 

רקע כללי במדינה.

·         בארות יצחק, שכנה 5 ק"מ דרומית – מזרחית לעזה. קיבוץ שהוקם ב 1943 בידי חברי "ברית חלוצים דתיים" מגרמניה וצ'כיה. הקיבוץ חלש על שני צירי תנועה חשובים למצרים ועמד כ"עצם" בגרונם:  ציר אל-עריש – עזה – תל אביב.  ציר עזה – באר שבע

·         יומיים לפני הסיום המוצהר של ההפוגה הראשונה, בליל ה 7-8 ביולי 1948 חידשו המצרים את התקפותיהם, כבשו מספר משלטים מסביב לפלוג'ה (צומת פלוגות) וביססו את שליטתם בצומת. בזמן קרבות "עשרת הימים" חידשו המצרים את נסיונותיהם לכבוש ישובים יהודיים. לאחר שנכשלו בנגבה ב-12 ביולי, העתיקו את לחצם דרומה, ב- 15 ביולי הם תקפו את בארות יצחק.

·         נרצח הרוזן ברנדוט

·         הוקם הועד למען החייל

·         יצא לאור עתון "במחנה"

·         פורק הפלמ"ח

·         מועצת המדינה הזמנית קובעת שדגל התנועה הציונית יהיה דגל הלאום.

2.רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

·         באותם ימים מתנהלים קרבות "עשרת הימים" (הקרבות שבין ההפוגה הראשונה להפוגה השנייה):

o       בצפון מתנהל מבצע "דקל" - לשחרור הגליל המרכזי.

o       מבצע "ברוש" - בלימת צבא סוריה בראש הגשר שלו במשמר הירדן.

o       קרבות מרים בסג'רה מסתיימים בנסיגת כוחות קאוקג'י.

o       במרכז - מבצע "דני" - כיבוש לוד ורמלה.

o       מבצע "בתק" - כיבוש ראש העין, מגדל י'בה (מגדל צדק) ומבצר אנטיפטריס.

o       בירושלים - מבצע "קדם" נסיון פריצה לעיר העתיקה.

o       בדרום: פונה כפר דרום.

o       נהדפה התקפת המצרים על בית דראס.

o       מבצע "אנ-פאר" לפריצת הדרך לנגב.

o       כוחותינו המשיכו לבלום את צבא מצרים בחזית הדרום.

o       נהדפו התקפות צבא מצרים על ג'וליס, נגבה ועיבדיס.

חת"מ בקרב

·         4 תותחי נ"ט 6 ליטראות מצריים מלקחו שלל, והוכנסו לשירות בגדוד נ"ט-1

·         קצין תותחנים חט' "גבעתי" (מס"ח) אפרים הורוביץ

·         סוללת תותחי 65 מ"מ מגדוד "שדה – 1" בפיקוד זאב בנימין פון ויזל הוצבה ב"גבעת התותחים" בסיוע לגדוד 53 "גבעתי" בקרב עיבדיס.

מהלך הקרב:
"משלט התאנים" ממוקם כקילומטר וחצי צפונית מזרחית למשלט עיבדיס. בקרבות הקשים השתתף כוח תותחנים אשר היה מסופח לחטיבת גבעתי והגיע למקום עם התגבורת במהלך הלחימה על משלט עיבדיס וכסיוע ללוחמים. במפת הקרב ב"ספר גבעתי" נקרא "משלט התאנים"- "גבעת התותחים".
קבוצת חיילי התותחנים הציבו על הגבעה ארבעה תותחים מסוג 'נאפוליונצ'יק' בקוטר 65 מ"מ שיוצר במלחמת העולם הראשונה. ה'נאפוליונצ'יקים' היו מתוצרת צרפת ונראו ישנים מאוד.. התותחים היו קטנים ונמוכים בעלי יכולת דיוק נמוכה ומצבם רעוע למדי. למרות כל החסרונות, השפעתם הייתה משמעותית."גבעת התאנים" נבחרה לשמש כעמדת ירי תותחים מהסיבה שהיה צורך להסתיר ולהסוות את התותחים וגם כדי להגן על החיילים. במלחמת העצמאות, מפקד התותחנים בגבעה היה דר' בינימין זאב פון- וייזל שהתגייס לחיל התותחנים והוא בן 52, מבוגר בשלושים שנה משאר חבריו החיילים. דמות מיוחדת במינה איש רב מעללים.הוא נשלח לפקד על קבוצת כוח חיילי התותחנים ב"משלט התאנים". בקרבות, פון וייזל היה נוהג לעלות על עץ עם מקל בידו כמו מנצח על תזמורת, משקיף עם המשקפת הישנה אשר הייתה ברשותו עוד מימי שירותו כקצין בצבא האוסטרי ונותן פקודות ירי. וכך היה אומר: " 2 פגזים- אש תותחים- אש!"
לימים כתב פון- וייזל ב"ספר גבעתי" על פעולת התותחנים ב"משלט התאנים": "פתחנו באש, אך נראה, שזו לא עשתה כל רושם על שריון האויב. הטנקים המשיכו להתקדם על אף הפגזותינו והגיעו עד לטווח של 1500 מטרים מעמדותינו. היה צורך להנמיך את קני התותחים ואז אירע הנס: פגז אחד שהתפוצץ בין הטנקים המתקדמים קרע את שרשרתו של אחד מהם, המצרים נעצרו והחלו נסוגים- בהשאירם טנק זה מאחוריהם."על תרומתם של התותחנים בקרבות ניתן ללמוד מעדותו של חייל גבעתי זכריה צברי: "בניצחון המגינים  בעיבדיס, היה חלק גדול גם לתותחינו. דבר זה נסתבר גם מעדותו של רב"ט מצרי, מתוקפי המשלט, שהתמסר לידי חברי נגבה, הוא הגיע לשער המשק, עייף ורעב וטען, כי באש תותחינו נהרגו 60 חיילים מצרים וכלי רכב רבים יצאו מכלל פעולה"
חיילי גבעתי מתש"ח מכנים את משלט התאנים בשמות נוספים מלבד "גבעת התותחים": "גבעת פון- וייזל" על שם מפקד התותחנים במקום וגם "הגבעה שממערב לסואפירים".יש לציין שחיילי חטיבת גבעתי עמדו בגבורה וניצחו במחיר כבד את הצבא המצרי החזק  אך כמובן נדגיש את תרומתם הרבה של התותחנים בקרבות עיבדיס.
 

(ניצנה (קרב עוג'ה אל חפיר

ניצנה (עוג'ה אל חפיר)

קרב עוג'ה אל חפיר (26-27.12.1948)

 

 

מה קרה במדינה

  1. בתאריך 15.5.1948 הוכרזה מדינת ישראל
  2. נשיא המדינה פרופ' חיים ויצמן
  3. ראש הממשלה ושר הבטחון דוד בן גוריון
  4. שר החוץ משה שרתוק (שרת)
  5. רשות מחוקקת מועצת המדינה הזמנית
  6. מפכ"ל המשטרה יחזקאל סהר
  7. שירות בתי הסוהר הוקם כאגף במשטרת ישראל.
  8. 14.9.1948 מוקם בית המשפט העליון נשיאו הראשון ד"ר משה זמורה.
  9. 30.6.1948 הבריטים מפנים סופית את המובלעת בחיפה
  10. 12.8.1948 ג'יימס מקדונלד השגריר הראשון של ארה"ב לישראל.
  11. 18.8.1948 בנק אנגלו פלסטינה מנפיק שטרי כסף חדשים.
  12. ספטמבר 1948 – הטיסה הראשונה של "אל על" משדה התעופה לוד.
  13. 28.10.1948 דגל התנועה הציונית מוכרז כדגל מדינת ישראל.
  14. 8.11.1948 מפקד אוכלוסין ראשון
  15. 20.6  מוקם קיבוץ נצר סירני.
  16. מוקמים ישובים חדשים: יפת"ח,  הגושרים, געתון, צובה, רבדים (לזכרו של הישוב מגוש עציון), אודים (ע"י פליטי המושבה הר טוב)

מה קרה בצה"ל

  1. הרמטכ"ל רא"ל יעקב דורי (דוסטרובסקי)
  2. קצין המבצעים והרמטכ"ל בפועל   אלוף יגאל ידין (סוקניק)
  3. 27.7.1948 צה"ל נשבע אמונים.
  4. 14.5.1948 נפל גוש עציון
  5. 1.6.1948 פריצת דרך "בורמה"
  6. 18.5 יפו נכבשת ע"י האצ"ל במבצע "חמץ".
  7. מבצע "בלק", עסקת נשק עם צ'כוסלובקיה.
  8. השריון הסורי מובס בעמק הירדן
  9. מבצע "נמל" לכיבוש טנטורה.
  10. 22.4.1948 שחרור חיפה.
  11. המצרים כובשים את יד מרדכי, קבוצת ניצנים ונעצרים סמוך לאישדוד (אשדוד) ב"גשר עד הלום".
  12. 11.3.1948 ההפוגה הראשונה
  13. קרבות עשרת הימים.
  14. הוצא להורג המהנדס מאיר טוביאנסקי בעוון ריגול. (על לא עוול בכפו).
  15. מוקם חיל הקשר (אוקטובר)
  16. ספטמבר יוצא לאור עתון "במחנה" עורכו הראשון – משה שמיר
  17. ספטמבר מוקמת הרבנות הצבאית בפיקודו של רס"ן הרב שלמה גורן.
  18. דצמבר אם שכולה, ד"ר מרים שפירא מקימה את ארגון יד לבנים.
  19. מוקם הצ'יזבטרון – הלהקה הצבאית הראשונה.

מה קרה בחת"מ

  1. מפקד חיל התותחנים סא"ל שמואל אדמון (רפפורט)
  2. קצין המבצעים רס"ן מאיר אילן (טננבאום)
  3. קצין תותחנים חזית הצפון           רס"ן שמואל גודר (גורודצקי)
  4. קצין תותחנים חזית התיכון רס"ן שלום חרמון
  5. קצין תותחנים חזית הדרום רס"ן אפרים שורר

חת"מ בקרב

מבצע "חורב" – הסיוע הארטילרי לכיבוש עוג'ה

(מתוך ספרו של בנימין זאב פון ויזל בעריכת סימן טוב שגיא)

המסע דרך ואדי אלאביד

חטיבה 8 התכנסה בשטח שבין חלוצה לרוחייבה אתה הייתה גונדה בפיקוד בני גרין עם 2 סוללות 75 מ"מ, סוללה ב' בפיקוד דן קסלר וסוללה כ"ד בפיקוד אהרון שפאק (דגן). מחלקה 2\פלוגה א' גדוד 181 (3 מרגמות 120 מ"מ), ו-2 תותחים של סוללה ב' נ"ט בפיקוד רפאל קושניר, סוללה (2 תותחים, 20 מ"מ) נשלחה ממחנה דורה אל החזית לפני תחילת המבצע.

כל ההכנות נעשו בסודיות מוחלטת..

הכוח התוקף את עוג'ה חולק לשני טורים:

1.הטור המזרחי – חטיבת "הנגב" - היתה צריכה לנוע יום לפני הטור המערבי של חטיבה 8, היות ולה הייתה דרך ארוכה – איגוף ארוך מבאר שבע לעבר א-תמילה, שתותקף מהמזרח ומהמערב בעת ובעונה אחת. עם החטיבה נסעה גונדת "אילון", סוללה י"ג (65 מ"מ ניידת) בפיקוד ד"ר בהם (מגדוד 404) ו2 תותחי נ"ט של סוללה ב', בפיקוד רב סמל אלכסנדרוני. הטור היה צריך לנוע בלילה  24 בדצמבר.

2.הטור המערבי היה צריך לצאת 24 שעות אחריו, ב 25 בדצמבר, דרך ואדי אלאביד, לפי התכנית המקורית של יגאל אלון; אך בגלל הגשם נדחתה הפעולה ב-24 שעות.

הקרב בואדי אלאביד

ב 25 בדצמבר, ב-18:00 בערך, יצא הטור של חטיבה 8 להתקפה. הרכב נע בקושי רב לאורך דרך עפר עתיקה מכוסה חוליות (דיונות). "במשך ליל השבת - 25 בדצמבר נמשך המסע דרך, זרועה דיונות, שהכשיר חיל ההנדסה למעבר שיירת הקרב והאספקה שנעה בכיוון הכביש עוג'ה – רפיח חיל ההנדסה עשה עבודה ומיוחדת במינה, את הבלתי אפשרי והכין דרך שעוברת בחולות ודיונות של המדבר, במקום שבו לא ציפו המצרים משום שבטחו בהגנה הטבעית.בדרך הסלעית בתוך הואדי התהפכה משאית עם תותח 20 מ"מ נ"ט התותח ניזוק ויצא מכלל שימוש.

גם סוללות התותחים והמרגמות סבלו קשיים רבים. לא פעם אחת שקעו המשאיות בחול והיו צריכים לחלצן ע"י טרקטורים ובכוח ידי אנשי הצוותים. משאית גוררת   תותח התקלקלה בדרך.

ובכל זאת: עם בוקר הגיע הטור למטרתו, המקום בו חוצה ואדי אלאביד את כביש רפיח – עוג'ה.

2 תותחי נ"ט יצאו מהוואדי ופרסו מאחורי רק"מ, צפונית לכביש, בכיוון רפיח. רק תותח 6 הליטראות היה מוכן לפעולה. התותחנים היו עסוקים בתותח 20 מ"מ שניזוק וניסו לתקנו.

סוללה ב' בפיקוד דן קסלר (75 מ"מ) פרסה, בשעה 06:00 בעמדת ההגנה לכיוון צפון

היום הראשון: התקפה על עוג'ה

26.12

סוללה כ"ד בפיקוד אהרון שפאק פרסה כ-1500 מטר צפונית לוואדי, בכיוון דרום. בבוקר נעשו סיורים, נמצאו עמדות מתאימות בתוך ואדי אלאביד, ו-2 הסוללות  ומחלקת המרגמות הוצבו שם. התותחים היו מוכנים לפעולה    ב 08:15  .בינתיים תקפה חטיבה 8 את עוג'ה ללא סיוע ארטילרי, אחרי הפצצה ממטוסים שתקפו את עוג'ה עם שחר. לפי התכנית המקורית היה על סוללה כ"ד ללוות את גדוד 89 לאחר שיכבוש את עוג'ה לתקיפה נוספת לכיוון אבו עוגיילה. לא ציפינו להגנה רצינית מצד המצרים.   אך למרות שהופתעו התגוננו יפה. תותח 2 ליטראות נ"ט מצרי הצליח להוציא מכלל פעולה משוריין וזחל"מ שלנו. ההתקפה של החטיבה נעצרה. הטור המשוריין נכנס לשטח של חול דק ושקע בו. מכוניות אחרות נעצרו כנראה שלבנזין חדרו  מים. במשך זמן מסוים שררה הרגשה שלא רק ההתקפה הראשונה שלנו

בשעה 09:00 פתחה סוללה ב' באש על עמדה מבוצרת "ה2", צפונית לעוג'ה. סוללה כ"ד (בפיקוד אהרון שפאק) עדין המתינה, כדי להיות מוכנה להתקדמות יחד עם גדוד 82 במקרה של נצחון מהיר. אך אחרי שהתברר שעלינו להלחם על עוג'ה, זזה הסוללה לעמדה קרבית והחל מ-01:00 בבוקר פעלו 8 תותחי 75 מ"מ ביחד נגד עמדות האויב.האש הייתה מהירה ויעילה. אך עד 14:00 נכבש רק משלט אחד, הרכס הצפוני ביותר. אהרון שפאק, כקת"ק, עלה בשעות הצהרים על רכס שצפה על עוג'ה. כתוצאה מהירי הממושך ניזוקו 2 תותחים של סוללה כ"ד, ומעט לאחר הצהרים הופסקה האש לזמן מה. הנשק של חטיבה 8 נקרא לתקן את התותחים. 4 התותחים של סוללה ב' (בפיקוד דן קסלר) דילגו מהואדי לתגבר את מגיני עוג'ה. בערך באותה עת קיבל מפקד החטיבה הודעה על התקרבות משוריין מן הצפון. שוחר קושניר, מפקד תותחי הנ"ט, שנמצא אצל מפקד החטיבה, שב לעמדת התותחים שלו, כדי להשגיח על חסימת הדרך לפני הטור המצרי המתקדם.

קרב תותח נ"ט בואדי אלאביד

26.12

כשהגיע קושניר, בשעה 1300, לעמדתו, מצא את התותחנים עדיין עסוקים בניסיון לתקן את תותח 20 המ"מ שניזוק. התותח השני, (6 ליטראות), ניצב אחורי רכס קטן, אך ללא הסוואה.

היום היה יפה ובהיר, הראות היתה מצוינת. במרחק של 4 ק"מ הבחינו התותחנים בטור האויב המתקדם, כ-20 כלי רכב, הנעים באטיות ובזהירות, שמחפשים את היהודים, בלי לגלות אותם.עברה מעל שעה עד שהתקרבו, ב-16:15 – לחסימה.בשעה 16:30 הגיע ראש הטור המצרי לקרבת תותח 6 הליטראות שלנו.

במשוריין הראשון, (מודל "המבר" ), נסע מפקד הטור, כפי שלמדנו אחר כך. התותחנים שלנו ראו את המצרי, (רב סרן), מוציא את ראשו מהצריח וצופה בשטח. אך לא פתחו באש, למרות הדרישות התקיפות של מפקד פלוגת החי"ר שלחץ עליהם לירות מטווח גדול. הם המתינו עד שהמשוריין הראשון הגיע למרחק של כ-300 מטר ונעצר במקום. המפקד המצרי הוציא שוב את ראשו מהצריח. הפעם גילה את עמדת התותח שלנו. התותחנים שמעו את צעקתו: "הנה היהודים" – ואלה היו המילים האחרונות שלו. באותו רגע ירה התותח את הפגז הראשון – הפגז פגע בחלק הקדמי של המשוריין, המפקד והנהג נהרגו, וה"המבר" נשאר על הכביש.

לא הייתה לרכב אפשרות לזוז שמאלה או ימינה. מצד אחד היה הוואדי העמוק, במורד סלעי, ועצים בתוך הוואדי; בצד השני היו חולות שלא נתנו לרכב אפשרות להתקדם. בנוסף הייתה בכביש "ברך" חדה. בחלק הקדמי של הברך ניצבו 8 משוריינים בקו ישר מול התותח שלנו, בו בזמן שיתר הכוח נערך מאחורי הפינה; לא יכלו להיכנס לפעולה אך חסמו לחבריהם את הדרך לנסיגה. והדרך קדימה הייתה חסומה וסתומה ע"י המשוריין הראשון שנפגע. כל הכוח המצרי נפל במלכודת שממנה יצא באבדות כבדות  – בתנאי שתותחנים שלנו יפעלו בקור רוח. וזה מה שעשו באמת. התותחנים ניהלו את הקרב לפי תורת הלחימה נגד טנקים. המפקד לא איבד את העשתונות וירה את הפגז השני – על המשוריין השמיני והאחרון בטור. המשוריין נמצא אז במרחק כ-800 מ'  בפינת ה"ברך". הוא נפגע. ה"המבר" השני עלה באש,  זחל"מ מצרי, משאית גרר בעלת מנוף, ועליה כ-20 חיילים מצרים, נעה לעזרתו של המשוריין הבוער. החיילים קופצים מהזחל"מ ומנסים לגרור את ה"המבר" מהכביש כדי לפתוח את הכביש לנסיגת המשוריינים הקדמיים. התותח (6 ליטראות) יורה את הפגז השלישי נגד משאית הגרר; הוא פוגע במיכל הדלק, בנזין בוער נשפך ממנו על החיילים .

בעת ההיא נסוגו המשוריינים של חטיבה 8 מעוג'ה וחזרו לוואדי  אלאביד .המצרים ראו את הטור המשוריין המתקדם הפעילו את כל הנשק שלהם לעבר השריון שלנו. כפי שנראה הוטעו אפילו ביחס לכיוון שממנו באו הפגזים שהשמידו את שלושת כלי הרק"מ שלהם. הם זנחו את עמדת תותח 6 הליטראות וריכזו את אשם נגד השריון הישראלי שהופיע באופק.

זה אפשר למפקד הפלגה, קושניר למלא את תפקידו. הוא פקד לפתוח באש על המשוריין השלישי בטור, היות והשני היה בלי תותח ולכן פחות מסוכן.

תותח 6 הליטראות המשיך בירי השיטתי שלו. המשוריין השלישי בטור חוסל והרביעי, החמישי, השישי. רק המשוריין השני הצליח פתאום להסתובב ולסגת דרך הכביש.

במשך הזמן הזה נתגלה תותח 6 הליטראות. האויב ירה על העמדה ומפקד התותח אליהו רייס נפצע פציעה קלה בגבו מכדור של מכונת ירייה. הכוון אנשל לייבוביץ מילא את מקומו והצטיין גם הוא בקור רוח ובירי מדויק.

בסוף הקרב הושמדו 4 משוריינים מצרים מודל "המבר", שנשרפו; משוריין "המבר" נתפס על ידינו; משאית הגרר נשרפה; האבדות  בנפש היו כ-40 מצרים הרוגים – וכל זה הושג ב 13 פגזי 6 ליטראות בלבד.

כשנסוג הטור המצרי לעבר רפיח רשם חיל התותחנים אחד הניצחונות היפים ביותר על דפי ההיסטוריה שלו.

היום הראשון: המשך הקרב על עוג'ה

26.12

בינתיים נמשך הקרב על עוג'ה עצמה.אחר הצהריים הסתער גדוד 82 שוב. מטוסים ישראליים, שתקפו את עוג'ה, הטילו כמה פצצות. רכב ישראלי חדר הפעם לתחומי הכפר אך ספג שם אש מתותח נ"ט ומפיאטים.

שוב נפגעו משוריינים. גדוד 82 דרש, בשעה – 15:30, (לפני התקפת הטור המשוריין על עמדת תותח 6 ליטראות שלנו) סיוע ארטילרי דחוף.

סוללה ב' שבה לעמדתה הקודמת ופעלה מחדש לפי הוראותיו של הקצין אהרון שפאק (דגן) נגד עוג'ה, הרכסים בסביבה ובנין המשטרה. גם סוללה כ"ד פעלה, מ-3 תותחים, אחרי שאחד התותחים המושבתים תוקן.

הירי נמשך עד שעה 18:00, לאחר חשכה. 750 פגזים נורו מתותחי 75 המ"מ. כשירד הערב, נכנסה גם חטיבת "הראל" לפעולה וחסמה את הכביש לרפיח, כמה מאות מטר צפונית לעמדת תותח 6 הליטראות, על הגבול המצרי.

המרגמות (120 מ"מ) נותרו מוצבות בחסימה לכיוון רפיח

ליל חנוכה בשדה הקרב

26/27.12

בצריף מטה – הפעולה בחלוצה, הודלק בשעה 18:30 נר ראשון בטקס צנוע. אך ברגש של שמחה, למרות שלא הצלחנו לשבור את התנגדות המצרים בעוג'ה בהתקפה הראשונה כמו שקיווינו, ולמרות הפסד הזמן הוגשמו המטרות העיקריות של המבצע:

  • האגף הימני כבר ניתק את עוג'ה מרפיח.
  • האגף השמאלי ניתק עוג'ה מביר עסלוג'.
  • השריון המצרי סבל מכה רצינית הושמדו 5 משוריינים בוואדי אלאביד.

הנר הראשון היה אור הניצחון העתידי במבצע "חורב".

בלילה התארגנו הסוללות מחדש.  כל התותחנים ישנו בתוך עמדותיהם.

הירי המהיר גרם לפגיעה בגומי-רתיעה של 3 תותחים ובמשך הלילה עבדו הנשקים לתקן אותם.

בשעה 1000 התחילו המצרים הראשונים להיכנע וגדוד 82 עלה על המשלטים המערבים והתיישב שם.

בינתיים הגיעה הידיעה על הטור.

בקרב הזה שתקו התותחים שלנו ביתר הגזרות, לא היה צורך בסיוע ארטילרי. הקרב על עוג'ה למעשה הסתיים.

התנהל משא מתן עם המפקד המצרי; הקת"ק נכנס לעוג'ה ב-15:30 מטוסים מצרים הופיעו מעל עוג'ה והפציצו אותה וירו ממקלעים. חלק מהפצצות לא התפוצץ.

זאת הייתה הפעם הראשונה במלחמה שגונדה ירתה כגונדה. כל 8 התותחים הופעלו נגד מטרה אחת באותה עת. זאת הייתה הפעם הראשונה שיחידה ארטילרית זיהתה את מקומה ע"י חישוב לאחור מהמטרה שעליה ירתה (חישוב לפי אזימוט וטווח)

היום השני בקרב על עוג'ה: עוג'ה נכבשה

 27.12

עם אור ראשון, בשעה 06:00, פתחו התותחים והמרגמות (120 מ"מ) באש מהירה לפי דרישה ממטה החטיבה. כעשר דקות אחר כך עברו הכלים לאש אטית. המטרות העיקריות היו בניין המשטרה וחפירות מערבית מהמשלט. בסיוע התותחים התקדמו המשוריינים מגדוד 82 לעבר הכפר וכבשו משלט אחר משלט. האויב נכנע לאחר שחלקו ברח, בשעות לפני הצהריים.

בינתיים הגיעה ידיעה אל מפקד הגונדה שטור משוריין, עם תגבורת חיל רגלים, יצא מרפיח ומתקדם לכיוון עוג'ה. מפקד חטיבה 8 דרש שתותחים יצאו כדי לחסום את הדרך לאויב המתקדם. 2 תותחי 75 מ"מ מסוללה ב' פרסו דרומית לוואדי אלאביד, כמה מאות מטר מהגבול המצרי, והיו מוכנים לפעולה בשעה 10:30. בשעה 11"00 נכנסה הפלגה לקרב נגד משורייני האויב ונגד כלי רכב שניצבו כ-4 ק"מ מקווינו בתוך הוואדי.

המשוריינים המצרים פעלו נגדנו והפגזים שלהם נחתו בתוך הוואדי, שם נוצרה בהלה בתוך ריכוז הרכב. המכוניות בוואדי הסתובבו ויצאו מחוץ לטווח האויב. בהזדמנות הזאת הצטיין הנהג נחמיאס, ממחלקה 2 פלוגה א' מרגמות 120 מ"מ. הוא היה אחראי על משאית GMC. עמוסת תחמושת 120 מ"מ. המשאית לא הצליחה לצאת ממקומה בפתח הוואדי בגלל החול העמוק, וכדורי האויב, שנורו ממקלעים ותותחי 20 מ"מ זמזמו כל הזמן סביבה. הנהג לא עזב את המשאית שלו והמשיך, תחת מטר האש, לנסות להזיז אותה עד שהצליח להעבירה למקום בטוח. בזמן הזה פעלו המרגמות נגד השריון המצרי.

בצהרים נפגע משוריין מפגז 75 מ"מ ונשרף כליל עם הצוות בתוכו. אחר הצהריים נסוג הטור צפונה בלי להגיע לטווח תותחי הנ"ט שלנו.

במשך השעות הבאות פעלה הגונדה  ללא הפסקה נגד המשלטים מערבית לעוג'ה (מטרות א', ב').

אחר הצהריים פינו המצרים את המשלטים מערבית לעוג'ה. בשעות האחרונות ירו תותחי 75 המ"מ אש מהירה ומאומצת. מכת האש הספיקה להמם לגמרי את האויב. הערבים ברחו, בשעה 17:30 לאחר כיבוש עוג'ה, הפסיקו התותחים את פעולתם. במשך היום נורו 734 פגזים.

עם ערב נותרו כל התותחים מכוונים למטרות היום, מוכנים לחידוש הפעולה למחרת – אם תתחלנה התקפות נגד מצריות. אך הקרב לא חודש. חטיבות 8 ו"הראל" נחו בשדה הקרב.

עם בוקר נכנסו התותחנים לעוג'ה וראו במו עיניהם את הפגיעות היפות של תותחי 75 המ"מ. למרות הקשיים, ביניהם המחסור במפות 1:20,000.

שלל רב נפל בידינו. לסוללת הנ"ט נוספו שני תותחי 6 ליטראות נוספים, כפלגה שלישית, עם לוחמי חי"ר כצוותים. שני תותחי 2 ליטראות הוצבו על משוריינים.

 

ביר תמילה

בר תמילה(ביר תמדה)

מהלך הסיוע הראטילארי בקרבות (19.2-26.12.48)

הסיוע הארטילרי בקרבות ביר תמילה – מלחמת העצמאות

אתר המנציח את לוחמי הקומנדו הצרפתי ששרתו בחטיבת הנגב ולחמו במסגרת הפלמ"ח במלחמת העצמאות. המצפור נמצא במקום שבו היה משלט י"ג ובו התרחש קרב קשה בין חיילי הפלוגה והכוחות המצריים.

המקום נגיש חלקית, בהליכה בלבד. ההנצחה מצפון לכביש 211, כ-5 קילומטרים ממערב לצומת טללים: כניסה בכביש הגישה לחוות ראם ולמרכז לחקלאות מדברית.

מה קרה במדינה

  1. בתאריך 15.5.1948 הוכרזה מדינת ישראל
  2. נשיא המדינה פרופ' חיים ויצמן
  3. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון
  4. שר החוץ משה שרתוק (שרת)
  5. רשות מחוקקת מועצת המדינה הזמנית
  6. מפכ"ל המשטרה יחזקאל סהר
  7. שירות בתי הסוהר הוקם כאגף במשטרת ישראל.
  8. 14.9.1948 מוקם בית המשפט העליון נשיאו הראשון ד"ר משה זמורה.
  9. 30.6.1948 הבריטים מפנים סופית את המובלעת בחיפה
  10. 12.8.1948 ג'יימס מקדונלד השגריר הראשון של ארה"ב לישראל.
  11. 28.10.1948 דגל התנועה הציונית מוכרז כדגל מדינת ישראל.
  12. 8.11.1948 מפקד אוכלוסין ראשון
  13. מוקמים הישובים : קיבוץ נצר סירני יפת"ח הגורים געתון צובה רבדים ואודים

מה קרה בצה"ל

  1. הרמטכ"ל רא"ל יעקב דורי (דוסטרובסקי)
  2. קצין המבצעים והרמטכ"ל בפועל אלוף יגאל ידין (סוקניק)
  3. 27.7.1948 צה"ל נשבע אמונים.
  4. 14.5.1948 נפל גוש עציון
  5. 1.6.1948 פריצת דרך "בורמה"
  6. 18.5 יפו נכבשת ע"י האצ"ל במבצע "חמץ".
  7. מבצע "בלק", עסקת נשק עם צ'כוסלובקיה.
  8. השריון הסורי מובס בעמק הירדן
  9. מבצע "נמל" לכיבוש טנטורה.
  10. 22.4.1948 שחרור חיפה.
  11. המצרים כובשים את יד מרדכי, קבוצת ניצנים ונעצרים סמוך לאישדוד (אשדוד) ב"גשר עד הלום".
  12. 11.3.1948 ההפוגה הראשונה
  13. קרבות עשרת הימים.
  14. מוקם חיל הקשר (אוקטובר)

מה קרה בחת"מ

  1. מפקד חיל התותחנים  סא"ל שמואל אדמון (רפפורט)
  2. קצין המבצעים רס"ן מאיר אילן (טננבאום)
  3. קצין תותחנים חזית הצפון רס"ן שמואל גודר (גורודצקי)
  4. קצין תותחנים חזית התיכון רס"ן שלום חרמון
  5. קצין תותחנים חזית הדרום רס"ן אפרים שורר.

חת"מ בקרב

הסיוע הארטילרי בקרבות ביר-תאמילה .

בזמן שבו פעלו התותחים והמרגמות של גונדה שב' נגד עוג'ה מצפון, תקף האגף השני שלנו, חטיבת "הנגב" "חיות הנגב" מדרום מזרח. ואיתה – גונדת "אילון" גונדת "איילון" הוקמה, במסגרת גדוד 403 ברמלה בתחילת דצמבר. מפקד הגונדה ו-2 מפקדי הסוללה היו בריטים לשעבר: מפקד הגונדה ג'רי אלטמן (היום יהודה שחורי), מפקד סוללה ח' דוד ריבק, מפקד סוללה כ"ה (לשעבר ט') מייק לנדשוט (היום אמיר). לגונדה צורפה פלגת נ"ט בפיקוד רב סמל אלכסנדרוני, עם תותח 6 ליטראות ותותח 20 מ"מ.

מהלך הקרב

22.12

בשעה 19:30 מגיעה הגונדה לחלוצה .לאחר  מסע של 180 ק"מ שנמשך יותר מ-13 שעות..

23.12

זה היה צריך להיות ערב המבצע. נערך סיור כדי לקבוע עמדות תותחים. מצב הקרקע היה גרוע, סלעי או פתוח בלתי מתאים לעמדות תותחים. העמדות הנבחרות סבלו מגישה פתוחה. בערב התחיל גשם רב והדרך הפכה לאגם בוץ. גם למחרת המשיך הגשם החזק, ולכן נדחתה הפעולה ב-24 שעות.

24.12

במשך היום חדל הגשם ורוח מזרחית חזקה ייבשה את הדרך. מזג האוויר היה קר מאוד, השמיים היו מעוננים. בחושך 25\24 בדצמבר נכנסה חטיבת "הנגב" לחלוצה.

25.12

שבת, יום בהיר ויפה. לפני הצהריים קיבלו קציני התותחנים את פרטי תוכנית ההתקפה שתצא לפועל בלילה הבא, 26\25 בדצמבר:

1. בצהריים יצא גדוד 87 עם סוללה ח' בפיקוד דוד ריבק ותיקח בדממה את משלט יג ' ליד הכביש לעוג'ה, ותתקוף עם שחר את יתר המשלטים בקרבת הכביש".

2. בשלב השני יעבור גדוד 9 בין ההרים מזרחה לכביש הראשי ויכבוש את המשלטים כ"ה, ליד ח'רבה מושריפה כמו כן יכבשו המשלתים צפונית למושריפה.

3. בשלב השלישי התקדם טור החטיבה לעוג'ה. תפקיד התותחים: לתמוך בגדוד 7 במקרה הצורך.

4. ריבק מלווה את מג"ד 7, לנדשוט את מג"ד 9.

בשעה 16:30 פורסת סוללה ח' כ-5 ק"מ צפונית לביר תאמילה וסוללה כ"ה. צפון מערבית משם.

הפעם הלך הכל לפי התוכנית: פלוגת הקומנדו יצאה להתקפה בדיוק במועד תפסה את המשלט המיועד.

גדוד 7 תקף בדיוק בחצות וכבש את משלט י"ג לפי התוכנית. אך עכשיו התעורר האויב ופתח באש חזקה ממשלט ט"ו ומשלטים אחרים וחיל הרגלים דרש אש תותחים. רבע שעה אחר כך נכנסו התותחים לפעולה.

המצרים היו חלשים. על המשלטים ישבו כשתי פלוגות. למרות זאת התקיפו בניגוד להרגלם, בשעות הלילה, לא פחות מ-5 התקפות נגד נהדפו, במיוחד מהירי המדויק של סוללה ח'. עם בוקר התפתחה פעולתנו הלאה.

26.12-בוצעו הפעולות הבאות:

  • כוח בפיקוד אלכסנדר ויתקין חצה את נחל הבשור (התמילה), הגיע לזביטה (שבטה) והתקדם לעבר המשריפה. בשעה 00:45 השתלט הכוח על משלט ט' הריק ונערך לחסימת הכביש. חוליית מודיעין התחברה לקו הטלפון המצרי וקיימה האזנה לשיחות המפקדים המצרים.
  • הגדוד השביעי יצא בשעה 17:00 מחלוצה בתנועה רגלית. פלוגת "הקומנדו הצרפתי" תקפה ראשונה את משלט י"ג וכבשה אותו בשעה 00:45. כעבור זמן החלו התקפות-נגד על משלט י"ג. "הקומנדו הצרפתי" נערך להגנה והדף את המצרים המסתערים. על-פי בקשת טדי איתן החלו סוללות תותחים ומרגמות להפגיז את המשלטים ט"ו ו-ט"ז.
  • פלוגת "ברן" (אברהם אדן) התקרבה בחשאי וההתקפה החלה רק לאחר שהכוח התגלה. בהסתערות נכבש המוצב הצפוני ויתר הארבעה נכבשו ללא קרב.

באותה עת המתין גדוד 9 לפינוי שדה המוקשים שחסם את דרכו. לאחר שקצין החבלה הגדודי פינה כ- 80 מוקשים, פעולה שארכה זמן רב, החל הגדוד לנוע בשעה 05:40 לעבר מוצבי פיתחת התמילה. נוצר איחור בהגעתם למשלט י"ג, ובעקבותיו ביקש מג"ד 7 מהמח"ט שריג אישור לסגת, משום שבאור יום יקשה על "הקומנדו" להדוף את התקפות המצרים. האישור ניתן וה"קומנדו" ופלוגת סולל החלו לסגת, כאשר הם משאירים הרוגים על המוצב . את הפצועים שחילצו השאירו מתחת לגשרון של מסילת-הברזל, בתקווה לחזור ולקחתם לאחר שיגיע גדוד 9.

 

כלי-הרכב החלו להתקדם, ותוך כדי התקדמותם ירו ויצרו אפקט מרשים ומרתיע, שגרם למנוסה בחלק מהכוחות המצרים. פלוגת המשוריינים, בפיקוד אריה וייסברג, נתקלה בגדוד 7 הנסוג ותקפה את המצרים שרדפו אחר הנסוגים. בשעה 06:50 נכבש המשלט מחדש.

המצרים נטשו את מוצבי פיתחת התמילה, ובשעה 07:25 הושלם טיהורם והאש פסקה. בסריקות שנערכו בשטח נתגלו גוויות לוחמי ה"קומנדו הצרפתי", שהושארו מתחת לגשרון בעת נסיגת גדוד 7.

עם תום הקרב הגיעו המח"ט שריג וקציני מטהו לרגלי משלט י"ז. נמסרו דיווחים על הקרבות שהתנהלו וקצין המודיעין עדכן את המפקדים לגבי השינויים שחלו במערך המצרי.

הקרב הראשון נגד משוריינים ליד מושריפה.

ב26/12- בשעה 8:00 מודיעה תצפית אוויר על ריכוז אויב עם רכב. סוללה ח' פותחת באש, פוגעת ב-3 מכוניות ומפזרת את היתר. "קצין תצפית האוויר מברך את סוללה ח' על האש המהירה והמדויקת".

גם מפקד סוללה כ"ה מעסיק מכוניות האויב ומשוריינים הנעים  מעוג'ה בכיוון משלט יג' הכבוש בידינו. משוריינים שלנו עם הזחל"מ שעליו הוצב התותח 20 מ"מ יוצאים נגדם ולכן מפסיק מפקד החטיבה את האש – הזחל"מ משמיד משוריין מצרי. לנדשוט התקשר ברדיו לסוללה כ"ה שלו וטווח את המשלטים המצריים. הסוללה החליפה עמדה – התקדמה לסירוגין, פלגה פלגה, תחת אש כיסוי על משלט יא'. העמדה החדשה שלה הייתה כ-5 ק"מ צפונית מערבית לביר-תאמילה. התזוזה נגמרה בשעה21:30...

ריבק הודיע שהוא רואה מתצפיתו גם את המשלטים על יד הכביש והתחיל לטווח, בשעה 13:00  את שתי הסוללות לעבר המשלטים. במשך שעה טווחו שני הקצינים, פעם זה ופעם אחת זה. הפגזים נחתו על המשלטים וחלק מהמצרים התחיל לברוח צפונה. רוב הפלוגות נשארו במקום ונפלו בשבי.

ב -26/12 בשעה 14:30 עלו כוחותינו על המשלטים, איתם לנדשוט, ומצאו שם שלל והרוגים.

במשך היום ירו שתי הסוללות 382 פגזים, רובם שרפנלים. התחילה תנועת ההתקדמות. גדוד 9 התקדם לעבר מושריפה, עם לנדשוט קת"ק. משוריין מצרי בודד הופיע בכביש, חטף אש תותחים מסוללה כ"ה, הסתובב וחזר לעוג'ה. התותחים ירו מספר פגזים על חפירות מצריות בקרבת ח'רבת מושריפה. .

שני תותחי נ"ט בפיקוד אלכסנדרוני הגיעו לקרבת המטרה ופרסו לחסימת הכביש לשני הכיוונים.

סוללה ח' נותרה בעמדה בסביבת משלט ז' ונחה שם במשך הלילה. ב-26 בדצמבר נכנסו, כוחותינו, ללא קרב - לביר-עסלוג'. האויב השאיר אחריו שלל רב. כולל תותח 6 ליטראות, משוריינים וכלי רכב.

 

מצודת יואב

מצודת יואב-משטרת עיראק סואידן
כבוש מצודת יואב "עירק סואדן " מבצע שמונה(9.11.48)
מצודת "יואב" שמה החדש של מצודת "עירק סואדן" שכונתה בעבר "המפלצת " משמשת היום אתר הנצחה של חטיבת "גבעתי .
דרכי הגעה למצודת "יואב

רקע כללי במדינה.

  • חילי החטיבה המצרית הנצורים בכיס פלוג'ה נשארו במקומם. לא הונח להם לסגת, אין ספק שהיו עושים זאת, אך במקרה כזה הייתה מתוספת חטיבה מצרית שלמה לכוחות הערוכים למלחמה נגד ישראל.
  • בוטלה חובת ההאפלה של הבתים
  • שיירה ראשונה עלתה להר הצופים                                                                                        
  • מבצע "ספר מהילד לחייל".                                                                                                     
  • נחנך כביש הגבורה לירושלים שמחליף את כביש בורמה
  •  מבצע "ספר מהילד לחייל".                                                                                                                                                                                                             

רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

  • המצודה, משך שבע התקפות לכובשה נכשלו. שימשה תריס רציני לאגפו של כיס פלוג'ה והיוותה איום על תחבורה עברית לנגב.                                                                                                                          
  • הפרעה בלתי פוסקת לחייו של קיבוץ נגבה שבקרבת הכיס.
  • גדודי התותחנים "שדה 2", "שדה 3" ו "שדה 4" נקראים מ 13 בנובמבר 402; 403; 404.
  • צה"ל חדר לסיני במבצע "חורב"
  • אשקלון נכבשה
  • נפרצה הדרך לסדום מבצע "לוט".
  • חת"מ בקרב
  • בפעם הראשונה במלחמת השחרור הופעלו תותחים בכינון ישיר. ואילו המרגמות ירו לתוך המבצר.
  • מטרה 
  • הבקעת קירות המצודה.                                                                                                    

          סד"כ

  • תותחי 65 מילימטר מגדוד "רשף" בפיקוד בנימין זאב פון ויזל
  • תותחי 75 מ"מ "קרופ" גדוד ב' מרשף.
  • סוללה ד' 65 מ"מ  בסיוע כללי
  • תותחים מגדוד 421.
  • ריכוז אש של 20 כנים על כיכר המשטרה

מבצע – 8  ה"מפלתכנון המבצע בפעם השמינית 
שבע פעמים ניסו לכבוש את "המפלצת" במלחמת השחרור במסגרת מבצע יואב ונכשלו 
ניתוח מהלכי הניסיונות הקודמים לכיבוש המצודה הביאו את יצחק שדה למסקנה כי כל 7הניסיונות הקודמים נחלו כישלון מפני שהכוחות התוקפים לא ניסו תחילה לשתק את אש האויב ולהשמיד את מקורותיה, ככל הנראה בעקבות היעדר האמצעים הדרושים לשם כך בקרב חטיבות גבעתי והנגב. יצחק שדה, שאול יפה, סגן מפקד החטיבה ועודד מסה אחד מהקצינים הבכירים בחטיבה ביקשו לתקוף את מבנה המשטרה באמצעות טנקים וזחל"מים, אולם רוב דרכי הגישה היו חשופות לאש תותחי הנ"ט בקוטר של 57 מ"מ. לאחר ניתוח פני השטח הצליחו  שדה וקציני המטה שלו למצוא דרך גישה למצודה מכיוון צפן-מערב. יתרונה הגדול של דרך זן היה בכך שלא הייתה גלויה כלל לכפרים עיראק סווידאן ובית עפה, בהם הוצבו תותחי הנ"ט (זאת משום שמצודת הטגארט חצצה בין שני הכפרים והדרך).נוסף לכך החליט שדה כי ההתקפה המשוריינת על המצודה תתחיל, מכיוון צפון-מערב לקראת השקיעה, שכן בזמן זה השמש השוקעת תסנוור את עיניהם של המגנים המצרים במצודה ותקשה עליהם לבלום את ההתקפה.
לשם כיבושה של ה"מפלצת" הוחלט לרכז נשק כבד שיהיה עדיף בעוצמת האש על זה של האויב ושיהיה בו כדי להבקיע את קירות המבצר. לשם כך הוחלט להפעיל את תותחי ה 75 מ"מ בכינון ישיר.
אבשלום דייגי- דשו"ט היה תותחן בצבא האדום ושם התנסה בירי בכינון ישיר. הוא היה איש פלוגת התותחנים שסופחה לחטיבה 8 (חטיבת ה"זקן" המשוריינת). לצורך המבצע, לפני ההתקפה התקבלו 3 תותחי "קרופ" 75 מ"מ. אך שלום עירון, כמפקד הסיוע של המבצע, אישר לדייגי לירות בכינון ישיר
והקצה לכך רק תותח אחד. לשם דיוק הקליעה היה הפעם צורך לבצע את הפעולה לאור היום, התכנון קבע ריכוך ארטילרי בעוצמה שטרם הייתה בעבר.
למחרת נחפרה עמדה מתאימה, הובאה תחמושת ח"ש - נפיץ (חודר שריון) ונקבע הטווח היעיל,
מפקד התותח היה דן קסלר.

מהלך המבצע ב 09.11.48
1 .התחלת ריכוך ארטילרי ראה להלן.
2 .ריכוך ע"י מחלקת מקלעים בינוניים ע"י גדוד 51 "גבעתי" מכיוון משלטי הצומת.
3 .ארגון הכוח לתקיפת המשטרה.
.4 התקפת הסחה כלפי עיראק סווידאן מסתיימת באבדות כאשר זחל"מי כח ההטעיה נכנסים לתחום   האש של תותחי 6 ליטראות של המצרים. (נהג הזחל"מ היה "גיבור ישראל" - סימן טוב זנה ז"ל)
.5 בשעה   1600  ניתן האות וכל התותחים והמרגמות החלו בהרעשת המבצר.
  הפגזים נפלו על הגג, התנפצו על הקירות, קעקעו עמדות, הבניין כולו היה אפוף עשן, והאדמה רעדה   מהדף הפגזים. פגז שנורה מקיבוץ נגבה פגע בתורן והפיל את הדגל לצהלת התוקפים.
 פגז בכינון ישיר שנורה על ידי דייגי אבשלום פרץ פרצה גדולה בקיר המבצר. ולאחר מכן הסתערות רגלים ושריון.
. 6 המצודה נכנעת לאחר הבקעת הפרצה בקיר וכוחות האויב  נכנעו השאירו את נשקם
   ויצאו בידיים מורמות כשבראשם המפקד הסודאני. (אגב קצין האג"ם שלו בשם, ראא'ד)[רס"ן( גמאל עבד-אל-נאצר).
. 7 לאחר הקרב לקח מפקד הגדוד, דב צסיס, את הדגל המצרי והעניק אותו למשמרת למגני   קיבוץ נגבה. שסבלו מאש המצודה.
סיכום
בקרב עיראק סוידאן למד צה"ל להשתמש באש ארטילרית יחד עם השריון וחיל הרגלים. בפעם הראשונה "ריככו" מבצר בשעתיים של אש ארטילרית והתוצאה, לפי דברי ההיסטוריה הצבאית : "בכיבוש המשטרה לא סבלו היחידות התוקפות אף אבדה אחת אך מספר חיילים נהרגו ואחדים נפצעו בפעולת הטעייה כלפי הכפר עיראק סוידאן"המצודה נפלה בשמינית (9 בנובמבר 1948)

 

מרכז

(עין איילה (מבצע שוטר

עין איילה(מבצע שוטר)-

(24-26.12.1948)

מה קרה במדינה

בתאריך 15.5.1948 הוכרזה מדינת ישראל

נשיא המדינה פרופ' חיים ויצמן

ראש הממשלה ושר הבטחון    דוד בן גוריון

שר החוץ  משה שרתוק (שרת)

רשות מחוקקת   מועצת המדינה הזמנית

מפכ"ל המשטרה  יחזקאל סהר

שירות בתי הסוהר הוקם כאגף במשטרת ישראל.

30.6.1948 הבריטים מפנים סופית את המובלעת בחיפה

מה קרה בצה"ל  

הרמטכ"ל   רא "ל  יעקב דורי (דוסטרובסקי)

קצין המבצעים והרמטכ"ל בפועל    אלוף יגאל ידין (סוקניק)

27.7.1948   צה"ל נשבע אמונים.

14.5.1948   נפל גוש עציון

1.6.1948   פריצת דרך "בורמה"

18.5  יפו נכבשת ע"י האצ"ל במבצע "חמץ".

מבצע "בלק", עסקת נשק עם צ'כוסלובקיה.

השריון הסורי מובס בעמק הירדן

מבצע "נמל" לכיבוש טנטורה.

22.4.1948  שחרור חיפה.

המצרים כובשים את יד מרדכי, קבוצת ניצנים ונעצרים סמוך לאישדוד (אשדוד) ב"גשר עד הלום".

11.3.1948  ההפוגה הראשונה

קרבות עשרת הימים

מה קרה בחת"מ

מפקד חיל התותחנים סא"ל שמואל אדמון (רפפורט)

קצין המבצעים  רס"ן מאיר אילן (טננבאום)

קצין תותחנים חזית הצפון רס"ן שמואל גודר (גורודצקי)

קצין תותחנים חזית התיכון רס"ן שלום חרמון

קצין תותחנים חזית הדרום רס"ן אפרים שורר

למושב עין אילה ממערב לכביש מספר 4, מצפון לצומת פוריידיס. ההנצחה במערב היישוב, סמוך לכביש 2

מבצע "שוטר"   24-26 ליולי 1948
מקום: "המשולש הקטן" בחוף הכרמל הוא כינוי מתקופת מלחמת העצמאות לאזור במישור החוף מול המורדות המערביים של הכרמל, שצורתו כמשולש. שבו שכנו הכפרים הערביים איג'זים, ג'בע ועין ע'זאל.

תוצאה:  כיבוש כפרי המשולש הקטן ופתיחת הדרך לחיפה

הצדדים הלוחמים חטיבת "אלכסנדרוני", חטיבת "גולני", חטיבת "כרמלי", ארטילריה וסיוע של חיל האוויר.

 מול 800 לוחמים מקומיים

מפקד המבצע  : בן ציון פרידן

אבדות : 9 הרוגים

רקע
ההתקפה החלה בליל 24 ביולי 1948. הניסיון הראשון נכשל. הפלוגה מ'גולני', שנועדה לכבוש את ג'בע הותקפה, כמה מחייליה נפצעו, בדרכה ליעד, ונסוגה. הפלוגה מ'כרמלי' שנועדה להשיב את עין ע'זאל תעתה בדרכה, וכבשה משלט אחר מזה שנועד לה, ושאינו חולש על היעד. גם הפלוגה מ'אלכסנדרוני', שנועדה לאיג'זים, לא הגיעה ליעדה. בבוקר 25 ביולי 1948 נעשה ניסיון נוסף באמצעות משוריינים שנעו לאורך כביש החוף, ופלוגה רגלית נוספת מ"אלכסנדרוני" שנעה בעקבותיהם, לתקוף את הכפרים ממערב. ניסיון זה נכשל גם הוא, כיוון שהלוחמים בכפרים הציבו מחסומים בכביש, ומנעו מצה"ל את הגישה מכיוון זה. כל אותו יום הופגזו הכפרים בתותחים ובמרגמות והופצצו על ידי מטוסי חיל האוויר. בצהרי היום אירע אסון: פגז מרגמה שנורה על ידי חיילי צה"ל, פגע בפלוגה מחטיבת אלכסנדרוני והרג תשעה לוחמים. בסופו של דבר, עקב ההפגזות וההפצצות, וככל הנראה גם כיוון שהבינו כי העיראקים לא ייחלצו לעזרתם, נשברה התנגדות הלוחמים הערבים. לפנות ערב הצליחו כוחותיהם, כ-800 איש, לחמוק לוואדי עארה. חלק מהכוחות הנסוגים עלו על מארבים שהציבו כוחות חי"ם, וסבלו אבדות. בלילה אור ל-26 ביולי 1948 חודשה ההתקפה,

הסיוע הארטילרי למבצע "שוטר" 

תכנית ההתקפה  השלישית עובדה על ידי מפקד התותחנים החזיתי שמואל גורודיצקי הוא תכנן את הפעולה כפעולת תותחנים .

ברוך כותני נתמנה למפקד התותחים בגזרה ותחת פיקודו עמדו :

  תותחי 65 מ"מ של סוללתו . 2 מרגמות 120 מ"מ  וסוללה ב' עם 4מרגמות 2

וספינת קרב ישראלית במשימת הפגזת ג'בע מתותחי 65 מ"מ המוצבים עליה. היה זה ניסיון ראשון בירי מתותחים הרריים מספינה       
 4 מטוסי B17 הפציצו  את ג'בע והרסו בתים.   

 8 משוריינים 5 מרגמות "3, 6 מקלעי "בזה" סייעו ל-2 פלוגות מגדוד "אלכסנדרוני"  פלוגה מחטיבת "גולני" ופלוגה מחטיבת "כרמלי" ברובם טירונים.
המשימה הייתה לכבוש את הכפרים ולקחת את התושבים כשבויים. פקודת המבצע הדגישה שהשטח מכותר ואין להם תקווה לברוח   .
הקרב התחיל: המרגמות והתותחים פעלו משטח  הכפרים "כפר לאם"(כפר ערבי  מדרום לחיפה, חרב במלחמת העצמאות  היום – הבונים)  ערבי21  ק"מ  מדרום והורידו אש כבדה על 6 המטרות. הספינה "הלנה" ירתה כ-300 פגזי 65 מ"מ. את החלק הראשון של הירי ניהל ברוך כותני מתצפיתו באלחוט. היריות היו בלתי מדויקות ביותר. רובם נפלו קצר. הספינה התקרבה עד לחוף והפגיזה משם את ג'בע, ללא עזרת המת"ץ. עכשיו הגיעו היריות לטווח, אך בגלל תנועות הספינה היו פגיעות גרועות רק חלק מהפגזים נפלו בתוך השטח.
חרף ההפגזה הכבדה לא התקדמו כוחותינו. במשך כל יום 24/7 המשיכה האש, בלי שהחי"ר ניצל אותה. גם מטוסים הפציצו שוב את הכפרים.
בערב דרש מפקד החי"ר שירו מכל הכלים 40 פגזים – "מסיבות פסיכולוגיות". וכן נעשה.  בלילה 24/7 נכנסה סוללה ב' מרגמות 120 מ"מ לקרב, בבוקר נתגלה שהכפרים  היו ריקים מתושביהם. הערבים הצליחו לברוח. 
הכפר איגזים ביקש תנאי כניעה. בריחת הערבים הייתה הישג צבאי יפה. זה היה קשה מאוד, לברוח. יותר מאלף איש על נשיהם וטפם וחפציהם בין שבילי ההרים. בלי שהצבא שלנו הרגיש בכך. אך ממבט אסטרטגי הצליחה תוכנית  של גורודצקי  של  ה"משולש הקטן" נכבש, ללא קרב, ללא אבידות, הודות לירי המרוכז של הארטילריה הישראלית. ערבים אשר נשארו בשטח סיפרו שאפילו פצצות מטוסים לא עשו רושם על התושבים כמו ירי התותחים והמרגמות. – מרגמות 65 מ"מ פעלו בחוסר דיוק, ועם פיזור מרבי .
 

אנדרטת מבצע שומרון-כפר סבא

מבצע קלקיליה-(10.10.1956)- פעולות התגמול לפני  מבצע קדש

דרכי הגעה לאנדרטת מבצע שומרון
המקום נגיש. האנדרטה ברחוב ויצמן פינת רחוב אלקלעי, בכניסה לאזור התעשייה במזרח כפר סבא.

     רקע כללי במדינה.

  • ממשלת קנדה הבטיחה לספק לישראל מטוסי "סייבר" – לא בוצע .
  • מצריים מלאימה את תעלת סואץ.
  • ישראל בריטניה וצרפת נערכות למלחמה נגד מצרים. (מבצע "מוסקיטר").
  • הידרדרות בגבול מצרים – הפידאיון חודר לישובים בדרום והורג אזרחים.

     רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

  • בנוכחות הרמטכ"ל וצמרת צה"ל נערך אחד הגדולים בתרגילי התותחנים.תורגלו תותחי 155מ"מ, שהתקבלו בחודשים האחרונים מצרפת,תותחים שיצורם לאחר מלחמת העולם (1950), מרגמות 120 מ"מ ותותחי נ"מ
  • חיל האוויר קיבל מצרפת מטוסי תובלה מסוג "נורד".
  • חובת הצדעה מדרגת רס"ר ומעלה בעת נגינת ההמנון, הנפת הדגל והרכנתו

    חת"מ בקרב

  • כוח תותחנים בפיקודו של מפקד הסיוע אלכס פרג:
  • סוללת תותחי 25 ליטראות מגדוד 402
  • סוללת תותחי הוביצר צרפתי 155 מ"מ מודל M-50, מגדוד 403
  • שתי סוללות מרגמות 120 מ"מ נגרר מתוצרת סולתם מגדוד 332
  • שני זרקורים מגדוד האיכון.

 

מהלך הקרב על משטרת "קלקיליה "
בתקופה זאת לקחו חלק  יחידות התותחנים בכמה מפעולות התגמול של צה"ל.כמו הפעילות נגד מוצבי הצבא המצרי בסבחה, בה השתתפו  מרגמות 120 מ"מ ופעולת תגמול הגדולה נגד משטרת קלקיליה, שבוצעה ב- 10 באוקטובר 1956 בשעות הערב והלילה.
למרות שצה"ל היה בעיצומן של ההכנות למבצע "קדש", הוחלט לבצע פעולה נגד המשטרה בקלקיליה בתגובה על שורה של רציחות שבוצעו על-ידי "פדאיון" שחדרו משטח ירדן באישורה של ממשלת ירדן.
הכוחות שהשתתפו במבצע היה גם כוח חסימה שהתמקם על הדרך בואכה לקלקיליה.
בין אנשי הכוח היה סגן שלמה גודלביץ, קת"ק צעיר מחת"מ, שהיה כבר מנוסה בכמה פעולות תגמול קודמות עם כוחות הצנחנים.
בעת היציאה לפעולה קיבל שלמה מכשיר קשר חדש (מ"ק 9), שלא היה קודם בשימוש מבצעי, וזה לו מבחן אש ראשון. הכוח התמקם באזור החסימה כ-13 ק"מ מגבול ישראל. לאחר תחילת ההתקפה על המשטרה עצמה בידי כוחות הצנחנים, בפיקודו של אריק שרון, נתקל כוח החסימה בכוח ירדני ונאלץ לסגת אל גבעה סמוכה, כשעמו נפגעים וביניהם המפקד וסגנו. על המצב השתלטו שני קצינים צעירים – סג"מ דב תמרי (לימים תא"ל בצה"ל) ושלמה גודלביץ הקת"ק. הירדנים החלו לתקוף את כוח החסימה ובכל פעם נסוגו מאש חיילינו.
"שיירה מתקרבת לכיוונכם" – דיווח מטוס הפייפר שטס מעל לאזור הפעולה. שלמה זיהה את מקומו וכיוון אש על כוח האויב ונתן פקודת אש. כבר במטח הראשון הושגו פגיעות בחלק ממכוניות השיירה. לוחמים ירדניים מהשיירה, שלא נפגעו, הצטרפו לחבריהם במאמץ  ההתקפות על הגבעה, עליה נמצא הכוח.
כוח החילוץ בושש לבוא והתקפות הירדנים תכפו, אז הפעיל שלמה את הארטילריה כנגד הכוחות הירדניים שתקפו אותו. שלמה בחר עיקול בכביש ממנו הסיט את האש לכיוון הערכות האויב, ולאחר כיוון נכון החל להוריד אש לתכלית (6 פגזים בדקה) על התוקפים. כאשר שינו התוקפים את כיוון התקפתם והחלו מתקיפים ממערב למזרח, לא ניתן לשלמה להסיט את האש ואז החליט לתת את נקודת הציון שלו, כאשר הוא מוסיף או מוריד מנקודת הימצאו על הגבעה. בינתיים נעשה הכוח על הגבעה "קצר" בתחמושת אישית, ושלמה לחץ על הסוללה לירות עוד ועוד. האש לא הייתה מהירה בשל בעיות תחמושת בעמדת התותחים שליד קיבוץ אייל. תוך כדי התקפות הערבים נורה פגז בזוקה לאזור בו התמקם שלמה גודלביץ. כמה חיילים נפגעו ואילו שלמה הפסיק לשמוע. הוא דיווח למג"ד כי מעתה יוכל רק לדווח אל מכשיר הקשר. את ההוראות יעביר לו בשפת הידיים לסג"מ דב תמרי וכך הם המשיכו להוביל את הארטילריה, כשהם מסכלים פעם אחר פעם את ההתקפות.
השעה הייתה כבר 02:00 לפנות בוקר וכוח החילוץ בושש לבוא. התקפות הירדנים הלכו ותכפו והם הצליחו להתקרב קרוב מאד לחיילי כוח החסימה. לפי פקודה החלו החיילים להתחפר על הגבעה. בשל התחפרותם לא נפגעו החיילים מאש כוחותינו.
מעט מאוחר יותר הופיע מכיוון מערב כוח החילוץ, שנסע על הדרך באורות מלאים וכנראה הפחיד את הירדנים שברחו מהמקום.
שלמה צוין לשבח על-ידי הרמטכ"ל. בכתב הצל"ש נאמר: "בהיות הכוח מכותר ותחת אש אויב וכאשר מפקד הכוח נפצע קשה, המשיך הנ"ל לכוון את אש תותחיו לקרבה הבלתי אמצעית של מוצב שעליו התבסס הכוח, בתנאים קשים ביותר תוך קור רוח ושקט נפשי.
פעולתו גרמה להרמת רוח הלחימה של חיילי הכוח המכותר שאבד אבדות קשות ונמצא במצב של מחסור גמור בתחמושת. כן סייעה פעולתו זאת בצורה מכרעת לחליצת יחידת החסימה".
קצין תותחנים ראשי (דאז) אל"מ שלום עירון אמר:
"זאת היא הפעולה המקסימלית שקצין תותחנים יכול לבצע כתותחן בזמן קרב כשהנ"ל היה היחיד  שידע את הסיכון בהבאת אש התותחנים ממש סמוך ועל היעד".
הצנחנים, שעד אז הקלו ראש בתותחנים, וראו בהם "ג'ובניקים" לכל דבר למדו להעריך את חשיבות  הארטילריה.

הר אדר האנדרטה לחטיבת הראל

הסיוע הארטילרי לחטיבת הראל במלחמת ששת הימים

דרכי הגעה – אתר הנצחה לחטיבת "הראל"
המקום נגיש לכל. האנדרטה בהר אדר שממערב לירושלים, מצפון לכביש 1. ניצבת על פסגת גבעת הרדאר, המצויה במרכזו של היישוב הר אדר.

הסיוע הארטילרי לחטיבת "הראל" במלחמת ששת הימים

מה קרה במדינה

  • ראש ממשלת ישראל - לוי אשכול (מפלגת המערך); נשיא המדינה - זלמן שזר; ממשלה - ממשלת ישראל ה-13; כנסת - הכנסת השישית; שר הביטחון. - לוי אשכול עד ה-1 ביוני; שר החוץ- אבא אבן
  • המתיחות הביטחונית טרם מלחמת ששת הימים,. נתנו איתותיהן בזירה הפוליטית, הכלכלית ומעל הכל - הביטחונית  באמצע מאי החל נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר להפעיל לחץ על ישראל, בין היתר באמצעות הכנסת כוחות לסיני, פינוי כוחות האו"מ מסיני (22 במאי), סגירת מצרי טיראן (23 במאי) וחתימת הסכם הגנה עם ירדן (30 במאי. כוח משקיפי האו"ם בסיני - שהוצב בעקבות מבצע "קדש" התפנה ב 19 במאי 1967. ממשלת ישראל ראתה בסגירת מיצרי טיראן - מעשה מלחמה ("קאזוס בלי"). עם זאת ניסתה למצות מו"מ מדיני שלא צלח.
  • הוקמה ישות רע"ם רפובליקה ערבית מיוחדת שכללה את סוריה מצריים וירדן
  • ב 30 ביוני הצטרפה ירדן לקואליציה נגד ישראל - בפיקוד מצרי (שכללה גם את צבאות סוריה, עיראק, כווית ואלג'ריה) - המפקד גנרל עבדול מונעים ריאד.
  • בוצע סיור לילה שדל מטוסים מצריים עם נורי תאורה שיצאו ממצריים ונחתו בדמשק
  • ב-28 במאי החליט ראש הממשלה לוי אשכול להקים ממשלת ליכוד לאומי עם משה דיין כשר הביטחון (הוקמה סופית ב-1 ביוני). באותו ערב, נשא נאום ברדיו, בו היסס בהגיית משפט אשר תוקן בכתב יד. הנאום, שזכה לכינוי "הנאום המגומגם", מערער את אמון הציבור באשכול כמנהיג החלטי. בממשלת הליכוד הלאומית שולב לראשונה מנחם בגין בתפקיד שר (בלי תיק).

מה קרה בצה"ל

  • רמטכ"ל – יצחק רבין; סגן הרמטכ"ל – חיים בר לב; ראש אג"מ – עזר ויצמן
  • . החל מאפריל התגברה המתיחות בין ישראל לשכנותיה (ב-7 באפריל התנהלו קרבות אוויר מעל רמת הגולן בין חיל האוויר הישראלי לחיל האוויר הסורי;
  • בשל המתיחות, מגויסים כוחות מילואים וכמעט כל הגברים מגויסים, מצב המשפיע קשות על המצב הכלכלי, המדורדר בלאו הכי. חלק ממעך המילואים שוחרר וגויס עם תחילת הלחימה.
  • בגלל קשיי המלחמה מערך המילואים שוחרר והוחזר לשירות לקראת פרוץ המלחמה.

חת"מ בקרב 

חטיבה ממוכנת 10 ("הראל")ב 10.6.1967לרמת הגולן

מס"ח-רס"ן בני ארד

מכמ"ת 344 ("מסמך") (מרגמות 120 מ"מ מתנייעות)

מג"ד-רס"ן בני ארד

סמג"ד-רס"ן (מיל) יצחק צוקרמן

גדוד 331- 120 מ"מ רס"ן יעקב נחושן(צ'ליבי)

גדוד 852- 25 ליטראות רס"ן אליכין גרנות

גדוד 322- מרגמות 160 מ"מ רס"ן בני שפי

גדוד 833- 155 נגרר מסו"ל סרן ישאי אופיר

הסיוע הארטילרי לחטיבת "הראל" במלחמת "ששת הימים"תוך כדי תנועה נשמע באלחוט קולו של הקס"מ יוחנן דרורי: "פרוס בקסטל". 
גדוד 344 פרס למרגלות הקסטל. ושתי סוללות דגם ד' פרסו באזור מעלה החמישה; במהלך הקרב חטף הגדוד אש נ"ס. בהפגזה זאת נהרג יוסף מורי, שהתנדב ביחד עם הרכב המגויס שלו כנהג אמבולנס, הוא חויל לאחר מותו. נפצעו שני חיילים, זחל"ם נפגע אך מפקד הצוות הוריד את המרגמה מהרכב והפעיל אותה כמרגמה נגררת. נקרעו קווי הטלפון. וידי הקשרים היו מלאות עבודה בתיקון הקווים ובסלילתם מחדש.
לכיבוש גבעת הראדאר, בידו, שיך-עבדול-עזיז, בית-איכסא. הוקצו לחטיבה בסיוע ישיר גד"ש 857 פחות סוללה, סוללת מרגמות 160 מ"מ וסוללה מגדוד מכמ"ר 331 (פרוסה בקרית ענבים). ובסיוע כללי סוללה מגד"ב 833.
בשעות המוקדמות של אחה"צ דרש המח"ט (אל"מ אורי בן ארי) לתקוף מיד כדי שלא להפסיד זמן – וקיבל אישור לכך. למרות זאת נכנסה ההתקפה ללילה. החטיבה ספגה אש ארטילרית אשר נורתה עליה משתי עמדות שהיו ידועות – על העמדה שליד חיזמא, הונחתה אש נ"ס יעילה מסוללת ה 160 מ"מ, על העמדה השנייה  הופעל חיל האוויר ולא אושרה הפעלת 155 מ"מ.
ב 17:30 רוכך  מוצב "ראדאר 2" במשך כחצי שעה. ובשעה 19.25 כובשת פלוגה א' של גדוד 104 את המוצב.
במקביל רוכך גם מוצב שיח-עבד-אל-עזיז. גם ע"י אש מרגמות וגם ע"י צמד מטוסי "אורגן". אחת הפצצות פגעה במצבור תחמושת. והזכירה כי ל"ג בעומר חל לפני שבוע.
לאחר חצות הגדוד דילג לעמק הארזים (ליפתא), לסייע לחטיבה בכיבוש צומת בידו, נבי סמואיל, גבעת המבתר, שועפט וארמון המלך בתל אל פול.
קשה היה לפרוס במקום שתוכנן – לא היה מקום אפילו לסוללה בודדת. בנוסף הגישה הייתה בלתי אפשרית, (שביל עיזים תלול שרוחבו הוא פחות מרוחב של זחל"ם). סוללה ב' הובילה, את הגדוד, צוות 3 בפיקודו של אשכנזי החל לרדת לכיוון העמדה, הקע"ת (יהודה אבידורי) הזיז את המפי"ק מן השביל כדי לאפשר למכמ"תים להיכנס לעמדה. ואז – צוות 3 חתף פגיעה ישירה של פצצת מרגמה שנורתה מנבי סמואיל, הנהג איבד את השליטה על ההגה והמרגמה החלה להידרדר לתהום שעומקו כ 50 מטר. 
מפקד הצוות הצליח לקפוץ החוצה שאר אנשי הצוות נפלו עם המכמ"ת ונפצעו רק במזל לא היו שם הרוגים, אשכנזי שנפצע קל, רץ להזעיק עזרה. ובינתיים נחתה גם הפצצה השנייה שנפלה על הכביש.
באותה העת הייתה שאר הסוללה על השביל בדרך ל"עמדה", בזנבה נעו שתי משאיות אזרחיות שהובילו תחמושת. עם הפצצה השנייה "לקחו" נהגי המשאית "את הרגליים" והסתלקו. הסוללה נותרה תקועה בלי יכולת לנוע קדימה או אחורה, המפי"ק תקוע מחוץ לשביל, מנותק מן הסוללה, לא מסוגל לתמרן, ו... חושך! 
שלמה נדב, משנה טכני, שמע את ההפצה הראשונה. בלי לחכות לפקודה, קפץ, רץ בעקבות שני הנהגים הבורחים ובכוח הכריח אותם להזיז את המשאיות החוצה, ואח"כ ב"רברס", כיוון  את המכמ"תים. 
דוד מושיוף, נהג מכמ"ת החנה את הזחל"מ, רץ למטה, לקח על הגב פצוע והעלה אותו למעלה, ותוך שהוא מכוון אחרים שהתאוששו, לעשות כמוהו, עלה למעלה, עצר נ"נ של המשטרה צבאית והכריח את הנהג לקחת את הפצוע לבית חולים. תוך מספר דקות הסוללה התעשתה פינוי הפצועים וחילוץ המרגמות הושלם. שלמה נדב ודוד מושיוף וקיבלו צל"ש מפקד החטיבה, שהפך בשנת 1973 ל"עיטור המופת".
הסוללה דילגה עם כל הגדוד, ללא המפי"ק לעיר ירושלים. ומלשכת הגיוס המשיכה לסייע לחטיבה.
בשלב הבא המשיכה החטיבה לשועפת, רמאללה ויריחו. שם פוצצו הגשרים ע"י גדוד המכמ"ת. והמלחמה הסתיימה לגבי הגדוד בצומת רפיד – בוטמיה ברמת הגולן.

מבצר קאקון

מבצע "כיפה" לכיבוש קאקון(3.6.48)

דרכי הגעה
המקום נגיש חלקית, יש מדרגות. ההנצחה מדרום-מזרח לחדרה, לצד כביש 5803, בין המושבים אומץ וגן יאשיה (ליד מבצר קאקון).
הגעה מחדרה
מחדרה נוסעים דרומה על כביש 4 – מרחק של 5 ק"מ. ליד גאולי תימן פונים שמאלה (מזרחה) לכביש 581 עד קיבוץ המעפיל (דרך גבעת חיים איחוד / מאוחד, עין החורש, סה"כ 9 ק"מ. בקיבוץ המעפיל פונים ימינה (דרומה) לכביש 5803 – 3 ק"מ  האנדרטה בצד שמאל.
מנתניה
מזרחה לכביש 57  מרחק של 5 ק"מ פניה שמאלה (צפונה) לכביש 5714 עד בת חפר – 4 ק"מ. פונים שמאלה (מערבה) ב 5803 2.6 ק"מ. האנדרטה בצד ימין.
 

         רקע כללי במדינה.

  • המלצה לכל מפקדי  צה"ל והפקידים בממשלה לעברת את שמם.
  • במחצית השנייה של השנה החלה העלייה הגדולה ארצה

רקע צה"לי- "מה צה"ל עשה באותה תקופה" (באופן כללי)

  • קרב אווירי ראשון – שני מטוסי דקוטה מצריים הופלו.
  • קרב ימי ראשון
  • הוקם חיל המודיעין
  • חיילי צה"ל נשבעו שבועת  אמונים
  • הוקמה יחידת הצנחנים                                                                                                                   
  • הוקם הנח"ל                                                                                                              
  • אניית הנשק "אלטלנה" הופגזה והוטבעה ע"י תותחי צה"ל
  • שיירת ג'יפים ראשונה עברה בדרך בורמה לירושלים.
  • מגיני קיבוץ נגבה הדפו את הצבא המצרי.
  • חת"מ בקרב                                                                                                           
  • תותחי 65 מ"מ מגדוג "שדה – 1"
  • 2 מרגמות 120 מ"מ תוצרת תע"ש
  • תותחי 20 מ"מ מגדוד נ"ט
מהלך הקרב לכיבוש קאקון-צה"ל מול הצבא העיראקי
הכפר קאקון היה מרכז לפעולה הערבית נגד הכביש הראשי ונגד חדרה. הוחלט לסלק את הסכנה הזאת ,למשוך כוחות עיראקיים כמה שיותר אל החזית המערבית ולהקל על התקפתנו העיקרית נגד ג'נין אשר התחילה ביום 3.6.48.    בערב 3.6.48, (ערב שבת) פרסו  3 תותחי 65 מ"מ ו-2 תותחי 20 מ"מ בתוך הקיבוץ אומץ. שם נכנסו גם 2 מרגמות 120 מ"מ לסיוע, ל- גדוד 33 ועוד פלוגה מגדוד 32 שהיו מוכנים לתקוף את הכפר.
בינתיים יצאו 2 מחלקות חי"ר להטעיה בסביבת הכביש טול-כרם. איתם יצא תותח 65 מ"מ אחד אשר הוצב בתוך קווי החי"ר ב-גאולים. התותח ירה כ-40 פגזים מהם 30 אש תותחים על מחנה הצבא העיראקי מערבית לטול כרם. הכוונה הייתה להטעות את האויב וליצור רושם כאילו עומדת שם סוללה. בשעת ה"ש", 16:00, פתחו המרגמות באש על הכפר. לאחר רבע שעה התקדמו הרגלים: בהסתערות נועזת ובקרב מגע חיסלה פלוגה א' (גד' 33) את כוחות האויב בטחנת הקמח מצפון לכפר. רק מעטים מאנשי האויב הצליחו לברוח. באותו הזמן תקפה פלוגה ג' (גד' 33) מדרום מזרח, ותפסה את הבתים הקיצוניים של קאקון. שעה אחר כך, ב-17.30, נכנסה פלוגה ב' (גד' 33) לתוך הכפר והתחילה לטהר אותו מן האויבים שנשארו בבתים. בשעה18:00 נכנסו שני תותחי 20 מ"מ לתוך קבוץ המעפיל, ופרסו בערך 1500 מטר מהכפר. בשעה 19:00 התחילה התקפת נגד הראשונה. עם הרעשה כבדה של 150 פגזים מתותחי שדה 25 ליטראות, על קבוץ המעפיל. בחיפוי אש תותחים ומרגמות "3 התקדמו המשוריינים העיראקיים עד 50 מטר מקאקון. נגדם פעלו תותחי 65 מ"מ ומרגמות 120 מ"מ.  בכלים שלנו ירו כל זמן שראו תנועת האויב בשטח. פעולתם הייתה יעילה עד כדי מניעת התקרבות השיריון של האויב אל הכפר. אחרי הצהריים אזלה התחמושת, נשארו רק 30 פגזים בעמדה ומיודובסקי פקד לירות פגז אחד לדקה.
העיראקים תקפו 7 פעמים. המטירו אש על קאקון. לפלוגה א' היו אבדות בשיעור של 30% והמצב היה קריטי.
מפקד תותחי 20 מ"מ קיבל פקודה לעבור עם הפלגה שלו לתוך קאקון מיד אחרי כיבוש הכפר. אך גם אחרי הכיבוש נשארו שם ובסביבה צלפים ערבים אשר המשיכו לצלוף על כל מטרה ומטרה. בתנאים אלה לא רצה ישעיהו ספינקלשטיין לסכן את הכלים שלו ורק בשעת הצהריים כשהגיעה הסכנה לשיאה ואחרי שקיבל פקודה נוספת לעבור מיד לקאקון – לפי דרישת מפקד הרגלים העביר את 2 התותחים שלו לשם. תחת צליפות מתמדות פרסו התותחים: אחד (בפיקוד סמל מרדכי סוסנה) בתוך בית הספר; והשני ברחוב להגנת נ.מ.
השעה היא 20:00. שוב תוקפים המשוריינים העיראקים. בינתיים הגיעה תחמושת והתותחים פועלים באש מהירה. 2 תותחי 20 המ"מ יחד עם המרגמות. הפעם הם מצליחים ומוציאים 2 טנקים "רנו" מכלל פעולה. האויב נסוג. בשעה 21:00 התקרב טור משוריין אל קאקון. תותחי 20 מ"מ  פתחו באש מטווח של 800 מטר. משוריין אחד הוצא מכלל פעולה ונשאר בשדה הקרב. האויב נסוג, אמנם חזר במשך השעות הבאות ולמרות אש תותחי 20 מ"מ ואש המרגמות והתותחים 65 מ"מ הצליח סוף כל סוף להוציא את המשוריין שלו משדה הקרב.
במשך הקרב הזה קיבל הבית שבו פעלו אנשי צוות 20 המ"מ, פגיעה ישירה. לא נפגע איש. אבל פגזים ערביים הציתו קוצים בסביבת התותח ורק בקושי הצליחו התותחנים לכבות את הדלקה ולעצור את אנשי צוות של  מקלע שפעלו בקרבתם, מנסיגה. ההפגזה הייתה כבדה ביותר ובזמן התקדמות הטנקים היה "גיהינום ממש בתוך העמדות", אך הפעם פעלו התותחים בסדר. גם אש המרגמות הייתה יעילה ביותר והפצצות שלהם נפלו בתוך הטנקים.
עם נסיגת התותחים נגמר בעצם הקרב על קאקון. למחרת היום הרעישו רק תותחי 25 ליטראות את קאקון, ב-9.6.48 הרעישו מרגמות ותותחים של האויב את המעפיל.
ב-10.6.48 יצאה סוללת ה-65 מ"מ של מידובסקי  שוב להטרדת קלקיליה (ממחנה דורה) וירתה מתצפית בתוך רמת הכובש, 50 פגזים לעבר משטרת קלקיליה. (הקרב על קאקון נגמר בעצם כבר ביום6.6.48.
בפעולה זאת נהרג מפקד תותחי ה 20 מ"מ, ישעיהו ספינקלשטיין ז"ל.  (ישעיהו ספינקלשטיין הומלץ לצל"ש בקרבות צמח, ביחד עם משה ברמן, צבי אלאור ומרדכי סוסנה זכרם לברכה).

 

עמק דותן

הסיוע הארטילרי לחטיבת ברק ב5-7.61967-מלחמת ששת הימים
  מסלול הגעה  לעמק דותן (יש צורך בתיאום ואישורים)                                                                         

מה קרה במדינה

  • ישראל מתכוננת לבחירות - בחודש נובמבר.
  • הוקם הליכוד; אריאל שרון שהשתחרר מצה"ל הביא להקמת גוף פוליטי חדש שכלל את: גח"ל ("חרות" והמפלגה הליברלית), ה"רשימה הממלכתית" (לעם), "המרכז החופשי" ו"המרכז העצמאי". שרון עצמו נרשם כחבר במפלגה הליברלית.
  • פרופ' אפרים קציר נבחר להיות הנשיא הרביעי של מדינת ישראל.
  • ישראל מתכוננת לבחירות - בחודש נובמבר.
  • הוקם הליכוד; אריאל שרון שהשתחרר מצה"ל הביא להקמת גוף פוליטי חדש שכלל את: גח"ל ("חרות" והמפלגה הליברלית), ה"רשימה הממלכתית" (לעם), "המרכז החופשי" ו"המרכז העצמאי". שרון עצמו נרשם כחבר במפלגה הליברלית.
  • ההרגשה הכללית: "מעולם לא היה מצבנו טוב יותר" עד תחילת המלחמה.
  • כיבוש חזרה של החרמון נקבע רק לאחר ייצוב רמת הגולן והירי על דמשק.

מה קרה בצה"ל

  • רמטכ"ל – יצחק רבין; סגן הרמטכ"ל – חיים בר לב; ראש אג"מ – עזר ויצמן
  • . החל מאפריל התגברה המתיחות בין ישראל לשכנותיה (ב-7 באפריל התנהלו קרבות אוויר מעל רמת הגולן בין חיל האוויר הישראלי לחיל האוויר הסורי;
  • בשל המתיחות, מגויסים כוחות מילואים וכמעט כל הגברים מגויסים, מצב המשפיע קשות על המצב הכלכלי, המדורדר בלאו הכי.
  • בגלל קשיי המשק מערך המילואים שוחרר והוחזר לשירות לקראת פרוץ המלחמה.

חת"מ בקרב

אוגדה 36

אגד ארטילרי 212

מפקד-אל"מ ברוך ברוכין

מפקד קבוצת הקנים-רס"ן (מיל) יגאל גור

גדוד 827 טומט פריסט- סא"ל חיים ירקוני

גדוד 833-155 נגרר מגד רב סרן בילו שפירגל

גדוד 330- 120 מ"מ רס"ן יגאל גור

גדוד 870-25 ליטראות מגד רס"ן דוד לוינזון

גדוד 328-120 מ"מ מגד רס "ן עוזי ארבל

גדוד 411- איכון רס"ן אריה פלאס(סטמפל)

חטיבת שריון 37

מס"ח-סא"ל חיים ירקוני

חטיבה ממוכנת 45 ("ברק")

מס"ח-סא"ל דן אבידר

מכמ"ת 527 ("שדות") (מרגמות 120 מ"מ)

מג"ד-סא"ל דן אבידר

חטיבת ממוכנת 9 ("עודד")

מס"ח-סא"ל דוד ירקוני ("לולו")

מכמ"ת 335 ("רסיס") (מרגמות 120 מ"מ)

מפקד-סא"ל דוד ירקוני ("לולו") 

 חטיבה מרחבית 2 ("כרמלי") (חטמ"ר כרמל)

מס"ח-רס"ן (מיל) פנחס רובין גמ"כ 336 (120 מ"מ)

מג"ד -רס"ן (מיל) פנחס רובין

הסיוע הארטילרי לחטיבת "ברק" במלחמת ששת הימים.
מכמ"ת 527 היה הגדוד האורגאני של חטיבת "ברק" בפיקוד     סא"ל דן אבידר (מס"ח "ברק"). הגדוד כולו הגיע לשטח כינוס חטיבתי ליד יוקנעם. תקופת הכוננות נוצלה לאימונים ולהכנות. וביום ב' 5.6.67 נמצא הגדוד בתוך השדרה החטיבתית בתנועה לעבר צומת מגידו.
16:00 עד 19:00 סיוע לכיבוש הכפרים דן ו אל-יאמון
בשלב זה הופעל האגד (212) והמכמ"ת נע בתוך השדרה החטיבתית לעבר הרכסים של בורקין . עם חציית הקו הירוק החלו הירדנים להפגיז את החטיבה מתל-תענך, אל-יאמון וכפר-דן המטרות הועסקו ע"י כוח ארטילרי שכלל: סוללת 25 ליטראות מגד"ש 870 שפרסה צפונית מסנדלה. סוללת 155 מ"מ מגד"ב 833 שהוצבו בסביבות גבעת עוז.
את הטיווח ביצע המס"ח תוך כדי הסתערות.  ואז נפתחה אש על החטיבה מכפר זבובה הנמצא בשיפולי עמק יזרעאל. סוללה של המכמ"ת פרסה פתע והעסיקה את המטרה.

באותו יום בשעה פרס המכמ"ת פריסה חפוזה בסיוע לכיבוש בורקין והשתלטות על עמק דותן. סוללת 125 מ"מ ירתה תחת הפגזה לעבר מוצב מחלקתי בערערה.
בלילה ניתן סיוע לחילוץ הסיירת בצומת קבטיה ("צומת הטנק")
המכמ"ת דילג לעמדה על ציר בורקין - כפר-קור וחסימת מעבר כביש שכם. גדוד 833 סייע  בציר יעבד. קרוב לחצות עלתה פלוגת הסיור החטיבתית על מארב בצומת קבטיה,  טווחה מטרה בסביבת הצומת והאש הועתקה לצומת לאחר שפונו הנפגעים. מכת האש הזאת עזרה בחילוץ הנפגעים. האש הייתה יעילה ומדויקת. סוללת מכמ"ת 120 מ"מ ירתה בכינון ישיר לעבר יעבד.
נצפתה תנועת שריון ורק"ם על כביש שכם – עמק דותן. טווחה מטרה במעבר הכרחי של כביש צר הנמצא בין שני מצוקים. עם המעבר של האויב במקום הונחתה אש יעילה. למחרת דווח על כלי רכב וטנקים רבים שרופים במקום.
מ03:00 עד 08:00 סיוע בכיבוש ג'נין מכיוון עמק דותן.
מפקד האוגדה אסר לירות ירי תלול מסלול על העיר ג'נין. ולכן הועסקו כל הרכסים מסביב לג'נין ע"י כל הארטילריה של האגד לטובת החטיבה. וכן נורו ריכוזים סוללתיים לעבר חמישה יעדים. בין היתר הופעלה הארטילריה גם כדי לזהות יעדים. את ההנחתה הארטילרית בצעו שלושה גדודים לשיתוק היעדים לפני ההסתערות.
מ08:00 עד 14:00 סיוע בקרב אש עם חטיבה 40 המשוריינת הירדנית
מיד לאחר כיבוש ג'נין, הותקף גדוד 39. הקש"א ביקש סיוע והוקצה לו המכמ"ת. מיד לאחר הטיווח פתח המכמ"ת באש לתכלית, והאויב נסוג. המכמ"ת חטף בתגובה אש נ"ס, דילג לעמדת חליפין והמשיך בסיוע.
כל היום ניתן סיוע מסיבי לחילוץ הסיירת ופלוגת ההנדסה ממארב פטונים בעמק דותן.
מחלקה מגדוד 39 נקלעה להתקפת כוחות שריון וחי"ר נשלחה תגבורת שכללה את הסיירת ופלוגת ההנדסה (בפיקוד ג'וני טנא). נעשו הכנות למתן חיפוי ארטילרי. אותר המאמץ העיקרי של האויב והאש הוסטה אליו. ההנחתה הייתה יעילה מאד ופגעה קשות באויב שהחל לסגת ולשנות עמדות. והעיקר הכוח חולץ. מפקד ההנדסה הודה לתותחנים שהצילו את אנשיו.ביום ו' 04:15– 07:30 סיוע להבקעה עם שחר באזור קבטיה
לקראת ההתקפה על צומת קבטיה קידם האגד את הכלים שלו למבואות ג'נין. מיד לאחר הטיווח תקפו מטוסי חיל האוויר עד לשעה 04.45 ואז ירתה הארטילריה: על צומת קבטיה והפרדס הצפוני, על רכס אום-אל-ג'מל, קבטיה., ירי חצי עקיף לטווח של 1,600 מטר לעבר בית שבו היה מוצב טנק, ונדרשו 13 פצצות כדי להציתו, השתלטות על משלטי ערבה.
אחרי כיבוש הצומת, נעה חטיבת "ברק" לעבר טובס.
מפקד החטיבה, אל"מ משה בר כוכבא, העניק למכמ"ת הערכה לשבח על: "גילוי ידע מקצועי מעולה, שבירת התקפות שריון האויב וסיוע בחילוץ כוחות במצבים קשים בשדה הקרב".